לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

לימינאליות וקומיניטס - טיולים לרחבי העולם

לימינאליות וקומוניטס

וויקטור טרנר (1920-1983) הוא אחד האנתרופולוגים המשפיעים ביותר, פיתח את הגישה ההומניסטית למחקר, עסק בעליות לרגל נוצריות, שבטים פרימיטיביים, וטקסים באופן כללי, בין המושגים החשובים שפיתח: למינאליות וקומוניוטס.

סיכום דבריו

ארנולד ואן גנפ  הגדיר "טקסי מעבר" כטכסים המלווים כל שינוי במקום, במצב, במיקום חברתי ובגיל . בחיבור "קומיוניוטס ולימינליות" הרחיב ויקטור טרנר את הדגם של ואן גנפ .כל טקסי המעבר (או "התמורה") מאופיינים בשלושה שלבים:

1. ניתוק – התנהגות סמלית המציינת את ניתוקם של הפרט או של הקבוצה מן העמדה המוגדרת במבנה החברתי אשר הייתה מנת חלקם בעבר, או ניתוקם מהמצב החברתי או משניהם יחד.

2. לימינליות (עמידה על הסף, שוליים) – למושא הטקס יש מאפיינים מטושטשים; הוא עובר דרך שדה תרבותי שקיימים בו רק מעט ממאפייני התנאים התרבותיים (מצב) בעבר או בעתיד, אם בכלל.

3. התחברות / התאחדות מחדש – המעבר מגיע לידי השלמה. מושא הטקס, אדם יחיד או קבוצה, שב להיות במצב יציב יחסית ועל כן יש לו זכויות וחובות ביחס לאחרים, שהן בעלות אופי "מבני" לחלוטין. מצפים ממנו לנהוג בהתאם לנורמות מקובלות מסוימות ובהתאם לאמות מוסר המחייבות אנשים בעלי מיקום חברתי במערכת של מיקומים חברתיים שכאלה.

 

לימינאליות:

על פי טרנר המאפיינים של לימינאליות מעורפלים בהכרח. את מצב זה ואנשים אלה לא ניתן למקם ע"פ רשת המיון הממקמת בד"כ מצבים ומיקומים חברתיים במרחב התרבותי. הם אינם כאן ואינם שם, אלא בין לבין המיקומים החברתיים שקבעו החוק, המנהג, המסורת והטקס. תכונותיהן הבלתי מוגדרות מתגלות במגוון רחב של סמלים.

ישויות לימינאליות עשויות להיות מיוצגות בדרכים רבות: כמי שאין בבעלותן דבר, אין להן כל מעמד, רכוש, סימני דרגה, לבוש חולין המצביע על מעמד או על תפקיד, מיקום במערכת שארים – בקיצור אין להן דבר העשוי להבדילן משאר החניכים או הנחנכים. הבדלי חולין של דרגה וסטטוס נעלמים כלא היו או שהם עוברים האחדה. התנהגותן על פי רוב סבילה או כנועה, עליהן לציית לנותני הפקודות שלהן ללא סייג ולקבל עונשים שרירותיים ללא תלונה. בינם לבין עצמם החניכים נוטים לפתח אחווה ושוויון עזים.

הישויות הלימינאליות מצטמצמות ונכתשות לכדי מצב אחיד שממנו יעוצבו מחדש ויזכו לכוחות נוספים שיאפשרו להן להתמודד עם התחנה החדשה בחייהן.  בטקסי חניכה שתקופת הבידוד בהם היא ארוכה, כגון טקסי מילה בהרבה חברות שבטיות או כניסה לחברות סודיות, יש לעתים תכופות שפע של סמלים לימינליים.
הישויות הלימינאליות נמצאות במצב ביניים, ולכן הם מתקשרות למוות, חזרה לרחם, אי נראות, חוסך, דו מיניות, מדבר, ליקוי ירח. הם מתנהגות בצניעות, ענווה, שפלות, הנמכת ראש, ציות. ביטול עצמי. ומפתחות יחסי אחווה

התופעות הלימינליות מאפשרות מזיגה של שפלות-רוח וקדושה, הומוגניות ואחווה. מוצג בפנינו "רגע בתוך הזמן ומחוצה לו", כלומר רגע בתוך המבנה החברתי של החולין ומחוצה לו, המגלה לרגע קשר מסוג אחר, מהותי וקדוש בין בני אדם. סוג של חברה שוויונית ובסיסית שנקראת קומוניוטס.

 

קומיוניטס:

קומוניוטס זה סוג אחר של קשר בין אנשים, מרטין בובר מגדיש זאת טוב (1961) "קהילה היא ההוויה של מעבר לזה לצד זה (או למעלה ולמטה) אלא אחד עם האחר של הרבה אנשים. והמון זה, למרות שהוא נע כלפי מטרה אחת, ובכל זאת חווה בכל מקום פנייה אל, דינמיקה של התייצבות למול, האחרים, צורה זורמת מהאני לאתה. קהילה היא היכן שקהילה קורית.

הקומוניוטס זה אירוע ספונטני, מיידי, מוחשי, בניגוד לצורה המובנית של חברה הנשלטת על ידי נורמות ממוסדות. אלא שהקומוניוטס קיימים רק לצד מבנה חברתי.
התוצר של קומוניטס זה אמנות וסמלים, יש להם פוטנטיות של יצירה ושינוי. מחבר את החברה לכוח החיים, ומהווה מעין אמצע בלתי נראה של נביעה של הוויה.

הקומוניוטס נחשב קדוש. הוא ממס את הנורמות ומביא לחוויה ישירה, אפשרות התפתחות הפוטנציאל הלא ממומש של האדם. הדרך היא תהליך של שוויון, ירידה למטה, התפשטות מכבלים. אלא שזה לא נובע רק מצרכים ביולוגים, אלא כושרים אנושיים כגון מחשבה, רצון. התפישה של קשר בין אנשים הוא לא אינסטינקט עדר, אלא מופע של כוליות האדם. לימינאליות, מרגינליות ונחיתות מבנית הם התנאים שיצרים מיתוסים, סמלים, טקסים, מערכות פילוסופיות ויצירות אמנות. זה יוצר תבניות שמביאות להגדרה מחדש של המציאות ויחסי אדם חברה, טבע ותרבות. הם מביאים אדם לפעולה ומחשבה והנעה. דרך טקסי המעבר אנשים עוברים ממבנה חברתי אל קומוניוטס, ואף חברה לא יכולה לתפקד בלי הדיאלקטיקה הזו.

הקומיונטס מתחלף עם מבנה החברה ה"מובנה", במהלך החיים יש מעבר מתחלף בין קומיונטס לחברה מובנית, ולפעמים כמה מעברים בו זמנית. אחד נובע מהשני ותלוי בו. מצבים ומעברים.
הלימינאליות נותנת את הגושפנקה לקיום חברה מופרדת, מכיוון שהיא הבסיס הלא נראה, המוסרי והשוויוני, שמאחורי הופעת ההבדלים. הגבוה לא יכול להיות כזה מבלי קיום הנמוך. ולא יכול להיות בעצמו גבוה בלי לחוות את נמוך.


ישנם שני דגמים עיקריים ליחסי הגומלין בין בני אדם, דגמים חלופיים ומנוגדים:

הדגם החברתי הראשון  הוא מערכת מובנית, רבת הבדלים ולעתים קרובות היררכית של מיקומים פוליטיים-חוקיים-כלכליים שלרשותה סוגי אבחון רבים המבחינים בין בני אדם ע"פ מושגים של "יותר" או "פחות". הדגם החברתי השני  צץ בבירור בתקופה הלימינלית ונקרא קומיוניטס, כלומר קהילה בלתי מובנית או מובנית באופן בסיסי, נטולת דיפרנציאציה באופן יחסי, או אפילו אחווה של פרטים שווים בדרגתם המצייתים יחדיו לסמכותם הכללית של זקני הטקס.

לכל מעמד חברתי יש מאפיינים מקודשים כלשהם. מרכיב "מקודש" זה מושג ע"י בעלי המעמד בטקסי המעבר אשר דרכם השתנה מיקומם החברתי.

משהו מן הקדושה הטמונה בכניעות ובהיעדר צורה ארעיים אלה עובר הלאה וממתן את גאוותו של מי שיש לו עמדה או משרה בכירים יותר. למעשה הלימינליות מלמדת כי הגבוה איננו יכול להיות גבוה ללא קיומו של הנמוך, ועליו לחוות על בשרו מה פירוש להיות נמוך.

ניתן לראות את ההבדלים בין שתי השיטות בהשוואה בין שיטתו החברתית של לוי שטראוס, לבין זו הלימינאלית

חיי חברה הם סוג של תהליך דיאלקטי שמעורבות בו התנסויות עוקבות של גבוה ונמוך, קומיוניטס ומבנה, הומוגניות ושוני, שוויון ואי-שוויון. המעבר ממעמד נמוך למעמד גבוה יותר עובר דרך היעדר מעמד, זהו תהליך של קטבים מנוגדים ואם זאת מכוננים זה את זה ובלתי ניתנים להפרדה.

טרנר טוען שהמצבים הלימנליים נמצאים כמעט בכל חברה, היכולה להתקיים רק במתח בין מבנה לאנטי מבנה, אחרת חידושים לא יתכנו. המבנה הוא דבר שמחניק לפי טרנר. טרנר אומר שיש מאבק כאשר הלימינליות מושכת את האדם בגלל שהוא רוצה להגיע לתוך הלימינאליות כדי להגיע ליחסים אמיתיים יותר, בסיסיים יותר, להיותו אדם. כי האדם הוא קודם כל אדם ורק לאחר מכן חבר בחברה וכפוף למבנה. הדברים אינם סטטיים אלא דינמיים. לימינליות תמיד מאיימת לפרוץ, תמיד בגדר של אתגר לחיי היומיום בתוך המבנה. צריך טקסים וצריך זמן לימינאלי, כי  רק אז זה הופך האדם לשלם. ראייה זו איננה פונקציונאלית כי היא איננה מעמידה את החברה בראש הפירמידה.

הבעיה של הקומיוניטס היא כאשר יש מתח עם החברה, החברה בהרבה מקומות מנסה להגדיר את המתח, להפוך את התהליך ליותר פונקציונאלי, כי אחרת הוא מאוד מסוכן. הקומיוניטס יכול להיות ספונטני ויכול לקרות, אבל יש גבול- קומיוניטס נורמטיבי. טרנר מייחס את הקומיוניטס לתחום החסד ומצד שני יש את המבנה ושם שולט החוק, המבנה החברתי דואג גם להגביל את הקומיוניטס ואז נוצר מצד שטרנר קורא לו "קומיוניטס נורמטיבי"- עדיין נשלט בחוק, אבל עדיין תוסס, הנוזל מבעבע בתוך "סיר" מוגדר והחברה מנסה להפנות את הסיר ואומרת שצריך אותו, רק שלא יגלוש מעבר…

אחד המלכודות של קומוניטאס הוא שלאורך זמן הם צריכים סמכות מוחלטת, מנהיג דתי, דיקטטור, גורו, הם לא יכולים להתקיים כפי שהם מכיוון שצריך לענות לצרכים הארגוניים והחומריים. עודף קומוניטאס מוביל בהכרח למבנה נוקשה וחזק יותר וזה בהמשך מביא למהפכה וקומוניטאס חדשים. קומוניטאס וארגון יחד מהווים את המצב האנושי של אדם ביחד לחברו.

ביומיום אנו חיים בסדר מסוים, צריך לעשות כך וכך ונהיים מתחים ואז באים לטקס שמלווה את היחיד או את הקבוצה, קורים שם דברים, נוצרת תחושה של אחווה ושותפות ואז חוזרים צייתנים יותר, ובעצם חוזרים לתלם וזוהי גישתו של טרנר, וכך בעצם זה תורם לסדר החברתי.

 

הוגי דעות גדולים בתחום מדעי הדתות ומשנתם - לחצו לקישור (מאמרים נפרדים)

מקס מילר

אדוארד טיילור

ג'יימס פרייזר

אמיל דורקהיים

ויליאם ג'יימס

ויליאם סמית

יוליוס ולהאוזן

אוטו רודולף

זיגמונד פרויד

מירצ'ה איליאדה

קליפורד גירץ

ויקטור טרנר

 

מאמרים נוספים בתחום מדעי הדתות - לחצו לקישור

מקדשים במדעי הדתות

קומיניטס ולימינאליות

עלייה לרגל

דאיזם

מבוא לקדושה

יש אלוהים - הוכחות פילוסופיות לקיום האל

ארגונים דתיים

 

 

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו