הצהרת נגישות

נגישות אתרים
תרבויות עולמי פועלת בכדי שאתר האינטרנט יהיה נגיש ושוויוני לכולם
לצורך כך הנגשנו את האתר לאוכלוסיות הבאות
- מוגבלי ראייה כולל עוורי צבעים, לקויות ראיה ועוד
- מוגבלים מוטורית בידיים , כאלו שקשה להם עם העכבר והמקלדת
- אנשים עם קשיים מסוגים שונים כגון: קריאה, למידה, הבנה, ועוד
• אנשים עם קשיים נוספים, מכל גווני הקשת: קשיי קריאה, קשיי הבנה, לקויי למידה ועוד.
באתר אנו משתמשים ברכיב עזר להנגשת אתרים על פי תקן ישראלי 5568 ברמת נגישות AA כמוגדר ב: W3C's Web Content Accessibility Guidelines 2.0

דגשים בנגישות
ישנם מספר חלקים – סעיפים חשובים שמבטיחים הגדרת האתר כנגיש לקהל המוגבל. ואלו הם
•התאמה לקורא מסך   •ניווט מקלדת   •חסימת הבהובים   •מונוכרום   •ניגודיות כהה   •ניגודיות בהירה   •הגדלת גופן   •הקטנת גופן   •גופן קריא   •סמן גדול לבן   •סמן גדול שחור   •הגדלה   •הדגשת קישורים   •הדגשת כותרות   •תיאור לתמונות  

הסתייגות
יחד עם זאת נסייג ונאמר שמפני שהאתר שלנו כולל מערכות הזנת תוכן שונות שפועלות לפי שיטת WYSIWYG ייתכן שחלקים בדפי התוכן לא יצליחו להיות מונגשים בצורה כוללת, וייתכן שתצטרך התערבות בקוד האתר נוספת. במידה וגילתם מצב כזה, אנא צרו קשר בכדי שנוכל לטפל בכך באופן המהיר ביותר.
כמו כן במקרים מסויימים האתר שלנו מציג תוכן שבא מאתרים אחרים, שחלקם טרם הונגשו ואין לנו אפשרות לאחריות על צד ג', אך נשמח לקבל הערות ולהפנות את תשומת לב הגורמים הקשורים בכך.

פניות
כל שאלה, הבהרה, הצעה ופניה באופן כללי שקשור לאתר אנא שלחו לדואר אלקטרוני ל
support@nagishnow.com
סגור
לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

מירצ'ה אליאדה - טיולים לרחבי העולם

מירצ'ה איליאדה 1907-1986 mircea iliade

אחד מחוקרי הדתות הגדולים ביותר. יליד רומניה, חי בהודו כמה שנים והתעניין במיסטיקה, היה תומך של התנועה הלאומית הרומנית הפשיסטית. וגם סופר בעניינים חילוניים. למרות הקשר שלו לימין אהד את היהדות, למד עברית והתעניין בקבלה.

התעניין מאד במיתוס וכתב על "מיתוס השיבה הנצחית" וגם "מיתוס ההשלמה מחדש". הוא טען שניתן לחזור לתחילת ההיסטוריה, בעזרת טכניקות של יוגה ומדיטציה, שזה מקום גן העדן, שיש אונטולוגיה ארכאית, שאפשר לחשוף אותה, התעסקות החוקר בחומרי העבר תורמת לעושרו הרוחני ותתרום לעושרה של האנושות. אל המיתוס ניתן להגיע על ידי הריטואל ומכאן חשיבותם של טקסים וסמלים.

ישנו זמן לפני הזמן, שאליו מתחברים בעתות משבר, בריאה נצחית שמתחדשת כל הזמן, היא הקדושה. על זמנית ועל היסטורית, אך גילויה הוא בהיסטוריה. היא מתגלה בזמן ובמקום ומקדשת אותם – תיאופוניה. אלו הופכים להיות מרכזים חשובים לאדם. הסיפורים הקורים במיתוס הם בממד זמן אחר. הריטואלים גורמים למעגל הזמן להתחדש.

הקדוש מופיע ביום יומי וגם חייב אותו, בלעדיו הוא לא קיים, בתוכו יש גם קדושה וגם טומאה. ישנם מקומות שמעבירים אותנו מהעולם הרגיל אל הקדוש. החוויה הדתית מעבירה את האדם ממצב של משבר – כאוס, למצב של סדר – קוסמוס. היא מחזירה אותו תמצב הראשוני שממנו נפלנו. ישנם מקומות שדרכם הריאליות נגלית ואליהם האדם יכול לחזור, גם באופן פיזי וגם באופן סיפורי
 

מירצה איליאדה – סיכומים מתוך תבניות של דת השוואתית

יוצא מתוך תבניות של דת השוואתית, אבל לא מנקודת המבט של הסוציולוגיה או האנתרופולוגיה, מבחינת איליאדה נקודת המוצא היחידה לחקר הדת היא הבדלה בין קודש לבין חול. הדת היא הירופוניה, התגלות של קדושה, אלוהות. ולאחר שמקבלים את נקודת המוצא הזו אפשר להשוות בין התגלויות דתיות שונות.
מכיוון שמדובר על התגלות של קדושה, ומכיוון שמדובר על מעבר ממדים, הוא בוחר להתחיל בבדיקת ההיירופוניות הקשורות לאוויר ומים, שני ממדים אחרים ממה שאנו חיים בתוכו. לאחר מכן עונות השנה, שזה קשור לפי דעתי לזמן הקדוש, ולאחר מכן מקום קדוש, שזה קשור למרכז, ולבסוף מיתוסים וסמלים
הוא מנסה לשחזר מבנים קדומים של דת, על ידי הידע המקיף שלו הוא מסוגל לקחת מקורות שונים, כמו למשל הודו וגרמניה ועל ידי השוואה להגיע לתפניות הארכאיות, להגיע לאונטולוגיה ארכאית. הוא טען שיש רובד של משמעות דתית באמנות היסטוריות שהחוקרים אינם מסוגלים להבין אותו.

הוא האמין בהתקדשות הדרגתית של המציאות, חיבור מזרח עם מערב, ביטול אדישות המערב, לכתיבתו יש ערך של שינוי ההווה.
הוא לא מנסה להגדיר אפריורי את הקדוש, אם כי יש להניח שיש תובנה שהוא יוצא ממנה, הוא בוחר להתחיל בתיאור התופעה, אם כי יש להניח שבבחירה של התיאור הוא מכניס את התובנות שלו, מכיוון שאפשר לתאר אירוע, תופעה, באין ספור צורות, הבחירה של התיאור בוודאי שנובעת ממה שהבין, האמין, לגבי הקדוש. הוא שומר את הדיון באופייה המהותי של הדת לסוף, בניגוד לחוקרים אחרים שמתחילים עם זה

נקודות מתוך פרק הסיכום של הספר

מצד אחד יש נטייה של הקדושה להתפשט ולחבוק את הכל, בבחינת אלוהים נמצא בכל, מצד שני היש מגמת התנגדות לקודש, יחס דו ערכי של משיכה ודחייה בו זמנית, מציאות טרנסצנדנטית שמושכת ומפחידה בו זמנית.
"התנגדות זו לקודש מקבילה, מבחינת המטפיזיקה האקזיסטנציאלית, לבריחה מן האוטנטיות. החילוני, האשלייתי, חסר המשמעות, קיימים במישור הכוללני. הסמל של "ההליכה לעבר המרכז" הוא, בשפת המטפיזיקה בת זמננו, הליכה לעבר המהות הפנימית, לעבר היציאה מן האי אוטנטיות." עמ' 276

ההתרפקות על ההיסטוריה שנמצאת בדת מעידה מצד אחד על הסירוב של האדם ההיסטורי להתמסר כולו להתנסות הדתית, ומצד שני על חוסר היכולת לוותר כליל על התנסות מעין זו, דבר המביא ליצירת נוסטלגיה לגן העדן וכפילים קלים. בספר איליאדה מתעלם מההיסטוריה, מהקונטקסט של ההתגלויות הדתיות, למשל בנצרות, ומתרכז באריטיפים.
"התמרון וההעברה של ההיירופוניות מדגישים את ההיסטוריזציה שלהם. ועם זאת, מבנה ההיירופניות נשאר זה, וקביעותו של מבנה זה מאפשרת לנו להכיר אותן."

כל צורה דתית שואפת להתקרב אל הארכיטיפ שלה עצמה, כל אלה שואפת להפוך לאלה גדולה.
"מצד אחד יש לנו הופעה רציפה של היירופוניות, וכיוון שכך, קיטוע מופרז של התגלות הקודש ביקום. ומצד שני, איחוד של היירופניות אלו, באמצעות נטייתן המולדת לגלם, באופן שלם כל האפשר, את הארכיטיפים, ולהגשים בדרך זאת את המבנה שלהן עצמן" – עמ' 277
סינקרטיזם התרחש ומתרחש כל הזמן במהלך החיים הדתיים. וכך אלוהיות יכולות להתפתח ולהשתנות. יש תמיד קוטביות בין האישי והלא אישי, ברוב המקרים שני המבנים קיימים בו זמנית. גם בדתות המפותחות.

"אף אם ההיסטוריה מסוגלת לקדם או לדחוק התנסויות דתיות חדשות, היא לא תוכל לעולם לעקור כליל את הצורך בהתנסות דתית, וזאת בלשון המעטה. הדיאלקטיקה של ההיירופניות מאפשרת גילוי ספונטני ושלם של כל הערכים הדתיים, יהיו אשר יהיו, בכל רמה היסטורית של החברה ושל היחיד המתנסים בכך. ההיסטוריה של הדתות מגיעה, בסופו של דבר, לדרמה הנגרמת בשל האובדן והגילוי מחדש של ערכים אלה, אובדן וגילוי מחדש שאינם ולא יוכלו להיות לעולם מוחלטים, - עמ' 279
לפי הויקיפדיה הוא מלמד טכניקות מיסטיות אשר יכולת להחזיר האדם לנקודת המוצא בזמן, ואני מוסיף, המקום – מרכז קדוש. במילים אחרות מקום קדוש משחזר את גן העדן! 

נקודות מתוך הפרק על מקום קדוש

במרכז העולם נמצא מקום מפגש בין רקיע ואדמה – הר קדוש. כל מקדש, ארמון, עיר קדושה, משכן מלכותי נחשב להר מקדוש. המקדש או המצר הקדוש נחשבים למקום מפגש בין הרקיע, האדמה והשאול, הואיל וזהו המקום שבו עובר ציר העולם.
הערים והמקומות הקדושים משולים לפסגות ההרים הקוסמים. מסיבה זו המבול לא פגע בציון ובירושלים. המקדש נמצא מעל התהום, הסלע כולל את פי התהום.
לפי איליאדה, הר הגולגותא נמצא במרכז העולם, הוא פסגת ההר הקוסמי וגם המקום שבו אדם הראשון נברא ונקבר. בדרך זאת, דמו של הגואל ניתז על גולגלתו של אדם הראשון הקבור למרגלות הצלבה, ובכך גאל אותו." – עמ' 227
האומפולוס קשור לעולם המתים והעולם התת קרקעי, נקודת הצטלבות של המישורים הקוסמיים.

"במסורות השונות הבריאה מתחילה מ"מרכז" כיוון ששם נמצא המקור של כל ממשות ועל כן גם האנרגיה של החיים. לעיתים המסורות הקוסמולוגיות מבטאות את הסימבוליזם של המרכז, במונחים שכאילו הושאלו מתורת העובר" עמ' 228
לפי איליאדה השם תבור נובע מהשם טבור – טבור הארץ
(e. burrows, some cosmological patterns, p 51)
הואיל ובריאת העולם מתחילה במרכז מסוים, בריאת האדם לא יכלה להיעשות אלא באותה נקודה, חיה וממשית באורח עילאי. גן העדן שבו נברא אדם מעפר נמצא במרכז היקום, הוא טבור הארץ. במרכז חוזרים אל הזמן הקדוש.

הקוסמוגוניה היא המודל של בנייה שהוא חיקוי של בריאת העולם, ביטול הזמן והמרחב החילוניים והשכנתם של הזמן והמרחב הקדושים. צלם העולם, מיקרוקוסמוס, סף מפריד בין שני המרחבים. מצד אחד יקום, מצד שני מרכז העולם.
"כל בית, באמצעות הפרדוכס של הקדשת המרחב ופולחן הבנייה, הופך ל"מרכז". כל הבתים – בדומה לכל המקדשים, הארמונות, המבצרים – נמצאים באותה נקודה, מרכז היקום. מדובר, כמובן, במרחב טרנסצנדנטי, השונה לחלוטין מן המרחב החילוני, וייתכן בו ריבוי ואף אינסוף "מרכזים". – עמ' 229

מסלול מוקשה של איניציאציה בדרך למרכז, להגיע דרך המבוך, למצוא את תפוחי הזהב, גיזת הזהב, לעבור דרך מרחב קשה גישה שבו סימבול של הקדושה.
איליאדה מדבר מפורשות על עלייה לרגל למקומות קדושים כגון מכה, ירושלים, כדרך אל המרכז קשה וזרועת סכנות, טקס מעבר מן החילוני לקדוש, ומסכים למעשה בזה לתפישות של טרנר, וזאת בניגוד למי שממקמים אותם אחד מול השני.  "הגישה למרכז היא שוות ערך להקדשה, לאיניציאציה, לאחר הקיום הקודם, שהיה בחינת אשליה חולפת, מתגלה קיום חדש, אמיתי, ממושך ויעיל" – עמ' 231
הרי זה הקומוניטס של טרנר

אלא שיש דואליות, קשה להגיע למרכז, ומצד שני הגישה אל המקום קלה. הצליינות קשה, אך כל כנסייה היא המרכז, כל בית נמצא במרכז היקום וכל מקדש, אחר הקדשה
אדם צריך את המרכז ולכן בונה אותו לפי קאנונים קוסמולוגיים וגיאומנטים – עמ' 231
הדיאלקטיקה הפרדוכסלית של המרחב הקדוש – הנגיש והבלתי נגיש, ייחודי וגם טרנסצנדנטי... מנקודת מבט שונה. היא משתלבת מראש, במה שכינינו בשם ה"אמביוולנטיות של הקדושה". ראינו כי הקדושה דוחה ומושכת, מועילה ומסוכנת, מביאה מוות ואלמוות – עמ' 233
במרחב הקדוש מתקשרים מחדש עם ההופעה של הקדושה, היירופוניה, מעיין בלתי נדלה של כוח וקדושה ,זה הנצח לעומת הזמניות של החיים. זה מראה על העצמאות של המקומות הקדושים, ירושה פרהיסטורית, נכפית על האדם. האדם רק מגלה את המקום

"המרחב הקדוש מתגלה לאדם בדרך זאת או אחרת, ההתגלות אינה נעשית בהכרח באמצעות צורות היירופניות ישירות (מרחב זה, מעיין זה, עץ זה וכ"ו), לעיתים קרובות היא מושגת בעזרת טכניקה מסורתית, שהופיעה במסגרתה של שיטה קוסמולוגית והמבוססת עליה. האוריינטציה היא אחד התהליכים בהם נעשה שימוש על מנת "לגלות" מקומות" – עמ' 223
"המקום נקבע תמיד על ידי "משהו אחר" , אם על ידי היירופניה ואם על ידי העקרונות הקוסמולוגיים המאחדים את האוריינטציה ואת חיזוי העתידות על פי הקווים הגיאוגרפים.." עמ' 224

" החומה או מעגל האבנים המקיפים את המרחב הקדוש, נחשבים בין המבנים האדריכליים העתיקים ביותר של המקדשים המוכרים" – עמ' 224
החומה אינה מחייבת ואין פירושה רק נוכחות קבועה של קרטופוניה או היירופוניה בתוך השטח המגודר. תכליתה להגן על החילוני מפני הסכנה שאליה היה נחשף לו חדר לשם בלא לשים לב לכך. הקודש מסוכן תמיד למי שיוצר אתו מגע בלא הכנה, בלא שעשה את "מחוות ההתקרבות" הנדרשות על פי כללי הדת" – עמ' 224
כך החשיבות הטקסית של מפתן הבית
 

הוגי דעות גדולים בתחום מדעי הדתות ומשנתם - לחצו לקישור (מאמרים נפרדים)

מקס מילר

אדוארד טיילור

ג'יימס פרייזר

אמיל דורקהיים

ויליאם ג'יימס

ויליאם סמית

יוליוס ולהאוזן

אוטו רודולף

זיגמונד פרויד

מירצ'ה איליאדה

קליפורד גירץ

ויקטור טרנר

 

מאמרים נוספים בתחום מדעי הדתות - לחצו לקישור

מקדשים במדעי הדתות

קומיניטס ולימינאליות

עלייה לרגל

דאיזם

מבוא לקדושה

יש אלוהים - הוכחות פילוסופיות לקיום האל

ארגונים דתיים

 

רשימת
תפוצה
לקבלת מידע נוסף אודות טיולים חדשים ישירות
לתיבת האימייל שלכם, הרשמו למועדון הלקוחות שלנו