לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

ממלכה יהודית - טיולים לרחבי העולם

ממלכה יהודית במרומי הרי סמיין

כתב: בר קריבוס

כיום, נהוג לראות את ההיסטוריה היהודית באופן הבא: אי-שם בעבר הרחוק, בתקופת הבית הראשון ולאחר מכן בתקופת בית שני, ישבנו על אדמתנו ועמדנו ברשות עצמנו. לאחר שדיכאו הרומאים את המרידות היהודיות הגדולות, המרד הגדול ומרד בר-כוכבא, נפוץ עם ישראל בגולה וסבל מאלפיים שנים של עול גויים. בגולה, סבלו היהודים רדיפות, הוטלו עליהם הגבלות, מעמדם היה רעוע והם נדדו ממקום למקום, מחפשים מקלט רגעי. פרצי אנטישמיות, ששיאם בשואה, היכו בעם היהודי, ורק משחזר עם ישראל לארצו לאחר אלפיים שנה התאפשר לנו לחיות חיים נורמליים, כעם חופשי בארצו.

תמונה זו נכונה חלקית, אבל חסרים בה פרקים משמעותיים מאד של היסטוריה יהודית ומורשת מפוארת שבה אנחנו יכולים להתגאות. לא בכל מקום ובכל זמן ב"אלפיים שנות הגלות" חיו היהודים כבני חסות נחותים וסבלו מעול הגויים. היו אפילו תקופות שבהן קמו ממלכות יהודיות, ומלכים יהודיים נלחמו על חירות ישראל. כזאת היתה ממלכת הכוזרים שקמה מצפון לים השחור ולים הכספי, כזאת היתה ממלכת חמייר התימנית שחלק ניכר מאוכלוסייתה התגייר, כאלו היו השבטים היהודיים העצמאיים שנדדו בחצי האי ערב לפני עליית האסלאם, וכזאת היתה ממלכת יהודי אתיופיה.

ממלכת יהודי אתיופיה, המעוז האחרון של עצמאות יהודית שלפני העת החדשה, הייתה מקור השראה לעולם היהודי כולו. במאות ה-15 וה-16, שבהן היא מתועדת ובהן נפוץ דבר קיומה בעולם, סבלו היהודים באירופה מרדיפות, והשמועה שאי-שם מעבר להררי החושך חיים יהודים ללא עול גויים, עומדים ברשות עצמם ונלחמים במבקשי נפשם, היתה מקור השראה ותקווה לעולם היהודי. מטבע הדברים נקשרה ממלכת יהודי אתיופיה בתודעה היהודית עם אגדות על עשרת השבטים, שמימי גלותם כלואים מעבר לנהר סמבטיון ומחכים לרגע בו יוכלו לצאת לעזרת אחיהם הסובלים בגולה.

 

כיצד נוצרה באתיופיה ממלכה יהודית?
כדי להתחקות אחר תולדות היהודים באתיופיה, יש לחזור אחורה לימי ממלכת אקסום (מהמאה ה-1 לפני הספירה ועד המאה ה-8 לספירה). ממלכה זו היתה הגרעין שממנו צמחה, בהדרגה, אתיופיה כמו שאנחנו מכירים אותה כיום. אין עדויות ארכיאולוגיות לקיום יהודים בממלכה זו, אבל יש עדויות עקיפות להשפעות יהודיות משמעותיות מאד בממלכה. בשפה שדיברו בממלכת אקסום, געז, אותה השפה שבה מתפללים הנוצרים באתיופיה כיום ושבה התפללו יהודי אתיופיה, ישנן מילים רבות הלקוחות מעברית ומארמית מהניב שבו השתמשו יהודים. הנצרות שהתפתחה באתיופיה שילבה בתוכה, יותר מכל זרם נוצרי אחר, מאפיינים יהודיים כמו ברית מילה, כשרות, ציון השבת כיום קדוש, ופולחן כנסייתי המחקה את העבודה בבית המקדש (כולל מעמד של לויים השרים שירי קודש וחפץ ב"קודש הקודשים" של כל כנסייה המסמל את ארון הברית). מסורת אתיופית טוענת שחלק גדול מתושבי ממלכת אקסום היו יהודים לפני שהתנצרה, ושהיהדות נפוצה בממלכה כבר בימי מלכת שבא והמלך שלמה.

במאה השישית, לאחר תקופה של מעורבות צבאית אתיופית בממלכת חמייר, הממלכה הגדולה והחשובה בתימן, קם מלך יהודי בשם יוסף שאיחד סביבו את השבטים שסרבו לסור למרות האתיופית ויצא במסע מלחמה כדי להשיב לחמייר את עצמאותה. מכיוון שהנוצרים נתפסו כמשתפי פעולה עם האתיופים, שהיו גם הם נוצרים, כוון המסע נגד האוכלוסייה הנוצרית המקומית. בעיר נג'ראן, הרגו חילותיו של יוסף את התושבים הנוצרים כולם. בעולם הנוצרי פרצה סערה – בפעם הראשונה מאז הפכה הנצרות לדת השלטת באימפריה הרומית מעיזים היהודים להרים יד בנוצרים... אתיופיה הנוצרית, כשהיא נעזרת בצי של האימפריה הביזנטית, יצאה למלחמת-דת בשם הנצרות כנגד היהודים בחמייר. משכבשה אתיופיה את חמייר, ניצרו האתיופים בכוח את האוכלוסייה שם, ובעיקר את היהודים.

קשה לדעת מה עלה בגורל היהודים בממלכת אקסום באותה התקופה, אך סביר להניח שגורלם לא שפר עליהם. כשעולים שוב היהודים על במת ההיסטוריה, הם לא מופיעים בלב השטח שהיה חלק מממלכת אקסום בעבר, אלא באזור הרי סמיין. הרים אלו, רחוקים, גבוהים ומושלגים בחורף, הם מקום מפלט אידיאלי, וייתכן ויהודי ממלכת אקסום מצאו מפלט באזור הררי נידח זה. מסורת אתיופית טוענת שאת בירת ממלכת אקסום הנוצרית החריבה מלכה יהודיה בשם יהודית (או, בגירסה אחרת, מלכה פגאנית בשם גודית), כשהיא נעזרת בשבטים מהרי סמיין. לאחר חורבנה של עיר הבירה דעכה ממלכת אקסום ואתיופיה נכנסה לתקופה עלומה שבה אנו יודעים מעט מאד על תולדותיה.

לאחר מאות שנים עלומות התחדשה כתיבת קורות העיתים באתיופיה. מהמאה ה-14 מספרים המקורות על "יהודים" החיים באזור סמיין וסביב אגם טאנה הסמוך. מהמקורות ברור שהשלטונות האתיופיים השתמשו בכינוי "יהודי" כדי לתאר מורדים במלכות באופן כללי, אך בחלק מהמקרים, עולה הרושם שמדובר באנשים הרואים את עצמם כיהודים. יותר מאוחר, במאה ה-15, הולכת ומתחדדת תמונת הנוכחות היהודית באתיופיה, ויתכן ובכך משתקף תהליך התגבשות קבוצות עם מסורות יהודיות לכדי ממלכה אחת: שוב ושוב מוזכרות מלחמות של מלכי אתיופיה נגד היהודים היושבים בהרי סמיין ובמרחב סביב אגם טאנה.

לא רק מדברי ימי מלכי אתיופיה אנו לומדים על עצמאות יהודית. ר' אליהו מפררה כתב, באיגרת ששלח בשנת 1435 מירושלים: "כמדומה לי שקדמתי להודיעכם מה שסיפר לי בחור אחד יהודי (מיהודי אתיופיה) על אודות אנשי מקומו שהם אדונים לעצמם ואינם ברשות אחרים וסביבותיהם אומה גדולה נקראים חוב"ש (חבש) ומתנצרים בשתי וערב על פניהם ותמיד נלחמים בהם רק לעיתים."  בדברי ימי הכיבוש המוסלמי של אתיופיה, שהתרחש במאה השש-עשרה, נכתב: "מחוז סמיין נשלט על ידי יהודי חבש הנקראים פלאשה בשפתם."

לאחר שנים של מלחמות בממלכה היהודית, כבשו האתיופים הנוצרים את הממלכה והטילו את עולם על יהודיה. הנוכחות האתיופית-נוצרית במרחב בו חיו יהודי אתיופיה התרחבה משמעותית כשהקים פסילדס, קיסר אתיופיה, את בירתו גונדר בלב אזור זה סביב 1635/6. יהודי אתיופיה נושלו מקרקעותיהם המובחרות ונדחקו לעסוק במלאכות שנחשבו בזויות בחברה האתיופית. חלקם התנצר בלחץ השלטונות, שאיפשרו, משהחלו מסיונרים אירופיים להגיע לאתיופיה, פעילות של מיסיון בקרבם. כך הגיע לסופו פרק של עצמאות היהודית באתיופיה. עד היום, זוכרים יהודי אתיופיה את עברם המפואר ואת המלחמות הקשות שניהלו כדי לשמור על עצמאותם ועל יהדותם.

 

מקורות על יהודי אתיופיה וממלכתם

מקורו של השם "פלאשה"

"מי אשר יטבל לדת הנוצרית יוכל לרשת את נחלת אבותיו, אחרת עליו להיות פלאסי (חסר קרקע, נווד)"
- צו של הקיסר האתיופי יצחק מראשית המאה ה-15, לאחר כיבוש מחוזות דמבייה וסמיין, תורגם מאנגלית

"מאז נקראו בית ישראל פלאשוץ' (גולים)"
- הערה של סופר על גבי כתב היד בו מופיע צו הקיסר יצחק, תורגם מאנגלית

 

ידיעות מהמאה ה-15

"כמדומה לי שקדמתי להודיעכם מה שסיפר לי בחור אחד יהודי (מיהודי אתיופיה) על אודות אנשי מקומו שהם אדונים לעצמם ואינם ברשות אחרים וסביבותיהם אומה גדולה נקראים חוב"ש (חבש) ומתנצרים בשתי וערב על פניהם ותמיד נלחמים בהם רק לעיתים. והעברים ההם, להם לשון בפני עצמם, לא עברי ולא ישמעאלי, ויש להם התורה ופירוש עליה על פה, ואין להם לא התלמוד ולא הפוסקים שלנו, וחקרתי ממנו בכמה מצוות, בקצתם נוטים לדעתנו ובקצתם נוטים לדעת הקראים, ויש להם מגילת אסתר אבל לא חנוכה. ורחוקים ממנו מהלך ו' חודשים, ובארצם נהר גוזן."
- איגרת ר' אליהו מפררה שנשלחה מירושלים, 1435

 

ניצחונות יהודי אתיופיה

"ואחינו הנמצאים שם [מעבר לנהר הסמבטיון] נלחמים מלחמות ה' ויש להם מלך גדול, חסיד וחזק מאד ולוחם מלחמות ה' בכל יום ויום עם המלך הגדול הנוצרי פרישטי יואני מאינדיאה, והמלך הגדול החסיד מעמנו כבש ממנו הרבה מקומות והרג מהם אלפים ורבבות מן הנוצרים מפרישטי יואני..."
- איגרת של חכמי ירושלים, 1456

 

תקוות משיחיות

"גם אי אפשר הוא לכתוב הפלאות והנפלאות עד הימים שתבואו לראות בעיניכם אשר יבוא איתכם משיחנו במהרה כן יהי רצון אמן, כאשר בטחתי על רחמי הבי"ת, כי בזאת השבוע באה שמועה מארץ מרחק ואומרים שהוא מארץ פיטרו יואן (הכומר יוחנן, המזוהה בכתבי אותה תקופה עם קיסר אתיופיה) ואמרו לישמעאלים שקם מלך אחד שכבר כבש שמונים עיירות. בתחילה שואל העיר בשלום ואם אינם רוצים הוא שורף אותם ומקניהם, ולא ידעו מי הוא, כי אך ששואלים אותו: מי אתה או מה שמך או במי אתה מאמין, אין מגיד רק שהוא מאמין במי שברא שמים וארץ, והשמועה הולכת ומתגברת, ומזה אבטח."
- איגרת ר' יוסף מנטייבא שנשלחה מירושלים, 1485

 

מאפייני ארצם של יהודי אתיופיה

"ומשם (סואכין) יש האומרים שלושה ימים ויש האומרים חמישה ימים לפלאסה, והמסע קשה מאד. ופלאסה היא ממלכה חזקה של יהודים גיבורים... והיא ממוקמת בהרים גבוהים ופסגות ולא יוכל אדם להעפיל לשם ולהלחם"
- מכתב שכתב המקובל אברהם בן אליעזר הלוי בירושלים ב-1528, תורגם מאנגלית

 

עדות צבא הכיבוש המוסלמי

"מחוז סמיין נשלט על ידי יהודי חבש הנקראים פלאשה בשפתם. הם מכירים באל אחד בלבד ושום דבר אחר בדרך האמונה: לא נביא ולא קדוש."
- תיאור כיבוש אתיופיה על ידי השליט המוסלמי אחמד גרן, המאה ה-16, תורגם מאנגלית

 

תבוסת יהודי אתיופיה 1

"יש יותר ממאה שנה שנלחמו עם הפרישטי יואני מלחמות גדולות ועצומות ובאחרית, בעונות, גברה יד הפרישטי יואני עליהם והכה בהם מכה רבה ועצומה מאד ונכנס בארצותם והשמיד והחרים וכמעט אבד זכר ישראל מן המקומות ההם והנשארים בהם גזר עליהם גזירות משונות להפר דתם..."
- רבי עובדיה מברטנורה, 1488

 

תבוסת יהודי אתיופיה 2

"ובשנה בה אנשי הממלכה החטאה, ממלכת פורטוגל, קמו כנגד המרנואים, בשנה ההיא ובזמן ההוא קמה מלחמה בין החבשים ובין הישראלים. ובגלל ששקע כוכב יעקוב ונפל והחשיך והשחיר בעת ההיא, יד סמאל גברה על היהודים והחבשים הביסום. ויד החבשים הייתה קשה, קשה ועזה על היהודים שבממלכה זו עד אשר הכריתו את שמם מן הממלכה. והנותרים נסו אל ההרים, ושם חיזקו את עצמם והתגוננו."
- מכתב שכתב המקובל אברהם בן אליעזר הלוי בירושלים ב-1517, תורגם מאנגלית

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו