לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

מצרים התיכונה

מצרים התיכונה.

פירמידת מיידום.

מדשור מהלך של שעה נסיעה מגיעים לפירמידה הלא רגילה של מיידום. הפירמידה של מיידום נמצאת בפתח של השלוחה של הנילוס ההולכת לכיוון שקע פיום, זאת מעין יציאה מעמק הנילוס לעמק נוסף שמושקה בתעלה שבאה מהנילוס. בגלל שהעמק נמוך יותר מהנילוס התאפשרה בו חקלאות בימי קדם והוא אחד האזורים הפוריים במצרים.

מקובל לחשוב על פירמידה כמקום קבורה של המלך, והפירמידות בגיזה, בסקרה ובדשור מוסברות על ידי היותם מקומות הקבורה של המלכים בעיר המתים של בירת מצרים – ממפיס, הלא היא מוף התנ"כית. אך מיידום לא נמצאת בעיר קבורה של אף עיר עתיקה ידועה, ומדוע, אם כן, נבנתה הפירמידה דווקא במיקום הזה?

את הפירמידה בנה סנפרו, האיש שבנה 3 פירמידות בימי חייו, את זו של מיידום, את הפירמידה הנטויה בדשור ואת הפירמידה האדומה. מדוע לבנות 3 פירמידות? למעשה מי שהתחיל לבנות את הפירמידה היה אביו. הוא בנה את הפירמידה ב2 שלבים, ראשית כ8 מדרגות נטויות בזווית, אחת מתרוממת מעל השנייה, כמו שכבות של סלע נטוי, ואחר כך ציפה את המדרגות שנוצרו באבנים שיצרו שכבה אחידה בצורת פירמידה מושלמת, השכבה השנייה, האחידה, התפוררה ברובה ומה שנשאר זה דמות פירמידה קטומה, בצורת מעין כובע ובו 2 שלבים. ליד הפירמידה יש אתר קבורה קלאסי של פירמידה ובו מסטבה גדולה ומקדש קבורה וכן דרך שמובילה ממקדש הנהר אל מזרח הפירמידה שם יש את מקדש הקבורה. לפירמידה נכנסים מצפון, יורדים במסדרון צר עד לגובה הרצפה ומשם מטפסים לחדר בתוככי הפירמידה דרך סולם קצר. החדר הפנימי עשוי מאבן בניגוד לפירמידות האחרות ששם הוא מגרניט, והתחושה, לכן, בתוכו היא אחרת. לעומת זאת במסטבה מצאו את ארון הקבורה מגרניט הראשון בהיסטוריה של מצרים, ונשאלת השאלה מדוע לא בנו את חדר הקבורה גם כן מגרניט, נראה כי היו שלבים שונים בבניית הפירמידות וכי ניסו טכניקות שונות ועבודה עם חומרים שונים ככל שהתקדמו. ואולי מטרת הפירמידות לא הייתה רק קבורה ולכן ניסו בכל פעם כל מיני דברים  ובדקו את האפקט.

ממידום יש נסיעה של 3 שעות עד למיניה, שנחשבת לעיר נופש על גדות הנילוס, עם טיילת יפה ובית מלון סביר.

הרמופוליס:

ליד מיניה יש ריכוז של אתרים מעניינים: קודם כל מיניה היא ליד הרמופוליס, עירו של הרמס, אחד ממרכזי הלימוד של מצרים. במצרים העתיקה היו למעשה 4 בתי ספר של לימוד, וכל אחד היה לו את השיטה שלו, ב4 מרכזים אלו של הוראה היו אלים שונים שנתנו את הטון והיו סיפורי בריאה שונים ומיתולוגיה שונה. בכל אחד מה4 היה גוון של דת אחרת. הראשון והקדום ביותר הוא המרכז של און – הליו פוליס, בו עבדו את האל אתון, אל השמש. השני שנוסד עם היווסדות הממלכה היה המרכז בממפיס, לא רחוק מהליופוליס, בו עבדו את האל היוצר – פתח. השלישי היה בהרמופוליס בו עבדו את הרמס, אל הירח והידע. והרביעי היה בתביי – קרנק, בו עבדו את האל אמון – הנסתר. כל אחד מהמרכזים האלו היה מקדש גדול בו אלפי ולעיתים גם עשרות אלפי כוהנים, וכל אחד מהמרכזים האלו היה גם מרכז לימוד ובמידה רבה גם מרכז אנרגטי.

העיר הרמופוליס נקרא בתחילה עיר השמונה קמונו, וגם כיום יש בה את הכפר אל שמונין, שזה שמונה בקופטית וזה על שם שמיניית האלים ששהו בתוהו: 4 נחשים ו4 צפרדעים, הם הפרימה מטרייה, החומר הבסיסי שממנו נוצר העולם. ה8 נקראו האוגודוד, בניגוד לתשיעייה של הליו פוליס.

הרמס זוהה עם 2 חיות: עם הבבון ועם האיביס. לבבון יש כמה תכונות מוזרות. הוא נופל כמו מת בזמן ליקוי ירח וקם לתחייה אחר כך. הוא קורא קריאות שמחה אל מול השמש העולה, לאחר שבילה את זמן הערות שלו בלילה, הוא חיית לילה. ביום השוויון, פעמיים בשנה, הוא משתין 12 פעמים ביום, כל שעה. הרמס זוהה עם אל הזמן, במצרית קראו לו תות, אל הירח, בניגוד לאתון, אל השמש, הירח מתמלא ומתחסר ועל ידי כך מסמל את הזמן. הלוח של המצרים היה מורכב בתחילה מלוח ירח ואחר כך מלוח שמש ירח משותף 12 חודשים של 30 יום ועוד חגיגה של 5 ימים.

תות היה גם אל הכותבים, החרטומים, שזה היה מקצוע בפני עצמו במצרים ונלמד במקדשים, רק על ידי כוהנים. האלים התלבטו עם ללמד בני אדם כתב או לא, בתחילת הדרך, והיו שטענו שברע שבני אדם ילמדו כתב הם יוכלו לשלוט בסודות הבריאה, אחרים טענו שהם יסתמכו על הכתב במקום להסתמך על עצמם. תות שכנע את האלים ללמד את בני אדם את הכתב וכתב בעצמו את החוכמה האלוהית על ספרים משלו שנקראו ספרי החוכמה של תות, שמי שקרא בהם הגיע לשליטה על הזמן וסודות החיים. אך גם באו עליו כל מיני צרות ואסונות.

אם השמש מסמלת את האלוהות בצורה של האצלה של אור, הרי שהירח זה השיקוף של האור, שצריך ליצור את עצמו בכל פעם מחדש על ידי התמלאות והחסרות. אלוהות זו מסמלת את הקסם ואת הידע האנושי שיוצרים מחדש את העולם הרוחני מתוך העשייה האנושית, את האוקלט, בניגוד לעולם הרוחני הקיים בפני עצמו שהוא תוצאה של האצלה אלוהית, וזה האסטרא לייט, ההרשאה האלוהית. הרי שהאוקלט זה מה שעשו עם הרשאה זו, דרך השיקוף, והעשייה הגבוהה ביותר היא זו של הידע והקסם. האיביס מסמל את תות מכיוון שהמקור שלו מזכיר ירח חסר.

בהרמופוליס מצאו פסל גדול של בבון ושרידי חלק מהמקדש של תות עצמו. כאמור במקום היה גם בית ספר שבו נלמד הידע הסודי של תות וידע בכלל. ידע זה נשאר גם אחרי תקופת מצרים הקלאסית, עבר לתקופה ההלנית רומית, ושם לבתי הספר של ההרמטיקה שהתפתחו באלכסנדריה, בתי ספר של ידע סודי, חלק מהידע עבר גם לידי הנצרות הגנוסטית שהתפתחה הן באלכסנדריה והן באזור מצרים התיכונה והרמופוליס באותה תקופה. ליד המקדש של תות בהרמופוליס היה מקדש קטן יותר לאמון, השליט של הרמופוליס היה תמיד הכוהן הגדול של תות

הרמופוליס ידועה לראשונה מהשושלת הרביעית, היא הייתה חשובה יותר בתקופות המאוחרות. היא נמצאת בברך של הנילוס היוצר דיונות חול, שעליהם נבנתה העיר. נקראה קמנו – עיר ה8. כיום יש שם כפר גדול שנקרא אל אשומניי. שומניי זה מקופטית שמונה. נקראה גם עיר חזיר הבר, על שם הסמל של המחוז. בתקופות מסוימות כשמצרים התחתונה התחזקה והתפשטה דרומה, הרי שהרמופוליס הייתה הגבול בין מצרים התחתונה והעליונה, במיוחד בזמן של ההיקסוס. ואז הייתה לה חשיבות מיוחדת. הרמופוליס הייתה עירו של תות, והיה שם את אולם העמודים של תות, שהתגלה כבר במאה ה17.

ליד הרמופוליס יש מרבצי אלבסטר. בזמן הממלכה התיכונה היה לכוהני הרמופוליס תפקיד חשוב באיחוד הממלכה מחדש. הגבעה של הרמופוליס נתפשה, אולי, כגבעה הראשונית, המקדש של פתה היה על ציר צפון דרום, בזמן הממלכה החדשה נבנה לידו מקדש לאמון על ציר מזרח מערב.

האלים שנעבדו בהרמופוליס היו טייפון ותות, ממול להרמופוליס יש את בני חסן שהייתה עיר המתים של הרמופוליס מעבר לנהר. טייפון יוצג על ידי היפופוטם שעליו ישב נץ שנלחם עם הנחש. הרמופוליס הייתה שנייה לתבי,

המבנה של מה ששרד ממקדש הרמס בהרמופוליס שונה מכל מקדש אחר. העמודים מסמלים את עלי הלוטוס, העמודים היו צבועים בצבעים אדום, כחול וצהוב. בזמן השיא של הרמופוליס בתקופת הממלכה התיכונה פרחה הספרות במצרים, זו תקופה לא ידועה.

טונה אל גבל.

חלק מעיר הקברים של הרמופוליס, שדה הקבורה נמצא 4 קילומטר מערבה מהרמופוליס על גבול המדבר. יש בו מערכת קטקומבות מפורסמת שהולכת מתחת לאדמה, עם הרבה גלריות ומסדרונות, יש אומרים שערכת הקטקומבות מגיעה עד להרמופוליס עצמה, מרחק 4 קילומטר משם, חדרו לתך המערכת כבר למרחק 3 קילומטר. ומצאו בפנים מיליוני מומיות של ציפורי המגלן, המגלן הוא ציפור שחורת ראש עם מקור מאורך מעוקל שנחשבה לקדושה במצרים לאל תות, יכולות להיות לכך כמה סיבות: האחת היא שהיא הביאה תועלת לחקלאים על ידי השמדת ארבה ונחשים ארסיים, סיבה שנייה שהמקור שלה נראה כמו סהר של ירח. סיבה אחרת יכולה להיות השורש של המילה שהוא "הב" והיה לו משמעות אחרת במצרים (מילים בעלי צלילים דומים). היו בהרמופוליס חוות לגידול איביסים לחניטה. בנוסף לאיביסים מצאו בקטקומבות גם מומיות של בבונים, אחת מהם מוצגת במקום. רוב הקטקומבות והקברים בכלל בטונה אל גבל הם מהתקופה ההלנית והרומית.

הקבר המפורסם והחשוב ביותר בטונה אל גבל הוא של פטוסוריס שהיה כוהן גדול לתות בתחילת התקופה ההלנית. הקבר בנוי בסגנון מקדש מצרי עם השפעות יווניות, יש בו ציורים ועיטורים וכתבים יפים על הקירות ובמרכזו יורד חלל אל מתחת לפני האדמה שם נמצאים חדרי הקבורה עצמם, על הקירות שלהם במקום כתבי המתים הטיפוסיים יש הוראות חוכמה רוחניות מפטוסוריס לבנו ולאחרים. כמו כן יש תיאור של הפולחן במקדש תות בהרמופוליס. על הקירות בחלק העליון של הקבר בציורים נראים דמויות בתלבושות יווניות, ערבוב של סגנון יווני ומצרי.

ליד הקבר של פטסוריס נמצאת המומיה של איזודרה, בקבר משלה, אישה עשירה מהעיר החשובה בתקופה הרומית באזור, אטינופוליס, עיר שהוקמה לא רחוק משם, בגדה השנייה של הנהר, על ידי הקיסר אדריאנוס לכבוד מאהבו אנטוניוס שטבע במקום. הוא הקים בעיר הזאת מקדש לאנטוניוס שמסמל את היופי הגברי ואהבת הבשרים הגברית, הפך את דמותו לאל וציווה אל פולחן אל זה במקדשו, היום קבוצות שונות של הומואים אימצו את אנטונינוס כאל שלהם ויש אתרי אינטרנט מוקדשים לכבודו.

בטונה אל גבל התגלתה אומנות של פסלונים העשויים מסוג מיוחד של חרסינה מצופה בבדיל, לרוב פסלונים של אלים. ליד טונה אל גבל יש סטלה לכבודו של אחנתון ואשתו, זה חלק ממערך של 7 סטלות שהקיף את הבירה החדשה תל אל עמארנה מכמה כיוונים, זה היה המעגל החיצון הרחוק עשרות קילומטרים מהבירה. בסטלה נראים נפרטיטי ואחנתון עובדים לאל השמש השולח קרניים עם ידיים.

אנטינופוליס

עיר שנבנתה על ידי אדריאנוס לכבוד אהובו אנטוניוס שטבע במקום, בעיר היה מקדש לאנטוניוס והיא הייתה מרכז הכת של אנטוניוס. כת שאותה התחיל אדריאנוס. מושלי העיר לאחר מכן נודעו באכזריותם כלפי הנוצרים הנרדפים ואלפי נוצרים נהרגו על קידוש אמונתם בעיר, נוצרים הובאו למקום מכל רחבי האימפריה הרומית. ליד אנטינופוליס הייה האורקל של בסה, אורקל חשוב שאפילו קונסטנטינוס התייעץ בו. באנטינופוליס יש באר נוצרית קדושה, הנוצרים מאמינים שהמשפחה הקדושה כשהייתה במצרים הייתה במקום וישו הילד רצה לשתות ואז נוצרה הבאר, זו הבאר היחידה של מים מתוקים בסביבה. בזמן רעמסס השני היה שם מקדש לקמון , השמינייה, וגם להליו פוליס, אל השמש, היום רואים באנטיניוס את אל ההומוסקסואליות.

בני חסן

לא רחוק ממיניה מהצד המזרחי של הנהר, במקום זה היו הצוקים במערב רחוקים, בגלל סיבה זו או אחרת נבנתה עיר המתים ונחפרו הקברים בצוקים ממזרח, זה עיר המתים של הרמופוליס, וחלק גדול מהקברים שם הם מהממלכה התיכונה שושלות 11 ו12, אין לנו הרבה שרידים במצרים מהתקופה הזו וזה המיוחד בבני חסן, באותה תקופה החלו לצייר על נושאים ריאליסטיים לא רק נושאים דתיים, או מה שנראה כלא רק נושאים דתיים, מכיוון שבציור הקברים נושאים ריאליסטים הרבה פעמים יש להם משמעות דתית מעבר לפשט. אותה תקופה הייתה גם תקופה של עושר תרבותי, הרבה כתבים, אומנויות, התפשטות הכתיבה והספרות המצרית, וגם השירה. ספרי מוסר, שירה דתית, תפילות, ועוד...

התקופה היא ה2040 ועד 1782 לפני הספירה. בני חסן היא מקום הקבורה של שליטי מחוז אנוקס. השושלת ה11 התחילה על ידי מנטוהוטפ הראשון שלאחר 39 שנות שלטון הצליח להשתלט על כל מצרים, הוא יסד את הקיוסק בתביי – קרנק.

בבני חסן 3 סוגי קברים: מוקדם עם אולם אחד גדול, מאוחר יותר עם עמודים בתוך האולם, ומאוחר עם חדר קטן נוסף ובו מזבח או כסא כבוד ובכניסה אליו 2 עמודים. על הקירות תפילות לרע או לאמון. כמו כן בציורים שעל הקירות מפורסמים ציורי ההיאבקות, ציורי הגגלינג, ניתן לראות ממש את חיי מצרים האמיתיים, היומיומיים מלפני 4000 שנה.

פעם ראשונה שמציירים ללא תבליטים ותחריטים, יש שם מקדש שנבנה על ידי חתפסות ותותמוזס השלישי מוקדש לארטמיס היוונית או פקט המצרית המקדש הוא תת קרקעי.

אבידוס.

היהלום שבכתר. המרכז הדתי החשוב ביותר במצרים. נמצאת כמה קילומטר מהנהר בפתח קניון שנחשב על ידי המצרים הקדמונים כפתח של העולם התחתון, ולכן אביידוס הייתה מרכז פולחן אוסיריס. יש באביידוס קברים החל מהשושלת הראשונה ואף קודם לכן. שאחד מהם בטעות נחשב לקברו של אוסיריס.  באבידוס נצא קברו של נרמר ובו קישוט המראה אותו מכה אויבים בדלתא. נמצאו באביידוס סירות טקסיות מהשושלות הראשונות.

המלך אהמוס יוצר השושלת ה18, מנצח ההיקסוס ויוצר מצרים החדשה קבור גם הוא בקומפלקס באביידוס, קומפלקס זה כולל גם פירמידה, בתוכו ציורים של המלחמות בהיקסוס.

מקדש סתי הראשון.

המבנה הבולט ביותר הוא המקדש של סטי הראשון וכן המקדש שנבנה על ידי רעמסס השני לכבוד אביו.  המקדש של סטי הראשון נחשב לפאר האומנות המצרית, התבליטים שבו עדינים במיוחד ואיכותיים במיוחד ונחשבים לשיא הביטוי האומנותי המצרי, סתי הראשון אהב מאד את המקדש הזה והיה בא כל הזמן לראות את התקדמותו. הוא היה מלך נאור וסובלן שמלך מעל 20 שנה.

עולים דרך 2 חצרות את מרפסת העמודים שלפני הבניין ונכנסים לאולם העמודים הראשון, לתוך עולם מופלא ושונה מכל מה שאנו מכירים, באולם זה התבליטים, שזה הרבה יותר קשה ליצור מתחריטים, נעשו על ידי רעמסס השני, בנו של סתי הראשון, שהשלים את בניית המקדש. בצד יש שרידים של 3 פסלים של סתי שמראים את תווי פניו העדינים. מהאולם הראשון עולים דרך 7 פתחים אל אולם העמודים השני, באולם זה התחריטים נעשו כבר על ידי סטי והם מצטיינים בהבעתם ובדבקות הדתית והרגש שעובר דרכם.

מאולם העמודים השני יש פתחים ל7 מקדשים ל7 אלים, פתה, רה הרקטי, אמון רע, אוסיריס, איסיס, והורוס. המקדש השביעי הוא מקדש המוות של סתי עצמו. כל 7 קודשי הקודשים מתחלקים ל2 ועל הקירות ניתן לראות את מה שהיה בתוך הבניין, אם זה הסירות בחלק הפנימי או מעשי הפולחן בחלק החיצוני של קודש הקודשים. דרך קודש הקודשים של אוסיריס יש מעבר לחדרים של אוסיריס, מקום שם נעשה טקס הרמת עמוד הדגד, שנראה על הקירות. בחלק הניצב למבנה המרכזי יש חדרים לסוקר ונפרטום – אלי לוויה. מצאו במקדש גם רשימה של מלכי מצרים שעזרה מאד להיסטוריונים. סוקר הוא אל הלוויות איש עם ראש של נץ. היה גם פטרון הבנאים של הקברים, היה לו פסטיבל בתבי שנקרא הנו שבו חגגו את תחיית אוסיריס כסוקר. נודע כמשולש פתח סוקר אוסיריס.

האוסיריון.

מאחורי המקדש יש מבנה תת קרקעי מוקדש לאוסיריס ונקרא אוסיריון, זהו מבנה קדום מאד, בעל אבנים ענקיות עם סיתות מדהים, שמזכיר במקצת את מקדש הנהר ליד הספינקס. סתי הראשון בנה את המקדש שלו לאחר שצווה לכך על ידי חלום, כנראה שבזמן הבנייה התגלה המבנה הקדום הזה הקבור בחול, כפי שהספינקס התגלה בחלום של אהומוס, והיה קבור תחת החול קודם לכן. כנראה שעם גילוי האוסיריון שונתה האוריינטציה של המבנה והוסף האגף שניצב לבניין שהיה צריך להיות במקור על הציר המרכזי.

מעל אחד העמודים של האוסריון רואים את סמל פרח החיים שהוסף לשם על ידי מרנפתח, אחד הפרעונים המאוחרים.

עמוד הדגד.

מסמל כנראה את העמוד התומך את השמיים, אולי 4 הבנים של הורוס, אולי העמוד שבתוכו נתקבע ארונו של אוסיריס בגבל שבלבנון, כבר מתקופות קדומות מופיע עמוד הדגד בפירמידות כסמל של יציבות, בממפיס לראשונה מרים אותו פתח. הוא נהייה סמלו של פתה, אך יותר מזה סמלו של סוקר, אל המתים, משם זה עובר לאוסיריס. עמוד הדגד מופיע ביחד עם סמל התת שהוא הדם של איסיס.

 פסטיבלים במצרים.

בימי הממלכה חדשה היה פולחן אוסיריס קשור לפסטיבל הסד.

ראש השנה היה קשור לעליית הכוכב סוטיס, הלא  הוא סיריוס, לאחר 70 יום שלא נראה, זה היה גם זמן החניטה, 70 יום. וזה סימל את תחילת ההצפה של הנילוס.

19 ימים מאוחר יותר היה פסטיבל לתות, פסטיבל ווגי.

הפסטיבל של אופט, זה גם היפופוטם וגם מקום נבחר, בחודש הירח השני, 27 יום. במסגרת פסטיבל זה היה סגידה לאמון ותהלוכה דרמטית לקחה את הפסל מהמקדש בקרנק למקדש לוקסור, זה היה בזמן ההצפה, הפסטיבל לווה בריקודים ושירים, תנועות הסירה המקודשת נצפו ואמרו רמזים. בלוקסור מין אמון שפך זרע לתוך האדמה.

פסטיבל סוקר. בסוף החודש הרביעי, משלים את עונת ההצפה. קשור לאוסיריס שמת ביום הזה. קשור לממפיס

פסטיבל הב סד. נחגג 30 שנה לאחר עלייתו לשלטון של מלך, סימל התחדשות, התחיל בראש השנה, היה על המלך לרוץ במשטח טקסי לעיני הקהל.

פסטיבל קוהייק, ביום ה24 בחודש הרביעי, ייתכן והיה קשור לטקס של הרמת עמוד הדגד, בובה של המלך ובה חול וזרעים נושמה על מיטה מיוחדת והושקתה, לאחר מכן הוצפה על הנילוס 3 ימים וביום ה24 הושמה בארון בקבר, וביום ה30 נקברה ממש, 7 הימים של הציפייה היום הימים של ההיריון בבטן של נות, ביום האחרון הרימו את עמוד הדגד, בהתחלה זה היה בבוסיריס. היום אחר כך היה תחיל עונת הפרט – לבוא מתוך הזמן שבו האדמה התרוממה מתוך המים.

דנדרה.

הבה של התור נשמר כפסל באחת הקריפטות של המקדש, והוצא משם ביום האיחוד של התור עם השמש, הועלה לדוכן בגג, שם בילה את הלילה ובבוקר התאחד עם קרני השמש הזורחת. זה היה בערב השנה החדשה, הפסל היה ציפור עם ראש של אישה ועליה דיסק של שמש.

הגג של המקדש בדנדרה הוא גג המקדש היחיד שאפשר לעלות אליו במצרים. יש בו 2 קבוצות חדרים קטנים, באחד מהם על התקרה נמצאה הטבלה של דנדרה, הטבלה האסטרולוגית היחידה שנמצאה במצרים. מקדש דנדרה הנוכחי הוא מהתקופה ההלנית, על אחוריו מצוירת אפילו דמותה של קליאופטרה שהייתה האחרונה ששיפצה את המקדש. הוא בנוי על יסודות קדומים, אך עומד כמו שהוא (אחד המקדשים השלמים במצרים), מהתקופה ההלנית. הטבלה האסטרולוגית נכתב אז, אך לפי מקורות מסוימים היא מראה שמיים של לפני 10000 שנה.

כשנכנסים למקדש דנדרה יש אולם עמודים גדול חצי פתוח, על התקרה בצד אחד ציור ענקי של נות, אלת השמיים, בולעת את השמש ואת הכוכבים ומוציאה אותם מאיבר מינה בסוף הלילה. במקדש עצמו ניתן לראות את קודש הקודשים והחדרים שסביבו, מאחד החדרים ניתן להיכנס לקריפטה תת קרקעית שם היה פסל של התור שיצא אל הגג או למסע לאדפו להתאחדות עם הורוס. מחוץ למקדש עצמו יש חדר לידה מרשים. מדרום למקדש התור יש את מקדש איסיס. המקדש הוא מהתקופה הרומית

הורוס והתור נפגשו בנישואין קדושים כשהיא נסעה בספינה דרומה לאדפו, מקדשו של הורוס, הבן שלהם היה איהי או הרסומטוס

ציורי דנדרה.

מנחות דגן לאוסיריס, מבטיחות לו נצחיות דרך תחייה, הטקסים הללו מתוארים ב6 חדרים קטנים ב2 קבוצות בגג של מקדש התור בדנדרה. באחד מהם נראה תהלוכה של כוהני מצרים, כל אחד נושא את הסמל של מחוזו. שירים מהללים את אוזיריס בכל חלק של המדינה ו14 המקדשים שלו שבהם טמונים שרידיו הקדושים מתוארים. 2 החדרים המרכזיים מוקדשים לישויות קוסמיות שתורמות לאטמוספרה מאפשרת את המימוש של מסתורין התחייה, המסתורין הזה שמור למתחמים העמוקים והאפלים ביותר. בחדר האמצעי של הקבוצה הצפון מערבית מתוארים על הקירות הימים, השעות, והישויות השומרות עליהם, 12 השערים שדרכם השמש עוברת במהלך המסע הלילי שלה. על התקרה רואים את נות מקושתת מעל גב, על בטנה עיגולי שמש במקום הכוכבים הרגילים, נות בולעת את השמש בבוקר ומוציאה אותה בערב. גב על הרצפה עושה תרגילי לוליינות, הוא מסמל אולי את סיבוב כדור הארץ הפוך לשמש. אוסיריס במידה רבה מזוהה עם כדור הארץ. בחדר הדרום מזרחי רואים שוב את נות, ולידה גלגל הכוכבים המפורסם, במרכז הגלגל כוכבי הקוטב, מסביב הזודיאק, עוד יותר מבחוץ מספר מערכים דרומיים, ביניהם סיריוס ואוריון, ולבסוף 36 הדקאנים. על החדר מגנים ציפורים עם חרבות ביחד עם הישויות של 24 השעות של היום והלילה. כל אלו מאפשרים את התעוררות אוסיריס. המחזוריות של הטבע מאפשרת את התעוררות אוסיריס. המחזוריות מקודשת. 2 השומרות של המחזוריות הם איסיס ונפתיס. בכניסה לקודש הקודשים בדנדרה הם יושבת על מיטה מיוחדת שעליה הושכב פיסלו של אוסיריס ובה היו זרעים שהושקו וגדלו לעשב ירוק. על המיטה מאזניים שיאזנו את הכוחות הקוסמיים והמקומיים – של האלמנטים.  הנשים "הופכות את הצמחים לפוריים, גורמות להם לגדול על ידי פעולתם, ונותנים לחיטה את כוח הנביטה שלה, בלי הפסקה". מול הנשים יושבים פתה, הנפח השמימי, וקנום, מאלפנטין, הקדר השמימי.

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו