לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

מצרים - טיולים לרחבי העולם

מצרים העתיקה

 

מצרים העתיקה היא ערש התרבות העולמית, הרבה יותר עתיקה ומתקדמת מאשר גלוי וידוע להיסטוריונים והארכיאולוגים כיום. יש הטוענים שמצרים היא מושבה או המשך של אטלנטיס, ויש כאלו שקושרים אותה לביקורים מהחלל החיצון, כך או כך חוקרים רציניים מאד כגון לוביץ מצביעים על מדע מתקדם וטכנולוגיה שאפשרה למצרים ליצר אנרגיה בעזרת פירמידות, לגרום לאבנים להיות קלות (טכנולוגיות ציפה), לגדל צמחים בעזרת שימוש במוזיקה ובזמן קצר, ולהעביר מחשבות.

 

יש הטוענים שלא הייתה כדוגמת התרבות המצרית, שרב בה הנסתר על הגלוי. כותב אתר זה חקר את התרבות המצרית במשך שנים רבות, המקום הקרוב ביותר למצרים שאפשר לבקר בו כיום נמצא באיטליה, מקדש תת קרקעי בקהילה רוחנית בשם דמנהור - damanhur. שם מחדשים את מסורת המאגיה.

 

 

מצרים לפי הארכיאולוגים התחילה לפני 5200 שנה והתקיימה כתרבות ודת במשך 3000 שנה. שיאה דווקא בתחילתה, הפירמידות נבנו לפני 4700 שנה. אותם אמונות שבהם האמינו במצרים העתיקה בתקופת הפירמידות, נמצאו גם במצרים החדשה של רעמסס השני, לאחר 1700 שנה, וגם בתקופת השושלת התלמית של מצרים שהקימה מקדשים רבים לאותם אלים שלהם עבד מנס, מאחד מצרים הראשון.

התרבות והדת המצרית האמינה בעולם לאחר המוות ובמשפט של הנשמות, מביאה לעולם מושגים כמו צדק ואמת והבנה של העולמות הלא נראים והחלקים האנרגטיים באדם. 

 

 

מה שמפליא את המבקר במצרים הוא שהעתיקות נראות חיות, כאילו בנו אותם זה עתה. המקדשים עומדים על תילם וכך גם הפסלים והציורים, הפירמידות והספינקס נשארו כמו שהיו לפני אלפי שנה. קברי מצרים מגלים כל הזמן לחוקרים אוצרות חדשים. תרבות מצרים חיה, ומסע לעתיקות מצרים כמו לוקח אותנו אחורה בזמן אלפי שנה.

 

 

העולם המצרי הוא עולם קסום ומיסתורי שהשפיע רבות על התרבויות שהתפתחו אחר כך, כולל התרבות שלנו. בכל דור ודור יהודי חייב לראות עצמו כאילו יצא ממצרים, מה שאנחנו לא יודעים שבמידה רבה היהדות ממשיכה מסורות רוחניות שהתחילו במצרים.

מצרים העתיקה היא אם התרבות האנושית, שהתקלקלה בתקופתו של רעמסס השני, תקופת יציאת מצרים.

 


מחזור החיים של הנילוס ואגדת אוזיריס:

לפני היות סכר אסואן, ובמשך כל ההיסטוריה המתועדת, אחת לשנה, בסביבות ה17 ביולי, עלה הנילוס על גדותיו והציף את כל העמק שבו הוא זרם. ההצפה נמשכה למשך ארבעה חודשים, ולאחר שהנהר נסוג נשארה על האדמה שכבת טין שחורה. בבוץ זה שתלו המצרים את תבואותיהם שהבשילו במהרה בחום השמש המצרית. ההבשלה לקחה, גם היא, ארבעה חודשים, ולאחר מכן היו ארבעה חודשים של קציר והכנת הקרקע והחיים למחזור חדש. מחזור חיים זה הוא בבסיס ההבנה של התרבות המצרית ונקשר לאגדה המצרית החשובה ביותר: זו של אוזיריס.

 

אגדת אוזיריס.

אוזיריס, איזיס, סת ונפתיס היו ארבעה ילדים של גב – אל הארץ ונות – אלת השמיים. אוזיריס היה נשוי לאיזיס וסת לנפתיס. אוזיריס בתמיכת איזיס ונפתיס הביא ציוויליזציה לבני אדם, לימד אותם חקלאות, בניה, לקרוא ולכתוב, לעשות לחם, יין ושיכר, אבל הכי חשוב הוא ייסד את המעאת, הסדר הקוסמי ביקום ובעולם. האמת האינדיווידואלית והקולקטיבית שלפיה העולם נוהג. הוא ניהל את סדרי הארץ החל ממערכות הכוכבים וכלה בסדרי ההשקיה. הצמחים ובעלי החיים לבלבו בזכותו. הוא שלט על הארץ, אלא שאחיו סת, אדון ההרס והמדבר, אדום השיער, התקנא בו וזמם להורגו.

פעם ראשונה הרג סת את אוסיריס על ידי פיתויו להיכנס לארון מתים וסגירת הארון עליו. את הארון שלח ללבנון, לביבלוס, סביבו צמח עץ שיטה שהכינו ממנו עמוד לארמון של המלך. איזיס, אשתו האוהבת של אוזיריס, הגיעה לביבלוס בחיפושים אחריו, היא חילצה את הגופה מהעמוד, הביאה אותה חזרה לדלתא במצרים, החיתה אותה ועשתה ממנה ילד (כמו בסרט החיים על פי גארפ). את הילד ששמו נקרא הורוס גידלה בביצות, שם גם החביאה את גופת אוזיריס החצי חי, חצי מת. סת מצא שוב את אוזיריס, והפעם, בכדי להשלים את המלאכה, חתך את גופתו ל13 חלקים ופיזר אותם ברחבי הארץ. איזיס הנאמנה אספה מחדש את כל החלקים ובעזרת אמצעי קסם החיתה שוב את אוזיריס, אלא שחלק אחד היה חסר, וזה איבר המין שאותו אכלו הדגים. ולכן אוזיריס הפך להיות שליט ארץ המתים במקום שליט מצרים – ארץ החיים. אוזיריס שלט על מצרים המיושבת, עד שסת רצח אותו, לאחר מכן שלט על ארץ המתים.

המשך האגדה הוא שהבן שנולד לאוסיריס גדל והפך להיות הורוס – אל הנץ. הוא נלחם בסת על השלטון בארץ ויכול לו. במהלך הקרב פגע הורוס באשכיו של סת בעוד שסת פגע בעינו של הורוס. עם נצחונו של הורוס חזר הסדר לאדמה והוא ממשיך בזכותו של הפרעה שהוא התגלמות של הורוס.

לפי פלוטרך היווני, שלמד להיות כוהן במצרים, הכוהנים אומרים שאוזיריס הוא העיקרון של כל שהוא לח, הכוח והגורם לכל הצמיחה, כחומר של כל הזרעים, הסמל המוחלט של כל מוות ולידה מחדש.

אגדת אוסיריס הופכת להיות הסיפור המכונן מבחינת הדת המצרית בממלכה החדשה, לפני כן היו אגדות אחרות חשובות יותר.

 

ההצפה של הנילוס סימלה את תחייתו הפלאית של אוזיריס, משהו עורר את המים לגאות, והייתה זו האלוהות הנשית, איזיס, בקבלה קראו לזה אחר כך מים נקביים המעוררים את הזכר. הצבע של אוזיריס היה ירוק, כי הוא סימל את הצמחייה המתעוררת בזכות המים הנקביים. אוסיריס הוא הכוח הירוק באדמה המתעורר על ידי איזיס – כוח ההצפה. לא מקרה הוא שבאסואן יש מקדש המוקדש לאלה איזיס.

תאריך ההצפה קשור ליום הארוך ביותר בשנה: 22 ביוני, ולתאריך זריחתו של סיריוס שהיה בסמוך. סיריוס זוהה עם האלה איזיס. אוזיריס זוהה עם כוכבי אוריון.

לפי האמונה המצרית, הנילוס קיבל את המים שלו מהאדמה ומהשמיים באזור אסואן, אזור האשד הראשון. במקום זה הייתה מערה ובה שכן האל האפי – אל הנילוס, והוא שפך את מי הנילוס משני כדים, כד אחד קשור למים המגיעים מהאדמה וכד שני קשור למים המגיעים מהשמיים. מאסואן מתחילה למעשה מצרים, למרות שהמצרים ידעו על השטחים שמדרום לאסואן ואף התיישבו בהם.

ההצפה של הנילוס נתפשה אצל המצרים כאקט מאגי. המאגיה התחילה באסואן ונקשרה למקום זה. שני הדמויות החשובות במאגיה המצרית הם תות – אל הכתיבה, חוכמה ומאגיה, ואיזיס שהייתה מומחית במאגיה, היא השיגה במרמה את הידע הזה מרע – אל השמש, אך זה הוא כבר סיפור אחר. המצרים הקימו, לכן, מקדשים לאיזיס באסואן, וכן האמינו שספרי הקודש של תות נמצאים שם. לפי אגדה מצרית נוספת, דמעה של איזיס שבשמיים גורמת לנילוס לעלות על גדותיו.

באסואן מתחילה מערכת מקדשים משולבת של מצרים ובה לכל אחד מכוחות הנטר - (הכוחות הקוסמיים שמהם מורכב היקום, הקיימים במים ההיוליים הראשונים – הנון)  יש תפקיד ומקום. מערכת המקדשים היא כמו גוף אחד שבו כל מקדש או מרכז הוראה מקביל לחלק אחד מגופו של אוסיריס שחולק בכל רחבי מצרים. המקדשים הראשונים הם אלה הקשורים לאיזיס, האפי אל הנילוס – המתואר גם כאב של הנטרו – העקרונות הקוסמיים והאלים הקשורים אליהם. לפי אגדת אוזיריס כשסת ביתר את גופתו וחילק אותה על פני מצרים, איזיס אספה את החלקים, את הרגל היא מצאה באלפנטיין - אסואן. הראש היה באזור הדלתא...

 

שמיים וארץ.

"הם באים, מי החיים שבשמים.

הם באים, מי החיים שבאדמה...

השמיים בוערים לכבודך, האדמה רועדת לכבודך.

לפני ההולדה הקדושה של אוזיריס – נילוס, שני ההרים נבקעים.

האל נהיה קיים, לאל יש כוח בגופו...

החודש נולד, השדות חיים."

כתבי הפירמידות 2063 לפני הספירה!

 

אצל המצרים שמים קשורים לאלות, לאלה נות, והאדמה לאלים, לאל גב. וזאת בניגוד לעמים אחרים שבהם השמיים היו זכריים והאדמה נקבית. זה נובע מההצפה של הנילוס. בארצות אחרות הגשם המרווה את האדמה דומה לזכר המפרה את האישה, ואכן האל הזכר היה הבעל שזוהה עם יופיטר – אל השמיים, והאדמה הייתה האלה אשרה – אמא אדמה. במצרים המים הגיעו מלמטה, מהאדמה, מהצפת הנהר, ולכן, זוהו עם אלה נקבית, עם איזיס.

איזיס מפרה את האדמה ומעוררת את הזכר שבתוכה, את אוזיריס. הכוח המחייה של האדמה שכבר קיים בתוכה פנימה, והוא גברי, אלא שהוא ישן. צריך יפהפייה נרדמת שתעורר אותו.

כל ההיפוך הזה באורח המחשבה מראה שהמצרים חשבו על דברים הפוך מאתנו. אנחנו חושבים קודם כל על העולמות הנראים ורק אחר כך על העולמות הלא נראים. אצל המצרים העולמות הלא נראים והגופים הרוחניים של האדם היו מציאות יותר חשובה מהמציאות הפיזית. אנחנו חושבים קודם כל על החיים ואחר כך על המוות. המצרים חשבו קודם כול במונחים של המוות, שהוא זה שנתן משמעות לחיים.

מצרים היא דימוי של השמיים. כשם שבמצרים שטים על הנילוס, כך בשמיים שטים בשביל החלב. ההצפה של הנילוס משולה להצפה של המים הראשונים, הנון. האדמה העולה מההצפה משולה לאי הראשון שעלה מהמים, להתגבשות הראשונה של הנטרו.

מי שמאפשר את ההצפה של הנילוס על ידי טקסי קסם הוא הפרעה, כששולט פרעה טוב ההצפה היא טובה, כששולט פרעה רע יש בצורת. הפרעה בקסמיו מאפשר את מחזור העונות, מאפשר את זרימת הנילוס, מאפשר את זריחת השמש. זה הוא הקסם הלבן של הפרעונים.

 

מצרים – אלברטו קפריקסי

המחשבה המצרית התבססה על דואליות שנבעה מאחידות שהסתיימה בשילוש.

כבר באלף השלישי לפני הספירה כל הבריאה נתפשה במונחים של רמות שונות של חומר ורוח, בצד אחד יש את העולם של החומר ובצד השני העולם של הרוח, אך הם בעצם התגשמויות של אותו דבר. העולם של האדמה הוא ההיפוך של עולם השמיים, וכל מגע בין האדם והעולמות שמעבר קובע את הישות וחיוניות של האינדיבידואל.

כל יצור, כל דבר, הוא המתגשמות לכן של ה"קה", הנשימה השמימית, שהאל הגדול רע נופח בכל החומר הרדום, הנשימה השמימית שהיא לא אחרת מאשר החזרה הנצחית על הרגע שבו האבסולוטי נהיה מודע לדמותו וביטא את המילים המקודשות " בוא אלי". כל אבן, כל הר, הנילוס, הים, מצרים עצמה, נפרדות ומתחלקות באלוהות דרך ה'קה', דרך האלוהים שהוא הסיבה וההתגשמות של מהותם עצמם.

התהליך האוניברסאלי משוחק גם באדם, נזר הבריאה, מיקרוקוסמוס בין אדמה ושמים. כאשר האל קנום עשה את המין האנושי הוא יצר שתי דמויות זהות – קת או חומר אינרטי, הגוף האנושי, ו'קה' או נשימה שמימית, הגוף הרוחני. הצירוף שלהם נותן לכל יצור אנושי חיים ונותן חיים גם ל'בה', הנשמה האינדיבידואלית, במילים אחרות מודעות האדם את עצמו, רצונו האישי כנגד זה של הבורא. הנס של הבריאה חוזר, כאקט של מודעות באדם, שנהיה בכך היצור היחיד שניחן ברצון ובמודעות של עצמו ולכן אחראי לפעולותיו.

במערכת יחסים אימננטית וטרנסנדנטית זו, נקודת המבט המצרית היא שהחיים, הפעולות של היחיד אינם נפרדים מהכלל, מפני שהפעולה של הנשמה מקבילה לזו של ה'קה', הכפיל השמימי, ה"עד שהוא בסירת האמת", ולכן פעולותיו משתתפות בתמידות בחיים האוניברסאליים.

בסדר קוסמי זה ה'קה', רוח האדם, קובעת גם כן את שדה הפעולה, את סוג החיים שלהם נשמת האדם צריכה לתת שרות ולפתח לכן את האישיות שלה לפי תכנון אלוהי.

אנשי מצרים באופן כללי יכולים לכן להיות מושווים עם פירמידה ענקית שבה כל צעד הוא שטח פעולה של אינדיבידואל יחיד והפסגה היא זו של המלך. מה שכל אדם עושה נהיה הסיבה והתמיכה להישגים של הפרעה שבתורו נהיה הקשר בין העולמות האינסופיים והסופיים.

אין הפסקה בהמשכיות של ההרמוניה היקומית בין החיים בעולם זה ובבא. מפני שה'קה' של האנשים המצרים איננה מקומית אלא נצחית, כשם שהפירמידה הארצית יש לה המשכיות בפירמידה שמימית, והחברה שנוצרת על פני האדמה היא דגם של מציאות שמימית שמופיעה בשמיים. הפרעה נמצא כבטחון לגאולה הטוטלית ופעולותיו כאב אבסולוטי וכמגן ממשיכים לאחר המוות, כך שכשהוא פונה אל כל אלו שעדיין חיים בסבל וייסורים, הוא קורא בקול גדול: "הושיטו את ידיכם, הו יצורים שנולדו ממילתו של אלוהים, מפני שזה אשר נופל אני ארים אותו, זה אשר בוכה אני אנחם אותו... אעשה כל אשר האל הטוב נתן לי לעשות."

באלף השלישי לפני הספירה במצרים, התפישה שהחברה האנושית היא בדגם החברה השמימית שלטה. לכן ה'קה' של הפרעה נהיה כוח מניע שמוביל לנצחיות, מפני שהפירמידה הארצית היא חיקוי של הפירמידה השמימית.

באלף השני לפני הספירה החשיבות של ה'בה' גדלה גם עבור הפרעה, ומשפט בשמיים הונחל לכל בני האדם. החיים הפסיקו להיות מסתורין טקסי וקיבלו אספקט של משימה שנועדה להשלמה עם ציווים מוסריים.

 

 


ראו מאמרים:

פירמידות


הפירמידה הגדולה


סקרה ודשור

הנילוס


מקדשי מצרים


מצרים התיכונה


דנדרה ואביידוס


מקדשי כרנך


מקדש לוכסור


מקדש קום אומבו


חיים לאחר המוות

כוהני מצרים

יומיים באסואן

 



מצרים

מצרים היא המקום שבו התחילה התרבות האנושית לפני יותר מחמשת אלפים שנה, ובו היא הגיעה לשיא, הרבה לפני יוון או רומא. מצרים הייתה מקור הידע של העולם וכמעט כל המסורות הרוחניות מתייחסות אל מצרים. העתיקות של מצרים אין שני להם בעולם. והנילוס זורם כמו פעם, קהיר היא העיר הגדולה ביותר באפריקה, העם המצרי חביב ומקבל אורחים.

טיולים למצרים

כיום קשה לטייל במצרים בגלל המצב הבטחוני, אבל נקווה שמצרים תעלה על דרך המלך ונחזור לטייל במצרים כמו בעבר. טיולים למצרים לוקחים את המטייל אחורה בזמן, העתיקות במצרים מלאים חיים, לימוד תרבות מצרים העתיקה מספק תובנות רבות. יש טוענים שבמצרים התקיימה תרבות מפותחת יותר משלנו, שרק חלק ממנה גלוי לנו כיום.

פירמידות ומקדשים במצרים

הפירמידות המצריות הם פלא שאין שני לא. וכך גם המקדשים וערי הקברים. קשה להאמין שבנו כאלו בניינים, גם כיום. תרבויות עולמי התמחתה בעבר בטיולי מצרים, מבוססים על מחקר רב שנים בהיבטים התרבותיים והרוחניים של מצרים העתיקה, אתם מוזמנים לקרוא את המאמרים הרבים על מצריים עד שיבוא היום ונוכל לטייל לאורך הנילוס, לוקסור, אסואן, קהיר, דנדרה, אבידוס, ועוד
הרשמו לרשימת התפוצה שלנו