לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

מחקר הגנוסטיקה - טיולים לרחבי העולם

רקע כללי - גנוסטיות

משמעות השם גנוסיס הוא ידיעה, הכוונה היא לידיעה בלתי אמצעית של האל, ביוונית יש הבחנה בין ידיעה מדעית לבין ידיעה אינטואיטיבית דרך חוויה שהיא גנוסיס – הוא יודע אותי לעומת הוא יודע מתמטיקה. הידיעה הברורה ביותר היא ידיעת עצמך, ודרכה ניתן לדעת גם את אלוהים.

הגנוסטיקה הגיעה לשיאה במאה ה-2 לספירה. באותו הזמן היא זוהתה עם זרמים נוצריים ולפי חלק מהחוקרים אף איימה על בכורתה של הנצרות האורתודוקסית. אבות הכנסייה טענו שמקורותיה הם זרים ואין לקבל אותה, ביקרו אותה בחריפות, הפולמוס כנגד הגנוסטיות הגיע לשיא עם שהותו של וולנטינוס (valentines) – אחת הדמויות הגנוסטיות החשובות ביותר ברומא ועם פרסום הספר של אירינאוס[1] Irenaeus) ) בישוף ליאון ב- 180 לספירה על הכפירה.

הגנוסטיות הוצאה מחוץ לחוק במאה ה-4, נרדפה והושמדה. במשך תקופה ארוכה היו אלו בעיקר כתבי אבות הכנסייה שיצאו כנגדה שסיפרו לנו על קיומה ובשורתה. במאה ה-20 עם גילוי כתבים גנוסטיים קדומים ובמיוחד הספרייה של נאג' חמדי התאפשר גילוי וחקירה של הגנוסטיקה וכתביה המקוריים.
הגנוסטיקה במובנה הצר היא פרשנות נוצרית אזוטרית שהתפתחה בעיקר במצרים בסוף המאה ה-2 לספירה, במובן הרחב יותר מדובר על מגוון תנועות אזוטריות שהגדישו את הדואליות הקיימת בעולם בין עולם הרוח והחומר והתקיימו החל מהמאה ה-1 לפני הספירה ברחבי המזרח התיכון.

וועידת מסינה שהתכנסה ב1966 הכריעה לגבי הגדרת הגנוסטיות כתנועה של כתות הרטיות ("כופרות") נוצריות במאה ה-2-3 לספירה. ואני מתייחס להגדרה זו[2]

 

הגנוסטיקה מחלקת את העולם לטוב ורע המתייחסים לרוח ולחומר בהתאמה, עולם החומר נוצר כתוצאה מתאונה קוסמית ונכלאו בו ניצוצות של אור המחכות לגאולה. זו באה על ידי הופעתו של ישו עלי אדמות, המלמד ידיעה מיסטית המובילה לגאולה והארה

 

מאפייני הגנוסטיות.

מבין אבות הכנסייה המתארים את הגנוסטיות המפורסם ביותר הוא אירינאוס מליאון בספרו "כנגד הכפירה"[6] הוא כותב שהגנוסטים טוענים שהעולם שלנו הוא תאונה של אלוהים רע. ושיש לברוח ממנו על ידי גנוסיס – ידיעה. הם מאמינים שישו הוא ישות רוחנית ולא נצלב, מסלפים את דברי ישו ומאורעות חייו, ויש ביניהם פריצות ושחיתות שתחילתה עוד בשמעון מאגוס.

 

חוקרים מודרניים מנסים לתמצת את המשותף לזרמים הגנוסטיים השונים:

לפי קורט רודולףkurt Rudolph –   לנצרות הגנוסטית 5 מאפיינים[7]:
דואליזם

קוסמוגניה – רוח טוב וחומר רע

סוטריולוגיה – תורת הישועה, מתבטאת במונחים של ידע וישועת הרוח

אסכטולוגיה – תורת אחרית הימים – אישית קשורה לרכישת הידע על ידי הנפש והבנת מקורה

טקסי פולחן – טקס חדר הכלולות המאחד בין אדם רוחני לשמימי – תאום.

 

דוויד ברייק Brake David בספרו the Gnostic אומר[8]  שגנוסטיות "היא דת דואליסטית, המורכבת מכמה בתי ספר ותנועות שלקחו גישה שלילית כלפי העולם והחברה בזמנם, והכריזו על היוושעות מכבלי הקיום הארצי דרך ידיעה".

 

לפי איילין פייגל[9]: Elaine pagel  ישנם כמה דברים משותפים לכל האמונות הגנוסטיות, מעבר לכך שהם מגוונות ורבות פנים
1. האמונה בידיעה בלתי אמצעית שמושגת על ידי חוויה
2. הידיעה שיש בפנים עצמי שהוא מעבר לעצמי, פנינה, חלק אלוהי, שאותו צריך להכיר
3. חשיבות לספרות גנוסטית חיצונית מעבר לקאנון המקובל
4. אלוהים הוא דואליות של זכרי ונקבי. הדואליות בזיווג, הרבה פעמים זה מסומל על ידי ישו ומרי מגדלנה.

 

זראר ואלה מתאר את ההשקפה הבסיסית של הגנוסטיקאים בצורה הבאה: "[10]הייתה קיימת אלוהות קדמונית "ישות טרנסצנדנטית שאין לדעתה ידיעה בלתי אמצעית" ממנה נבעו אצילויות שהאחרונה ביניהן היא סופיה – חכמה, עקב תשוקתה נטלת הרסן לדעת את האב ישירות, בלי מתווך, היא חטאה ואשמה. היה הכרח לסלק את תשוקותיה מהעולם האלוהי – פלרומה - "ממלכת האור". נגזר עליה לשוטט מתחת לפלרומה ובכך, כביכול, לשכון בשני עולמות. מתשוקותיה הכושלות שלה נוצר האל הבורא (דמיורגוס), האל של המקרא שיצר גופים ונשמות, בלי שהיה מודע שבכך הוא חומס את העולם וכולא רסיסי אלוהיים או ניצוצות מהרוח בכל הברואים או במקצתם, שהאל הלא ידוע או סופיה הגניבו לתוכם..."

 

וואן דה ברואק van de brock  נותן לגנוסטיות את התיאור הבא[11]: "השיטות הסדורות או הרעיונות שמאופיינות בנקודת מבט שלילית אבסולוטית לגבי העולם הנראה והבורא שלו, וההנחה של ניצוץ אלוהי באדם, האני הפנימי שלו, שנכלא בתוך הגוף הפיזי כתוצאה של מאורע טראגי בעולם הטרום קוסמי. ממנו הוא יכול להימלט אל מקורו האלוהי רק על ידי ידע מציל".

הרעיונות האלו נמצאים במרבית הכתבים המקוריים הגנוסטיים שנשמרו, בחלק הגדול מכתבי נאג חמדי ובתיאורים של הרעיונות הכופרים על ידי אבות הכנסייה כגון איראנאוס, היפוליטוס ואפיפניוס.

 

כנגד התפישות הללו יוצא דיוויד ברייק בספרו David brake – the Gnostics. [12]הוא טוען שההגדרה של הגנוסטיות יכולה לבוא רק מסיפור משותף לכל הקבוצות הקשורות אליה ולא מהבדלה טיפולוגית הנובעת מעקרונות אמונה או נושאי אמונה. ההבחנה של דת קשורה לסיפור משותף ולא לנושא. הוא מביא כדוגמא את הנוצרים שמה שמגדיר אותם כקבוצה הוא הסיפור המשותף של ישו, למרות שכל אחד מפרש אותו קצת אחרת, לעומת זאת גם המוסלמים והנוצרים מאמינים בישו ומריה, אך אלו שתי דתות שונות, מכיוון שהמסגרת הסיפורית אחרת.

מסיבה זו הוא מגיעה למסקנה שהגנוסטים הם רק הקבוצה שהאמינה בסיפור מיתולוגי המופיע בחלקים מקודקס נאג חמדי ותיאור של אבות הכנסייה בהתייחס ל"בית ספר של המחשבה".

ברייק מציע שהגנוסטיות במובנה הצר מתייחסת רק לזרם הוולנטיני, ולכל השאר צריך להתייחס לפי פרמטרים של היברידיות, אתניות ורטוריקה.

 

אפשר אם כן לסכם ולהגיד שהמאפיין של הגנוסטיות זה תפישת עולם של דואליזם קיצוני בו חלק אחד הוא רע – יוצר העולם הדמיאורג, וחלק שני הוא טוב. האלוהים הנסתר, ניצוץ האור שבכל אדם. תפישת עולם זו מתקשרת לסיפור בריאה וגאולה שבו יש קוסמוגוניה, מבנה של עולמות רוחניים ומיתולוגיה של נפילה וישועה.

פועל יוצא של תפישת העולם הגנוסטית הוא מסע אישי אל ידיעה – הארה שבו ישו (דרך דבריו והווייתו) הוא המדריך. מעבר ללמידה של הטקסטים הגנוסטיים איננו יודעים הרבה על טקסים ותרגולות שנובעים מתפישת עולם זו ושהיו, מן הסתם, חלק הכרחי מהמסע.

 

מקורות על הגנוסטים

איראנוס מליאון היה הטוען הגדול כנגד הגנוסטיות, הוא גם קבע את הקאנון של הברית החדשה. 
Irenaeus of lyons – gnosis unmasked and overthrown

כתב ספר כנגד הכפירה, חמישה כרכים, משנת 180. זה היה המקור העיקרי ללימוד הגנוסטיות עד לגילוי המגילות בנאג חמאדי.

הפסוק אל הקורינתיים 15:50 מצוטט בו רבות "אני אומר לכם, אחים ואחיות, שבשר ודם לא יכול לרשת מלכות שמיים, והכלה לא יכול לרשת את הנצחי".

 

הפילוסוף פלוטינוס מהמאה ה3 טוען כנגד הגנוסטים שהם לוקחים מאפלטון, מצרים, פרסים, יהודים, סטואים והכבירים.

פלוטינוס כותב ספר "נגד הגנוסטים" ובו הוא מחדד את ההבדלים בין תפישתו לתפישתם. דרך ספר זה אפשר להגיע לתובנות לגבי מהות הגנוסטיות. הוא מזכיר שני ספרים גנוסטים zoatrianus ו allogenes

פלוטינוס טוען שלגנוסטים יש הרבה עולמות והם מתייחסים לעולם הזה כרע, בעוד שהוא חושב שהעולם הזה טוב ויש מעליו שלוש עולמות בלבד הקשורים אליו והם הנפש, השכל והאחד.

 

היפולטוס מרומא כתב את "נגד הכפירה" עשרה כרכים מהם שניים – השני והשלישי אבדו. והשאר נמצאו בהר אתוס.

החלק הראשון הוא לימוד פילוסופי – פילוסופומנה והוא קיים כשלעצמו ומתייחס לפיתגורס, אפלטון, אריסטו, אך גם לברהמינים של הודו, זלמוקסיס של תרקיה והדרואידים הקלטים.

ספר רביעי מקשר בין וולנטינוס לסימון מאגוס ומדעי האסטרונומיה, ניחוש, מאגיה.

ספר חמש הוא נגד האופיטים. שבהם הנחשיים, הפראטה והסתיים. המקור של האופיטיים בפילוסופיה קדמונית.

בספר שש הוא טעון כנגד וולנטינוס ומציין את מקור הכפירה שלו בפיתגורס.

ספר שבע יוצא כנגד בסילידים, מרקיון, וקרפוקראטס.

ספר תשע הוא נגד היהודים.

 

הספר philosophumena נחשב בתחילה יצירה של אוריגן, אך כיום מייחסים אותה ל Hippolytus of Romeהוא מסכם את טיעוני הנגד לכפירה, מתייחס לתורות הפילוסופיות כלליות וגם לגנוסטים, לדרואידים, לזלמטיקוס, לפרה סוקרטים, פיתגורס ועוד

 

אדם נוסף שכתב נגד הגנוסטים בתחילת המאה ה3 הוא pseudo tertullian

 

אפיפנוס במאה ה4 לספירה מתאר את הגנוסטים כשהנשים מפתות את המצטרפים החדשים. בכדי להציל את נשמותיהם, השם גנוסטים הוא רק שם של כת אחת מני רבים. הוא טוען שהכיר אותם באופן אישי, אולי היה חלק מהם, בכל מקרה השתתף בפגישות medicine chest against heresies  שנאסף על ידי st epiphanies

 

ההגדרה של גנוסיס לפי תאודותוס, גנוסטיקן נוצרי מהמאה השנייה. 
"גנוסיס זה הידע של מי אנחנו ומה נהיינו, איפה היינו ולתוך מה נזרקנו, לאן אנו הולכים וממה אנו נגאלים, מה זה לידה ומה זה לידה מחדש."


אאוסביבוס בהיסטוריה כנסייתית טוען שהכתות הגנוסטיות העיקריות נבעו מכתות יהודיות כגון האיסיים, אבניוניום, השומרונים, הנצריים, הגליליים, ואחרים.


ישנו כתב נוצרי נגד המניכאים 
the acts of archelaus  ובו דיון בין מני עצמו והבישוף של קשגר במסופוטמיה.

 

קלמנט מאלכסנדריה ואוריגן כותבים נגד הגנוסטים

 

חוקרי הגנוסטיות המודרניים

החוקר הראשון הואMosheim  המחקר התחיל בסוף המאה ה18 עם הבאתם של כתבים גנוסטיים על ידי הסקוטי ברוס ממצרים, עם הזמן נוספו עוד שני קודקסים, אחד של ברלין, וכן היה לנו את הכתבים נגד הגנוסטים של אריאנוס ואחרים, כולל פלוטינוס, שרק חלק מזה נמצא

גיימס ברוס היה חוקר שגילה את אתיופיה והביא לאירופה את ספר חנוך, הוא הביא איתו גם כתב גנוסטי קדום בסוף המאה ה18 שנקרא על שמו קודקס ברוס bruce codex ובו ה"ספר של יהו" ועוד כתב לא מזוהה.


קודקס ברלין הוא כתב קופטי שהתגלה בסוף המאה ה19 
1896, Carl Reinhardt 

בו נמצאה הבשורה לפי מרי, האפוקריון (תורה סודית) של יוחנן, סופיה של ישו וספר נוסף. הקודקס נשכח עד לגילוי של נאג חמאדי. חוץ מהמפעלים של פטר שתורגם על ידי שמידט.

בקודקס ברלין ישו עורך טקס של שלוש הטבלות: במים, אש ורוח, מלמד את המסתורין של משיחה רוחנית ובית האוצר של האור, מביא למזבח כלים של יין צמחים וריחות. כל החסידים לבושים בבד, הוא קורא לכוחות ולשבע בתולות האור. מלמד אותם ססמאות וסימנים בכדי לעבור, להתמודד עם הכוחות. הם עולים דרך הארכונים, ומתמודדים עם טיפון מפלצת בעלת ראש חמור. 

השמש והירח הם כלים "מקבלים" שדרכם האור של הארכונים נאסף. ישנה בתולה של אור. 

המחשבה של אב היקום גורמת לבן להיוולד ממנו. שהוא היקום כולו, בו הישויות הגבוהות , הוא שלם ואנדרוגני.


הפסוקים של הספר הסודי של יוחנן מופיעים אצל איראנוס, זה אומר שהטקסט לפני 180 לספירה. בבשורה על פי מרי מגדלנה היא מלמדת את התלמידים את הדברים שישו גילה רק לה.

 



[1] Irenaeus ,the Destruction and Overthrow of Falsely So-called Knowledge

[2] בשנת 1966 התכנס במסינה כינוס בנושא המקורות של הגנוסטיות והוא טבע הגדרה המבדילה בין גנוסיס שזה - ידיעה של המסתורין האלוהי המשותפת לזרמים שונים כגון כתות יהודיות בסוף ימי בית שני, חלקים של דת זרתוסתרא, המיסטריות של היוונים, נאו פלטוניזם, הרמטיזם, ועוד, לבין גנוסטיקה שמוגדרת כתנועה של כתות הרטיות ("כופרות") נוצריות במאה ה-2-3 לספירה.

הכינוס במסינה נועד להבחין בין ההגדרה הרחבה והצרה של הגנוסטיות ומביא את המושגים – פרה גנוסטי ופרוטו גנוסטי וכן גנוסטיות פרופר, שהיא רק נוצרית במאה ה-2 לספירה. ההגדרה הצרה נוגעת, כפי שהוסכם בוועידת מסינה, בתנועות נוצריות "כופרות" במאה ה-2 לספירה.

[3] העותק היווני הקדום של תומא תוארך ל200 לספירה, אלא ששני חוקרים Grenfell and Hunt טענו שבגלל עדויות פנימיות בטקסט הוא קדום יותר ותארכו אותו ל140 לספירה. ראה
Meier jhon p – "the agrapha and the apocryphal gospels"  taken from: John P. Meier, A Marginal Jew. Rethinking the Historical Jesus, New York 1991, :p 125

[4]   uwe-karsten plisch – gospel of Thomas. Deutsche bibelgesellscfhft. Stuttgart 2008 p.20

[5] לעומת זאת בגרסה היוונית של אמרה 27 מופיע המונח ממלכת האלוהים, דבר היכול לחזק את הסברה שתומא הוא חיבור גנוסטי מאוחר

[6]  Irenaeus ,the Destruction and Overthrow of Falsely So-called Knowledge

[7]  Filoramo  giovanni – a history of Gnosticism Blackwell. Cambridge ma & oxford uk 1990 p. 5 

[8]  Brake David – the Gnostics. Harvard university press. Cambridge ma 2010  p. 21 

[9] - Pagels Elaine - The Gnostic gospels p .20

[10]  ואלה זראר – הנצרות הקדומה – היסטוריה וספרות בתקופת כינונה. אוניברסיטה פתוחה 2005 עמ' 72-73

[11] 17  p.- van de brock - gnosticism and hermetism

[12] David brake – the Gnostics Harvard university press. Cambridge ma 2010. P 22

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו