לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

מקדשי כרנך - טיולים לרחבי העולם

מאמר זה מספר על קומפלקס המקדשים בכרנך, אך גם על אתרים אחרים באזור לוקסור, שהיה בירת הממלכה המצרית החדשה. ראו בהמשך
מומלץ לקרוא גם את המאמר המשלים על מקדש לוקסור באתר זה

 

קומפלקס המקדשים בכרנך.

 הקישוט של המקדשים ביטא את המטרה של כל אזור של המקדש ומייצג בכלליות את המקדש כסינתזה של הקוסמוס שמקבל את האלוהות. ככזה הרצפה מייצגת את האדמה, התקרה את השמיים (ולכן ציירו על התקרה כוכבים וציפורים מקודשות על הכרכובים), העמודים היו כמו פרחים ענקיים שנפתחים ונסגרים כשהיום מגיע לאחר הלילה. המסתורין המקודש שבוצע בכל חדר נראה על הקירות, כך שבכניסה הגדולה לאולם, למשל, האל נראה בצורותיו השונות כשהוא הולך לפגוש את הפרעה. בחדר המנחות נראים כל המחוזות של הנילוס מביאים פרחים, פרות ואוכל למקדש, כשהפרעה צד חיות לשם קורבן. מסביב לקודש הקודשים נראים הסירות הקדושות נישאות בתהלוכה. הכתות השונות, כולל זו של הלידה האלוהית של הפרעה, נראים על הקירות של הקפלות שמסביב.

החדרים בצפון מייצגים את המסתורין האוסירי עם החדר של המים הראשוניים, העולם לפני ואחרי הבריאה. בעוד שהחדרים במזרח מייצגים את הממלכה של הרוח החיונית של רע, עם החדרים של האש וזה של פסטיבל השנה החדשה.

בחצר ובחדרים שהאנשים הרגילים הורשו להיכנס לתוכם מוצגים מעשיו של הפרעה, שנעשו לצורך התהילה של האל העליון ותפארת אנשיו, כולל ההקדשה של המקדש, התהלוכות והפסטיבלים של האל והמלך.

 

שני מגדלים מסיביים בכל צד של הכניסה יוצרים את הכניסה האופיינית שנודעת בשם פילון, שניים או שישה פסלים קולוסאלים של המלך ושני אובליסקים גבוהים יותר מהפילון נמצאים ליד הכניסה המונומנטאלית. פסלים של המלך ממלאים את החצרות והאולמות הפנימיים כמו מבטיחים את נוכחותו שהיא חיונית לטקסים הדתיים. שדרה מקודשת שבצידה שורות ארוכות של ספינקס וקפלות מתחילה לפני הפילון האחרון. מסביב למקדש גנים, אגמים קדושים, חדרי אחסון, חדרי מגורים לכוהנים, והטירה המלכותית הצופה על החצר החשובה ביותר. כל הקומפלקס מוקף בגדר.

 

קודש הקודשים של המקדש הוא המקום שבו השמש נחה במהלך הלילה, החלק העליון של אולם העמודים הוא מקום הזנית של השמש במהלכה והפרחים שעל כותרות העמודים פתוחים, בעוד שאלו של עמודים נמוכים יותר סגורים מפני שהם במקום שבו השמש שוקעת או זורחת.

 

האולם הגדול נקרא "אולם הפפירוס הירוק" מפני שהפפירוס סימל את תכונותיה נותנות החיים של השמש. הפילונים הפונים מזרחה ושני המגדלים הגבוהים סמלו את איסיס ונפתיס: "2 האלות שמחזיקות את עיגול השמש שהיא זורחת בשמיים". שני האובליסקים שלפני המגדלים  מזכירים את שני הקרניים שמחזיקות את עיגול השמש על ראש האלות, הם מזכירים גם את שני הידיים שמופנות כלפי מעלה באידיאגרם המסמל את ה"קה".

 

בזמנם של סטי הראשון ורעמסס השני, האולם, אולם הכניסה, נהפך לאורגניזם ענק שהוקם לפני ולעיתים בנפרד מהמקדש.

למקדש נכנסו רק כוהנים והפרעה, רובם חיכו באולם הגדול ורק אלו שהיו טהורים יכלו להיכנס לאולם הזריחה, לקודש הקודשים. במילים אחרות קודש הקודשים היה מקום הזריחה, הספינה השמימית של השמש, והאולם הגדול היה מקום הדרמה של מסע השמש על פני השמיים.

 

בהקבלה לבית המקדש שלנו היה גם את קודש הקודשים שרק הכוהן הגדול נכנס אליו, והיה את ההיכל שאליו נכנסו הכוהנים. רק הכוהנים הגדולים והפרעה נכנסו לקודש הקודשים, למקום הספינה הקדושה ש"נושאת את יופיו של האלוהים", רק הם נכנסו ל"מקומות המסתוריים", היכן שהחפצים הקדושים נשמרו. הם פתחו את הדלתות הורידו את החותמות כך שהאל נראה. שירים חדשים הושרו באוויר "הו התעורר אל גדול, התעורר מחדש בשלום, מלאה שלווה הנה התעוררותך", הפסל נרחץ, קושט והולבש, הותז עליו בושם והעיניים והפה צובעו, לפני הפסל הוגשו מנחות מלווים בדיאלוג מקודש.

 

אלמנטים במקדש המצרי.

המקדש היה בנוי בצורה של בבושקה רוסית, דבר בתוך דבר בתוך דבר, כשהקדוש ביותר נמצא בפנים והגישה אליו היא רק לכוהן הגדול. האולמות בדרך אליו, והגישה אליהם היא רק לכוהנים מטוהרים, החצר נגישה לעיתים להמון העם, והפילונים מסמלים את גבול המקדש. אלא שהפילונים לא היו תחילתה של דרך הקדושה, ולא תחילתו או חיצוניותו של המקדש. בחיצוניות המקדש נמצא בדרך כלל אלמנטים נוספים: מבני קיוסק. שדרות ספינקס, גנים, חומות, וכן, בדרך כלל, במקדש יהיה מזח הקשור לתעלה המוליכה אליו מהנילוס. לתעלה זו היו גם שימושים דתיים, לצורך תהלוכות של האל והפלגות שלו על הנילוס, וגם שימושים מעשיים, לצורך הבאת חומרי בניין.

לאחר המזח יש בדרך כלל שדרה המובילה למקדש, שדרה זו היא תמיד מרוצפת, ובממלכה הקדומה אף הייתה מכוסה בגג במקדשי הגדה המערבית. בממלכה החדשה יש לאורך השדרה, בדרך כלל, ספינקסים עם ראש אדם או עם ראש הקשור לפונקציית המקדש. ספינקסים אלו, לעיתים עם פסל אדם או אל בין כפותיהם, משמשים להגנה אוקלטית על המקדש.

מסביב למקדש יש בדרך כלל חומה מלבני בוץ, לעיתים בעובי 10 מטר. מטרת חומה זו היא גם להגנה וגם סמלית, להפריד בין התוהו ובוהו בחוץ, ובין הסדר שבתוך שטחי הקודש. לחומות מקדשים במצרים יש מאפיין ייחודי של חלקים קמורים וקעורים, ונוצר בהם תבנית גלים. לפי חלק מהחוקרים מבנה זה מסמל את המים הראשוניים. המקדש עצמו הוא האי הראשוני שעולה מהמים הללו.

לפני הכניסה למקדש ולפני הפילונים יש, בדרך כלל, אובליסקים. אובליסקים התפתחו במצרים עם השושלת החמישית, במקדשי השמש שלה, אלא שהם היו יותר עבים ויותר מרכזיים בתקופה זו. הם מקבלים את צורתם הידועה בתקופת הממלכה החדשה. האובליסקים בזמן השושלת החמישית קשורים להתגברות פולחן השמש והקמת מקדשי שמש בתקופה זו.

 

מפעלי הבנייה של אמנהוטפ השלישי

אמנהוטפ השלישי, נחשב על ידי היוונים כמלך אגדי שנהרג על ידי היוונים במלחמת טרויה, זה מזכיר את האגדות על מקדש בסתת שהוקם על ידי נסיכה מצריה בהרי הסטרנג'ה, השם אמנהוטפ הוא שם כללי של מלכים בשושלת ה18. הוא הפרעה שנשארו ממנו הכי הרבה פסלים, כ250, כולל שניים ענקים שנקראים הקולוסי של ממנון. ממנון היה מלך אתיופיה שהוביל צבאות לעזרת טרויה ונהרג על ידי אכילס. היוונים זיהו אותו עם אמנהוטפ. תקופתו של אמנהוטפ השלישי הייתה תקופה של רווחה, שגשוג, אמנות, מצרים הגיע לשיא תרבותי וגיאוגרפי. אלא שלאחריו הגיע בנו אחנתון, שהביא את מצרים למשבר. אמנהוטפ נחשב למלך אגדי במצרים שהתעבר כתוצאה מהתערבות אמון בדמות אביו תותמוזס הרביעי, בנו של אמנהוטפ השני

אמנהוטפ השלישי הביא למצרים את פולחן עשתר הכנענית. הוא בנה מקדש לאלה מאת, את מקדש לוקסור, והציב 600 פסלים של האלה סחמת במקדש מות בקרנק. הפסלים סודרו בשורות צפופות, כשקדימה נמצאות סחמת יושבות, ומאחור סחמת עומדות. הפסלים עשויים מגרניט שחורה – דיאורייט diorite

 

קברי אצילים.

בקבר של רמוסה, רואים את שלבי הציור, רק העיניים צבועות, רואים עבודה שלא נגמרה, הוא היה תחת אחנתון הרביעי, התחלה בצורה סטנדרטית המשך תבליט של רמוסה בצורה של אל עמראנה. יש שם גם את המקוננות, מביאים את הבחור לקבר ורואים את הנשים בוכות. עם רמוסה. לאחר מכן סינפר, מחילה שיורדת לתוך האדמה, קבר מדהים ביופיו, ציורי גפנים, תקרה גלית, סינפר עם פתיחת הפה הוא הכי מרשים בעמק, הכי גדול, צלב שנכנס לתוך האדמה, מסדרון אחור, רואים מלאכות יום יום מצדי המסדרון, ושיירות של הבאת מנחות.

 

מדינת הבו

במקדש במדינת הבו מין אמון נקרא "זה שמעל העננים" או "זה שפותח את העננים", וזה מראה על הקשר שלו לגשם, שבמצרים תמיד קשור לסערות רעמים וברקים, יש יסוד להניח שהסמל של מין מייצג ברק, הוא מצויר בצורה של שני חצים הפוכים, יש גם קשר לסמליות זו להופעה היותר מאוחרת של זאוס, שבמצרים ההלניסטית נקרא זאוס-אמון. מין נקרא גם "השור של אמו" ומייצג בכך את כוח הפריון. תחת השם "מין-אמון-השור של אמו" יש בו את כל התכונות: הוא לוקח ללא הפסק מהמקור הקוסמי האינסופי של הנון, ולכן יש לו טבע נשי מזין, כמו גם טבע גברי, וורילי, יוצר. הגשם גורם לצמחים לגדול.

מין אמון קשור גם למין פיזי. האנרגיה השמימית עוברת אסימילציה לאנרגיה יצירתית ארצית, שמתבטאת באקט היצירה המיני. זהו מין אמון שמופיע בזמן שהפרעה נוצר דרך התערבות של האלים במעשה המשגל של הוריו.

 

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו