לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

מאגיה מצרית - טיולים לרחבי העולם

מצרים תרבות מאגית - מבוא כללי

המיוחד בתרבות המצרים היא היותה תרבות מאגית, בה המציאות נקבעת על ידי מה שקורה בחוץ, טקסים, סידור של חפצים, ולא על ידי מה שקורה בפנים, שזאת התפישה של התרבות המיסטית הנפוצה כיום. מצרים הייתה ארץ המאגיה ואנשיה חשבו בצורה מאגית. המאגיה מכוונת לכך שתחושותיו של אדם, מחשבות ומעשיו נקבעים על ידי פעולות בעולמות הלא נראים, שברוב המקרים מבוצעים על ידי יודעי דבר. ישנו כיום רק מקום אחד בעולם שבו עדיין חיים את צורת המחשבה והתרבות המאגית, וזהו היישוב הרוחני דמנהור שבאיטליה, שלא במקרה קרוי על שם מקום במצרים, מקום הולדתו של הורוס. יחד עם זאת שרידים לתרבות המאגית נמצאים בכל התרבויות וגם בתפישת העולם שלנו בצורה מינורית, ומבין כל הדתות הם קיימים בדת הנוצרית. לא מקרה הוא שנוצרים של מצרים קוראים לעצמם קופטים, בשם העתיק של מצרים ושימרו את כתב החרטומים בתוך הכנסייה. 

 

קסם לבן - הקסם המצרי היה קסם לבן, שהתחזק, נעזר, וחיזק את כוחות הטבע. יחד עם זאת גם קסם שחור מקורו במצרים. מצרים נקראה הארץ השחורה על שום הטין השחור של הנילוס. הפה והמילים מולידים את הקסם. הקסם הוא אחד משלושה איכויות ראשוניות: דיבור סמכותי - קסם, אינטואיציה, ידיעה – סיע – מארג. לעיתים זה סיא, המילה – הו, קסם – הקה.

 

הראי של חתחור - האלה חתחור נולדה כעין של רע, ובתור שכזאת היא מסוגלת לראות נכוחה כל דבר, גם את הקרוב וגם את הרחוק. תכונה זו שלה גורמת לה לחפש אחר הצדק ולהרוס את הצבועים. לחתחור היה תמיד מגן ששיקף דברים באורם האמיתי. היא ראתה דברים גם במימד של זמן. לראי של חתחור היו שני צדדים, בצד אחד היה את היכולת של רע לראות כל דבר, הן קרוב והן רחוק, בעתיד ובעבר. בצד השני היה את האפשרות לאנשים לראות את עצמם באור אמיתי – רק אדם אמיץ העז להסתכל בראי.

 

עמוד הדג'ד - מסמל כנראה את העמוד התומך את השמיים, אולי ארבע הבנים של הורוס, אולי העמוד שבתוכו נתקבע ארונו של אוסיריס בג'בל שבלבנון, כבר מתקופות קדומות מופיע עמוד הדגד בפירמידות כסמל של יציבות בממפיס לראשונה מרים אותו פתח. הוא נהייה סמלו של פתה, אך יותר מזה סמלו של סוקר, אל המתים. משם זה עובר לאוסיריס. סוקר הוא אל הלוויות איש עם ראש של נץ. היה גם פטרון הבנאים של הקברים, היה לו פסטיבל בתבי שנקרא הנו שבו חגגו את תחיית אוסיריס כסוקר. נודע כמשולש פתח סוקר אוסיריס.

עמוד הדגד מופיע ביחד עם סמל התת שהוא הדם של איזיס.

 

האוראוס – קוברה מתרוממת שנלבשת על מצח המלך. הקוברה מייצגת את העין של רע המגינה על המלך מפני אויביו. 

 

האנח- אנח – סמל החיים. מקור הסמל לא ברור, יש אומרים שזה השמש מעל האופק, יש אומרים שזה סנדל, מהקרבה של המילה לסנדל במצרית עתיקה, יש אומרים שזה איבר המין הזכרי והנקבי. האנח מוחזק על ידי האלים, מוגש לפיהם, נמזג כמים מטהרים על ידי תחות בדרך כלל. המילה מופיעה בהקשרים של חיים בסרקופגים. המתים הם אנקהו, האנח נותן חיים בעולם הבא. הוא קשור להגנות קסם – סא. הרבה מראות היו בצורת אנח. האנח אומץ על ידי הקופטים

 

השרביט - מטה – מוחזק על ידי המלך ומסמל שליטה. יש מטה עגול – קרוק, ומטה ישר – פלייל, שהוא למעשה שוט. השוט מסמל פוריות, מכיוון שהשתמשו בו להפריד בין התבן למוץ. כמו כן כשהוא מוחזק בידיו של האל מין הוא מסמל נקביות.

 

מטה הווז. מסמל שליטה ברמות השמימיות. מקורה בתקופה הקדם מצרית. מצאו אותו באבידוס בקברי השושלת הראשונה. שני מטות ווז תומכים בכיפת השמיים שזה הכנפיים הפרושות של הנץ השמימי.

 

הכרית - השתמשו בה לתמוך את ראש המומיה. מטרתו להרים את הראש. "אתה מורם, הוא חולה ששוכב פרקדן. הם מרימים את ראשך לאופק, אתה מורם, ומנצח בזכות הסיבה של מה שנעשה בשבילך. פתה ניצח את אויבך, זה צווה להיעשות בשבילך. אתה הורוס, הבן של התור... זה שנותן חזרה את הראש לאחר הטבח. הראש שלך לא יילקח ממך אחרי הטבח, הראש שלך לעולם, לעולם, לא יילקח ממך".

 

כתרים - הכתר עצמו במצרים נחשב לאל. אומר החוקר לוביץ: "הכתר הוא יותר מאשר סימן, הוא תחליף לחשיבה האנושית של המלך, לגורלו, לאופיו האישי, ובמקרה של פרעה הוא אפילו משמש כאל".

הכוהן של הורוס המכתיר את הפרעה החדש פונה אל ארון הקודש של ואצת ואומר: "דלתות האופק פתוחות, המנעולים שלהם הוסרו. הוא בא אליך הכתר האדום,הוא בא אליך הכתר הלוהט. הוא בא אלייך הגדולה מכולם, הוא בא אלייך הקוסמת. הוא טיהר את עצמו לכבודך. את יכולה לשמוח אתו. את יכולה לשמוח מאופן ההיטהרות שלו. את יכולה לשמוח מן המילים שהוא יאמר לך".

המלך המיועד פנוה לכתר: "כמה יפים פנייך, את והכישרון שלך מתחדשים ויפים".

הכוהן ממשיך: "אל ילד אותך, האב של כל האלים, הוא המלך בא לראות אותך הקוסמת, זהו הורוס אשר נלחם להגן על העין שלו הקוסמת".

פרעה שוב פונה אל הכתר: "הו כתר אדום, הו הגדולה מכולם,הו קוסמת, הו נחש לוהט!

הניחי לאימא שנמצאת בתוכך להיות גם בתוכי. הניחי שפחד שאת מטילה להיות גם בתוכי. הניחי לחרדת הקודש שאופפת אותך שתאפוף גם אותי. הניחי לאהבה שיש בך להיות גם בי. הניחי לי להיות השליט המנהיג של כל מה שיש עלי אדמות. הניחי לי להיות בעל כוח, מנהיג של הרוחות. הניחי ללהב הסכין שלי להיות חד כנגד אויבי. הו אינו, את התגלית לכבודי, ואני התגליתי לכבודך".

תחות המפייס שבין הורוס וסת מדבר בעודו אוחז בכתר של מצרים התחתית: "קחי את העין שלך לפנים שלך. שימי אותה בצורה הנאותה על פנייך. העין שלך לא תדע עצב, קחי את הניחוח של האלים – את הבשמים שבאמצעותם ניתנו לך ניקיון וצחות גוף".

המלך מוכתר. תחות ממשיך: "בשמי את פנייך כך שהניחוח יופץ לכל עבר".

הכוהן של הורוס מדבר: "הגדול ביותר הוא אשר ילד אותך, הנעלה ביותר העריץ אותך, הורוס נלחם בשבילך כדי להגן על העין שלך".

הכוהן של הורוס מדבר בעוד הוא אוחז במטה: "עמוד כמו מלך על האדמה אשר מתגלית לך מן האל אתום, הרוק אשר יוצא מן החיפושית, היה מלך מעל זה, היה מעל זה שאביך יראה אותך, שרע יראה אותך. הוא בא אליך, אביך זה, הוא בא אליך, הו רע, תן לו לתפוס את השמים ולקבל את האופק, תן לו לשלוט בתשע הקשתות ולצייד במנחות את התשעה. הושט לידיו את המטה כך שזה העומד בראש מצרים התחתית והעילית יקוד לפניך".

מתך כתב הפירמידה 196-203

 

כתר - כובע אטף – נלבש לחגיגות דתיות, מפואר וגדול. שתי נוצות משני צדי הכובע הלבן ועיגול שמש מעליו. היה הכתר של רע כששלט על האדמה, אוסיריס משתמש בו. כתר האטף יצר חום והיה קשה ללבוש אותו. בעזרתה הפרעה מצא את ציר המקדש, מכוון את הכוכב שלה לעגלה הגדולה שבצפון. היא המציאה את הכתב ותחות לימד אותו לבני אדם.

 

מעל הראש - לכל אל היה הכובע שלו או מופע אחר מעל הראש.
אמנטט – גבירת המערב, חצי כדור על שני עמודים, גם מזוהה עם התור אמנטט. על הכובע נץ או נוצת יען.
אמון – על ראשו כעין שני שיבולים או שתי נוצות שהם סמל לאוויר, במקרה של אמון רע יש גם עיגול שמש, האוויר קשור ללא נראות שלו.
גב – לובש על ראשו ברווז שזה החיה המקודשת לו.
התור – שני קרניים עם השמש עליהם, התור הבת הנאמנה תומכת באל השמש העייף רע. לפי גרסאות מסוימות זה קשור לליקוי שמש.
האפי – יש שני האפי, אחד של מצרים העליונה עם פפירוס על ראש ואחד של מצרים התחתונה עם לילך מים על הראש, כששניהם מופיעים יחד, הלילך והפפירוס נקשרים יחדיו בצורה של ראות או חליל רוח.
הה – אל הנצח, על ראשו לולב תמר, התמר הוא סמל לחיים ארוכים
הורוס – לובש את עיגול השמש עם נחש האוראוס
איזיס - לובשת הירוגליף של כס המלכות של מצרים, או את כיסוי ראש הנשר של מות.
תחות ויה – אלי ירח, יה הוא הירח, לובשים ירח על הראש
מות – כובע נשר

נפתיס – על ראשה בית וסל, מכיוון שהיא גבירת הבית. הבית הוא ביתו של הורוס.
סרקת – אלה עקרב, על ראשה עקרב, בתחילה זה היה עקרב מים לא מזיק, בשושלת ה19 זה נהיה עקרב אמיתי. היא הייתה אלה של החיים לאחר המוות והגנה מאגית. נקראה "זו שנותנת לגרונות לנשום" ויוחסו לה תכונות החייאה בקבר.
אנקת – המחבקת, אלת הנילוס באזור אסואן, הבת של חנום הקדר. על ראשה כתר נוצות רבות או גומא. בידיה מקל הכוח. הגברת של נוביה. מקדשה על האי סתת. או באי אלפנתין – בית האהבה.
שסת – מעל ראשה היה פרח או רוזטה או כוכב עם שבע או תשע קרניים ניצב על עמוד, מעליו קרניים הפוכות. זאת אלת כתיבה ומדידה,

שו ומעאת – לובשים שניהם נוצת בת יענה על הראש
וודג'ת – הכתר של מצרים התחתונה ונחש. עם הזמן הנחש הוחלף בכובע נשר
נקבת – הכתר של מצרים העליונה. הפטרונה של מצרים העליונה, על ראשה הכובע הלבן ופאת כנפי נשר,
נות – אלת השמיים, כל יום רע עובר דרך גופה, מעל ראשה כד מיוחד עגול, לרוב ללא כובע
נפרתום – על ראשו כובע לילך מים, הפטרון של השמש העולה. אל הבשמים.

נית – מגן ובו מצטלבים שני חיצים על ראשה. אימו של רע, אלת החיים, אלה של אריגה ומלחמה ושל הכתר האדום, האלה של סאיס בדלתא, המילה אריגה היא מאותו שורש של המילה חיים. היא מייצגת את הנון שמתוכו עלה רע. ההרוגליף שלה היה איבר מין גברי פולט זרע.

שרשרת המנת - הייתה קשורה להתור וסמלה את כוחות הריפוי. את הקשר של התור לעולם המתים ולתחייה. הבן של התור היה האי, והוא זוהה עם הפרעה הנותן את שרשרת המנט להתור, בצד אחד שלה לוחית נחושת בצד שני חרוזים. הפרה התור לובשת שרשרת. הכוח של התור הועבר דרך השרשרת, כמו כן המלכה זוהתה עם התור, נותנת את השרשרת לבעלה. המלכה הייתה כוהנת גבוהה להתור, נותנת חיים, רפואה ותחייה.לכולם. השרשרת הייתה מורכבת מחרוזים מצד אחד, ולוח מתכת בצורת פתח מנעול מצד הגב של האדם.

 

רעשן של חתחור - נועד לגרש רוחות רעות, המשלים של שרשרת המנת. הוא חיקה את הרעש של הפפירוס, כשמנערים קבוצה של צמחי פפירוס. נהגו להרעיש בו באופן קצבי בתהלוכות. הרבה פעמים בקצב של שלוש פעימות והפסקה. סימל התחדשות והיה קשור לאיזיס. על המקל היה בהתחלה מעין ארון קודש, ואחר כך עשו זה בצורת לולאה בצורת אנח. התור עלתה מתוך ביצת הפפירוס, וכך גם הורוס. השתמשו ברעשן כדי להרגיע את התור במוזיקה וריקוד. התור יכולה הייתה להופיע בצורה הזועמת שלה של סחמת, או עינו של רע וצריך היה להרגיע אותה. לעיתים שרשרת המנת השמיעה רעש משלים לרעשן

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו