הצהרת נגישות

נגישות אתרים
תרבויות עולמי פועלת בכדי שאתר האינטרנט יהיה נגיש ושוויוני לכולם
לצורך כך הנגשנו את האתר לאוכלוסיות הבאות
- מוגבלי ראייה כולל עוורי צבעים, לקויות ראיה ועוד
- מוגבלים מוטורית בידיים , כאלו שקשה להם עם העכבר והמקלדת
- אנשים עם קשיים מסוגים שונים כגון: קריאה, למידה, הבנה, ועוד
• אנשים עם קשיים נוספים, מכל גווני הקשת: קשיי קריאה, קשיי הבנה, לקויי למידה ועוד.
באתר אנו משתמשים ברכיב עזר להנגשת אתרים על פי תקן ישראלי 5568 ברמת נגישות AA כמוגדר ב: W3C's Web Content Accessibility Guidelines 2.0

דגשים בנגישות
ישנם מספר חלקים – סעיפים חשובים שמבטיחים הגדרת האתר כנגיש לקהל המוגבל. ואלו הם
•התאמה לקורא מסך   •ניווט מקלדת   •חסימת הבהובים   •מונוכרום   •ניגודיות כהה   •ניגודיות בהירה   •הגדלת גופן   •הקטנת גופן   •גופן קריא   •סמן גדול לבן   •סמן גדול שחור   •הגדלה   •הדגשת קישורים   •הדגשת כותרות   •תיאור לתמונות  

הסתייגות
יחד עם זאת נסייג ונאמר שמפני שהאתר שלנו כולל מערכות הזנת תוכן שונות שפועלות לפי שיטת WYSIWYG ייתכן שחלקים בדפי התוכן לא יצליחו להיות מונגשים בצורה כוללת, וייתכן שתצטרך התערבות בקוד האתר נוספת. במידה וגילתם מצב כזה, אנא צרו קשר בכדי שנוכל לטפל בכך באופן המהיר ביותר.
כמו כן במקרים מסויימים האתר שלנו מציג תוכן שבא מאתרים אחרים, שחלקם טרם הונגשו ואין לנו אפשרות לאחריות על צד ג', אך נשמח לקבל הערות ולהפנות את תשומת לב הגורמים הקשורים בכך.

פניות
כל שאלה, הבהרה, הצעה ופניה באופן כללי שקשור לאתר אנא שלחו לדואר אלקטרוני ל
support@nagishnow.com
סגור
לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

חיווה - טיולים לרחבי העולם

חורזם

זה אזור הדלתא של האמו דריה, מעין נווה מדבר גדול, בגודל חצי ממדינת ישראל. שהתפתחו בו תרבויות עתיקות כבר בימי קדם.
בתקופה של האימפריה האכמנידית היה המקום מרכז של תרבות, ולפי האגדות העתיקות משם הגיע זרתוסטרא, ברחבי המדבר מצפון לאמו דריה בעיקר ישנם שרידים של ערים, מרכזים דתיים ותרבויות עתיקות, שעבדו את האש הקדושה והיו להם מגדלי שתיקה. הסקיתים או "סקה" שלטו באזור זה, אך הם היו עם פרסי, חלק מהברית שקיימה את האימפריה ויושבי ערים. הפעם השנייה שבה אזור חורזם עלה לגדולה הייתה במאות 10-12 לספירה, עת איגוד שבטים תורכים עשה את המקום לבירתו ומשם כבש אימפריה אדירה שנקראה האימפריה החורזמשית. אזור חורזם היה מרכז של השכלה, ומלומדים כגון אל ביירוני, אוויסינה ואל חורזמי הגיעו ממנו, אלא שהכל נהרס בזמן הפלישה המונגולית.

במאה ה16 זוכה האזור לעצמאות ומתנתק מהשושלת השייבאנית בבוכרה. הבירה עוברת מקוניה אורגנץ, אל חיווה, החאן המקומי שולט בעזרת ברית שבטים נודדים רופפת, והשלטון הוא חלקי בלבד. במאה ה17 קם שליט גדול בשם אבו אל גזי קאדיר שעושה סדר בממלכה. מנצח את הפרסים שהופכים בינתיים להיות שיעים תחת השושלת הצפאווית. אלא שסדר זה מתערער. חאנת חיווה נמצאת על גבול הממלכה הפרסית, ומנהלת מאבק קשה איתה, זהו מאבק בין שיעים לסונים, יושבי מדבר וחקלאים. ושליטים אכזריים ודומיננטיים בשני הצדדים.
במאה ה19 חוזר הסדר והשגשוג לחיווה תחת החאנים מוחמד רחים חאן ואללה קולי חאן. (1804-1840) חיווה מתעשרת כתוצאה מהסחר עם האימפריה הרוסית העולה, משתלטת על שטחים גדולים, עד הים הכספי מצד אחד, אפגניסטן ובוכרה מהצד השני, וחלק גדול מהמבנים הציבורים נבנים. אלא שאז מורדים השבטים התורכמנים, ולאחר מכן באה התדרדרות ושלטון חסות רוסי
 

 


חיווה

ב1592 ייסדו השאיבנידים את חיווה במקומה הנוכחי, 180 קילומטרים דרומה מקוניה אורגנג', אלא שהמרחק מבוכרה לחיווה גרם להיווצרותה של חאנה עצמאית. בראשית המאה ה-18 חיפשה החאנה את חסות הצאר, אלא שכשהגיע המשלחת הצארית בראשות הנסיך אלכסנדר בקוביץ' ב-1717, הציע לו החאן כי חייליו יתפזרו בכפרים, שם חוסלו במהירות. ראשו של בקוביץ' נשלח לבוכרה.
הרוסים לא שכחו לאנשי חיווה את המעשה מה גם שהחאנה התפתחה כשוק העבדים הגדול של מרכז אסיה, אנשים נשדדים מכפריהם כדי להפוך לעבדים בעיר. עבדים בורחים היו מובסים על ידי המדבר ואוזניהם נרצעות לאתא דרווזה -השער המערבי של העיר.
העיר נחרבה בפעם האחרונה במאה ה-18 על ידי השאח האיראני נדיר (1740). במשך כמה עשרות שנים הייתה העיר חלק מהאימפריה הפרסית ואז שוב, משום ריחוקה והגנת המדבר, פיתחה שלטון מקומי. ב-1801 שלו הרוסים צבא נוסף שחזר במחצית הדרך. ב-1839-1840 יצא צבא רוסי לכבוש את חיווה כחלק מהמשחק הגדול. אלא שלאחר ההשתלטות הסופית עליה בסוף המאה ה19 הם החליטו להשאיר את העיר העתיקה כמו שהיא, וזה מה שרואים כיום.
 
חיווה נמצאת בלב המדבר האדום מרחק שמונה שעות נסיעה מבוכרה, או טיסה, אבל שווה כל מאמץ, העיר העתיקה נשמרה כמו שהייתה בסוף המאה ה19, עת שמרה על עצמאותה לפני בוא הרוסים, בלב הערבות האינסופיות התקיים אי של לימוד, פאר, אכזריות וחיים כמו פעם, המדרסות, הארמונות והבניינים המפוארים מדהימים ביופיים, הזיגוג הכחול, לבני הבוץ, הרחובות הנקיים משמרים את האווירה.
 
חיווה הייתה העיר האוניברסיטאית של מרכז אסיה, בלב המדבר התקיימו עשרות מוסדות לימוד - מדרסות, אליהם הגיעו נערים מכל רחבי העולם המוסלמי. בני חמש עשרה יכלו להתקבל ללימודים, לפי יכולותיהם ולא לפי שיוכם הסוציאלי. הכיתות היו בימי שני, שלישי, שבת וראשון. ונמשכו לאורך כל השנה. בסוף הלימודים במדרסה על הסטודנטים היה לעמוד בבחינות שלעיתים נוהלו על ידי החאן עצמו. הלימודים לקחו עד עשר שנים וכללו שלוש דרגות: בדרגה הראשונה למדו דקדוק ערבי, לוגיקה, חוקי השריעה, מנהגים דתיים, ספרות ערבית ופרסית. בדרגות השנייה והשלישית למדו גם חוק, לוגיקה ומקצועות נוספים.
לעיתים התלמידים, במיוחד אלו שבאו מחוץ לעיר, גרו במדרסה. המדרסות הוקמו כנדבה על ידי אנשים עשירים, שהקדישו להם הקדש שייתן הכנסה קבועה למשך השנה, כמו למשל הכנסות מיסים מכפר מסוים. בחיווה היו יותר משישים וחמש מדרסות לפני מלחמת העולם הראשונה.
 
עקרונות הלימוד במדרסות: 
 
המוסלמים היו פתוחים ללימוד אחר מחוץ לקוראן. הלימודים נחלקו לשניים:
לימוד הפיקה – החוק – הדת.
לימוד הקלם – המילה – ההיגיון.
לימודי הקלם כללו: מדעי הטבע, מתמטיקה, פיזיקה, כימיה, מטפיזיקה, ועוד.. במסגרת לימוד הקלם התפתח לימוד המטפיזיקה ברוחו של אריסטו. המטפיזיקה התייחסה לבעיית קיומו של האלוהים, העקרונות שמאחורי קיום הדברים, ישויות הקיימות מעבר לפיזי – מלאכים, וכו'.
הקבוצה הראשונה - פיקה הייתה חיזוק הדת ושיטתה, במסגרת לימוד מדעי הדת ניתן תפקיד חשוב ללימוד השפה הערבית.

 

 

אתרים בחיווה

 
המצודה
 
ארק בכניסה לחיווה מצד צפון ישנו ארמון המלך, סוכת השומרים, אולמות וחדרים, אלא שכל זה נמצא מעל השרידים הקדומים של מקדש זרתוסטרא, שהוקם על גבעה מלאכותית, שאת שרידיה רואים בעלייה לנקודת התצפית. זה היה אתר קדוש בן שלושת אלפים שנה, חלק ממערכת האתרים הקדושים של פולחן האש והאור שהתקיים ברחבי חורזם.
 
מדרסה פיירוז
 
אחד השליטים האחרונים של חיווה שפעל בסוף המאה ה19 נקרא פיירוז, הוא ראה עצמו קודם כל בתור משורר ונגן, ולאחר מכן בתור שליט, ובמדרסה שבנה מול המצודה רואים מוזיאון לכבודו ובו שיריו וכן מוצגים מתקופתו כולל תמונות, המסורת של שליט משורר היא אידיאל במרכז אסיה, כפי ששליט פילוסוף היה באימפריה הרומית. הארכיטיפ שלה הוא פוולן מחמוד, הקדוש של העיר, שהיה מתאבק רב כוח מצד אחד, ומשורר פילוסוף מהצד השני.
 
מאוזוליאום בוב קלנדרי
 
מחוץ לעיר כלפי מערב, ליד מלון מליקה חיווה, ישנו קומפלקס של כיפות שהוא מקום קברו של דרוויש נודד לא מזוהה, המוקדש למסדר הקלנדרי. זה היה המסדר הסופי העיקרי בתקופה המונגולית של אנשים שעזבו את הבלי העולם הזה והסתובבו בעולם מקבצים נדבות ומחזרים על הפתחים, כמו הפקירים ההודים. מיקום הקבר מחוץ לחומות העיר הפנימית מראה על מיקום אותו מסדר דרווישים ביחס לחברה, מעניין לציין שבירושלים בנתה אשתו של הסולטן העותומאני סולימן המפואר מתחם גדול – חנקה, לאכלס דרווישים כאלו שעלו לרגל לירושלים.
 
מאוזוליאום נקשבנדי
 
בלב העיר העתיקה נמצא קבר של קדוש נקשבנדי מהמאה ה14, תלמיד ישיר של מייסד המסדר בעצמו. מיקומו של הקבר בלב העיר מראה על חשיבות הנקשבנדים ביצירת החברה המוסלמית החדשה לאחר ההרס המונגולי, החזרת התקווה, הערכים והפעלתנות לחיי האנשים, נקשבנד אמר: הידיים לעבודה והלב לאלוהים, ונתן בכך קווים מנחים ליציאת הגילדות המקצועיות והארגון החברתי שהתקיים בערים שהוקמו מחדש
 
מוזיאון ההיסטוריה והאווסטה
 
זהו המקום היחיד בבוכרה בו מראים את העבר המפואר של חורזם בתור מרכז חשוב של האימפריה הפרסית האכמנידית ופולחן זרתוסטרא, שכביכול הגיע מאזור זה. ניתן לראות תמונות של פולחן האש ומקומות קדושים שהתגלו לאחרונה במדבר ליד חיווה, שהיו מקדשים מפוארים, מגדלי שתיקה, וארמונות, כמו גם קטעים מהספרים העתיקים – אווסטה, ועוד הדגמות של הדת החשובה הזו שפעם הייתה הגדולה והמשפיעה בעולם
 
מוזיאון לאמנות
 
באחת המדרסות בצד המזרחי של חיווה ישנו מוזיאון לאמנות, החדר הכי מרשים שבו נמצא בכניסה מצד דרום והוא מוקדש כולו לציורים של צייר מודרני בן חיווה המשלב בציוריו את המגדלים והבניינים היפים עם מוטיבים מודרניים כגון נושאות מטוסים, ודמיוניים כגון דרקונים ועננים, באווירה סוריאליסטית הקשורה לעתיד.
 
מסגד יום שישי
 
בלב חיווה נמצא המסגד הגדול שהוא יער של עמודי עץ עתיקים. בכדי ליצר עמוד כזה טבלו את העץ בשמן, יבשו אותו עד שנהייה קשה, הפרידו בינו לקרקע באבן ובפרווה של חיה (נגד חרקים), ועיטרו אותו לעילא ולעילא, חלק מהעמודים הם בני אלף שנה, למרות שהמסגד עצמו נבנה בסוף המאה ה18.
 
קבר פחלואן מחמוד
 
פחלואן מחמוד היה משורר, מתאבק וחייט ומושל העיר חיווה לפני שש מאות שנה. בנעוריו לא התחתן מכיוון שיום אחד, לפני חתונתו, רצה לבקר את כלתו, הוא טיפס על גג ביתה והחדיר את רגלו דרך האשנב, כשהשתלשלה הרגל פנימה חש בחולשה נוראה, ואז אמר לעצמו - אם רק כשרגלי רואה אותה אני חש בחולשה כזו - מה יקרה כשאראה אותה בעיני? ומכיוון שפחד לאבד את כוחותיו נשאר רווק, וגם היא.
הדבר התנקם בו כשהתבגר והוזמן להתאבק נגד מתאבק מפורסם שהציב מולו את בנו, כשמחה על כך אמר לו האב - לי אין כוח להיאבק יותר - בני הוא כוחי עכשיו.
באחד ממסעותיו הגיע להודו והתאבק לפני המלך אכבאר, כשניצח, הציע לו המלך כסף וזהב. פחלואן דחה את המתנה וכשנשאל מה הוא רוצה אמר: עור פרה שבו אוכל להחזיר כמה שיותר מבני ארצי שהם עבדים בממלכתך. המלך חשב שהעור יקיף שישה או עשרה. פחלואן מחמוד קצץ את העור לסרטים והקיף מאות העבדים אותם הוביל בחזרה לבתיהם שבמרכז אסיה.
באותו מסע מפואר הביא גם את העמוד הענק שעליו פסלי הבודהא וחקיקות הלוטוס הנמצא עד עצם היום הזה במסגד יום השישי שבחיווה.
פחלואן מחמוד לא היה קדוש אלא משורר שאמר כי "קל לצבוע את העננים בדם הלב ולמוסס הרים עקשנים אבל קשה משאול שיחה עם בור החושב כי הוא יודע הכל".
 
הקבר משמש אתר עליה לרגל, בחצר המתחם באר שמימיה טובים להפרות עקרות וללדת בנים. נשים נוהגות לשתות מים מהבאר ולשטוף את פניהן. שלושה ביקורים שווים לחאג' למכה. אנשים השותים מהמים, חלומותיהם יתגשמו, נשים יכנסו להריון ובעלי מום ירפאו.
לפי הנוהג המקומי, בפינת החדר המוביל לחדר הפנימי בו הקבר עצמו, יושב אימאם מסוכל רגליים כשסביבו גברים ונשים. אלו חוזרים על מילות תפילת הבקשה, מכסים את עיניהם, ועוטפים בשפתותיהם את פיסות הלחם שהמולה מגיש להם.
התקדשותו של פחלואן חלה במאה ה-19 על ידי השליט אלקולי חאן שרצה בקדוש מקומי. אז נבנה המבנה מחופה הכיפה מעל קברו. כך האציל על עצמו החאן של חיווה את קדושת איש הנסים.

 

מאמרים - לחצו לקישור
יוון במרכז אסיה  
היסטוריה אוזבקיסטן 
תימור לנג 
סמרקנד 
שאחריזאבס 
טשקנט 
בוכרה 
ליד בוכרה 
חיווה
אסלאם באוזבקיסטן
יהדות באוזבקיסטן
 

הצעות לטיולים באוזבקיסטן והסביבה - לחצו לקישור
הצעה לטיול טגיקיסטן ואוזבקיסטן
הצעה לטיול קיריגסטן ואוזבקיסטן
 
רשימת
תפוצה
לקבלת מידע נוסף אודות טיולים חדשים ישירות
לתיבת האימייל שלכם, הרשמו למועדון הלקוחות שלנו