לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

מקדשי יוון

מקדשי יוון כללי


מקדשים ביוון היו קודם כל יצירת אומנות ולאחר מכן ביטאו סדר יקומי שבמסגרתו על האדם להקריב קורבנות לאל. הם נועדו להרחיב דעתו של אדם. עיקרם של המקדשים היה ההרמוניה שבהם, היופי. הפסלים של האלים היו ענקיים בהשוואה למקדשים במקומות אחרים בעולם והיוו יצירת אומנות כשלעצמה, אומרים שמי שראה את פסל זאוס במקדש באולימפיה חווה מימד נוסף של הדת. הבניינים עצמם היו יצירת אמנות. בנוסף לכך הם תיארו את הסדר היקומי שאותו גילו היוונים שבעיקרו נשען על מבנה העולם ומבנה האדם.

 

הסדר, היקומי בא לידי ביטוי בשני אופנים: אופן גברי המתייחס למקדש הדורי ואופן נשי המתייחס למקדש היוני. ההרמוניה שאותה גילו היוונים ביקום, החוקיות שאותה כל כך ניסו להבין, ההיגיון שלהם, המתמטיקה והגיאומטריה, כל אלו באו לידי ביטוי מושלם במקדשים, כשם שהם באים לידי ביטוי, לפי תפישתם, בגוף האדם. אל תוך הסדר הופיע האידיאל של יופי שהוא מעבר לסדר המושלם, שהוא תוצר של המוזה ולא ניתן להסביר אותו במושגים לוגים, וזה בא לידי ביטוי באמנות המקדש.

יוון מלאה במקדשים רבים המוקדשים לאלים. החשוב מביניהם היה המקדש בדלפי, אלא שהמקדש המפורסם ביותר הוא מקדש הפרתנון באתונה.


בסמוס היה המקדש הגדול ביותר בתקופה היוונית, מקדש מאה רגליים, כל המשאבים הם שמו במקדש. אף פעם המקדש לא עמד לבד, אלא היה חלק מתחם מקודש temenos, בו בית אוצר, מקדש naos, מזבח, מקלט asylion, המזבח נמצא מחוץ למקדש bomos" מה היה בפנים – פסל של האל שהובא אל הפתח של המקדש בזמן הטקס, תיאוקסניה – יחסי אירוח וידידות, אוקסניה – אירוח של אורחים, תיאוקסניה – אירוח של האל. אזו האוחר hestiatorion

הקרבת הקורבנות מובילה לסעודה קדושה.

 

מקדש הפרתנון


תקופת השיא של יוון הייתה במאה ה5 לפני הספירה, אז גם נבנה הפרתנון. הפרתנון נבנה על ידי היוונים לאחר ניצחונם על הפרסים, ניצחון שאפשר להם לשמור על תרבותם ודתם, ניצחון שהיה גורלי מבחינתם ושינה פני העולם לשנים רבות. המקדש נבנה לכבודה של האלה אתנה פרתנוס – אתנה הבתולה, ומכאן שמו. בנוסף להיותו פסגת האדריכלות היוונית הקלאסית היה המקדש גם מקום האוצר של הליגה האתית דלית ולאחר מכן האימפריה האתונאית. אתנה היא אלת העיר אתונה, היא יצאה ממצחו של זאוס מזוינת מכף רגל ועד ראש ונשארה אלה בתולה, אלת חוכמה אך גם אלת מלחמה.

המיוחד במקדש הפרתנון הוא שהמראה שלו משתנה ככל שמתקרבים אליו. ככל שעולים בהר שעליו הוא בנוי מתגלה פרספקטיבה אחרת, זוויות אחרות. המקדש הוא דינמי לעין עולה הרגל. ההשתנות זו היא מסורת מצרית שמופיעה במקדש חתשפסות בלוכסור. במקדש זה הבנוי בצורה של מדרגות יש קומה שנעלמת ומופיעה שוב ככל שמתקרבים. המקדש כאילו מדבר, אומר משהו, מגלה טפח ומכסה טפחיים.

אלמנט נוסף במקדש הפרתנון הוא הקשר, האינטראקציה, שלו עם הסביבה. אחד העקרונות של בניית מקדשים בעולם הקלאסי הייתה הקשר שבין המקדש לבין הסביבה. המסורת של התייחסות מקדשים לסביבתם היא מסורת פאגאנית עתיקה. בתקופה שבה התרבות נשלטה על ידי אלוהיות נשיות (מטריאכלית).
מקומות מקודשים בטבע התייחסו להרים באופק, לנקודות זריחת ושקיעת השמש והכוכבים, ולנקודות נוף בולטות. בישראל המקדש החשוב ביותר בתקופה המטריכיאלית, תקופת האלוהות הנשית, לפני ארבעת אלפים שנה, היה הבמה העגולה במגידו, מקדש לאלוהות שנקראה בעלת. למקדש במה זה עלו בגרם מדרגות, עם העלייה נגלית לעין העולה פסגת הר המוחרקה מעבר לרכס הקרוב. עם העלייה ניתן לראות את הפסגה המחודדת, המיוחדת והמקודשת, צצה מעל האופק, גרם המדרגות ומקדש הבמה בנויים במכוון ליצירת אפקט ההתגלות, ההוכחה לכך היא שהמדרגות מכוונות לכיוונה של פסגת המוחרקה. גם הפרתנון באתונה מכוון כלפי פסגות ההרים מסביבו.

 

אלמנט נוסף במקדש הוא היחס לכיוון רוחות השמיים, לצפון. מקדשים היו נבנים במידת האפשר מצפון לעיר על גבעה גבוהה, גבעה זו נקראה האקרופוליס – העיר העליונה, והיא סימלה את ההר הגבוה – אולימפוס בצפון, מקום מושב האלים. האקרופוליס באתונה, שעליו בנוי הפרתנון, הוא סלע בולט על סביבתו, הר קטן, שלמרגלותיו יש אף מעיין. גם ללא הבנייה היה המקום נקודת נוף בולטת ומיוחדת. המיקום המיוחד של הפרתנון על גבעת האקרופוליס, ממשיך את מסורת המקדשים הפאגאניים, שנבנו במקומות מיוחדים בטבע, בין אם זה מעיין או חורשה או מערה או סלעים או הר.
בבניית המבנה עצמו בולט הנושא של פרופורציות מקודשות והתייחסות לפרספקטיבה של המבקרים במקום. חוקי הפרספקטיבה מופיעים ביחס שבין הרצפה לתקרה, בין החזית לאחור, כך שנוצרת השפעה של איזון וסימטריה על הצופה. הפרופורציות המקודשות שמופיעות בבניין הם יחס הזהב והפרופורציה של שני שליש ושליש, כמו גם מידות מקודשות אחרות. הפסל פידיאס שהיה אחראי על עיטורי הבניין נתן את השם ליחס הזהב "פי" על ידי השימוש באות הראשונה של שמו. ואכן יחס זה שהוא יחס דינמי באדריכלות ומופיע גם במקדשים מצריים, עומד בבסיס התכנון של הפרתנון. 

 

מבנה הפרתנון היה מבנה דורי קלאסי. מקדשים יונים הכילו בתוכם אולם מרכזי שבו פסל האל, האולם היה מלבני. מחוצה לו היה מבואת כניסה, מפנים לו היה חדר שאליו הורשו להיכנס רק כוהנים, ולאחריו מרפסת לאיזון המבנה. המבנה היה מוקף בעמודים, בחזית מספר עמודים זוגי ובצדדים מספר עמודים כפול פחות או בתוספת עמוד אחד, כך שייווצר מספר עמודים לא זוגי

הפרופורציות, המיקום והמבנה עצמו נותנים את הצורה למקדש הפרתנון, אך מה שנותן לו את הרוח זה עבודת האמנות שבתוכו. על בניית המבנה פיקח הפסל פידאס שאמרו עליו שיצר פסלים שגרמו לאנשים לבכות. הוא בנה פסל של זיאוס במקדש אפולו באולימפיה שהביא אנשים לתובנות חדשות על הדת. הוא בנה את פסל אתנה פרתנוס – אתנה הבתולה שהוחזק במקדש ופיקח גם על יצירת התבליטים והפסלים באפריזים והגמלון..

 

המקדש היווני היה מקושט בתבליטים צבועים על הגמלונים, המטופות בחזית, והאפריזים בחלק הפנימי של הבניין. יש סדר ומשמעות בתבליטים אלה. האלים מופיעים בגמלונים, המיתוס והמפגש בין האלים לאדם במטופות, ותהלוכה לכבוד האלה אתנה באפריז הפנימי. בגמלונים היו פסלים חופשיים ולא תבליטים או חצאי פסלים. בנוסף לכך המקדש כולו היה צבוע בצבעים עזים.

 

המקדש היווני ביחס למצרי והרומאי

תפקידו של המקדש היווני היה להשפיע על המבקר בו. הוא נהיה יותר מודע לנוף, לארץ ולשמיים, וגם לעצמו. גם המקדש המצרי אמור היה להשפיע על המבקר בו אבל בדרך מאגית, בדרך של אנרגיות, כישוף, ואילו המקדש היווני אמור היה לעורר באדם מודעות חדשה, הרגשה חדשה, דברים שיתעוררו בתוך עצמו. המקדש היווני אמור היה לעורר את המוזה, את התחושה האומנותית, את השאיפה ליופי, לאסתטיקה, שהיא זו שצריכה להניע אדם בחייו בנוסף לשאיפה לידע.

בניגוד למצרים, יוון היא תרבות של לוגוס ושל אמנות ולא של מאגיה. התרבות היוונית קידשה את השכל והאומנות ולא את הדת שלה היה מקום משני. האמרה של היוונים הייתה: "האדם הוא מידת כל הדברים". מטרתם של היוונים הייתה לדעת את עצמם ואת היקום, ולא את אלוהים. בעזרת השכל שלהם הם חקרו את היקום מתוך הנחה יש בו סדר (המילה היוונית לסדר היא קוסמוס), ושניתן לאדם לתפוש סדר זה. האלים ברמות הגבוהות של הדת נתפשו כאלגוריה למצבים אנושיים.

 

מסורות אדריכלות המקדשים היוונים אומצה על ידי הרומאים שכבשו את יוון והתלהבו מתרבותה. הרומאים אימצו את עקרונות אדריכלות המקדשים היוונים כמודל של המקדשים שלהם, וההבדל היחיד בין מקדשים רומאים ליוונים היה בחוסר התייחסות הרומאים לסביבה ובהיות המקדש חלק מתכנון עירוני סימטרי. זה ביטא תפישה גברית של שלטון בכוח וכפיית עצמך על הסביבה, בניגוד לתפישה הנשית של אתנה ואלות אחרות של שימת לב לסביבה והתייחסות לאחרים.

 

הדרך אל הקודש

המקדש שהוקדש לאל או אלה כלשהם ניצב בתוך מתחם מקודש, אליו באו המאמינים דרך שער מפואר – פרופיליאה, לאחר שטוהרו במים נכנסו המתפללים אל המתחם והתקדמו על השביל הקדוש עד שעברו את בית האוצר, בניין קטן ששימש כמחסן למתנות המנחה, לידו היו את מושבי הספסל העגול למחצה – אקסדרה ומקום שבו שמו את מתנות המנחה  - כתובות ופסלים הקיפו את המקדש. מזבח שלתוכו מזגו את הנוזלים ועליו העלו את הקורבנות ניצב תחת כיפת השמיים בחזית המקדש. לאחר העלאת הקורבנות היו המאמינים נכנסים למבואת המקדש כדי לראות את פסלו של האל דרך הדלת הפתוחה של קודש הקודשים – נאוס.

 

סיכום מקדשי יוון

 

המקדשים ביוון מבטאים מערכת תרבותית שונה מזו של מצרים ואף מזו של ירושלים. בולט בהם מרכיב האמנות, שהוא שונה במהותו מהפאר, יש בו יסוד אנושי וביטוי אישי, יחד עם פרופורציות קבועות המשקפות את סדר העולם, האמנות מחזירה את הדגש אל האדם. גם במקדש בירושלים היה מימד של אמנות בבניית המקדש שהתבטא בדמותו של בצלאל, אך מטרתה הייתה בסופו של דבר מאגית, ליצור כלים לאנרגיה האלוהית, מטרת האמנות במקדשי יוון הייתה לתת ביטוי לגאוניותו של האמן, האדם. אומרים שפידאס נתן מימד חדש לתת, וכל מי שראה את פסל זאוס באולימפיה, בכה. המקדשים היו דוגמא ליכולת האנושית ולאו דווקא מצבות פאר לכוחם של האלים. הם עודדו את תרבות יוון שהדגש שלה היה אמנותי מדעי. ניתן לומר שאם ניישם את המודל של גירץ על דת ביחס למקדש היווני, נקבל הסבר ראוי לגבי השוני שלו ביחס למקדשים אחרים באותה תקופה. 

אכן היו ביוון מקדשים שהיוו מקום של הירופניה, כגון המקדש בדלפי, שהוא גם ציר העולם. היו מקדשים שקשורים למקומות מיוחדים בטבע שהם survival של מסורות אנימסטיות, כגון מקדש המתים בפתח נהר האכרון והיו גם חורשות מקודשות ברוח פרייזר, כגון המקדש בדודונאה שבו היו מתנבאות נשים לקול רשרוש עלי אלון. אך מה שנחרת בזיכרון הקולקטיבי האנושי ממקדשי יוון הוא האמנות הנפלאה שלהם, כפי שהיא מופיעה בפרתנון שבאתונה, השלמות המבנית, היחס הפרופורציונלי בין כל החלק והרושם שהם עושים על האדם המבקר בהם.

 

 

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו