לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

לליבלה

אין ספק שזהו אחד האתרים המדהימים באתיופיה ובעולם. העיר נשארה חבויה שנים רבות ועד היום היא אתר מקודש לנוצרים. במהלך הביקור בלליבלה מבקרים ב-11 כנסיות המחולקות ל-3 קבוצות. נחל שנקרא בפי המקומיים – "הירדן" מחלק בין קבוצה צפונית לקבוצה דרומית. ובנוסף אליהם יש את כנסיית ביתא גאוגריוס כקבוצה נפרדת. לילבלה היא עיירת תיירות קטנה ונעימה יחסית הנמצאת על מדרונות הרים גבוהים, בדרך כלל מגיעים אליה במטוס ושוהים בה יום או יומיים.

ישנו סדר מסוים והבנייה בין הכנסיות ששונות אחת מהשנייה, כך שאם יש הדרכה טובה הרי שהביקור בהן איננו מייגע וחוזר על עצמו

לליבלה הייתה בירת אתיופיה בימי הביניים, במאות 12-14 היא נבנתה על ידי מלך אגדי במשך כ20 שנה ובעזרת 30.000 פועלים ולפי תוכנית אחת.

במהלך חייו לליבלה נאלץ לברוח מארצו ולצאת לגלות למשך עשרים שנה, בזמן זה הוא הגיע למצרים, ישראל וירושלים, שם למד ידע של בניה, אדריכלות והנדסה, וגם מסורות רוחניות של נזירי מצרים, סגפני המדבר הסורי ומסדרי ירושלים הנוצרית צלבנית.

בהיותו בירושלים נגלה אלוהים למלך לליבלה וציווה עליו לחזור לאתיופיה למרות חששותיו, הוא הבטיח לו שאחיו יפנה לו את מקומו. לליבלה חזר לאתיופיה והחל בבניית ירושלים השמימית על פני האדמה. התכנון של הכנסיות השונות נגלה לו בחזון עוד כשהיה צעיר, ועתה הושלמו כל הפרטים

את כל מה שלמד יישם בבניית עיר קודש חדשה שתחליף את ירושלים כמקום עלייה לרגל. המתחם מורכב מ10 או 12 (תלוי איך סופרים) כנסיות המחולקות לשלוש קבוצות:
הקבוצה הראשונה מייצגת את ירושלים הארצית ובה יש חמש כנסיות שאחת מהן כפולה, ואלו הן: כנסיית ביתא מרים, כנסיית מדינא עלם, כנסיית ביתא מסקל, כנסיית ביתא מדלין (בתולות) וכנסייה כפולה שמורכבת מכנסיות ביתא גולגותא וביתא סיני.
הקבוצה השנייה מייצגת לפי ספרי התיירות את ירושלים השמימית, אך לפי דעתי מייצגת את המסע הרוחני והיא מורכבת מארבע כנסיות שאחת מהן כפולה, ואלו הן: כנסיית גבריאל המורכבת מכנסיית גבריאל וכנסיית רפאל. כנסיית מרקריוס, כנסיית אבא ליבנוס, וכנסיית ביתא עמנואל.
הקבוצה השלישית היא למעשה כנסייה אחת שנחשבת ליפה והמושלמת בכנסיות לליבלה ונקראת כיום ביתא גיאורגיוס, אולם בימים קדומים יותר נקראה ירושלים השמימית ולפי דעתי היא זו שמייצגת את ירושלים השמימית ולא קבוצת הכנסיות השנייה.
הקבוצה הראשונה של הכנסיות נשלטת על ידי גבעה הנקראת – הר ביתינה - או הר הזיתים.

הקבוצה השנייה של הכנסיות נשלטת על ידי גבעה הנקראת – הר תבור,

ואילו כנסיית ביתא גיאורגיוס – הקבוצה השלישית נמצאת נמוך יותר והיא על שיפוע היורד אל עמק הנקרא נהר הירדן, עמק זה בחלקו העליון מפריד בין הר הזיתים וקבוצת הכנסיות הראשונה ובין הר תבור וקבוצת הכנסיות השנייה.

 

קבוצת הכנסיות הראשונה
מייצגת את היווצרות העולם וההיסטוריה שלו וזאת בצורה הבאה: העיקרון הנקבי הבורא מיוצג על ידי כנסיית ביתא מרים, הוא מאפשר את הופעת האור האלוהי בעולם המיוצג על ידי כנסיית מידנה עלם, האירועים המרכזיים בהיסטוריה של העולם, הציר שסביבו סובב הכול – הם מתן תורה והר סיני וצליבתו ותחייתו של ישו, הם מופיעים בכנסיות ביתא סיני וביתא גולגותא, שלוש כנסיות אלו הם הגדולות בצבר הראשון ומסודרות על ציר מזרח מערב.
מצפון ודרום לחצר שבתוכה נמצאת כנסיית ביתא מרים, בקירות החצר שלה, נמצאות שתי הכנסיות הנוספות של הצבר הראשון והן: כנסיית הצלב – ביתא מסקל מצפון, וכנסיית הבתולות – ביתא דנקל מדרום.

ציר מזרח מערב בכנסיות הוא ציר הקדושה, מכיוון שכנסיות בנויות תמיד כלפי מזרח, קודש הקודשים הוא במזרח וככל שאדם מתקדם מהפתח פנימה הוא עולה במעלות הקדושה, התכנון הזה נשען על מבנה מקדשים בעולם העתיק, כולל בית המקדש בירושלים.
ציר צפון דרום בכנסיות מבטא בדרך כלל את גלגל החיים, כפי שמופיע בקישוט כנסיות במסורת האורתודוקסית והקתולית
שני הצירים ביחד יוצרים צלב, שהוא המפגש של העולם הפיזי עם העולם הרוחני, הווקטור של הקדושה עם ווקטור החיים. זאת המשמעות העמוקה של הצלב, החיבור של המגנטי עם האנרטי.

 

כנסיית ביתא מרים
זאת הכנסייה הראשונה שנבנתה, בתוכה יש עמוד שמסמל את קרן האור שנכנסה לתוך מריה וגרמה להריונה. עד המאה ה-16 העמוד זהר באור על טבעי, לפי האגדה חרותות עליו עשרת הדברות, ובנוסף לכך סיפורה של העיר לליבלה וכן קורות התחלת וסוף העולם, וכל זה ב3 שפות: עברית, יוונית וגעז.

הכיסוי של העמוד הושם על ידי מלכי השושלת הסלומונית במאה ה16 ואיש לא מורשה להוריד אותו. הכנסייה מסמלת את היופי והטוהר של מרים שאיפשר לאלוהים להיוולד בתוכה. בכדי שאלוהים יוכל להופיע בעולם הוא צריך שער דרכו הוא יכול להתגשם, המאפיין של שער זה הוא תום וניקיון, זאת המשמעות האמיתית של לידת הבתולין של ישו.
בצד האחורי של הכנסייה 3 חלונות המראים את משמעות השילוש הקדוש, באחד מהם סמל הסווסטיקה, בשני סמל הסווסטיקה וחצי עיגול שנפתח בתחתיתו, ובשלישי צלב פרח במקום צלב הסווסטיקה ומעליו חצי עיגול וצלב רגיל.

החלון הראשון הוא האב שמסומל על ידי סמל הסווסטיקה בלבד, זהו סמל של חים ותנועה שיוצרת את היקום. החלון השני הוא רוח הקודש, חצי העיגול מסמל את העיקרון הנקבי של הולדה. החלון השלישי והאמצעי הוא הבן שבו מופיעים גם האב וגם רוח הקודש.

בתוך הכנסייה בקומה השנייה שלה שבעה חדרים, המסמלים את שבעה הסקרמנטים, שבעה הכוכבים, שבעה הימים של הבריאה. בחדרים אלו הוחזקו האוצרות.

כנסיית מידנה עלם – גואל עולם
זאת הכנסייה המונוליטית (מונו ליטוס – אבן אחת) הגדולה ביותר בעולם, כ800 מטר מרובע. מסביבה 36 עמודים, ובתוכה 36 עמודים, שביחד מסמלים את 72 התלמידים של ישו. באופן כללי עמודים בכנסייה התומכים את גגה משויכים לקדושים שהם עמודי האמונה.
הכנסייה היא העתק של כנסיית מריה ציון שהתקיימה באקסום עד המאה ה9 לספירה. ובמידה מסוימת גם העתק של בית המקדש בירושלים. היא בנויה בתבנית בזיליקה ענקית עם גג גבוה – 12 מטר. ומייצגת את הופעתו של ישו בעולם כגואל וכמשיח. בצד הצפון מזרחי שלה, בסמוך לקיר המפריד בין קודש לחול, ישנם 3 קברים פתוחים המייצגים את אברהם, יצחק ויעקב.

 

ביתא סיני וביתא גולגותא
אלה שתי כנסיות מחוברות שהם למעשה כנסייה אחת המופרדת על ידי קיר באמצעה. והם מייצגות את שני האירועים המכוננים בהיסטוריה של העולם, לפי התפישה הנוצרית: מעמד הר סיני והצליבה בגולגותא. במעמד הר סיני הופיע מחדש המילה האלוהית בספר, והתחיל תהליך התיקון והגאולה של המין האנושי מחטא גן העדן, בצליבה על הגולגותא הגיע תהליך זה לידי מיצוי וסיום, החטא של אדם קדמון כופר ולפני המין האנושי נפתחה הדרך לגאולה, הן אישית והן קולקטיבית.
מתחת לכנסייה יש מבנה שהוא קברו של אדם, כפי שהמסורת הנוצרית מאמינה (מתחת לגולגותא).
כנסיית ביתא גולגותא היה המקום היחיד בלילבלה בו יש פסלים ואליו לא מורשות להיכנס נשים. הפסלים הם של מלכי שושלת זאגווה, ובראשם המלך לליבלה, גם מקום קברו של מלך זה נמצא באחת משלוחות הכנסייה, אליה לא מורשה הקהל הרגיל להיכנס.

ניתן לראות שציר הקדושה מתחיל ממזרח – בקברו של אדם, ממשיך דרך האירועים המשמעותיים של המין האנושי – גולגותא וסיני, אל הטהרותה של מרים וקבלת רוח הקודש לתוכה, ומסתיים בהופעתו של גואל עולם.

 

כנסיית ביתא מסקל
זאת כנסייה קטנה הנמצאת מצפון לביתא מרים, חפורה בקיר הסלע הסוגר על החצר. בחזית שלה עשרה חלונות אטומים חצי עגולים. הם מסמלים את עשרת הדברות ואת עשרת האנרגיות שלפיהם העולם העובד. קצת כמו בקבלה; הנצרות האתיופית מאמינה בעשר משמעויות לתורה, אותה לומדים בסמינרים התיאולוגיים הגבוהים במשך עשרים שנה!

 

כנסיית ביתא דנקל
חפורה בקיר החצר הדרומית של כנסיית ביתא מרים, כנסייה קטנה יחסית ולא מרשימה המוקדשת לחמישים בתולות נוצריות שהוצאו להורג על ידי יוליאנוס הכופר, אך למעשה מייצגות את כל המרטירים של הכנסייה, האנשים שבזכותם הכנסייה הנוצרית קיימת.

ניתן לראות שבציר צפון דרום יש את הקדושים שמסרו נפשם למען האל בדרום, את הצלב שעליו ישו קידש נפשו למען גאולת וכפרת המין האנושי בצפון. ואת מרים אמו של ישו באמצע, המשותף לכל שלושת המוטיבים הללו שהם גופה של הכנסייה, האמצעי שדרכו היא מבטאת עצמה בעולם ומתקדשת. גם מרים, גם הצלב וגם המרטירים גוף הכנסייה שמאפשר את הופעת רוח הקודש בעולם.

 

קבוצת הכנסיות השנייה
מדובר בארבע כנסיות שאחת מהן כפולה. לפי ספרי התיירות הן היו מקום מושבו של המלך ופמלייתו. כנסיית ביתא מיכאל וביתא גבריאל הייתה הארמון, כנסיית ביתא מרקוריוס הייתה חדר האוכל, וכנסיית ביתא עמנואל הייתה מקום התפילה המלכותי. בנוסף לשלושה אלו יש את כנסיית אבא ליבאנוס שנבנתה על ידי אשתו של לליבלה. אלא שמחקר מעמיק בחייו של לליבלה שולל אפשרות זו ומציע משמעות אחרת לצבר כנסיות זה, כמסמלות את הדרך הרוחנית שאדם עובר בחייו, וההשפעות השונות על דרכה של הנצרות האתיופית בכלל ולליבלה בפרט.

 

כנסיית ביתא גבריאל וביתא מיכאל
אלו שתי כנסיות שהם חלק ממבנה אחד המופרד באמצעו בקיר. תוואי הנוף הבולט בהן הוא קיר סלע בעובי יותר ממטר המתחיל הרחק ממנה ועולה בשיפוע דמוי כבש עד לגג, יוצר זווית ישרה עם הצד הדרומי של המבנה. כבש זה מסמל את סולם העלייה לגן העדן, את דרך העלייה של הצדיקים לגן העדן, הוא מגיע לגובה עשרות מטרים מעל התעלה שבצדו הדרומי והחצר שבצד הצפוני. שני אלו מסמלים את הגיהינום  שלתוכו נופל מי שסוטה מדרך הישר שהיא מאד צרה.

גבריאל היה המלאך שהנחה את לליבלה המלך בימי חייו. בעקבות הנחיותיו הגיע המלך למנזרי מצרים להשלים את תהליך רכישת הידע הרוחני. במנזרים אלו הוא פגש את התפישה של סולם רוחני שעל אדם לעלות בו.
העולמות העליונים הם עולמות של מלאכים – אנרגיות.

 

כנסיית ביתא מרקריוס
קרויה על שם אחד מאבות המדבר המצריים, שמן הסתם השפיע על לליבלה.

הנזירות הנוצרית התחילה במאה ה-3 לספירה במצרים על ידי אנשים שהתבודדו מהחברה וחיו במדבר תוך כדי התמודדות עם קשיים פיזיים ורוחניים. קשיים אלו סימלו את מאבק הנפש ביצר הרע.

כנסיית מרקוריוס, שהיא הרוסה בחלקה, הינה האולם הגדול ביותר בקבוצת כנסיות לליבלה, אולם זה מחולק על ידי ארבעים עמודים תומכים גדולים ביותר. לפי דעתי הוא מסמל את ממלכת השאול שבה על אדם להיאבק כדי לזכות מחדש בחיים, העמודים העבים הם ארבעים ימי הניסיון שניסה השטן את ישו במדבר לאחר הטבילה בירדן. המחילות החשוכות המובילות מביתא גבריאל אל ביתא מרקוריוס מסמלים את דרך החתחתים, דרך החושך, שעל אדם לעבור בחיים

 

כנסיית ביתא עמנואל
ליד כנסיית ביתא מרקוריוס נמצאת אחת הכנסיות היפות בלליבלה, עם גימור יפה בפנים ובחוץ, המסמלת את ההגעה להארה – התיאוזיס, שמוצא המחפש בסוף הדרך. האדם נהיה אחד עם אלוהים ששוכן בתוכו – עמנו אל.

הפרשנות הרגילה של כנסייה זו מציעה שהיא הייתה הכנסייה הפרטית של לליבלה, אבל כמו במקרה הקודם – הביוגרפיה שלו שנכתבה על ידי אחד מעוזריו, שנים ספורות לאחר פטירתו, מוכיחה שהסבר זה הוא בלתי אפשרי. לליבלה מעולם לא לקח מכספי הציבור לרכושו הפרטי. בזמנו החופשי הוא היה עושה מלאכות יד ומוכר אותם בתחפושת בשוק, ומזה היה מתקיים, תוך כדי שהוא ישן על רצפה, ואוכל מעט מאד, פעם ביום כמנהג הנזירים. הוא התפלל באופן קבוע בכנסיית ביתא מרים.

 

כנסיית ביתא אבא ליבאנוס
איש זה היה אחד מתשעה הקדושים שהביאו את הנזירות לאתיופיה במאה ה-6 לספירה ממוצא סורי ארמי. הכנסייה נמצאת בתוך מערה והיא היחידה מסוגה במתחם, מזכירה כנסיות עתיקות יותר באתיופיה כמו ימרהנה כריסטוס,  עמודיה נראים תומכים את תקרת המערה שמעליה ומסמלים את השרפים התומכים את השמיים.

הנזירות הסורית עסקה בתרגולות רוחניות של מדיטציה, שירה, מנטרות, סיגוף ועוד, מטרתה הייתה התחברות עם האור האלוהי, המלך לליבלה פגש מסורת זו במסע שעשה לניכר בו התחבר עם נזירי מדבר יהודה שחלקם היו אמונים על מסורת זו.
כנסיית אבא ליבאנוס מייצגת את התרגולות המיסטיות שהן חלק במסע הרוחני, בעוד שזו של ביתא מרקוריוס מייצגת את תהליך ההטהרות והמלחמה בשטן.
היא מייצגת את הגעת הנזירות לאתיופיה, התפתחות דרך הנזירות הייחודית שלה והתרומה לתרבות האתיופית עד ימיו של לליבלה.

 

כנסיית ביתא גיאורגיוס
האגדה מספרת שלאחר שסיימו את כל הכנסיות האחרות הגיע הקדוש גיאורגיוס לוחם הדרקון לליבלה בחלום ושאל אותו מה עם כנסייה לכבודו. לליבלה פנה אזי את הכנסייה האחרונה והיפה ביותר בשבילו, והיא זו שמופיעה בכל התמונות והגלויות של אתיופיה.
כנסיית ביתה גיאורגיוס היא צלב שלם שמתנשא לגובה שמונה עשרה מטר ובו שתי קומות עיקריות. בקומה השנייה שנים עשרה חלונות מעוטרים ומעוצבים בחן שמייצגים שנים עשרה שערים של ירושלים שמימית. בקומה הראשונה תשעה חלונות אטומים. חלון אטום מבחינת האומנות של לליבלה הוא במדרגה גבוה יותר מחלון פתוח, מכיוון שהוא מעביר אור נסתר.
בצד החצר גבעה שמייצגת את הר אררט, לפניה בריכת מים ובה צמחים המייצגים את עלה הזית שנישא בפי היונה. הכנסייה היא תיבת נוח. לפי כברת נגאסת – ספר המלכים האתיופי, העץ של תיבת נוח הוא אותו עץ שממנו נעשה הצלב, תיבת ארון הברית, ומזוהה עם עץ הדעת והחיים. באופן כללי כל כנסייה בעולם העתיק סימלה את תיבת נוח המביאה את המאמינים לחוף מבטחים בעולם סוער זה.

הכנסייה היא מופת לאמנות החציבה והעיטור בלליבלה, כשסיימו לבנות אותה ביקר במקום סנט גיאורגיוס על סוסו ואת עקבות הפרסות ניתן לראות בקיר החפיר המוליך אל החצר.

 

לליבלה כירושלים השנייה (או בעצם השלישית)

"בירכתי את המקום, ומעתה ואילך יהא זה המקום קדוש כמו הר תבור, שם התרחשה הטרנספיגורציה שלי, כמו גולגותא, מקום צליבתי, כמו ירושלים, ארצה של אימי והמקום שבו לקחתי מבשרה הטהור. אם מתגורר כאן אדם, או עורך עלייה לרגל לכאן, יהא הדבר שקול כאילו עלה לקברי בירושלים. אם מישהו מקבל את בשרי ודמי בכנסיות אלה, כל חטאיו יימחלו לו" המלך לליבלה

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו