לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

מסעות עם בבה 1

 

מסע באלבניה עם בבה מונדי 1.

 

דמות האור של מוחמד עלי ממשיכה להופיע גם בימינו אנו, ואפשר להסתכל על ראשי המסדר הבקטשי, על "דדה ראשד ברדי" באלבניה, ועל סגנו "בבה מונדי" כהתגלמות עכשווית שלה. "רשד ברדי" אומר בני, המדריך שלנו מטעם הבקטשים, "מסוגל לקלוט כל דבר שקורה בעולם", "הוא יודע הכול". "בבה מונדי" שהוא המורה שלי, "יכול לדעת כל דבר שקורה איתי, גם במרחק אלפי מילין". הדת הבקטישית היא דת של אנשים קדושים, הבבות הם השער של בני אדם לאלוהים, הבבות חיים ב2 העולמות.

 

ההסתובבות במשך שבועות, 24 שנות ביום, עם בבה מונדי באלבניה ובישראל, נתנה לי אפשרות לבדוק האם יש דברים בגו', האם באמת בתוכנו כיום ישנם אנשים שהם התגלמות האור הראשוני של מוחמד – עלי, התגלמות של דמות האדם השלם, שבשבילו נברא העולם כולו.

המסקנות שלי אינם חד משמעיות, וגם אינני שם עצמי במקום של שופט, אלו ששופטים מסתכנים בכך שיישפטו בעצמם, והרי כל אדם בעמקי ליבו מאמין באמת ובתמים שהוא מרכז היקום. יחד עם זאת ברור לי שיש אנשים עם כוחות מיוחדים, וכנראה שבבה מונדי הוא אחד מהם, כך לפחות עולה מהסיפורים שנחשפתי אליהם.

 

טיפסנו במעלה הרחובות התלולים של קרויה עד שהגענו למסעדת פנורמה הצופה אל המצודה העתיקה. הבבה חיכה לנו שם אצל בעל אולם האירועים והמסעדה שאירח אותנו. 2 שולחנות עגולים על מרפסת ללא מעקה הצופה אל הנוף התמלאו כל טוב. הבבה בירך על המזון, מזג את הראקי לכוסות, והתחלנו בארוחה כיד המלך. לקראת סוף הארוחה התיישב לידינו בעל המסעדה וסיפר את סיפורו:

לפני כמה שנים בזמן של אי שקט אזרחי באלבניה, שהגיע עד לכדי אלימות של כנופיות, ירו בי כמה חברי כנופיה 3 יריות ברגלי. שכבתי בבית והבבה בא לבקר אותי: לאחר שבירך אותי את הברכות הרגילות ולאחר העניין החברתי הרגיל, כשנותרנו שנינו לבד, הוא פני אלי ואמר: אני יודע מה אתה חושב! אתה רוצה לערב את הבנים שלך בעניין הזה. אכן, הבנים שלי היו באותו הזמן בחוץ לארץ ושלחתי להם מסר שהם צריכים לבוא ולעזור.... ראשית דבר אל תעשה זאת, הבבה ציווה. דבר נוסף: אתה רוצה להתנקם באלו שירו בך, אתה כועס עליהם. אין לך מה לכעוס ואין לך מה לנקום בהם. אלוהים ינקום בהם על התנהגותם. אתה תראה שתוך 5 חודשים הם לא יהיו בין החיים יותר. קיבלתי את דבריו של הבבה, ציוויתי על בני לא להגיע, וחיכיתי... 5 חודשים יותר מאוחר, כמה שעות לפני תום המועד שהבבה דיבר עליו הלכתי ברחוב בקרויה ופתאום ראיתי לפני את חברי הכנופיה שירו בי מבוססים בדמם, מוטלים מתים לפני ברחוב, איך שראיתי אותם כך מתים כל שערותיי סמרו ונזכרתי בדבריו של הבבה.... (בעל המסעדה החל בשלב זה לבכות ולהחזיק ולנשק את ידיו של הבבה).... הרגשתי איך בזכותו של הבבה קיבלתי מחדש את החיים, ומאז אני אסיר תודה לו על כך... האנשים הללו הם קדושים, איננו מבינים רבע ממה שהם אומרים... איננו מגיעים לקרסוליים שלהם... יש להם קשר ישיר לאלוהים ולבריאה... התייפח בעל המסעדה במילים אלו... פחות או יותר.....

 

לאחר בעל המסעדה הגיע תורו של פרדיננד:

אני איש חשוב באלבניה, הוא אמר, מנהל טלוויזיה, תרדו איתי עכשיו למטה לשוק ותראו איך כל האנשים מכירים אותי ונותנים לי כבוד. אבל בפני הבבה אני מרגיש שאני שום דבר. לפני כמה שנים באמצעה של צילום תוכנית טלוויזיה חשובה אי שם באלבניה פנה אלי הבבה ואמר לי: אתה צריך לנסוע עכשיו הביתה. השתגעת?? עניתי לו, אנחנו באמצע צילומים. שום דבר לא יוכל להיעשות בלעדי.... זה לא משנה, אמר הבבה. אתה חייב לנסוע, אם לא אתה תצטער על כך כל חייך. וזה לא יכול להדחות למחר? שאלתי. לא, אמר הבבה, אתה חייב לנסוע עכשיו! כשהבבה אומר משהו 3 פעמים אז צריך לעשות אותו, זה הכלל, הסביר פרדיננד. אז עצרתי הכל ונסעתי, באותו הלילה באחת וחצי בלילה, אני זוכר את זה כמו היום, אימא שלי נפטרה. הצלחתי להגיע אליה בזמן ולהחליף אתה מילים אחרונות, והכל בזכות הבבה.

אני איש חשוב באלבניה, הוא חזר ואמר, מר טלוויזיה. כולם מכירים אותי, אני ידוע בתור איש 4 הדתות: בקטישים, סונים, אורתודוכסים וקתולים, כולם מכירים אותי ועושים לי כבוד, אני לא מפחד מאף אחד, עושה מה שאני רוצה, גם בשלטון הקומוניסטי הייתי בעל עמדה ושררה, וגם כיום, אף אחד לא אומר לי מה לעשות... אבל מהאנשים האלו... הוא פנה אל הבבה... אני פוחד. אלו היחידים שאני פוחד מהם, מכיוון שהם משהו אחר, לא מהעולם הזה, משהו מיוחד. הוא הצטנף במושבו כחושש מהבבה ומכיר בכוחו. מה שבבה מונדי אומר לי אני עושה, לא שואל שאלות, הוא סיים.

 

באחד מהביקורים  במרכז בטירנה, כשירדנו מהמיניבוס, קיבל את פנינו בבה מונדי, לואיזה ירדה אחריי, "עכשיו את בסדר" הוא אמר לה, לתדהמתה. היה קשה קצת לא לקלוט שקורה שם משהו. מתברר שלואיזה פנתה לבבה מונדי יום לפני כן בהקשר לכאבים בכתף שהיא סבלה מהם. הבבה הבטיח שיהיה בסדר, ואכן מאז הפנייה הרגישה לואיזה איך כל כמה דקות יד בלתי נראית מעסה את אזור הכאב ואיך אט אט המצב משתפר. לפני שירדה מהמיניבוס הרגישה שהכאב כמעט עבר, היא סיפרה על כך לאבנר והם תהו ביניהם אם זה אכן פעולתו מרחוק של בבה מונדי, אם לאו. בכל מקרה, מבלי שתגיד לבבה דבר, פנה הוא אליה, דבר ראשון בבוקר, ואמר: "עכשיו זה בסדר". משמע זה כן הוא, והוא גם קולט עכשיו מה היא מרגישה.

 

 

המסע לאלבניה.

 

יום ראשון של הטיול.

את בבה מונדי פגשנו לראשונה לאחר ההגעה לטירנה. הוא חיכה לנו במלון, לבוש בכובעו הירוק ותלבושתו הלבנה עם הזקן האפור והעיניים הנבונות. היה זה יום ארוך. התחלנו את הטיול באוכריד בסיור כנסיות. התברר שהמדריך שלנו לא יודע כלום, גם לא לדבר אנגלית ברמה טובה, וניהול הזמן שלו גם כן לקה בחסר. סיור שהיה צריך לקחת שעה וחצי לקח 3 שעות. די נלחצתי מזה אך למזלי יש לי מספיק ניסיון בסיורים בכדי לתת לדברים צ'אנס. אוכריד היא מקום נחמד, רק שההליכה מכנסייה לכנסייה בחום היום, בלא שאתה מבין מנין ולאן קצת העיקה, מה גם שפגשנו בדרך קבוצה ישראלית עם מדריכה שהסבירה בעברית מופתית על המקום, דבר שהיה די מתסכל. למזלי הקבוצה גם הכירה אותי וידעה את דרכי וכך נמנע פיגוע ציבורי. הסברתי להם מה שידעתי על ציורי האיקונין ועל המקום הקדוש הקשור לסרי סלטיק האגדי, אבל מעבר לזה לא ידעתי. והכניסות עלו כסף שלא היה כמובן למדריך, עניין שלקחתי מייד על עצמי. 

למדריך שלנו קראו בני והוא נבחר להדריך אותנו בשל הקשר שלו למסדר הבקטישי. כשפניתי אל חברת הנסיעות האלבנית ביקשתי שיעשו לנו סיור באלבניה בדגש המסדר הבקטשי, שהוא הקבוצה הדתית הגדולה ביותר באלבניה. התוצאה הייתה שהם פנו אל הנהלת המסדר שיושבת בטירנה, ושם הוחלט שהמסדר ייקח את הטיול תחת חסותו, ובבה מונדי, שהוא מספר 2 והמנהל האדמיניסטרטיבי יצטרף אלינו לכל ימי הטיול. אלא שבבה מונדי לא יודע אנגלית וצריך מדריך לזמנים שהבבה לא נמצא, וכך נבחר בני, שהוא עוזרו של בבה מונדי, להדריך אותנו, למרות שהתברר שהאנגלית שלו היא לא משהו והוא גם לא מכיר את האתרים. את הבעיה השניה פתר הבבה על ידי כך שציווה על מנהל ערוץ טלוויזיה אלבנית להצטרף אלינו למשך אותו שבוע, ולגבי הבעיה הראשונה אני לא חושב שהוא היה מודע לחומרתה...

הכל הסתדר לטובה, יחד עם זאת, כשבני החל לשיר את שיר ה"נפש" הראשון שלו באוטובוס.

לבקטישים מסורת מופלאה של שירי נפש שהם קוראים להם: "נפש", הבבה משקה אותם עראק בטקסים שלהם הנקראים "מוהבט" ומצווה עליהם לשיר מדי פעם, או שהוא שר בעצמו. ואז יוצאת האהבה החוצה, אותה אהבה שמאפשרת להם להתחבר אל האל. בני שר את שיר ה"נפש" הראשון שלו ודרכו התחברנו, לאחר מכן ידעתי שיהיה בסדר, גם אם לא נוכל לתקשר מילולית במאה אחוז...

ביום הראשון שלנו בטיול ביקרנו באוכריד ולאחר מכן נסענו דרך הנופים האלבנים המופלאים, אל טירנה, אליה הגענו רק ב10 בלילה. לאחר התארגנות ומקלחת קצרה ירדתי למטה למפגש עם פרופסור זורבה שחיכה לנו ובבה מונדי. הבבה ישב עם כמה אנשים לשיחה, אמרתי לו שלום ולחצתי את ידו. חיש קל הצטרפו אלינו עוד כמה אנשים מהקבוצה וגם פרופסור זורבה שהחל להסביר באנגלית קצת יותר תקנית על עצמו ועל פועלו כראש האגודה לידידות ישראל – אלבניה. בבה מונדי הקשיב בסבלנות. לאחר כמה דקות קטעתי את השיחה והצעתי שנתחלק ל2 קבוצות, אחת תשב עם פרופסור זורבה והשנייה עם הבבה, הרגשתי לא נוח עם כך שגם נאלץ לחכות לנו וגם הוא יושב שם לא מבין כלום וללא התייחסות. הבבה סירב, אמר שזה הזמן של פרופסור זורבה והוא גם רוצה לשמוע אותו, וככה עלינו כולנו לחדר הישיבות של המלון בשביל לשמוע הרצאה קצרה על הצלת יהודי אלבניה בשואה על ידי האלבנים.

 

יום שני של הטיול:

עם בוקר הופיע הבבה במלון שוב, ומייד נעלם.

התחלנו את הבוקר בנסיעה אל שקודה שבצפון אלבניה. הבבה נסע בג'יפ הפרטי שלו ופגש אותנו שם. הגענו לגשר על נהר ומעליו גבעה, שם עצרנו. התברר שהגבעה היא המצודה של שקודרה הנקראת רוזפה, מאחוריה הסתתר אגם עצום ועמק מעוטר הרים גבוהים שחלקו כבר נמצא במונטנגרו. אלא שאנחנו לא ראינו כל זאת עדיין. עצרנו מייד אחרי הגשר, הג'יפ חיכה לנו שם עם שומר הראש ועם פרדיננד, איש טלוויזיה חשוב באלבניה שהבבה ציווה עליו להצטרף אלינו למשך כל ימי הטיול.

התברר שהקבר הקטן שאחרי הגשר הוא הקבר של לא אחר מאשר בלים סולטן, המייסד האמיתי של המסדר הבקטישי ומתחיל מסורת הנזירות שלו, שאליה משתייך גם הבבה. יום אחד עבר דרוויש נודד, איש קדוש, ליד ביתה של אמו שגרה באיסטנבול, כשביקשה ממנו ברכה בכדי שייפתח רחמה ותוכל להוליד ילדים, הוא הכניס לפיה אצבע עם דבש, 9 חודשים מאוחר יותר נולד הילד שנקרא לכן: בלים סולטן – סולטן הדבש. אפשר להאמין לסיפור ואפשר גם לא, אבל על דבר אחד אי אפשר להתווכח. בלים סולטן מיסד וארגן מחדש את המסדר הבקטישי והחל מסורת של נזירות, דרווישים שלוקחים שבועה ומסמלים זאת על ידי ניקוב תנוך אוזנם ושימת עגיל בתוכו. הדרווישים נזירים הללו הם עמוד התווך של המסדר הבקטישי, הם אלו שמוכנסים בסודות הדת ומקיימים קשר ישיר עם האלוהים, וכאמור הבבה מונדי הוא מספר 2, כשאלוהים מזוהה עם מספר 1 הבבה רשר ברדי, שאותו נפגוש למחרת בטירנה, ושאותו פגשתי לפני 7 שנים בקפדוקיה, (דבר שתועד בתמונה שהייתה עתה לעדות שאמורה להכריע את הכף...)

בבה מונדי ציין שכל האזור שמסביב לקבר היה בעבר טקה (מרכז) של הבקטישים, כולל הכנסייה היפה שליד. הסולטן מחמוט השני רדף את המסדר, טבח בהם, והחרים את רכושם, במה שנקרא השואה הבקטישית ב1826, הוא החרים את הטקה הזאת, ביחד עם זאת שהייתה למעלה בתוככי המבצר, והפך חלק ממנה לכנסייה. המסדר הבקטשי זוהה לפני זמנו עם החיילים היאניצארים, ובכל מקום שהייתה מצודה של חיילים היו מרכזים של פולחן בקטשי, במצודה עצמה היה את הטקה של החיילים, ומתחתיה את הטקה להמוני העם, הפשוטים. כיום נשאר רק הקבר והבבה עושה מאמצים להחזיר לידי המסדר את רכושו ואדמותיו האבודים ולהשיב ימינו כקדם...

ממול לקבר של בלים סולטן הייתה תחנת דלק שם עצרנו לשירותים. הבבה ביחד עם בני קראו לי לשיחה.. מבחן ראשון???.... הזמינו כוס קפה.. כמו שצריך... ולאחר מכן לבבה יש הצעה: יש טקה בהרים מרחק שעה נסיעה משקודרה, מה דעתי שנשנה את התוכנית וניסע ונבקר את הטקה הזאת?

למה לא? אמרתי. שינוי תוכניות הוא תמיד מבורך.

עצרנו בשקודרה בכדי לקנות לחם עם יוגורט (חוסך זמן של ארוחת צהרים), ונסענו אל ההרים מצפון לשקודרה, אל דרכי עפר וכפרים וגשר אבן עתיק, אל בין יערות שבתוכם מתחבאת להם טקה, מבנה קבר קדוש ולידו חדר פולחן. הזכיר קצת את האתרים הקדושים של הדרוזים בגליל. הרבה יותר יער, הרבה יותר הרים, חגית שהיא בוטנאית חגגה, ואין ספק שהמראה היה יפה, ממולנו נשקפה מצודה נוספת, היה זה אזור הגבול בין האיסלאם לבין הנצרות, בין אלבניה לבין מונטנגרו, באזורי גבול אלו הייתה חשיבות רבה לשומרי הגבול, הגאזי, ואתם תמיד היו הולכים הבבות, החיילים היאניצארים, והדת הבקטישית. היו אלו הבקטישים שאסלמו את האוכלוסייה הנוצרית של אלבניה. יש אומרים שהייתה שם לפניהם נצרות מיסטית, כופרת, הקשורה לכת הבוגומילים הגנוסטית, ולכן היה להם קל לקבל את האיסלאם בלבושו המיסטי, הכופר, וזאת גם הסיבה שבגללה האזורים של אלבניה וקוסובו התאסלמו מלכתחילה, עם ראשית הכיבוש העותמאני. אחר כך, לאיסלום והביקטוש המאוחר יותר אחראים גם סיבות אחרות ותהליכים פוליטיים, חברתיים ודתיים אחרים.

 

לאחר הביקור בטקה ובקבר הקדוש שמול מצודת דרישט, נסענו לקרויה, הבירה ההיסטורית של הבקטישים במרכז וצפון אלבניה. מקום אליו הגיע השליח הראשון האגדי, סרי סלטיק, בכדי להרוג את הדרקון ולהתחיל את הדת החדשה, הנכונה. עברנו בדרך את לזט, עיר הולדתו ומקום קבורתו של סקנדרבג, הגיבור האלבני האגדי מהמאה ה15. הוא נחטף כילד על ידי העותמאנים וגודל בחצר הסולטן כאחד מהחיילים היאניצארים. אך בלבו שמר נאמנות לארצו, כשגדל והפך למפקד צבאי חשוב חזר לאלבניה ולדתו הנוצרית והניף את נס המרד.

בזמן שכל אירופה רעדה מהעותמאנים החזיקו סקנדרברג ו20.000 חייליו מעמד כנגד צבא עותמאני גדול פי כמה. הוא אסף אליו את כל השבטים לעירו לזט, והשביע אותם להיות נאמנים לאלבניה, לימד אותם שהם צריכים להיות יחדיו. הדגל שהם בחרו לעצמם הוא הסמל של בני משפחת קסטריוטי, משפחתו של סקנדרברג. הוא כבש בדרכי מרמה את המצודה של קרויה ומשם ניהל מאבק אפי כנגד העותמאנים שהוכיח לכל אירופה שהם בסך הכל בני תמותה. בזמנו גובשה הלאומיות האלבנית לראשונה. את כל זה הסביר לנו פרדיננד שהיה מלא תשוקה וגאווה אלבנית.

בזמן הזה מגיע לקרויה איש אגדי בשם סארי סלטיק, שהיה מתלמידיו של האגי בקטשי, והוא מאסלם, או מבקטש, חלק מהאוכלוסייה.

 

קרויה:

הגענו למרכז בקטישי בעמק לרגלי קרויה, שם חיכה לנו הבבה בין מספר קברים קדושים ביניהם הבולט הוא קבר של בבה שימימי. בבה שמימי הגיע לקרויה לפני 200 שנה כשליחו של עלי פאשא שליט אפירוס ודרום אלבניה, שהפך להיות בקטישי והחל המסע מאורגן של ביקטוש האוכלוסייה כולה. בדרום אלבניה הייתה לו הצלחה גדולה, ומזמנו והלאה הבקטישים היוו, יש אומרים, 80-90% מהאוכלוסייה המוסלמית של דרום אלבניה. בצפון אלבניה הוא הצליח פחות, ולו רק בגלל שהצפון לא היה בשליטתו אלא בשליטת הפאשות משקודרה - משפחה אחרת.

עלי פאשא הפך להיות בקטשי בזכות בבה שימימי, ואך טבעי היה לכן שישלח אותו למשימה הקשה ביותר: ביקטוש הצפון. הבבה הגיעה לקרויה ומשך אחריו את כל תושבי העיר, שעד היום שומרים לו אמונים, השליט שראה זאת בעין עקומה התנקש בחייו, ומאז בבה שימימי קבור לרגלי העיר ומקום קברו נהיה אתר עליה לרגל. ליד הקבר יש עוד הרבה קברים אחרים ומה שמעניין במיוחד זה עץ ברוש ענק שגזעו מתפצל ונראה כמו הרבה קרשים מחוברים. לפי האגדה כ100 שנה ויותר לפני הבבה שימימי הגיע למקום בבה קדוש אחר – בבה איסמעיל, ותקע קרש באדמה, מקרש זה צמח הברוש הפלאי, שמזכיר בגזעו את מקורו - הקרש....תקיעת הקרש באדמה סימלה את השתרשות הדת הבקטישית בארץ החדשה.

כמובן שליד הקברים והברוש הייתה גם טקה שאותה הלכנו לראות: נכנסנו פנימה, בפנים היה חדר אירוח מרשים, עם תמונות של כל הקדושים: עלי, חסן, חוסיין, פטימה, הבבה רשד ברדי.... ומה שעוד יותר מרשים היה החדר שבקומה השניה – חדר הפגישות של הבקטישים, עם עורות הכבש המכסים את מקומות הישיבה, האח הקישוטית, הצבע הירוק החזק, התמונות על הקיר, חדר ענק הנפתח אל מרפסת.... לא! זה לא מיידן (חדר הפגישות הרשמי) אמר הבבה, והצחיק אותו ששאלתי כמה פעמים. לי זה נראה מיידן לגמרי, אבל כנראה שמיידן אמיתי צריך לעמוד בעוד אי אלו קריטריונים שיתגלו לנו כבר בימים הקרובים.

 

המשכנו לעיר קרויה המתנוססת על גבעה למרגלות ההרים הגבוהים. בדרך עצרנו במקום קדוש שם נראתה טביעת רגלו של סרי סלטיק האגדי בסלע. סרי סלטיק היה קדוש שהגיע לאלבניה במאה ה15, זמנו של סקנדרבג, הוא נע באורח פלא על גבי עור כבש מעופף, ייסד 7 טקות – מרכזים בקטשים בכל רחבי הארץ, נלחם והרג את הדרקון שבהר שמעל קרויה. ולאחר שעשה זאת קפץ קפיצה גדולה מההר עד לעמק למטה, והעדות לכך זה טביעת כף רגלו שראינו בסלע. סרי סלטיק היה תלמידו של האגי בקטש, למעשה הוא היה רועה כבשים בכפר הקטן האגי בקטש בקפדוקיה, כשהקדוש פנה אליו וציווה עליו ללכת לבלקן כשליחו. "מה יהיה על הכבשים, מי יטפל בהם?" היקשה סרי סלטיק. אבל שום דבר לא עזר והוא יצא לדרך עוד באותו היום, כשהוא נע ונד על עורה של כבשתו החביבה שאותה שחטו לכבוד המאורע.... הוא התחיל את המסורת של הבבות הקדושים של אלבניה. הוא הגיע גם לאגם אוכריד וקידש 3 מקומות לאורך חופיו, אחד בעיר אוכריד עצמה ו2 מ2 צדי האגם.  ולמה 3? פשוט מאד: מוחמד, עלי, אללה, השילוש הקדוש של הבקטישים. 

 

להמשך המסע - לחצו כאן

 

  

מאמרים על הבקטשים באלבניה - לחצו לקישור

בקטשים באלבניה

עבאס עלי

קתכיזם בקשטי

דפים בקטשים

מסעות עם בבה 1

מסעות עם בבה 2


הרשמו לרשימת התפוצה שלנו