לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

חיי היהודים - טיולים לרחבי העולם

חיי היום יום

הכפרים של היהודים נראו כמו הנוצרים, אלא שהיה בהם גם בית תפילה הנקרא מסגיד, בקתות לנידה של הנשים, וכן בית קודש ובית צלות. את המתים היו קוברים מחוץ לכפר ולא בחצר הכנסייה כמו הנוצרים. מכיוון שהיהודים עסקו בעיקר בקדרות ונפחות, מקצועות הקשורים לאש ולשינוי צורה, הם נחשבו על ידי הנוצרים כבעלי כוחות על טבעיים, חלק אף ראו בהם התגלמות של ה"בודא" יצורים שטניים הלובשים דמות אנוש, כדוגמת הצבוע. חלק מהיהודים היו חקלאים אריסים, בין אם רועים או עובדי אדמה. הנוצרים האשימו את היהודים שבקורבן הפסח שלהם הם חוגגים את קורבנו של ישו, ההקפדה של היהודים על חוקי הטהרה גרמה לכך שיהיו מנודים קמעה מהעולם הנוצרי, הם השתדלו לא לבוא במגע פיזי אחד עם השני.

כל קהילה מקומית הייתה משפחה מורחבת שהונהגה על ידי הזקנים – שמגלה והכוהנים - קס, הייתה חובת עזרה הדדית עד ארבע דורות. הזקנים היו אחראים על הנושא החברתי  והקס על הדתי. הכוהנים היו ביחס אישי עם המאמינים, כל אחד היה לו א הרב שלו שהיה מעין אבא רוחני ולפניו הוא היה מתוודה, בדומה לנצרות. החג הדתי החשוב היה הסיגד – סגידה, בו עלו להר גבוה ודימו את מעמד הר סיני והברית שנחתמה שוב בין נחמיה ועזרא ובין העם בימי בית שני. היום החשוב היה השבת שלה היה מעמד מיוחד, היא הייתה ישות נקבית אלוהית שמתווכת עבור בני האדם ונשמרת בהקפדה יתרה. השבת היא ביתו של האל ויש להקריב לה את לחם השבת המיוחד, יום השבת היה יום תפילה ומשמורת לכפרה על שישה ימי המעשה של השבוע.

אחד מהספרים הפלאשים החשובים הוא ספר העוזרים, בו מגלה אלוהים למשה ולתלמידיו את השמות הקדושים  של האל המשמשים לתפילות. ספר עוזרים נמצא גם בנצרות אך במקרה זה האל מגלה לישו את השמות הקדושים, דמותו של משה חשובה מאד לפלאשים ויש להם גם ספר שנקרא מפעלות משה. באופן כללי נראה שהפלאשים שימרו את המהות היהודית תנכ"ית מימי משה ויציאת מצרים.  

 

חיי היהודים - השוואה בין תיאוריו של פייטלוביץ ליוסף הלוי

התיאור של פייטלוביץ הוא דו" ח לברון רוטשילד, בעוד שהתיאור של יוסף הלוי הוא יומן מסע סיפורי. יש ביניהם הבדל של ארבעים שנה, התיאור של יוסף הלוי נכתב בזמן הקיסר תיאודור – 1868 בעוד שהתיאור של פייטלוביץ הוא ב1905


הבדלי מעמדות בחברה: לפי פייטלוביץ לפלאשים כוהנים ומלומדים – דבטרה, אין אצלם הבדלים בין המעמדות, גם הכוהנים והדבטרים עובדים כמו כולם, לעיתים הם מקבלים תמורה על העבודה הנוספת שלהם. לפי הלוי הפלאשים מקדישים לכוהנים חלק מיבולם ואת הבכור בעדריהם. יש לפלאשים נזירים (דבר שלא מופיע אצל פייטלוביץ) וגם להם נותנים מתנות.


זהות עצמית: לפי פייטלוביץ הפלשים שומרים על זהותם, דבקים דבקות עזה בדתם, לפי טענתם המילה פלאשים היא "גולים, מהגרים". הם מאמינים בעתיד טוב יותר ובגאולה. לפי הלוי הפלאשים מאמינים בעתיד טוב יותר ובגאולה שתבוא לאחר פורענות. מזדהים עם ציון וירושלים

 

חינוך הילדים: לפי פייטלוביץ הדבטרים אחראים על חינוך הילדים, מלמדים אותם את התורה בשפת הגעז. הכוהנים מלמדים את הגדולים יותר את התפילות והפזמונים.
לפי הלוי הילדים מחונכים היטב, קוראים במקרא ובמיוחד בספר תהילים, שאותו הם לומדים בעל פה.

 

חגים: לפי פייטלוביץ לפלאשים אותם חגים כשלנו חוץ מחנוכה ופורים, לא באותם תאריכים. הם חוגגים חצאי חגים לזכר החגים הגדולים החלים פעם בשנה – מנהג המבוסס על הספרים החיצוניים. לפי הלוי בעונת החגים עולים הקהילות הקטנות והמפוזרות לרגל ליישובים הגדולים יותר, שם יש מקום פולחן וכוהנים. הם אינם חוגגים את פורים למרות שמכירים את מגילת אסתר וצמים.

 

לוח שנה: לפי פייטלוביץ הלוח דומה לשלנו בהבדל אחד: תמיד היום הראשון של החודש הוא לאחר המולד של הירח. הלוי לא מתייחס לנושא זה

 

לוויה. לפי תיאור של הלוי קוברים בבד , שומרים על טומאת מת, מחוץ לכפר, לא מזכיר קדיש. פייטלוביץ לא מתייחס לנושא זה

 

משפחה: לפי פייטלוביץ אסור ריבוי נשים, מסגרת ביתית מכובדת. הלוי לא מתייחס ישירות לנושא זה, אך ניתן להבין שהתיאור דומה

 

מילה: לפי פייטלוביץ הם מלים את שני המינים, הזכרים בתום היום השביעי, לא בשבת.
הלוי לא מתייחס לנושא זה.

 

מקום התפילה: לפי פייטלוביץ הם מתפללים בבית כנסת שנקרא "מסגיד" או בית אגזיאבהר (בית ה'). לעיתים הם מתפללים בבתים פרטיים כביתו של הכהון או הדבטרה, ואפילו תחת כיפת השמיים. לפני הלוי יש להם בתי כנסת שנקראים מסגד.

 

נזירים – פייטלוביץ לא מזכיר נושא זה. לפי הלוי לפלאשים יש נזירים, תופעה ייחודית בקרב היהודים. הם שוכנים בהר הוהארואה. הם אנשים שהתאלמנו וסירבו להינשא שנית, מקדישים עצמם לחיי תפילה. הם מאמינים שאהרון הכוהן היה הנזיר הראשון אחר שפרש מחיי העולם וחי בצל המשכן.

 

נשים - לפי פייטלוביץ אין רעלה לנשים והם לא כלואות בבית. מתקבלות בכינוסי גברים ומביעות את דעתם, שותפות. לפי הלוי נוהגות בחירות, נכנסות ובאות בין גברים ומחוות דעתן


סעודה ונטילת ידיים: פייטלוביץ הוא היחיד שמזכיר נושא זה. "לפני הסעודה נוטלים ידיים לפני הסעודה ומברכים ברכה קצרה בשילוב ידיים. לאחר הסעודה הם נוטלים שוב את ידיהם ומברכים ברכה אחרונה"


פסח: לפי פייטלוביץ בפסח אוכלים מצות ולא שותים בירה ומשקאות תוססים אחרים.
לפי הלוי זובחים כבש או עגל צעיר לפסח.


צומות – לפי פייטלוביץ במקום לצום בי"ז בתמוז ובט' באב לזכר חורבן הבית, הם צמים בט' בתמוז ובי"ז באב. בנוסף לכך הם צמים במשך הימים הראשונים של חודש תמוז עד ט' בתמוז, ובחודש אב עד לי"ז באב. הם צמים גם ביום כיפור. הצומות מאד חמורים. מגיל שמונה חייבים לצום. צמים מהערב שלפני הצום ועד למחרת בערב. יש המחמירים וצמים כל שבוע בימי שני וחמישי. הלוי לא מזכיר נושא זה


קורבנות: לפי פייטלוביץ שוחטים גדי ערב פסח, שוחטים בהמה כקורבן בימי אבל שונים.
לפי הלוי הפלאשים הופתעו ששמעו שהיהודים האחרים הפסיקו עם הקורבנות. הם עניים מאד ומקרבים קורבנות פעמיים בשנה, בפסח ובחג המכונה בפיהם "תזכר אברהם", יום הזיכרון לאברהם.


שבת: לפי פייטלוביץ השבת נשמרת בקפדנות רבה. לא עוברים נהר בשבת. מעבירים את השבת והחג בתפילה ובקריאת מזמורי תהלים. מכינים מאכלים ביתר תשומת לב וקפדנות. אוכלים בשר רק בימי שבת ומועד. לפי הלוי שבת הוא יום חג, והיא נשמרת ביתר הקפדה, אסור לצום ולהרהר על ענייני חולין. "אחרי תפילת השחרית, שנאמרת עם עלות השחר, כל בני הקהילה שאינם טמאים יושבים לארוחת הבוקר בחצר המסגד. לחם השבת, המכונה ברכת (ברכה) נאפה בהקפדה יתרה... ייש חבשי המוגש בגביעים... בשעת הארוחה מספרים דברי אגדה וניסים הקשורים באישים חשובים בתולדות ישראל"


שחיטה וכשרות: לפי פייטלוביץ הם מקפידים על דיני שחיטה, טקס שונה, מוציאים את הדם מהבשר אך נמנעים מלאכלו נא. לפי הלוי נמנעים מלאכול נא, נוהגים בדיני כשרות אך קצת שונה מהיהדות הרגילה, לא מבדילים בין בשר לחלב. חותכים את ווריד הצוואר של אנטילופות ואומרים ברכה.


שפה: לפי פייטלוביץ הם מדברים אמהרית ושכחו את הניב הקואורני, שנחשב לשפה הלאומית שלהם על ידי הלוי. לפי הלוי התפילות והתורה בגעז.


תורה שבכתב ותורה שבעל פה: לפי פייטלוביץ הם אינם מכירים את התורה שבעל פה אך מקפידים על אחדים מדברי חז"ל. לפי הלוי ספרי התורה הם ספרים שלעיתים נרכשים מהנוצרים אלא שאחד הדבטרים עובר עליהם ומוודא ששום נוסחה נוצרית או שמו של קדוש נוצרי לא משורבבים לתוך הטקסט. בשער יש כתובת "ברוך אתה אדוני אלוהי ישראל". התורה היא בגעז או אמהרית. יש להם ספרים נוספים, תפילות משלהם. יש כאלו המעתיקים ספרים. ספר תהילים נקרא "דויד". יש להם גיבורי אגדות שאינם מוכרים בשאר היהדות כגון אבימלך – תלמידו של ירמיהו הנביא המופיע בספר ברוך – אחד הספרים החיצוניים.


טהרה: לפי פייטלוביץ הפלאשים שומרים בקפדנות על ידי רחיצה וטבילה. אם נגעו בלא יהודי חייבים להתבודד כל היום עד טבילת הערב. הנשים שומרות על דיני נידה ומצויות בבידוד מוחלט. לפי הלוי, הפלאשים שומרים על טהרה, הם מבקשים ממנו לא לגעת בהם. הכוהנים מקפידים מאד. בן לווייתו דניאל מסרב לאכול אוכל של מוסלמים ולשתות מנאד עור שעבר שחיטה לא כשרה. הם מקבלים כסף רק בכלי מלא מים לטהר אותו מטומאה. קונים רק חיטה לא טחונה ומלח פרוש, נוזלים נחשבים למובילי טומאה. בקיצור שומרים על דיני הטהרה של התורה בית שני. לפי הלוי הופתעו לשמוע שמצוות הטהרה התבטלו אצל שאר היהודים.


תוכן התפילות: לפי פייטלוביץ בתפילות הם מביעים "דבקות עמוקה עם אמונה חזקה בעתיד טוב יותר לישראל ולעולם כולו. אמונה בתחיית העם היהודי לאחר כינונו של שלום כלל עולמי. בתפילות הם מבקשים מן האל שיחזירם אל ירושלים, למולדתם."
לפי הלוי הכוהנים מקיימים תפילות יומיות בשעות קבועות, הקהל משתתף בשבתות וחגים.
העם קורא תהילים ושר מזמורים. משתחווים לכיוון ירושלים בזמן התפילה.
יש להם ספר תפילות פלשיות בלשון הגעז.


לסיכום: למרות שוני בדברים מסוימים שנובע, כנראה, מהתקופה השונה ומידת ההיכרות של האישים, ניתן לראות שהתיאור של דת הפלאשים דומה בשני המקורות. הפלאשים מקפידים על דיני הטהרה, מכירים את התורה והספרות החיצונית ולא את התורה שבעל פה, יש להם כוהנים ודבטרים. יש להם בתי כנסת והם מתפללים לפי התורה לכיוון ירושלים. הם שומרים שבת בקפדנות, שומרים על שחיטה לפי התורה. חוגגים את חגי התורה, אבל לא את החגים החדשים – פורים וחנוכה. לנשים ולמשפחה יש מקום של כבוד, והם מזהים עצמם כיהודים, מזדהים עם ציון וירושלים ושואפים לגאולה.

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו