לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

מיתולוגיה גנוסטית - טיולים לרחבי העולם

המיתוס הגנוסטי:

 

פרשנות על ספר בראשית:
בספר בראשית יוצר אלוהים ביום הראשון את השמיים ואת הארץ, אך אלו לא השמיים והארץ האמיתיים, אלא הממלכות הלא נראות. ממלכות האור, מכיוון שרק ביום השני יוצר אלוהים את השמיים ואת המים, ורק ביום השלישי את האדמה. כשם שהבריאה של האור ביום הראשון היא בריאה של אור גנוז ולא אור פיזי, מכיוון שרק ביום הרביעי יוצר אלוהים את השמש.  הבריאה הרוחנית שנוצרה ביום הראשון היא העולם של המלאכים. המלאכים נועדו לחוות את האל ולהנות מקרבתו, , במקום זאת הם מורדים באל.

 

בבראשית. בפרק א יוצר אלוהים אדם בצלמו ובדמותו. זכר ונקבה, אנדרוגינוס. והם שולטים בכל החי. בפרק ב יוצר אלוהים את האדם שוב, עפר מן האדמה, קודם כל את אדם ואחר כך מהצלע שלו את חווה. אדם זה הוא האדם הארצי והאלוהים במקרה הזה הוא האלוהים המזויף שלא מצליח להכניס חיים לאדמה הזו.

בפרק ב' קרוי אלוהים "יהוה אלוהים", בניגוד לפרק א' בו הוא קרוי רק אלוהים. זה אומר שיהוה הוא אלוהים משני, מסוג אחר, אל נוקם ונוטר. זבל... יהוה אלוהים מופיע רק בפרק ב', לאחר שנאמר: אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות יהוה אלוהים ארץ ושמיים..."

 

בספר ישעינו יד 12-15 מתוארת נפילת הלל בן שחר: 
"איך נפלת משמים הילל בן שחר נגדעת לארץ חולש על גויים, ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה ממעל לכוכבי אל ארים כסאי ואשב בהר מועד בירכתי צפון, אעלה על במתי עב אדמה לעליון, אך אל שאול תורד אל ירכתי בור."
במסורת הנוצרית ידוע הלל בן שחר בלוציפר – נושא האור – השטן. חטאו של לוציפר היה חטא הגאווה והעונש הרחקה מאלוהים.

 

לאחר מרד המלאכים התפנה מקום בעיר האלוהים, ואלוהים ברא יצור מסוג חדש , את האדם. הוא ברא אדם וחווה שהיחס ביניהם היה אהבה, כשאדם הוא הראש וחווה אמורה לקבל את מרותו מאהבה. אלוהים שם את אדם וחווה בגן עדן, רחם מחוץ לרחם, הם ארכיטיפ של בני אדם, דמויות אור. אדם וחווה פרו ורבו ללא סערת הנפש והתסכול ביש בתהליך הזה היום ועשו את זה מתי שהתחשק להם הייתה הרמוניה בין גוף לנפש. גם אדם וחווה חטאו בחטא הגאווה. הנחש הבטיח להם שהם יהיו כאלוהים "יודעי טוב ורע".

 

 המיתוס הגנוסטי: Holroyd stuart

אלוהים אשם במה שקורה ולא בני אדם, כי האלוהים שאנו מתייחסים אליו איננו האלוהים האמיתי, אלא אלוהים מתחזה, אלוהים מלא חולשות, נוקם ונוטר, הוא שיצר את העולם הפיזי, כראי לחוסר שלמותו, הוא יצר אדם מנסה לחקות את האלוהים העליון, הלא נראה, האלוהים האחר, שיצר דמות אדם אור, אדם קדום לכל קדומים. אבל כשאלוהים המזויף ניסה להפיח חיים בגולם שלו הוא לא הצליח והיה חייב לקרוא לעזרתו את האלוהים האחר.

האלוהים האמיתי נפח חיים באדם ומאז טבע האדם הוא דואלי. יש בו רוח ויש בו חומר, זה גם מסביר את סיפור הבריאה הכפול של האדם בבראשית. בפרק א' יוצר אלוהים אדם בצלמו ובדמותו. זכר ונקבה, אנדרוגינוס. והם שולטים בכל החי. בפרק ב' יוצר אלוהים את האדם שוב, עפר מן האדמה, קודם כל את אדם ואחר כך מהצלע שלו את חווה. אדם זה הוא האדם הארצי והאלוהים במקרה הזה הוא האלוהים המזויף שלא מצליח להכניס חיים לאדמה הזו.

 

יצירת האדם:

הנביא יחזקאל ראה את תהילת אלוהים בצורת אדם. יחזקאל פרק 1 פסוק 26. זה ביחד עם פרשנות של בריאת האדם בבראשית הוביל לאגדה על האדם השמימי, אדם קדום לכל קדומים.

כשהיה לו שלטון מלא על העולם האדם השמימי הביט דרך הספירות וראה את היופי של הטבע, הוא ראה במים את דמותו התאהב בא וכך נלכד בעולם החומר, האדם התאחד עם הטבע והם נהיו אוהבים, וכך נוצר האדם הארצי. למעשה נוצרו שבעה אנדרוגינים שחיו לנצח, וכשהם התפרדו לזכר ונקבה נוצר המין האנושי.

 

מיתולוגיה של הבריאה והקוסמוס: 

האדם עולה דרך שבעה הרקיעים לרקיע השמיני והתשיעי, בכל רקיע הנשמה משאירה תכונה רעה הקשורה  לפלנטה של אותו רקיע. בירידה למטה הנשמה מקבלת תכונה רעה מכל רקיע, זו התפישה הגנוסטית, תפישה זאת נמצאת גם באגדות על ירידת האלה השומרית איננה לשאול, לבקר את אחות ארשיכל, היא יורדת דרך שבע ממלכות ובכל ממלכה מורידים אחד מהבגדים שלה עד שהיא נשארת ערומה ללא כוחות קסם. 

 

לפי קורט רודולף:

אחת מהשתקפויות האל – החוכמה, בתאוותה לדעת את עצמה – יסוד נקבי, הפיקה את החומר כדי שישמש כראי שבו תוכל להשתקף. מן החומר הזה יצר כוח שלישי שהגנוסטיקאים קראו לו ה"בורא" את עולמנו. בתוך העולם נשבו יסודות של רוח. החוכמה, מתוך חרטה על האסון שהמיטה על עולם הרוח, סייעה לשבויים להיגאל. הגאולה נעשית באמצעות ידע סודי אשר נועד רק למעטים ,שהיסוד הרוחני נמצא בהם. הגנוסטים דחו את סיפור התגשמותו של ישו בבשר. גופניותו של ישו הייתה רק מראית עין. ישו הופיע כדי להעניק לאנשי הרוח ידע שיסייע להם להיגאל, ידע זה מופיע בספרים הגנוסטיים שהם תערובת של מאגיה, אסטרולוגיה וקוסמולוגיה.

הידע יעביר את המשתמש בו דרך שורה של דלתות מיסטיות בדרך אל העולם של האור, כשם שבספר המתים המצרי ובמסע השמש דרך הלילה היא עוברת ממלכות חושך ונלחמת במפלצות, כך הגנוסטיקן עובר דרך מפלצות החומר של הכוכבים. הגנוסטיקה הייתה דרך רק למעטים, לרוחניים, והדגישה ידע. 
השילוש הנוצרי של אב , בן ורוח הקודש השווה לשילוש האפלטוני של האחד, השכל ורוח העולם.

  

אלוהים ראה את עצמו במי האור שהקיפו אותו, הוא הכיר את עצמו ובאותו הרגע מחשבתו נהייתה יישות נשית נפרדת בשם אנואיה – מחשבה. ביחד הם יצרו עוד ישויות זכריות ונקביות ועולם שלם של כוחות אלוהיים, עולם זה הוא ההתגשמות של אלוהים ונקרא הפלרומה, המלאות של אלוהים, והכוחות שלו נקראים איונים. האחרון שבאיונים  הוא סופיה – חוכמה. שבגללה קרתה טרגדיה קוסמית, היא ניסתה לחקות את אלוהים בתהליך הבריאה, ויצרה בורא שהוא יצר את העולם הפיזי.

 

האדם.

האדם זר לעולם, נשמתו או מחשבתו או הניצוץ האלוהי שבו, בכל מקרה כוחות האני הפנימי שלו – היו שייכים במקור לעולם האלוהי, אך נלכדו בעולם חומר זה, התגשמו בגוף ושועבדו לתשוקות, כתוצאה מכך אדם שכח לחלוטין את מוצאו האלוהי. והוא יכול להיוושע רק אם יקבל גנוסיס – ידע

ההגדרה של גנוסיס לפי תאודותוס, גנוסטיקן נוצרי מהמאה השנייה. גנוסיס זה הידע של מי אנחנו ומה נהיינו, איפה היינו ולתוך מה נזרקנו, לאן אנו הולכים וממה אנו נגאלים, מה זה לידה ומה זה לידה מחדש

רוב הכתבים הגנוסטים הם בצורה של שאלות ותשובות עם ישו. הם מביאים את התורה הסודית של ישו, שיחות שלו עם תלמידיו, הסברים שלו על דברים שונים. רב בהם הנסתר על הגלוי, הספר היחיד שיש בו מעט מיתולוגיה הוא הספר "פואימנדרס".

 

לפי ספרו של doresse

בתחילה היה חושך ותהום של מים שהרוח הוציאה מעצמה והרחיקה אותו ממנה, ולכן בכעס החושך תקף את הרוח ונוצר מעין רחם שהוליד 4 איונים ו14 נוספים ונוצרו הימין והשמאל, החושך והאור. , הכוח הגבוה נקרא ברבלו – האם השמימית, היא יצרה יצור שברא את העולם התחתון בשם איאלדהבאות (בטקסטים של נאג חמאדי הוא מתואר בדמות אריה) או סבאות שחשב עצמו עליון ויחיד על כל השאר, ואומר: אני האל היחיד יש לעבוד רק אותי, ואז נשמע קול מלמעלה "יש לך טעות". ברבלו התחרטה ועשתה הכל לתקן את המצב, היא מזוהה עם סופיה

הלן היא דמות נשית שמתגלגלת בעולם, היא המחשבה הראשונה שדרכה נוצרו המלאכים והיא אותה הלן שבגללה חרב העולם הישן במלחמת טרויה, היא התגלגלה בזונה מצור שהייתה בת זוגתו של סימון. היא מופיעה בכל דור ומפתה אנשים

מעבר לאלוהים הזה יש את השקט הגדול, המקור של הדברים , זה הזכרי, מתחתיו שי את המחשבה הגדולה, היא הנקבית המולידה את הכל. כשהם מזדווגים הם יוצרים את החלל שבו יש את האב העומד זקוף שיש לו התחלה וסוף

שבעה הארכונים זכו לחיזיון של הרוח, סופיה שהופיעה בחומר, והחליטו ליצור אדם בדמות זוהרת זו. חוסר היכולת שלהם גרם לאדם לזחול כמו תולעת עד שאלוהים האמיתי שלח לו ניצוץ חיים.

 

מהאיחוד של האב העליון עם מחשבתו נוצרים זוגות איונים – שמונה שהם הoddoad (מזכיר את מצרים) ואלו הם:
אב ומחשבה
אינטליגנציה ואמת
מילה וחיים
אדם ראשוני והכנסייה

 

המילה יוצרת עוד עשר איונים, אדם ראשון וכנסייה יוצרים שנים עשר, וכך ביחד יש לנו שלושים.

האיון האחרון – חוכמה – סופיה רוצה לחקות מעשה האב, אך היא עושה זאת לבד בלי בן זוג. היא לא יודעת שהזכות ליצור לבד נשמרת רק לאב העליון. והיא יוצרת משהו מעוות. לתקן זאת האב העליון מבקש מאינטליגנציה ואמת לברוא זוג נוסף והוא ישו ורוח הקודש. , שרוחה נשית. והוא יוצר בעצמו איון חדש והוא הצלב stauros והגבול horos. הגבול והצלב מחזקים את הפלרומה ומפרידים את הבריאה הנחותה ומהעוותת שיצרה סופיה מהגבוה.
הפלרומה מהללת את האל ויוצרת את הפרי המושלם הלא הוא ישו המשיח.
הכוונה של החוכמה לברוא את העולם נהיית ישות בפני עצמה והיא נקראת "החוכמה" טועה בתוהו, אך ישו מרחם עליה ונותן לה צורה, ואז היא מטפת מעלה אבל הורוס, הגבול מונע ממנה להגיע אל הפלרומה, סופיה מתפללת ומתחננת. ומתפילות ותחינות אלו נוצר העולם, החוכמה , סופיה הנופלת  נקראת גם רוח הקודש של האדמה, של ירושלים השמימית ושל האם.

ישו הוא החתן שלה שמתקן את סבלה על ידי גנוסיס, ואז היא מולידה את המלאכים, ונוצרים העקרונות של חומר, פסיכי ורוח – פנאומתי. להם מקבילים ששלושה גזעים של אנשים ושלשוה מקומות בעולם התחתון והעליון.

 

מעל הכל יש את האוגודוד, מתחת את הרקיע השביעי בו נמצא הדמירוג, ומתחת בעולם הפיזי השטן. הדמירוג שהוא אבא ואמא בו זמנית ונקרא לכן מטרופטור, יוצר את שבעה הרקיעים  והיצורים הארציים והשמימייים. שעליהם הוא שולט, הוא חושב שהוא עליון וקורא "אני אלוהים אין בלעדי" יוצא את האדם הארצי, אלא שהאם שמה בתוך האדם מרכיב רוחני לא ידוע לו

 

לאחר המוות החלק הרוחני באדם מטפס דרך שבעה הרקיעים אל העולמות העליונים , התורה נותנת לו נוסחאות שיאפשרו מעבר של הכוחות השונים. "אני הבן של האב, של האב מלפני הקיום... באתי לראות את כל הדברים, אלו ששלי ואלו שזרים לי, או אולי לא לגמרי זרים לי אלא שייכים לחוכמה... שעשתה אותם, כך המקור שלי הוא בקדם קיום, ואני חוזר למהות שממנה באתי"

 

אל הדמיאורג אומרים כך "אני כלי יקר, שווה יותר מהיצור הנשי שברא אותך. אמך לא מכירה את מקורה, אבל אני יודע את עצמי, אני יודע מנין באתי, ואני קורא לסופיה הלא מקולקלת שהיא באב, שהיא גם האם של הם שלך ושאין לה אב או בעל. זה שעשה אותך, לא יודע מי אימו ומאמין עצמו להתקיים לבדו, זה הכוח שהוא גם זכר וגם נקבה, וזה האם שלו שאני מעורר"  

 

 

מאמרים על הגנוסטיות - לחצו לקריאה

ספרות גנוסטית

מיתולוגיה גנוסטית

היסטוריה גנוסטית וסקירה כללית

בתי ספר גנוסטיים

המאמצים

המניכאים

הפאוליקנים

המסיליאנים

הקתרים בצרפת

הבוגומילים 



הרשמו לרשימת התפוצה שלנו