לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

מנזרים בבלקן.

באירופה של ימי הביניים בכלל ובבלקן בפרט היו המנזרים מרכזי תרבות ושלטון, כלכלה וחינוך, חקלאות והתיישבות. מעידים על כך שמות המקומות: ערים שנקראו על שם מנזרים: מונסטיר – ביטולה במקדוניה, אזורים שנקראו על שם מנזרים – מטוכיה – אדמת המנזר – בקוסובו, ותנועות לאומיות שהיו קשורות למנזרים והוכרזו במנזרים – מנזר ריילי בבולגריה.

המנזרים היו המקומות המתקדמים ביותר מבחינה תרבותית, הן חומרית והן רוחנית. עד היום יין טוב בבלקן נקרא יין מנזר וגבינה טובה נקראת גבינת מנזר. במנזרים נשמרו וטופחו שיטות גידול חקלאיות. הנזירות האורתודוקסית עודדה חיי עבודה וחקלאות, וברשות המנזרים היו חלק גדול מהאדמות. לעיתים עד עשרים או שלושים אחוזים מאדמות המדינה. הנזירים עיבדו את האדמה בעצמם או שהחכירו אותה לכפרים תחת חסותם.

השליטים של הבלקן היו קשורים בטבורם למנזרים. בוריס הראשון, המלך הבולגרי הראשון שהפך לנוצרי, פרש למנזר בסוף חייו. סימון הראשון, הצאר הבולגרי החשוב ביותר, גדל כנער במנזר. המלכים הסרבים פרשו למנזרים בסוף חייהם, הקימו מנזרים ונקברו במנזרים. מונטנגרו נשלטה בידי שושלת תיאוקרטית של מלכים נזירים שחיו במנזרים. ערי הבירה של ארצות הבלקן נבנו סביב מנזרים ובהקשר אליהם. בירת האימפריה הבולגרית – פרסלב, נבנתה סביב מנזר פרסלב. בירת מונטגרו - קנטיז נבנתה סביב מנזר קנטיז. תחילה נבנה מנזר ונוצרה שושלת, אוצרות האומה התרכזו במנזר שמשך אליו את האנשים החשובים, ואז נבנתה עיר הבירה ליד המנזר.

במנזרים נשמרו שרידי קדושים, והם הפכו לאתרי עלייה לרגל. אך לא רק שרידי קדושים, אלא גם אוצרות ממלכתיים, ספרים ותעודות משפטיות. החוק בימי הביניים היה חוק דתי שאותו כתבו ואספו הנזירים בקודקסים שנשענו על המסורת המשפטית של רומא, בתוספת התייחסות למוסר הנוצרי. המנזרים היו מרכזי לימוד, בחלקם, כמו באוכריד למשל, היו אוניברסיטאות של ממש שבהם למדו אלפי תלמידים, לא רק נצרות, אלא גם את שבעה המדעים שעליהם המליצה הכנסייה: רטוריקה, לוגיקה ודקדוק. ומתמטיקה, אסטרונומיה, גיאומטריה ופיזיקה. בנוסף, למדו וכתבו במנזרים גם את ההיסטוריה הלאומית ואפילו העתיקו ושמרו את הכתבים הקלאסיים (חלק מאבות הכנסייה המליצו על לימוד הכתבים הקלאסיים של אפלטון, אריסטו, קיקרו ואחרים כהכנה ללימודי דת).

 

מחולל תנועת הנזירות בבולגריה היה נזיר בשם ריילי. ומנזרו נהפך למרכז ללאומיות הבולגרית. בתקופה העותומאנית המנזר ביחד עם האדמות שמסביבו קיבל מעין אוטונומיה, בזכות אימו של הסולטאן מחמט הכובש, שהייתה נוצרייה סלאבית. מנזר ריילי היה המקום היחיד שבו המשיכו להשתמש בשפה הבולגרית בתפילה בזמן הכיבוש העותומאני, בשאר המנזרים והכנסיות בבולגריה השתמשו בשפה היוונית. אנשים מכל רחבי הארץ נהרו לשם ללימוד התרבות הבולגרית האותנטית שפתה, תולדותיה ודתה.

 

תנועת הנזירות במקדוניה נוסדה בידי סנט נחום, שהיה אחד השליחים הראשונים אל הסלאבים. הוא היה מלומד חשוב ומנזרו היה למרכז ריפוי וקדושה. לאחריו היו נזירים אגדיים כמו אוסטרוג ואחרים שהחילו, כל אחד בתורו, מסורת של נזירות בחלקים שונים של הארץ. מנזריהם הפכו למרכזי לימוד, חקלאות, תעשייה זעירה ותרבות. במקדוניה לבדה יש כיום יותר ממאה ושלושים מנזרים פעילים.

 

הנזירות בסרביה החלה בידי בנו של המלך הסרבי הראשון משושלת נמנג'ק, סטפן נמנג'ק. שם הבן היה סנט סבא, הוא התחנך במנזר מר סבא בארץ ובהר אתוס, והיה אמון על מסורות המיסטיקה הנוצרית. הוא יצר את החוק הסרבי, השיג מעמד של עצמאות לכנסייה הסרבית וכתב תפילות בשפה הסרבית. הנזירות הייתה קשורה בטבורה לשושלת המלכותית של נמנג'ק, וכל מלך דאג להקים מנזרים שבהם נקבר בדרך כלל, בקוסובו ישנם מנזרים מדהימים, שבעבר חלקים גדולים מאדמת קוסובו היו בבעלותם.

מעניין לציין שלכל אחד מעמי הבלקן היה, ויש עדיין, מנזר בהר אתוס, מרכז המיסטיקה הנוצרית אורתודוקסית כיום, מנזר שבו נשמרות התרבות והמסורות הלאומיות והוא משפיע ומשמש מעין מגדלור מכוון לעם שלו הוא שייך. לבולגרים יש מנזר בהר אתוס, וכך גם לסרבים, מקדונים ואחרים.

 

הנזירות במונטנגרו הייתה קשורה לנזירות הסרבית בתחילתה, אך עם התפתחות המאבק לעצמאות מונטנגרו, החלה הכנסייה לנקוט בקו עצמאי משלה. המונטנגרים זכו בעצמאות מהעותמאניים בתחילת המאה ה18 בהנהגת נזיר בשם האב דנילו, ומאז שושלת של נזירים - מלכים שלטה עליהם ממנזר קנטיז בבירה החדשה בהרים. הייתה זו שושלת שבה הירושה עוברת במשפחה לאחיינים, מכיוון שלנזירים אין ילדים. 

 

גם באלבניה, שהייתה נוצרית ברובה עד המאה השמונה עשרה, ושעדיין יש בה כשלושים אחוז נוצרים, יש מספר רב של מנזרים חשובים ותנועת נזירות וכנסייה, שכיום היא עצמאית ומרכזיה בבראט ובקורצ'ה. באלבניה היו במאה ה18 ערים כמו ווסקופיה שהיו מרכז של נצרות ונזירות של כל הבלקן.

 

מעבר להיבט ההיסטורי מעניין לציין גם את המבנה הפיזי של מנזרי הבלקן. בדומה למרכז אירופה המנזרים הם עיר בפני עצמה, המסוגלת לקיים את עצמה. בדרך כלל מדובר בשורת מבנים היקפית היוצרת מעין חומה כלפי חוץ ובתוכה שטח גדול. בשטח יש כנסייה ומבני עזר נוספים. המבנים ההיקפיים משמשים למגורי נזירים, בתי מלאכה, בתי תמחוי לעניים, בתי ספר, ועוד... המנזר בנוי לעיתים רבות במקום נישא המצטיין בנוף מרשים, לא אחת המנזרים קרובים לערים ומשמשים את האוכלוסייה המקומית.

נציין שמבנה המנזרים הוא במקרים רבים בעל אופי מכוון וסמלי, ומיקומם ואופן בנייתם של הבניינים איננו מקרי. המנזר בא להציג את גוף האדם, הגוף השלם של ישוע, ולכן הכנסייה שבמרכז המנזר תהיה במקום של הלב בגוף האדם. מבנים הקשורים לתפקודים שונים כגון אכילה ולימוד ימוקמו בהתאם למיקומם בגוף האנושי. בנוסף לכך בארכיטקטורה של המנזרים יש לעיתים חשיבות לכיוונים, בדומה למקובל בכנסיות.

 

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו