לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

זה הכלכלה טמבל

הרומאים באופיים לא התלהבו משיטות ייצור תעשייתיות, ולמרות זאת בחלק מהתחומים החל ייצור כזה. בחוות גדולות ליד הערים ייצרו רעפים ולבנים. כלי חרס יוצרו באופן תעשייתי. הרמה הטכנולוגית וקשיי התנועה מנעו ייצור בשיטת הסרט הנע. תרמה לזה הגישה הכללית של אדישות להמצאות ולחידושים מכאניים. היו תנאים שכביכול קראו ליצירת בתי חרושת והם ריכוז הון גדול בידי מעטים ושליטה בכוח עבודה רב, אבל זה לא קרה באופן גורף. לדוגמא: תחנת המים לטחינת קמח הייתה קיימת כבר במאה הראשונה ולמרות זאת המשיכו לטחון קמח בעזרת בעלי חיים או אפילו ביד באופן מקומי, ורק בקיסרות המאוחרת התחילו להשתמש בתחנות המים. יש אגדות על כך שאספסיאנוס דחה המצאה להעברת גושי אבן גדולים וטיבריוס כרת ראשו של אדם שהמציא זכוכית בלתי שבירה. לקיסרים היה חשוב יותר לספק עבודה להמונים ולשמור על הסדר הקיים. בתעשיית הברזל למשל לא הגיעו ליצירת ברזל יציקה, ולכן כל נפח עבד באופן נפרד. לעומת זאת בתהליכי ייצור של ברונזה ונחושת שבהם יש התכה, מיזוג עם אבץ או בדיל ויציקה, החל להתפתח ייצור תעשייתי שבו כל עובד אחראי על חלק קטן מהתהליך, מתמחה בו וחוזר עליו. כך היה גם בתעשיות הזכוכית והקראמיקה ואף הטקסטיל, אלא שאלה סיפקו רק חלק קטן מהתוצרת לשוק.

החל מהתקופה של האחים הגרקכים  ניתן הקצבה של חיטה זולה לאזרחים, בזמני אוגוסטוס זה הגיע ל200.000. בסוף המאה הראשונה ל320.000 אולם למרות זאת אזרחי רומא לא שילמו מיסים, מי ששילם היו אזרחי הפרובינציות, וזאת הייתה אחת הסיבות להשתלטות עליהם

 

אחד ממקורות העושר הפרטיים היה נדל"ן. קראסוס למשל, גדול עשירייה של רומא וצלע מהטריומוורט, התעשר מבניית בתי דירות להשכרה, היה לו צוות של 500 בנאים ואדריכלים שהועסק מסביב לשעון. היו ספרים שהיו מעין תקן של עבודה. כמו על האדריכלות של וויטרוויוס, על החקלאות של וארו. ועוד. עם הזמן נוספו ענפי חקלאות של מותרות, כגון בשר של טווסים, אווזים, ועוד.

אנשי עסקים רומים הופיעו בפרובינציות. הם הלוו כספים, לעיתים בריבית עושק, שימשו כבנקאים, רכשו נכסים, עסקו בשכר ימי, הקימו מפעלים, זכו בעבודות ציבוריות, וחלקם גם עסקו בחכירה בגבייה של מיסים, אלו נקראו "רפובליקאים". רוב אנשים אלו היו ממעמד הפרשים מכיוון שהסנאטורים לא עסקו במסחר. חלק מהם התעשר מאד.

המיסים על הפרובינציות הורכבו ממיסי מעשר ומיסים קבועים כגון מס גולגולת. מכסים על יצוא ויבוא, מיסים נוספים בעיתות חרום כמו מעשר שני, סיפוק כמות של תבואה לשימוש הנציב ועוזריו. ועוד תשלומים שונים לפי ההמצאה והצורך. מי שחכר את המיסים היו פובליקאנים ולכן המנגנון המנהלי של רומא נשאר קטן

 

מערכת המס הרומית.

בתקופת הרפובליקה המס העיקרי היה מס קרקע ולאחריו מס הגולגולת. העיקרון המשפטי הרומי קבע שכל האדמות של מדינה שנכבשה על ידי הרומים שייכות לשלטון שמשכיר אותם לתושבים תמורת מס קבוע. הנציבים שמונו כאחראיים על הארצות הכבושות נועדו לגבות את המס, תפקידן של הפרובינציות היה ליצור הכנסה עבור רומא ותפקידם של הנציבים היה למקסם רווחים. זאת הייתה כל מטרת קיומם של הפרובינציות. מה שהרומאים עשו בארצות הכבושות הוא לחלק אותם לפרובינציות שישברו את החלוקה השבטית והלאומית הרגילה, לאסור על מסחר בין הפרובינציות השונות, דבר שהביא לירידת מחירים דרמטית, ואז נכנסו לתמונה ספסרים רומאיים שקנו אדמות בזול והלוו בנשך למקומיים המרוששים. בנוסף לכך הקונסולים התמנו לתקופה של שנה שבה היה להם אינטרס באופן אישי לעשות רווחים על חשבון הפרובינציה, ולשם כך הם הטו את המשפט ושדדו את האוכלוסייה, הדבר הביא למשבר כלכלי קשה מאד בפרובינציות שחלקם אף הגיעו לפשיטת רגל. השיטה הראשונית של הרומאים הייתה לחלק את הארץ למחוזות חדשים ולקבוע בירות שונות, קראו לזה שיטת הפרד ומשול!

הקיסרות הייתה מהפכה בשיטת הניהול של הרומאים. את השיטה החדשה למד יוליוס קיסר מהמצרים, ואולי על הרקע זה ניתן להבין את הקשרים שלו עם קליאופטרה, למצרים הייתה שיטת מיסוי מתקדמת שהושתתה על סקר אדמות וגידולים וקביעת שיעורים שונים של מס לפי טיב האדמה והגידול, וכן שיטות מדידה מתקדמות לאדמות, למעשה במצרים היו צריכים למדוד כל שנה את האדמות מחדש בגלל ההצפה של הנילוס והייתה מערכת מתקדמת של מדידה והערכה לצרכי מס, ואת זה למד יוליוס קיסר מהמצרים. הוא התקין באימפריה מערכת של קנסוס של אדמות שבמהלכו נמדדו כמות האדמות וטיבם, המס נקבע לפי טיב האדמה והגידול. בידי פקידי המס הרומאים היו טבלאות של הכנסות צפויות ושל אחוז הרווח הגולמי בגידולים השונים. מערכת זו עודכנה לפי השינוי שבין שנים שחונות לרגילות, בשנים שחונות לא נגבה מס ואף חולקה תבואה לתושבים. בנוסף לכך הנציב נקבע לשנים רבות והיה מחויב אך ורק לקיסר. הרעיון של מקסום רווחים של הפרובינציות לא אמור היה לפגוע ברווחתם וברווחת התושבים, אלא להיפך, ככל שהפרובינציות יהיו יותר מסודרות ועשירות, כך הם יניבו יותר רווחים, והשיטה האימפריאלית עבדה לזמן מה, ואם הייתה שומרת על עקרונותיה אף הייתה מצליחה בהמשך, אך היא נפלה מכיוון שהמושלים לא שמרו על עקרונות הממשל והמשיכו להשתמש בשלטון ככלי לעשיית רווח אישי, במקום רווח לאימפריה.

 

חוק ומס ברומא
השלטון הרומאי בישראל עבר שלושה שלבים:
שלב ראשון - היה שלב של מלך קליינט, ששימש למעשה כגובה המיסים מטעם הרומאים, השיטה הרומאית הייתה להפוך את הארצות לפרובינציות רומאיות בהדרגה, לתת להם זמן להסתגל לשיטת המיסים הרומית ולשיטת השלטון, וזאת על ידי שמירת המוסדות הקיימים, ובהדרגה לבטל אותם, לשנות את החלוקה האזורית, לקבוע חוקה חדשה וליצור שלטון רומי ישיר. בשלב זה המשיכו לשלוט מלכי בית חשמונאי

 

השלב השני - בשלטון הרומי היה שלטון נציבים, זה נוסה בהתחלה על ידי הנציב גביניוס מסוריה, ישראל הייתה חלק מפרובינציה סוריה, הוא ניסה לחלק מחדש את הארץ לחמישה מחוזות, חיזק את הערים ההלניסטיות כמרכז תחליפי לירושלים. אך הוא הוחלף עם שינוי השיטה לאימפריה על ידי אגריפס, בזכות העזרה שהגיש ליוליוס קיסר, ולאחר מכן הורדוס. מלך מטעם 

 

השלב השלישי - היה של נציבים מושחתים שהביאו את השלטון הרומאי לידי התנגשות עם היהודים ולפריצת המרד הגדול. הנציבים המושחתים היו בזמן שליטים מושחתים, השיטה האימפריאלית לא עבדה כשבראש עמד מטורף או איש מושחת. כמו כן יהודה הייתה חלק מפרובינציה סוריה, ולא פרובינציה בפני עצמה.

עניין זה השתנה לאחר המרד הגדול ובמיוחד לאחר מרד בר כוכבא כשיהודה הופכת לפרובינציה עצמאית ובה שני לגיוניות. התקופה היא של הקיסרים הנאורים ויש להניח שהנציבים היו אנשים ברמה גבוהה יותר מקודם, במיוחד שמעמדם קודם לנציבים קונסולרים. הם היו מחויבים יותר לאמות של כבוד וצדק רומאיים. 

 

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו