לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

יוון הקלאסית - טיולים לרחבי העולם

הסוד של היוונים העתיקים

הילד היווני גדל בבית עד גיל שש, זה היה תקופת הזהב, כל מבוקשו ניתן לו, צעצועים, משחקים, טיפול וטיפוח צמוד, הוא קיבל מנות רבות של אהבה מבני הבית וחינוכו הופקד בידי אימו והנשים. היוונים היו הראשונים שהשתמשו במשחקים, נדנדות, עפיפונים, כדורים, חישוקים. שלוש שנים הראשונות מטרתם הייתה נוחות וביטחון, שלוש השנים הבאות היו בידור, ספורט ושעשועים.

מגיל שש עד גיל שמונה עשרה ילדי יוון קיבלו חינוך קפדני על ידי הפדגוג, ההורים, האומנות והאומנים, במטרה לעשות אותם אנשים טובים יותר הם חונכו למשמעת, לתכונות הטובות. הלכו לבתי ספר פרטיים בהשגחת עבדים, לעיתים ברחוב, הם למדו קריאה, כתיבה, אריתמטיקה, שירה ומוזיקה. מאזנים בין המעשי לאומנותי, כמו גם ספורט ולחימה.

הפדגוגים התפתחו לקבוצה בפני עצמה, שהיוותה את סוד כוחה של אתונה. הם היו אנשים עצמאים שפיתחו תורות משל עצמם לגבי חינוך ואופי האדם. הם נאלצו להתמודד מצד אחד עם הילדים והצורך להביא אותם להישגים, ומצד שני מול ההורים והחברה, מכיוון שהיו עצמאיים היו צריכים לרכוש את אמונם ולהרוויח את כספם, ויחד עם זאת שמרו על רוח החקירה והחוכמה ומהחוגים שלהם התפתחו הסופיסטים (המילה סופיסט היא תואר כמו פרופסור), הזרם הפילוסופי העיקרי בתקופה הקלאסית. התנאים הקשים שבהם פעלו והצורך לעצב את עולמם בכוחותיהם שלהם הקשיחו אותם, עיצבו ובנו אישיות של מחנך לא רק לילדים, אלא לחברה כולה

העולם האתונאי היה עולם של גברים, הנשים נשארו בבית. נמנעו מפילוסופיה ולימוד. כל בית היה מעין מפעל בזעיר אנפין בו יוצרו מוצרים והתקיימה כלכלת משק בהנהגת אם הבית.

האתונאים היו אנשים יצרניים ושקדנים, היו להם בתי מלאכה זעירים שבהם הועסקו כמה עבדים בדרך כלל שעבדו ביחד עם האדונים, זאת לא הייתה בושה לעבוד. הם עסקו במסחר, יוון מעולם לא ייצרה את מכל מזונה בעצמה ונזקקה לתבואה ומוצרים אחרים מבחוץ, זה הביא להתפתחות מסחר ער עם מושבות וארצות אחרות. אם יש משהו שהאתונאים שנאו זה עבודה מונוטונית. הם אהבו יוזמה, שינוי,  ולעצור כשהם משועממים או עייפים, לעבור מעבודה למועצת העיר ולסימפוזיום, וחזרה, ומשם לבית. זה היה עולם בתוך עצמו בו עברו בקלות מדבר לדבר.

היוונים נהגו להיפגש לאחר יום עבודה באגורה או למשתים, שבהם היה תמיד בידור, בין אם נמוך של רקדניות ואוכל, ובין אם גבוה של פילוסופיה.

 

היסטוריה יוון הקלאסית

479 לפנה"ס, קרב סלמיס, היוונים מנצחים את הפרסים ויוון נכנסת לתקופה חדשה, זמן של ביטחון, בנייה, התפשטות ויוזמה.

תור הזהב של אתונה היה זמנו של פריקלס ששלט במשך שלושים שנה. 460-429 לפנה"ס, בזמנו הוקמו רוב המבנים על האקרופוליס כולל הפרתנון, ואתונה הגיעה לשיא כוחה, לרוע המזל האתונאים שיכורי כוח הפכו לאימפריה שרצתה לספח ולהשתלט על עוד ועוד שטחים וערים, הם זנחו את עקרונות המוסר והצדק והביא להתעוררות כוחות חזקים נגדם ובראשם ספרטה הבלתי מנוצחת.
פריקלס עודד את הספרות והאמנות והפך את אתונה למרכז תרבותי וחינוכי. הוא עודד את הדמוקרטיה, שוויון ההזדמנויות והשירות לטובת הציבור כקנה מידה להערכתו של אדם.
התחבר עם פילוסופים כגון אנכסגורס, פרותגורס.  
בערים השונות של יוון התעורר מאבק בין סיעות דמוקרטיות לאוליגרכיות או מונרכיות, פריקלס ואתונה עם הזמן החלו להיות מזוהים ולתמוך בסיעות הדמוקרטיות, בעוד שהספרטנים בלא דמוקרטים. החל מאבק המזכיר כיום את המאבק בין ארצות הברית למדינות טוטליטריות על השלטון בעולם.

פריקלס הקים את הברית הדלית אתית במטרה להמשיך ולהילחם בפרסים ולשחרר את ערי יוון בצד המזרחי של הים האגאי, אך עם הזמן הוא הפך אותה לאימפריה אתונאית והשתלט על האחרים בדרך של כפיית שיטה מוניטרית אחידה, שיטת שלטון ונאמנות לאתונה.
חברו הטוב של פריקלס היה הפסל פידאס שהיה אחראי על מפעלי הבנייה באקרופוליס.

 

המלחמות הפלופנסיות המיטו חורבן על יוון.
המלחמה הפלפונסית הראשונה הייתה ב460-445 לפנה"ס
ובסופה הושג שלום בין ספרטה לאתונה כבשה.
המלחמה הפלפונסית השנייה הייתה ב 431-404 לפנה"ס
אחד מקרבות המפתח היה באמפיפולי, שם הצליח המפקד הספרטני ברדס להנחיל מפלה קשה ואבדות לאתונאים, כולל מותו של קליאון ראש הסיעה הלוחמנית. הוא השתלט על אמפיפולי בזכות מכרות הכסף העשירים שלה, וכמוצא ממצב קשה שהיה בו בפלפונס. האתונאים שלטו בתאסוס וניסו לכבוש את המקום חזרה אך ללא הואיל.

 

המלחמות הפלופנסיות נמשכו עד 404 לפנה"ס והסתיימו בתבוסת אתונה.
אבל לאחר מכן התחילה תקופת זוהר חדשה:
בתקופה זו הופיעו אנשים כמו סוקרטס, אפלטון, אריסטו, הפיסול המשיך לפרוח ואמנות הנאום השתכללה.
סוקרטס העביר את הדגש ממחויבות אל הציבור ובניית החברה, פעולה חברתית בונה, אל שמיעה למצפון האישי, חיים מוסריים ודגש על חקירה וחיפוש האמת בכל דבר. אתונה של פריקלס חיפשה את הנוסחה החברתית המתאימה ופועלותיו של היחיד נועדו לטובת החברה. אצל סוקרטס הדגש היה על הישמעות לקול המוסרי הפנימי, עד כדי כך שהוא היווה איום על הסדר הישן והוצא להורג בעוון השחתת הנוער. כשזה קרה תלמידו הטוב אפלטון, שהיה נוכח בשיחה האחרונה, היה בן 30. הזעזוע של האירוע גרם לו לשנות את חייו, במקום לרדוף אחר קריירה ציבורית הוא החליט להקדיש את חייו ללימוד האמת וחקירה, ולהנציח את מורשתו של מורהו המת.

סוקרטס מחזיר לדיון הציבורי נושאים כמו הנפש והישארותה לאחר המוות, הוא מאמין בגמול בעולם הבא. לא דתי במובן הרגיל, אלא גובל במיסטיקה

אפלטון יצא למסע ברחבי העולם משנת 399 לפנה"ס עד שנת 385, במסגרתו היה כנראה במצרים ועבר שם חניכה, וייתכן שגם במקומות נוספים. כשחזר הקים את האקדמיה באתונה. הוא כתב דיאלוגים רבים שבהם הגיבור – סוקרטס מוביל את השיחה אל מחוזות המחקר והאמת. התפישה שפיתח היא שעל החברה להיות מונהגת על ידי מלכים פילוסופים שיוכשרו לתפקידם עד גיל 35 (מופיע בספר הרפובליקה) החכמים המעטים צריכים להנהיג את האומה.

אפלטון מושפע מתיאוריות של פיתגורס ומנסה להסביר את המציאות כשיקוף של מציאות אחרת אידיאית בעלת עקרונות וחוקים פשוטים וברורים, אותם ניתן להבין רק דרך השתקפויות שלהם (משל המערה). הוא ממשיך ומעמיק את ההתעסקות של מורהו סוקרטס בנושאים כגון הנשמה, מוות, נצח.

 

ראו מאמרים - לחצו לקישור

כרונולוגיה היסטורית

התקופה המיקינית

הפלנקה היוונית

הפוליס היווני

ממלכות באסיה הקטנה

כרתים והממלכה המינואית

שקיעת יוון

היסטוריה ביזנטית

 

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו