לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

מסתורין אורתודוקסי - טיולים לרחבי העולם

 

המיסטריות של הכנסייה האורתודוקסית.

העולם העתיק בתקופתו של ישוע נחלק לשתי תרבויות: במערב הים התיכון דיברו לטינית והתרבות הייתה רומית, ואילו במזרח הים התיכון דיברו יוונית והתרבות הייתה הלנית. שני החלקים השתייכו לאותה אימפריה, ובכל זאת היו שונים בתרבותם ובתפישתם הדתית. לימים נחלקה האימפריה הרומית לפי קווי חלוקה אלו. 

תפישת החיים של הצד הרומי הייתה של משמעת, סדר, ערכים, היררכיה וטקסיות הפולחן, מלווה בתחושת אשמה עמוקה שהייתה קשורה לאופי הרומי. תפישת החיים של העולם ההלני הייתה של מסתורין, קרבה לטבע וניסיון לראות את הסדר והאלוהות בתוכו. ניסיון לחיות חיים טהורים יותר מתוך אמונה בגאולה ובתחייה וחופש. הצד ההלני טיפח יותר את שמחת החיים והאמנות.

שתי נקודות השקפה שונות אלו, בעלי אופי תרבותי שמקורותיו עתיקים, באות לידי ביטוי בהבדלים באופי הכנסייה המערבית - הקתולית, ואופי הכנסייה המזרחית – האורתודוקסית. בכנסייה האורתודוקסית מהותה של הנצרות איננה אשמה (חטאנו, פשענו) וציות, אלא המסתורין של החיים. המיסטריות של היוונים הקדמונים מלפני הנצרות, שהיו קשורות לכוחות הטבע ולחגיגות התיאטרון והאמנות, שהיו חלק מטקסי החניכה האלואוסיים, באות לידי ביטוי בפולחן הכנסייה האורתודוקסית.

המסתורין של העולם ההלני עבר לכנסייה האורתודוקסית. ומהו אותו מסתורין? התבוננות על אירועים שונים בחייו של ישוע כמבטאים אמיתות של היקום והקיום, דרמה קוסמית, והתייחסות אליהם כדרך להבנת נקודות ושלבים מהותיים בחיי אדם ובדרך של ההתפתחות הרוחנית. הנצרות האורתודוקסית מדגישה את תחייתו  של ישוע ולא את הצליבה, הטקס הנוצרי הוא חגיגה של צלילים וריחות, תהלוכות וצבעים, המבטאים את החיים והאדם. האירועים השונים בחייו של ישוע מבטאים שלבים שכולנו עוברים בדרך הרוחנית. תפישה זו באה לידי ביטוי באומנות ובמיוחד בציורי האיקונות והפרסקאות.

מנזרים רבים במקומות נישאים ברחבי הבלקן, למשל, מוקדשים לאליהו העולה לשמיים. סיפור זה מבטא את המסתורין של הפיכת אדם לאל, את התאוזיס, שאליהו משיג דרך התוודעות לסוד ההסטיכייה בהר סיני. הסיפור של אליהו העולה לשמיים הוא סיפור של אדם הזוכה לחיי נצח, המצטרף לאלים בזכות מעשיו בחייו, והוא אותו סיפור של הרקולס או של דמויות מיתולוגיות אחרות שזכו להצטרף לפנתיאון היווני למרות שנולדו כבני אדם.

מרים אמו של ישוע מחליפה בנצרות האורתודוקסית את דמות האם הגדולה של העולם ההלני, דמטר, אלת האדמה ולפניה גאיה, ששלטה בעולם לפני כורונוס וזאוס. דמותה של גאיה אלה האדמה, האלה הפגאנית הקדומה, מופיעה לעיתים באופן מפתיע בפסיפסים של כנסיות ומנזרים אורתודוקסיים. כי זו אותה אדמה שישוע דרך עליה והרווה אותה בדמו, ומכאן היא נתקדשה. זו אם ארצית שהכילה את אלוהים – ישוע בתוכה, ולכן יש מסתורין בדת הנוצרית אורתודוקסית שנקרא: אם האלוהים – תאודוקיס.

אירועים בחייו של ישוע, וגם לפני לידתו ולאחר מותו, נתפשים כמייצגים מסתורין גדול הרבה יותר, מסתורין שמשליך על חיינו כאן ועכשיו. כזה הוא מסתורין הבשורה בנצרת: המלאך אומר למרים כמה מילים "ברוכה את בנשים.... " ומייד היא בהריון, מתעברת מעצם אמירת המילה. יש כאן מסתורין של יצירת דבר על ידי מילה, כשם שאלוהים יצר את העולם בתחילתו, וזה כל כך מופרך עד שאפילו יוסף – בעלה של מרים מתקשה להאמין בכך, אך הדבר מופיע גם בחיינו בצורה של "אנחנו נהיים מה שאנחנו חושבים עליו", אנחנו חושבים במילים, ומילים אלו מתגשמות (המסתורין של הבשורה הופיע לאחרונה בסרט פופולארי שנקראה ה"סוד").

מסתורין שמופיע בתחילת דרכו הרוחנית של ישוע הוא הנס הראשון שחולל: הפיכת מים ליין בחתונה בכפר קנה. מסתורין זה שואב ישירות מהמסורות הדיוניסאיות היווניות הקדומות. היין היה קשור באותן מסורות למוזה של הצגות התיאטרון, לאקסטזה של החגיגות לכבוד דיוניסוס שהוא חצי אל וחצי אדם, אדם שגילה את האל שבתוכו, כשם שאנו יכולים בעזרת האקסטזה לגלות את האל שבתוכנו.

בסעודה האחרונה מעביר ישו את כוס היין בין תלמידיו ואומר להם: "זהו דמי שאתם שותים". היין בעולם העתיק ייצג את תכונת הנפש ולכן אלכוהול נקרא באנגלית spirits. האדם הוא מרוקן ושווה נפש, אך די בשתיית יין לשמח את לבו. מה מקור השמחה? התשובה של הקדמונים הייתה שהיא מגיעה מהיין. גם החוכמה באה מיין: היוונים הקדמונים נהגו לערוך סימפוזיון לאחר הארוחה שבו היו שוכבים על ספות, שותים יין, ומדברים על פילוסופיה. היה זה היין שנחשב למביא רוח החוכמה!

המים הם תכונת החומר ללא רוח, היין הוא תכונת החומר עם רוח. מה הוא אם כן הסוד של הפיכת חומר ללא רוח לחומר עם רוח? סוד הזה מלמד אותנו ישוע. זהו המסתורין שמופיע בסיפור נס פשוט ולכאורה סתמי זה...  לא היה יין אז הוא חולל נס כי הוא יכול לעשות הכל... ולא כך הוא. יש בסיפור משמעות נסתרת, כך לפחות לפי הנצרות האורתודוקסית.

נס הלחם והדגים הוא מסתורין נוסף. בדרך כלל כשמחלקים משהו אז הוא פוחת בהתאם, והנה כאן מחלקים משהו והוא מתרבה. מהו המסתורין שגורם לכך? מהו סוד השפע? הסוד הוא אהבה. ככל שנותנים ממנה יותר יש ממנה יותר. זו היא הברית החדשה שהיא ברית שבלב, לעומת הברית הישנה שהיא ברית במעשה. הסוד כאן הוא מצב של win win שבו אחד ועוד אחד הם שלוש ולא שניים. וזה המצב אם עושים את הדברים הנכונים בחיים, השפע רק ממשיך לזרום.

נס ההשתנות על הר תבור הוא מסתורין נוסף, שכולל את סוד ההשתנות האמיתית. לפי המיסטיקה הנוצרית זה לא ישוע שהשתנה, אלא התלמידים שעלו איתו להר. בזכות השינוי שקרה להם יכלו לראות את ישוע האמיתי, הרומז על כך בסצנה המסיימת תרחיש זה.
ישוע עלה להר תבור בלוויית שלושה מתלמידיו הקרובים ביותר. כשהוא נמצא על ההר הוא מופיע לפניהם בדמותו האמיתית, מצדן האחד משה ומהצד האחר אליהו, וקול נשמע מלמעלה: "זהו בני ידידי אשר רציתי בו אליו תשמעו" (מתי יז). כשהם יורדים מההר התלמידים שואלים את ישוע כיצד זה יכול להיות שהגאולה תגיע מבלי שאליהו יבוא קודם, וישוע עונה להם שאליהו הגיע בדמותו של יוחנן המטביל, אך האנשים לא הבחינו בכך. האחרון שיודע שהוא במים הוא דג הזהב. ההשתנות האמיתית היא לראות את הדברים אחרת, זהו השביל הצר שישוע מדבר עליו ומעטים מוצאים אותו. על הר תבור התלמידים זוכים להשתנות ולהבחין מיהו ישוע האמיתי, להבחין בצד הרוחני שבו ולא רק בצד הפיזי. אלו התלמידים שמשתנים ולא ישוע, הוא תמיד היה שם בדמותו האמיתית, אלא שהם לא הבחינו בו.

אין ספק שהמסתורין הגדול מכולם בחיי אנוש זה מסתורין החיים והמוות. בנצרות הדבר מתבטא במסתורין של הצליבה והתחייה. המסתורין של הצליבה הוא שישוע נצלב כל יום מחדש. הצלב הוא האדישות שלנו, חוסר הרצון שלנו לעשות משהו עם חיינו למרות קבלת מתנות הרוח, למרות הנתינה האינסופית האלוהית, למרות הקורבן. המסתורין של הצליבה מהצד האחד שלו הוא הבזבוז של החיים שלנו לשווא, הרדיפה אחר החומריות, היצרים, למרות שעמוק בתוכנו קיימת ההכרה והידיעה שלא זו הדרך, שאיננו נותנים את מה שאנחנו צריכים לתת חזרה, שאיננו מוכנים לעשות, ולו את המעשה הקטן ביותר, בכדי להציל את בן האלוהים הסובל למעננו על הצלב. ישוע היה על הצלב, תלוי בין שמיים לארץ ואף אחד לא חשב לעשות משהו כדי להקל ייסוריו (היחיד שהגיב היה חייל רומי אלמוני בשם לונגינוס שבמעשהו פתח את שערי הרחמים בעולם. לונגינוס דקר את ישוע בצדו בחניתו כדי לקצר את ייסוריו).

הצד אחר של המסתורין של הצליבה הוא שבכדי לקום לתחייה מחדש עלינו להרוג תחילה את ה"אני הישן" שלנו, "האיש הזקן", את האגו, להפוך את האני לאין. כל המיסטריות של העולם העתיק החל ממצרים וכלה בבונים החופשיים, היו כרוכות בטקס שדימה מוות בכדי לאפשר תחייה למשהו אחר. טקסי חניכה שבהם המאמין שהה בארון מתים בתוככי האדמה במשך שלושה ימים, כפי שישוע שהה שלושה ימים בקבר וקם לתחייה. יש במסתורין הצליבה היבטים נוספים, ומעצם העובדה שמדובר במסתורין ניתן להניח שיש נקודות מבט נוספות.

המסתורין של התחייה נובע מהצליבה שקרתה לפני כן. אין תחייה בלי צליבה, ולכן הם מופיעים תמיד בכנסייה אורתודוקסית כתמונות משני הצדדים, הצפוני והדרומי, של הכנסייה. כנסיות אורתודוקסיות בנויות לרוב בצורת צלב, שבשני זרועותיו יהיו בדרך כלל תמונות של הצליבה והתחייה, הצליבה מופיעה מצפון והתחייה מדרום. התמונה של התחייה היא של ישוע שפורץ את שערי השאול ומשחרר את הנשמות הכלואות בו, או של ישוע עולה לשמיים. התמונות של הצליבה הם של ישוע על הצלב, או ישוע מורד מהצלב.  

המסתורין של התחייה הוא שהתחייה האמיתית היא התעוררות רוחנית, זוהי המשמעות האמיתית של סיפור תחיית המתים, שאם לוקחים אותו כפשוטו הרי הוא הבל (חזון העצמות היבשות). תחייה זו הופיעה במצרים העתיקה בדמותו של אוזיריס שקם לתחייה בקבר ומחייה על ידי כך את נשמות המתים לאחר מותם. הצבע שהיה קשור לאוזיריס היה ירוק, והאיש שקשור לתחייה הרוחנית הנוצרית הוא יוחנן המטביל שגם צבעו ירוק והוא מופיע תמיד במסך האיקונות לצידו של ישוע.

המסתורין של התחייה הוא שיש משהו רוחני רדום בתוכנו שיכול להתעורר, זה הסיפור של היפהפייה הנרדמת. את אותו משהו ישוע מעיר על ידי הקורבן שלו שמוציא אותנו משלוותנו. ישוע מעביר אותנו דרך הלילה האפל של הנשמה, דרך עמק הבכא של הליכה במדבר, דרך הכאב. הוא מאפשר לנו חיים חדשים בעולם החדש שנגלה לנו לאחר התעוררות אותו חלק רוחני רדום בתוכנו, טבע ישוע שבתוכנו.

ישנם מסתורין נוספים בנצרות המופיעים בסיפורים על חייו של ישוע ובאגדות של קדושים נוצריים שונים. יש את המסתורין של הורדת ראשו של יוחנן המטביל, נציין שעריפת ראש של קדושים הוא מוטיב נפוץ בתרבויות רבות. יש בכך מן הסמליות שהדרך לאלוהים היא לא מעשה רציונאלי, אלא צעד רגשי, דרך הלב והנשמה. צריך ורצוי לאבד את הראש בדרך אל האלוהים.

יש את המסתורין של הלילה האפל של הנשמה, כפי שכותב המיסטיקן יוחנן של הצלב בהתייחסו לרגע הקשה של ישוע בגת שמנים, בעת שהזיע דם ומים וביקש מאלוהים שיעביר מעליו את כוס היגונים. מסתורין זה קשור לעמק הבכא שעל כולנו לעבור בדרך אל האל, לקושי שיש במסע הרוחני ולרגעי הייאוש שאם עוברים אותם בהצלחה מגייסים כוחות נפש שדבר לא יכול להם, בבחינת בחולשתו של האדם יש כוח חבוי שאין לו גבול.

קיים מסתורין הלידה של ישוע במערה בבית לחם ושלושת החכמים מהמזרח שבאים לבקרו בעקבות הכוכב שראו בשמיים, אותו כוכב שרואים אותו בתמונות של הנצרות האורתודוקסית המחדיר קרן האור מיסטי למצחו של ישוע. הלידה של טבע ישוע בתוכנו קורית בתוך המערה של הפנימיות שלנו, אליה חודרת קרן האור המיסטית.

יש את המסתורין של הטבילה, שבמהלכה יורדת רוח הקודש בצורת יונה על ישוע. טבילה היא לא רק טיהור פיזי, אלא גם טיהור רוחני. המסתורין כאן הוא, בין השאר, שהדרך להארה היא דרך ההיטהרות תחילה, "קתרזיס" בפי הגנוסטים.

וכך הלאה והלאה. לצד הביקורת על הסיפור הנוצרי, יש בו גם ביטוי לערכים עמוקים של חיי אנוש המובאים דרך המיתולוגיה הנוצרית. בעולם ההלניסטי שקדם לנצרות היו שלוש נושאי לימוד מועדפים: אתלטיקה, אמנות ומיתולוגיה. דרך המיתולוגיה למדו אנשים את סודות החיים והמוות, העצב והשמחה, מסתרי חיי אנוש, ודרכה הם גם זכו לקתרזיס. הסיפור הנוצרי מחליף את המיתולוגיה של העולם ההלניסטי וממשיך אותה דרך הכנסייה האורתודוקסית. בהמשך נראה כיצד הגישה ההלניסטית לאומנות ולשירה עוברת לנצרות האורתודוקסית ומבדילה אותה מהנצרות הקתולית. רק על האתלטיקה הנוצרים וויתרו, ובמקום הערצה לגוף האדם ותכונות האדם כאמת המידה לכל הדברים, הם פיתחו הערצה לדמות האדם הרוחני, התאוזיס.

 

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו