לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

מדרש בשלושה חלקים - טיולים לרחבי העולם

מדרש בשלושה חלקים tripartite tractate 

התוכן מתחיל בתיאור המונאד, האלוהי, המקום. ישנם מגבלות לשפה על אלוהים, אי אפשר לדבר עליו ולתאר אותו, הוא אין סוף, לא קיים, כמו בקבלה. הגישה של הספר מזכירה את האפנישנד ההודי, מה הוא לא, הדרך היחידה היא שתיקה, מנוחה.

 

דרשה בשלושה חלקים

זהו טקסט וולנטיני שאולי הינו תשובה להתקפות של איראנוס וניכרת בו השפעה של אוריגנס או מקורות משותפים. נכתב על ידי מורה גנוסטי במאה ה3 כנראה ביוונית תחילה, אין לו שם, ולכן ניתן השם "דרשה בשלושה חלקים". יש כאלו הטוענים שכתב אותו ולנטינוס עצמו או אחד מתלמידיו.

בספר יש גישה מוניסטית אחידה לכוח הלא נראה. הוא לא מתואר כאנדרוגינוס, אלא כאחד, ויש לו שני ילדים המהווים את הטריו והם הבן והכנסייה. ניכרת בטקסט התייחסות נוצרית ורביזיה של מושגים וולנטינים, מסיבה זו הוא שונה וסוטה מהתפישה הגנוסטית הרגילה

הנפילה היא לא של סופיה אלא של הלוגוס, שעושה זאת מרצן ובהסכמת האב, מתוך אהבה. נוצרים מערכות של כוחות hylic- חומרי ופסיכיים. אין דמוניזציה של הדמירוג. במהלך הבריאה החלק הטוב של הלוגוס מתפצל ממנו – הגברי, וחוזר אל הפלרומה, יחד עם הכוחות שם בורא את המושיע. החלק הנשי הנמוך נשאר בעולם.

האנושות מתחלקת לאנשים חומריים, נפשיים ורוחניים - פנאוטים, ומובדלת על ידי ההכרה שלה במשיח שהופיע. הפנאוטים הכירו בו מייד, לנפשיים יש עדיין תקווה

 

הטקסט עצמו

האב הראשוני אין לו התחלה וסוף אבל מתואר במגדר זכרי, ומעצם זה שהוא אב יש לו בן, הוא נוצר מעצמו, יודע עצמו.

הבן הוא הראשון כי אין לפניו ואחרון כי הוא בן יחיד ואין אחריו, הוא הפרי, שנותן עצמו מנדיבותו.

הכנסייה הייתה קיימת עם הבן מההתחלה. הבן הוא ללא התחלה, לבדו קיים, אך הוא נותן כבוד לעצמו ואהבה. הכנסייה קיימת מהרבה אנשים לפני האיונים שמכירים באב ובן – זה נרמז.

הכנסייה בוראת הרבה איונים. אין פירוט של השמות או החלוקה שלהם, אלא הם רבים ומאוחדים עם העיקרון הראשון, מבורכים ומברכים. כל אחד מהם הוא שם של הטוטליות, האחד. איון שמוזכר בשם הוא ה"אמת".

 

אחד האיונים הוא לוגוס, שתכונתו היא חוכמה, שהוא נוצר מתוך רצון חופשי במחשבותיהם של אנשים, כדי לאפשר לאיון הזה ליצור את עצמו, כדי שיוכל לשכון במחשבות האנשים. ובמה שהם יחשבו הם יצרו אותו. מטרתו לבחון את הנסתר, לעבור מעבר לגבולות של הטוטליות. הוא היה טוב, נולד קטן ואחרון, ופעל מתוך אהבתו למה שסובב את התהילה המושלמת, ברצון אביו. האב והאיונים התרחקו ממנו כדי שיוכל להתקרב לגבול. מזכיר את הפינוי מקום של האלוהות בקבלה ויצירת הטהירו.

הלוגוס הוא סיבה לסדר שצריך לקרות. הוא פנה אל החושך ושכח, הספקות נבעו בו מזה שהיה רחוק מהאב, ונוצר העולם הפגום. אלא שבאלו שנוצרו נטעה השאיפה והגעגוע אל האב. החלק שחזר אל הפלומה ייסד את "בית הכנסת של הישועה", כל זה קרה לפני שהאדם הפיזי נברא.

 

הספר נוגע בהיסטוריה האנושי כללית והיהודית במיוחד, כביטוי סוגים שונים של בני אדם ולוגוס, חומרי, רוחני. הציפיה לבואו של ישו, לאחר מכן מדבר על הולדת ישו בבשר.

הטקסט עונה על כל הצרכים של האמונה הנוצרית הבסיסית.

ישו הוא שיקוף של האחדות הראשונית, השליחים והקדושים של האיונים.

 

ספרים ומאמרים הקשורים לבית ספר של וולנטינוס (לחצו לקריאה):

ספרות וולנטינית

מדרש בשלושה חלקים

הכתב על התחייה

הבשורה של האמת

הבשורה של פיליפ

מאמר על וולנטינוס ובית הספר שלו

 

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו