לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

יהדות ספרד בבלקן

בסוף המאה ה15 החלו להגיע יהודים מספר לבלקן ביוזמת ועידוד האימפריה העותומאנית, הם יצרו קהילות מפוארות לאורך דרכי הסחר ותרבות משל עצמם, ששמרה על מאפיינים ייחודים, שפה ומנהגים לאורך מאות שנים. באקלים של הבלקן היה זה אפשרי ליצור קבוצת תרבות נפרדת ומשתלבת בו זמנית, כפי שהיו קבוצות אחרות כגון וולכים, אלבנים, יוונים, תורקים ועוד. יהדות הבלקן הגיע לשיא באמצע המאה ה17 עם הגעתה לשיא של האימפריה העותומאנית וניסיונות הכיבוש האחרונים של ווינה, ולקראת המשבר של התנועה השבתאית, אולם גם לאחר מכן היא ידעה עדנה והתפתחות, שהופרעו רק עם המשבר הכלכלי של המאות 18 ו19.
קהילות יהדות ספרד בבלקן היוו ציבור משל עצמו עם זהות ייחודית, שפה ותרבות. אולם כל זה בא לידי סיום בשואה, הלכידות התרבותית וההיסטורית של קהילות יהדות ספרד בבלקן הופרעה עם הופעת מדינות הלאום במאה ה19 והתפרקות הישות העותומאנית שסופה היה לקראת מלחמת העולם הראשונה. מה שנשאר הושמד בשואת יהודי מקדוניה, סרביה, בוסניה ויוון. והעלייה לארץ של שארית הפליטה ויהודי בולגריה.


קראו גם את המאמרים הבאים - לחצו לקישור

שבתאי צבי והשבתאות

מסורות שבתאיות

שבתאי המשיח

טיול יהדות ספרד בבלקן

 

התחלה

" וישמע שולטן בייזיט מלך תורגמה את כל הרעה אשר עשה מלך ספרד ליהודי, וכי הם מבקשים למצוא מנוח לכף רגליהם, ותחס עינו עליהם, וישלח אנשים מלפניו ויעבר קול בכל מלכותו וגם במכתב לאמור, לבלתי יהיה רשאי שום אדם ממושלי עריו תיו לדחוק את היהודי ולגרשם, רק כולם יקבלום בסבר פנים יפות...".

כך אמר בייזיד: "כלום אפשר לקורא למלך כזה חכם או נבון? הוא מרושש את ארצו ומעשיר את ממלכתי".

היהודים הם שמביאים ציטוטים אלו, מטפחים את מוטיב המלך הטוב. בעבר, בספרד היו מלכים טובים, ועתה בתורגמה – טורקיה.

אצל היהודים הספרדיים הייתה אידאליזציה של ארצם (ספרד) והתרבות היהודית שלה, לפי טענתם הם הגיעו לשם כגולים לאחר חורבן בית ראשון, ולמעשה היו בעלי חלק מאדמות חצי האי. בכל מקרה הקהילה התקיימה מעל אלף שנה של רציפות ועשייה תרבותית, והייתה המרכז היהודי החשוב ביותר בעולם.

הם הגיעו לארץ החדשה אפופי הילת קדושה ותרבות, מצטיירים כאנשים שבחרו מרצונם החופשי לבוא לטורקיה, ולא לאיטליה, למשל. ועקב כך מכבדים ומעריכים את המולדת החדשה והאפשרות שנתנה להם, ומצד שני שומרים על הזיקה והכבוד של ארץ מוצאם. ספרד היא גן העדן האבוד השני, לאחר גן העדן האבוד הראשון שהוא ארץ ישראל. צריך לשמר את הספרדיות למען הדורות הבאים.

האנוסים הביאו איתם קשרים עם העולם שמחוץ לאימפריה העותומאנית. יוצאי ספרד הביאו איתם את הרבנים, את המורשת ואת הספרות והלכות ההלכה שלהם, המנהג היהודי היה שמהגרים יהודים חדשים נטמעים בקהילה המקומית, אך באימפריה העותומאנית ובמיוחד בבלקן, הקהילה הספרדית יהודית שמרה את המסורות שלה והטמיעה בתוכה את היהודים הרומאניטים, וגם האשכנזים המועטים שבסביבה. במאה ה16 עלו לגדולה דמויות חילוניות יהודיות בחצר השולטן כגון: דון יוסף נשאי, דונה גרסיה מנדס, שלמה אבן יעיש ועוד.

בסלוניקי הייתה קהילה רומניטית, יהודית דוברת יוונית, לאחר כיבוש איסטנבול הם הועברו לשם ולא נשארו יהודים בעיר, אלא שבסוף המאה ה15 החלו להגיע מגורשי ספרד. ובמאות ה16-17 כבר יש רוב יהודי בעיר והיא העיר היהודית הגדולה ביותר במרחב הים התיכון.

באמצע המאה ה17 יש גל עלייה נוסף של אנוסים מפורטוגל המתיישבים בסקופיה ובביטולה וסראייבו. ביחד עם יהודים ספרדיים. קהילות יהודיות גדולות יש בספליט – שבה הם תורמים למסחר הימי, בדוברובניק, בבלגרד, סראייבו נהיית ירושלים הקטנה. ואלונה – וולורה באלבניה היא יישוב יהודי גדול. סך הכל היו במאה ה16 כ100.000 יהודים באימפריה, שזה הרבה מאד.

 

מבנה הקהילה היהודית

באיסטנבול וסלוניקי היו יותר מ30 קהלים כל אחד, לפי ארצות מוצא. בתחילה קהל הורכב מקהילה שלה בית כנסת לפי מקום מוצא, אך מהמאה ה17 זה מתארגן לפי רבעים, שכונות, mahalle, השמות נשארו, אך ההרכב היה לפי רובע ושונה. הארגון לפי עדות נקרא באימפריה מילט millet. היהודים היו "דימה" – בני חסות, ובעלי מעמד זהה ליוונים והארמנים. אלא שאצל היהודים המודל היה מקומי ולא ממורכז.

השלטון המקומי של היהודים לא היה בעל תוקף חוקי, ונתמך על ידי מערכת הסכמות פנימיות, ככל שהקהילה הייתה מגובשת יותר כך כוח הרבנים והראשים היה חזק יותר. הכוח של הקהילה נבע גם מן העמדות הבכירות של חבריה. אם ברמה המקומית או הארצית. העונש הקשה ביותר שיכלה הקהילה להטיל היה חרם.

היחידה הבסיסית הייתה הקהל, שהתגבש סביב בית כנסת, מעליו הייתה הקהילה כולה, ומעליה כלל היהודים. הקהל שילם מיסים לקהילה וזו לשלטונות.

הייתה אסיפה כללית של משלמי מיסים, והיא האצילה סמכויות למועצה מבצעת שנקראה מעמד. בה היה ייצוג לכל קבוצה חברתית. אלא שבמקרי חירום כמו מלחמה ומיסים מיוחדים העשירים תפשו פיקוד והעבירו את הסמכות להנהגה ממשיכה והשררה נשמרה בידי מספר משפחות מוגבל. נוצרה אוליגרכיה שלטת. במעמד היו 6-8 חברים שהם בחרו מנהיגים או פרנסים, גזבר, גבאי. האסיפה הכללית בחרה שמאי מס – מעריכים. הם חילקו את נטל המיסים בין כולם. המעמד טיפל בחינוך, סעד, תקנות וכל התפקידים האזרחיים. באיסטנבול היה מועצת על לכל המעמדות, ואילו הארגון השלטוני היהודי בסלוניקי ואזור הבלקן היה יותר מבוזר.

המנהיגים החילונים של הקהלים היו אחראים אישית לתשלום המיסים בפני השלטונות העותומאניים. מגובים על ידי הקהילה והרבנים. הם גם היו משתדלים בעניינים שונים אצל השלטונות, נעזרים בקשרים יהודיים בחצרות השולטן.

לכל קהל היה רב משלו שקביל שכר ונבחר בהסכמת הציבור, הוא חוקק תקנות ושפט, יושב בראש בית דין. בקהל היו הצבעות באסיפה הכללית. היו קהילות שהיו בהם ישיבות, נתמכות על ידי כמה קהלים, כגון "תלמוד תורה הגדול" של סלוניקי. המוסד עסק גם בסעד ופעילות כלכלית. מכשיר דורות של מנהיגים. עם הזמן החלו הקהלים להיות מוחלפים בקהילות גדולות יותר לפי מקום מגורים, וכך הגענו למשרת רב ראשי, חכם באשי.

ועד פקידי קושטא הוא מוסד שקם ב1726 על ידי יהודי איסטנבול במטרה לעזור לקהילת ירושלים ויהודי ארץ ישראל, הוא המודל של מוסדות כספי החלוקה המאוחרים יותר של קהילות מזרח אירופה בישראל. סנונית ראשונה של הדדיות יהודית.

 

מיסוי

הקהילה קבעה את פטור ושיעור המס לכל אחד, עניים ותלמידי חכמים היו פטורים, כמו היום, השלטונות העותומאניים לא ידעו מי משלם ומי לא. הם קיבלו תשלום כללי עבור כולם.
סולימן המפואר פטר את יהודי סלוניקי ממס בתמורה לאספקת אריגים למדי היאניצארים

הקהילות ניסו לשמר את חבריהן, מכיוון שאחרת היו מאבדים משלמי מס. ומן הצד השני לעיתים העשירים ביקשו לעזוב ולעבור לקהילות אחרות שבהם התנאים הכלכליים יותר טובים.

חלק גדול מהמיסים והתקנות נועד להראות את עליונות המוסלמים על בני החסות: יהודים ונוצרים.
מיסי החרום הוטלו במאות ה17-18 עת האימפריה נכנסה למשבר כללי. זה בתוספת המשבר השבתאי הביאו חלק מהקהילות למצב כלכלי קשה, על סף פשיטת רגל. היהודים נהיו עניים. בנוסף למיסים לעותומאניים היו גם מיסי קהילה, במילים אחרות חלק גדול מהווית הקיום היהודי הייתה תשלומים, ולכן מרדף אחר הכסף, בניגוד למקומיים החקלאים שהתפרנסו מהאדמה וחיו חייהם בשקט יחסי.

לקהילות היו תקנות פנימיות המבוססות על ניסיון ספרד, שהחזיקו מעמד כל עוד החברה הייתה דתית ומסורתית. היה גוף "ברור עברות" ואפילו צנזורה. הקהילה הייתה גוף מגונן ומלוכד שפעל לשמירת עצמאותו. דוגמא לתקנות זה בנושא דיור בסלוניקי, למנוע עליית מחירים כתוצאה מהגירת יהודים לעיר. המשפחה הייתה פטריארכלית ובסיס כלכלי, המשרות והעסקים עברו במשפחה.

היהודים גרו בשכונות משלהם, אך בשוליהם הם היו מעורבות, ולא היו להן גבולות ברורים. בסיס השכונות היה בית מגורים גדול סביב חצר פנימית בו שוכנים כמה משפחות. בביטולה יהודים רבים התרכזו בבית אחד גדול שכונה החצר הגדולה.

 

כלכלה ותרבות

במאה ה16 מגיעה הפעילות הכלכלית של היהודים לשיא, צומחת עילית של מימון, מסחר וטקסטיל, אך הרוב הם בעלי מלאכה וסוחרים קטנים. בספרד היהודים היו גובי מיסים כך שהיה להם כישורים לכך והם מלאו תפקידים אלו לאורך הדנובה, באדריאטי והאגאי, במיוחד בערים. דון יוסף נשיא עשה הון כחוכר מיסים, ושימש בנציג בינלאומי של האימפריה. ליהודים היה תפקיד נכבד בסיפוק צרכיו של צבא היאניצארים, החל מבגדים וכלה בשירותי בנקאות. אלא שבניגוד לאירופה היהודים לא היו היחידים שעסקו בבנקאות ולא בלטו בכך במיוחד.

רבים מהבאים מספרד היו רופאים ושימשו בתפקיד זה גם באימפריה, משה המון היה רופאו של סוליימן המפואר. בספרד הם היו עיליתה חצרנית, בטורקיה הם היו מצויים בחצרות הממשל והצבא, אך לא בבלעדיות, מדי פעם היה אדם מהם שעלה לגדולה.

שני התחומים שבהם היהודים הצטיינו היו תעשיית האריגים וסחר בינלאומי. הטקסטיל היה מפותח בעיקר בסלוניקי, הטכנולוגיה הייתה לא פחות מתקדמת מזו של אנגליה. הם ארגו בדים וצמר, שניתן היה להשיג באיכות טובה בבלקן. את הידע הם הביאו מספרד וסיציליה. צפת התבססה גם היא על תהליכי יצור צמר שהובא מהבלקן. משפחות שלמות השתלבו בתהליך, ובנוסף לזה מסביב לפעילות הייצור הייתה פעילות מסחר והשקעת הון. השוק העותומאני שאב אליו את רוב רובה של הסחורה.

עם הזמן מתפתחות באימפריה גילדות על בסיס דתי אתני. אבל היו גם גילדות מעורבות. היהודים מילאו תפקיד חשוב במסחר עם איטליה, ונציה הייתה מחסן הסחורות המרכזי.

בשנת 1535 מוקמת אינקוויזיציה בפורטוגל, האנוסים מהגרים בחשאי לאירופה ומשם לעותומאניים. הסחר בין איטליה לעותומאניים עובר דרך דוברובניק, לאחר גירוש ספרד הוא עובר מיוונים וארמנים לידי היהודים. וונציה הרשתה ליהודים לשבת בתחומה מסיבה זו.

תעשיית הצמר נתקלה בקשיים עם התקדמות המאה ה16, ובסופו של דבר התמוטטה. תחרות, מחירי חומרי הגלם ופיקוח ממשלתי הביאו לחוסר כדאיות כלכלי. היהודים החלו לייצא צמר גולמי ועורות (שהגיעו מערים כמו קסטוריה), אבל קהילות צפת וסלוניקי נפגעו קשות מהמשבר.

היהודים היו מעורבים בעסקי כרייה (קרטובו), עיבוד מזון, בורסקאות, ואומנויות נוספות. הכלכלה העותומאנית נכנסה למשבר ממושך החל מהמאה ה17 בגלל פעילות נמרצת של האנגלים בחברת הלבאנט, שהיה לה אופי מקרנטיליסטי.

העושר של העותומאניים היה קשור להתפשטות הצבאית שלהם, משזו נפסקה החלה רגרסיה כלכלית. השיטה הצבאית השתנתה משיטה פיאודלית (טימאר), בה בעלי הקרקעות מספקים צבא וציוד, לצבע קבע שהיה צריך לשלם עבור החזקתו. מחיר התבואה עלה כתוצאה מביקוש באירופה והתערבות של כסף אמריקאי, הסחר ההולנדי והבריטי האפיל על זה של ונציה. זה הביא לאינפלציה. גם הצרפתים התחילו להיות כוח עולה במסחר הים תיכוני. סוחרים צרפתים רבים התיישבו בערי הלבאנט, חלב, איזמיר, סלוניקי. רבים מהם היו יהודים בחסות צרפתי. במהלך המאה ה17 וה18 הופכת איזמיר למרכז חשוב יותר ויותר ועוקפת את סלוניקי השוקעת. יהודים רבים עוברים לשם. חברות הסחר ההולנדית והאנגלית וגם הצרפתים, תוקעים שם יתד.

המעמד הכלכלי של היהודים נחלש מהמאה ה16. יחד עם זאת בעיר ליוורנו באיטליה (הנמל של פירנצה) היו יהודים ספרדים שמילאו תפקיד חשוב בסחר העולמי בתחילת המאה ה18. היתרון של יהודי סלוניקי היה שבגלל סיבות היסטוריות (ספקים של חיל היאניצארים), הייתה להם זכות ראשונים ברכישת צמר מהבלקן, וזה נתן להם יתרון במסחר על פני אחרים.

חיסול היאניצארים בשנת 1826 על ידי מחמד ה2, פגע קשות בכלכלה היהודית שנסמכה על סיפוק צרכיהם וניהול הבנקאות שלהם. באופן כללי היהודים בבלקן היו קשורים לסדר העותומאני הישן, ולא השתלבו מספיק טוב בכלכלה החדשה. ליוונים והארמנים היה יתרון עליהם. הרפורמות של התנזימאת גדעו את ענף גביית וחכירת המיסים שעליו התבססו חלק מהיהודים. והביאו למשבר קשה נוסף.

 

חיי הרוח

מאה ה16 הייתה השיא. זאת תקופת הקבלה בצפת, אך היא נתמכת על ידי הקהילה בסלוניקי ומתחילה שם. בספרד החכמים היו מפוזרים, ועתה הם התכנסו יחדיו, הוקמו ספריות וישיבות. העושר היחסי אפשר לנדבנים לתמוך בתלמידים וסופרים. בית הדפוס העברי הראשון נוסד באיסטנבול ב1494, ולאחר מכן בסלוניקי 1510. החינוך עמד בראש סדר העדיפויות.

הקבלה לא תפשה מקום חשוב במיוחד בבלקן בתחילה, אלא ההלכה. בשונה מצפת וירושלים. השפה הייתה יהודית ספרדית, בניגוד לספרד היהודים התרחקו מהעברית, מן הצד השני רבים מהם לא ידעו טורקית. הם יצרו חברה מבודלת הקיימת בפני עצמה.

הטראומה של גירוש ספרד נותרה טבועה בזיכרון הקולקטיבי, מעין גן עדן אבוד. אסונות נוספים השפיעו לכיוון גישה פסימית. הנצרות נתפשה כאויב, כוח רשע. ומסיבה זו האימפריה העותומאנית נתפשה ככוח האל. וזה נתן פתח לחזיונות משיחיים כגון זה של שבתאי צבי. ולפני כן שלמה מולכו ודוד הראובני. .
גרשום שלום טוען שהגירוש מספרד עורר את המיסטיקה והמשיחיות היהודית.
בסוף המאה ה17 מתגברת ההתעניינות בקבלה בקהילות יהודי ספרד, וספר הזוהר נהיה חשוב. פליטים מרוסיה ת"ח ות"ט הגיעו לאימפריה. על רקע זה צמחה תופעת שבתאי צבי מאיזמיר שהשפיע רבות על הבלקן.

בבלקן התחילה ספרות דתית יהודית ספרדית. בשפת הלאדינו ותעתיק עברי – כתב רש"י. הלאדינו התפתחה כשפה נפרדת, משמרת מילים וביטויים ישנים. ומטמיעה מילים בעברית, תורכית יוונית ואיטלקית. ספרים כגון החומש, חובת הלבבות, שולחן ערוך, תורגמו ללאדינו.

המילה enladinar  משמעה לתרגם ללטינית, כלומר לספרדית. ומכאן השם לאדינו. בהתחלה הייתה זו שפה מיושנת. במאה ה18 היא התחדשה והפכה עממית.
היצירה המונומנטאלית של היהדות הספרדית בלקנית היא "מעם לועז" מאת רבי יעקב כולי בתחילת המאה ה18. בה נמצא בשפה פשוטה אגדות חז"ל,מפרשנות המקרא וקבלה, זה לצד זה. הרב עובדיה נהג לצטט מספר זה, וגם הספר פלא יועץ של רבי אליעזר פאפו מסתמך עליו. אריה קפלן תרגם אותו לאנגלית והוא גם תורגם לעברית

 

עידן ההתמערבות

במאה ה19 מתפרק הבלקן העותומאני למדינות לאום. וזה מביא לשינויים בחיי היהודים, ההשכלה נכנסת, יחד עם זאת הקהילות שומרות על אופיים ולכידות תרבותית מסוימת

הטאנזימאט (רפורמות מודרניות) של הסולטאן עבד אל מגיד נתן זכויות ליהודים ונוצרים, ביטל את מס הגולגולת והמשפט הדתי. ומן הצד השני ב1909 בעקבות מהפכת התורכים הצעירים החל גיוס של לא מוסלמים. ויחד עם זאת המבנה האוטונומי של הקהילות והקהל המשיך להתקיים. המילתים (זכויות אוטונומיות קהילתיות דתיות) איבדו עצמאות וסמכויות ואזרחי האימפריה היו כפופים לחוק אחד שהוא העתק של זה הצרפתי. מספר היהודים עלה לרבע מיליון בתחילת המאה ה20. היחסים בין יהדות המערב ליהדות ספרד התחזקו.  היהודים התלהבו ממהפכת התורכים הצעירים, הקימו סניף של ההסתדרות הציונית באיסטנבול, ישבו בפרלמנט ובשירות הציבורי. העילית החילונית מילאה תפקיד חשוב בחברה המתגבשת, אבל הרוב שמרו על אורח חיים מסורתי והלאומיות התורכית הפריעה להשתלבות אמיתית. מערכת החינוך נותרה כיתתית, מעט יהודים למדו במוסדות תורכים.

עלילת דמשק ב1840 הייתה פרשת דרייפוס של היהדות העותומאנית. יהדות המערב התגייסה כנגד העלילה והביאה לשינוי. חברת כל ישראל חברים נוסדה ב1860 ותרמה את חלקה ליצירת סולידריות כלל יהודית. יהדות המערב תפשה את עצמה עליונה על יהדות ארצות ערב וגם על יהודי ספרד בבלקן, ובעלת חובה לעזור לאחיהם לעבור את אותו מודל שינוי והתפתחות שהם עברו. העילית הספרדית שנהנתה ממעמד הקפיטולציות שיתפה פעולה עם יהדות המערב. נפתחו בתי ספר יהודים שבהם למדו תורכית ומדעים חילוניים.

החלו להופיע משכילים מעטים בין היהודים. הרב יהודה נחמה מסלוניקי כונה "מנדלסון" התורכי (נפטר ב1899). יוסף הלוי היה מלומד אשכנזי שפעל באדרינה ואחר כך כאוריינטליסט בפאריס (הוא גילה את יהודי אתיופיה), אלי יצחק נבון היה משורר ועיתונאי ופרסם מאמרים בעיתון הצפירה. בעידודו של נחום סוקולוב.

מכובדי הפראנקוס (העילית הספרדית) היו אנשי כספים כגון מואיז אלאטיני מסלוניקי. הוא הקים מערכת חינוך מודרנית עם הרב נחמה ואת חברת "קופת חסד עולם שגבתה מס מסוחרים יהודים לשם תיקון הקהילה ב1853 (המוסד סגר את שעריו ב1861 מחוסר תקציב). בשנת 1908 ממונה יצחק אפשטיין לראש תלמוד תורה בסלוניקי ומילא תפקיד חשוב בתחיית השפה העברית וקידום העניין הלאומי.

הבנקאים לבית קאמונדו כונו "הרוטשילדים של המזרח", הם נמנו על הפראנקוס וניהלו בית ספר שנפתח באיסטנבול. ב1860 ממונה יעקב אביגדור לרב ראשי של האימפריה, הוא מהפראנקוס הרפורמים, וממנה את אברהם בכור קאמונדו למנהל כללי. חלק מהפראנקוס היו יהודים ספרדיים שבאו מאיטליה, שהקימו קהילה איטלקית נפרדת (ניתן לראות את עקבות הבידול הזה בבתי הכנסת הספרדיים ברובע היהודי בירושלים, מקום שם יש בית כנסת ספרדי נפרד ליוצאי איטליה).

ב1850 עולה מעמדם של הבונים החופשיים בסלוניקי ואיסטנבול, העילית החילונית היהודית משתתפת בפעילות. ללשכת ה"מזרח הגדול" של צרפת ואיטליה הייתה נציגות בסלוניקי ובה יהודים ספרדים רבים.

בחלק השני של המאה ה19 השתלטו המעצמות האירופאיות על כלכלת האימפריה, הם הציפו את השווקים בתוצרים מוכנים משל המהפכה התעשייתית וקנו את חומרי הגלם. בשנת 1875 האימפריה פושטת רגל, ולמעשה הופכת לקולוניה מערבית למחצה. בסוף המאה ה19 מוקמים מסילות ברזל. ויש תנועה של אוניות קיטור.

סלוניקי הייתה הנמל השלישי באימפריה העותומאנית לאחר איסטנבול וביירות. בתחילת המאה ה20 היא חוברה ברכבת לבוסניה, סרביה, ווינה ואיסטנבול, הקף הסחורות הכפיל עצמו כל 30 שנה. היא יצאה צמר, עורות, טבק, וכותנה, אך בסוף המאה ה19 החלה לפתח תעשיה של אריגים, סריגים, טקסטיל, סיגריות וטבק.
בני משפחת אלאטיני ומודיאנו הקימו טחנת קמח מודרנית ב1857 ועסקו בסחר דגנים וקמח. הם הקימו בית חרושת ללבנים, סחרו בטבק,  והקימו בנק. משפחות מודיאנו ופרננדס הקימו את מזקקת אולימפוס. בסלוניקי נוצר פרולטריון יהודי של כ10.000 איש. בנוסף לכך היו ספנים, דייגים וסוורים יהודים רבים. אלא שרוב האנשים היו עניים וקרוב לחצי נזקקו לסיוע. ב1913 היו בסלוניקי 62.00 יהודים מתוך אוכלוסייה של 157.000.
מעניין לציין שבסוף המאה ה19 היו הארמנים והיוונים חצי מאוכלוסיית איסטנבול ושלטו במסחר והמלאכה הזעירה.

 

כי"ח (בצרפתית – אליאנס alliance).

נוסדה בידי יהודים צרפתים בפריז שרצו לתקן את חיי היהודים במזרח ברוח תנועת ההשכלה. אמונתם הייתה ששחרור חברתי צריך ללוות שחרור חוקי. הם ניסו לעצב מחדש את הקהילות ברוח צרפת. פעלו בארצות רבות ממרוקו ועד איראן, הקימו קרוב ל200 מוסדות עד מלחמת העולם הראשונה בהם פעלו 44.000 תלמידים. בבלקן הוקמו בתי ספר בוולוס – יוון, שומן – בולגריה, סלוניקי, ביטולה, סופיה, שם למדו גם עברית. בנים ובנות. סמינר ראשי למורים התקיים בפאריז בו למדו אנשים מארצות המקור שהביאו חזרה את בשורת המערב, הרוב היו מארצות הבלקן.

במוסדות כי"ח לימדו בצרפתית שהפכה להיות משמעותית בחיי התרבות והרוח היהודיים. התרבות הקוסמו פוליטית המערבית שהונחלה במוסדות אלו השתלבה יפה עם הזהות היהודית ספרדית. ועזרה להרחיק את היהודים ממגמות ההתבוללות הלאומית שהחלו רווחים בבלקן. המוסדות הישנים יותר כגון תלמוד תורה, המשיכו להתקיים אך הושפעו מהרוח החדשה.

לאחר מהפכת התורכים הצעירים נבחר איש כי"ח לראש היהדות העותומאנית – חיים נחום, גם התנועה הציונית וארגון בני ברית החלו להיות פעילים באימפריה העותומאנית. עם הזמן ירד קרנן של מוסדות כי"ח והתלמידים היהודים החלו לעבור לבתי ספר מיסיונרים וחילוניים. גמנסיה יהודית של בני ברית נחנכה ב1915 באיסטנבול.

בבולגריה כי"ח איבדה את הבכורה לתנועה הציונית, עברית ובולגרית החליפו את הצרפתית.

בתי הספר החדשים של כי"ח ולימוד השפה הצרפתית הביאו חלק מהיהודים למצוא עבודות חדשות בתור רואי חשבון, צווארון לבן, מקצועות חופשיים. הנשים עבדו במפעלי טבק, משרתות תופרות ורוקמות. אך לרוב נשארו בבית. באופן כללי היהודים היו עניים

 

שינויים לאומיים

סרביה הפכה עצמאית דה פקטו ב1830. ב1842 מחוקק אלכסנדר קאראגיאורגביץ חוקים אנטי יהודיים. חוזה ברלין ב1878 שנחתם לאחר המלחמה הרוסית טורקית, מדגיש את שוויון היהודים. בבסיס החוקות של בולגריה, מונטנגרו, סרביה ורומניה.
אבל רק ב1918 משיגים היהודים שוויון אזרחי מלא. ביוגוסלביה אדם היה קודם כל לאומי ואחר כך יהודי. כי"ח לא הייתה כה משמעותית בסרביה או יוגוסלביה, בארץ זו מצאו עצמם אשכנזים מהצפון וספרדים מהדרום זה ליד זה. בלגרד גדלה עד ל10.000 יהודים ערב מלחמת העולם השנייה. היהודים החלו לדבר סרבו קרואטית, הממשלה עודדה שימוש בשפה זו בבתי הספר. הם עברו תהליך חילון והשתלבות באומה החדשה.

סראייבו הייתה תחת השלטון האוסטרי רוב היהודים היו ספרדים עניים. ב1928 הוקם בית מדרש לרבנים. חלק גדול מהיהודים עסקו במסחר, בורסקאות, ייצור גפרורים. שליש מהפעילות הכלכלית ויותר מחצי מסוחרי הטקסטיל היו יהודים, אך אלו היו מעטים.

בבולגריה העצמאית היה רב ראשי בתשלום המדינה, וועדים שנבחרו באופן דמוקרטי. בתי ספר יהודיים קיבלו הכרה רשמית מהמדינה שסבסדה אותם והשפיעה על תכנית הלימוד. היהודים עברו בולגריזציה והשתלבו, ומנגד שמרו על התרבות ושפת הלאדינו והפכו ציונים. מרביתם היו סוחרים ובעלי מלאכות זעירות ועניים. הם חלשו על סחר הדגנים, טבק, פרות ותוצרת חלב. היהודים לא עסקו בעריכת דין ורפואה כמו אחיהם במערב אירופה.

סלוניקי עברה לשליטת היוונים. היהודים התנגדו ליוונים, חששו ופחדו. בתחילה היוונים התנהגו בליברליות. בשנת 1917 פורצת שריפה שמכלה חלק גדול מהרובע היהודי. יותר מ10.000 משפחות – 70.000 איש נותרים ללא קורת גג.

הממשלה הפקיעה את אזור האסון ובנתה סלוניקי מודרנית, היהודים נאלצו לעזוב את מרכז העיר שהתמלא במהגרים יוונים חדשים, העיר הפכה להלנית. גלי מהגרים יהודים יצאו לאירופה, אמריקה וישראל. המפלה היוונית ב1922 הביאה עשרות אלפי פליטים נוספים. ב1923.חל שינוי לרעה ביחס ליהודים – וניזלוס קבע בחירה נפרדת של נציגים יהודים ומוסלמים לפרלמנט, דבר שעיקר את כוחם הפוליטי. ב1924 הם חויבו לשבות ביום ראשון ולהתגייס לצבא. לקראת מלחמת העולם השנייה הייתה התאוששות מסוימת בכלכלה היהודית. הם שלטו בבנקים, רבע מהעסקים, והיו להם מפעלי טקסטיל מובילים.

ב1899 נוסדה בסלוניקי חברת קדימה שהושפעה מתנועת ההשכלה והציונות, עודדה לימוד עברית ואמונה דתית אמיתית. היסטוריה ומורשת, ופתחה ספריה. נולדו היסטוריונים יהודים, ספרות ומפעל תרגומים. יעקב יונה כתב פזמונים ואסף שירי אהבה, משלים וסיפורים. העיתונאי דוד פרסקו (האם קשור לתומר?) תרגם ללאדינו עבודות בנושא מדע, אלוהים, פילוסופיה. הבלקן חווה תור זהב ספרותי, בבולגריה וסרביה, סלוניקי ועוד.

 

השואה

חלק גדול מהאוכלוסייה היהודית ספרדית של סרביה התרכז בבלגרד. לאחר הכיבוש הגרמני ננקטו צעדים אנטי יהודיים. הגברים גויסו לפלוגות עבודה. ב1941 הייתה התקוממות סרבית קומוניסטית בעקבות הפלישה הנאצית לרוסיה. בעקבותיה החלו הגרמנים לנקוט פעולות עונשין אכזריות נגד האוכלוסייה. היהודים הועברו למחנות העבודה ןהוצאו להורג. באוקטובר 1941 רוכזו יתרת היהודים בזמלין, במחנה סיימישטה. בין מארס למאי 1942 חוסלה אוכלוסיית המחנה – 7500 איש, במכוניות גז תוך כדי נסיעה במרכז בלגרד.

באפריל1941 נכנסו הגרמנים לסלוניקי. ב11.7.1942 אספו את כל הגברים בכיכר החרות. 9000 הושפלו ו2000 נשלחו למחנות עבודה. ככופר לצעירים מסרה הקהילה את בית העלמין העתיק לעירייה שהקימה עליו את אוניברסיטת סלוניקי. בינואר 1943 יושמו חוקי נינברג ובפברואר רוכזו היהודים בגטאות. במרץ התחילו המשלוחים למחנות. כ50.000 נשלחו למחנות.

בוולוס, יואנינה, לאריסה ואזורי צפון יוון החל גירוש והשמדת היהודים רק במרץ 1944, לאחר נפילת איטליה הפשיסטית והשתלטות הגרמנים על האזור. בוולוס רבים מהיהודים נמלטו בעזרת המנהיגות הדתית והחילונית. יהודי קורפו גורשו גם כן

סראייבו – בנובמבר 1941 נעצרו רוב היהודים ונשלחו למחנות ריכוז. הגברים למחה יאסובץ, שם נרצחו ביחד עם עשרות אלפי סרבים. הנשים למחנה ג'קובו ולאחר מכן יאסנובץ ורובן נרצחו. מי שניצל עשה זאת על ידי בריחה לאזור דלמטייה האיטלקי.

מאה אלף יהודים ספרדים עלו לישראל בין 1919 ל1949.

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו