לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

לאבד את הראש

מצב הראש: הנח ראשך על המפתן

"אמרת מה שהינך.

אני מה שאני.

פעולותיך בראשי.

ראשי כאן בין ידי, עם משהו מסתובב בפנים.

אין לי שֵם למה שמסתובב באופן כה מושלם."

 

החלק הרביעי והאחרון בריקוד הוא הטיית הראש הצידה בתנוחה של כניעה וצניעות, שבאה לאחר הסיבוב, פעולת הרגליים, הרמת הידיים וניקוי הלב. הראש מופנה כלפי הלב, יוצר חיבור בין יד ימין המקבלת, הראש המוטה ימינה, והלב בצד שמאל של הגוף. כך נוצר מעין ציר של 45 מעלות מימין למעלה וכלפי שמאל למטה.

ההטיה של הראש כמו אומרת שהמוח נכנע לחוכמת הלב – לא עוד מנסה למשול בעולם כאשר הוא מחלק אותו לשניים, אלא מכפיף עצמו לחוכמת הלב, לאינטואיציה, להכרה של האחד, לאהבה.

הדרוויש כמו שם את ראשו על מפתן דלתו של האהוב, מוכן לאבד את חייו למען האהבה. שמס טבריזי רצה כל חייו אהוב, חבר נפש שיבין אותו.

יום אחד הופיע לפניו אלוהים בחלום ואמר לו:

"אם אביא אותך אל החבר הזה מה אתה מוכן לתת בתמורה?"

שמס ענה ללא היסוס: "את חיי!"

למחרת הוא פגש את רומי.

 

הדרוויש הוא כמו מג'נון שנשרף באש אהבתו לליילה, עד שאיבד את שפיות דעתו ובסופו של דבר מת למען האהבה המטורפת הזו. בתהליך הריקוד הדרוויש כמו מאבד את עצמו לדעת כדי להיוולד מחדש לאלוהי.

תשוקתו של הדרוויש היא לדעת את האל באופן ישיר ולא באמצעות החושים. הטיית הראש הצידה מוציאה את הרקדן מהתפישה החושית הרגילה, משיווי המשקל הרגיל שלו, שהרי איברי שיווי המשקל נמצאים באוזן. העולם המסתובב, התנוחה הבלתי רגילה של הראש, המוזיקה, ואף הכובע הארוך הנמצא על ראשו של הרקדן, גורמים, כולם ביחד, לתחושה ולתפישה חושית לא רגילה.

 

באגדות העמים השונות מסופר בגרסאות שונות על גיבור בלי ראש, בין אם זה האיש הירוק מאירלנד או יוחנן המטביל. במקרה שלנו, הגיבור הוא הדרוויש. באופן די מצער, גם שמס טבריזי הופרד מראשו. מסתבר, שבמסע אל אלוהים צריך "לאבד אל הראש", לעיתים באופן המילולי ביותר.

הרקדן המטה את ראשו הצידה ועוצם למחצה את עיניו, כמו נמצא בעולם אחר – עולם של תפישה רוחית מעודנת. הטיית הראש הצידה מסמלת את הצניעות והענווה, שהן תכונותיו הנדרשות ביותר. הדרוויש כמו קד קידה לבריאה, מכיר בסמכותו של הבורא, מבטל את עצמו על ידי ביטול החלק האינטלקטואלי שבו – השופט והמבקר, ומפקיד את עצמו לחסדיה של האהבה.

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו