לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

מקדשי מצרים - טיולים לרחבי העולם

מבנה מקדשים במצרים.

המקדש המצרי מבטא בעיקרון שני דברים: האחד הוא גוף האדם והשני הוא העולם, או ספציפית יותר – מעשה הבריאה. גוף האדם והעולם משקפים זה את זה ובנויים לפי העקרונות הקוסמיים של ה"מעאת". זה מה שעומד בבסיס החלוקה, הארגון והמבנה של מקדשים מצריים, בדיוק כמו בית המקדש בירושלים. אלא שבמצרים יש מקדשים רבים, ובכל זאת כולם שותפים לאותם עקרונות מבנה כלליים, בווריאציה זו או אחרת.

חלקי המקדש המצרי

החומה.
מסביב למקדש הייתה, בדרך כלל, חומה עשויה לבני בוץ, לעיתים בעובי עשרה מטרים. מטרת חומה הייתה להגן אנרגטית וגם סמלית על המקדש, לסמל את ההפרדה בין התוהו-ובוהו בחוץ לבין הסדר הקוסמי שבתוך שטחי הקודש. לחומות מקדשים במצרים יש מאפיין ייחודי של חלקים קמורים וקעורים שנוצרת ביניהם תבנית גלית או תבנית של שקעים ובליטות. לפי חלק מהחוקרים מבנה זה מסמל את המים הראשוניים. המקדש עצמו הוא האי הראשון העולה מן המים.

 

השדרה.

הדבר הראשון שפוגשים עולי הרגל הבאים אל המקדש הוא שדֵרה של ספינקסים המובילה אליו. תכופות הובילה שדרה זו מהנילוס והתחילה במזח הקשור לתעלה המוליכה אליו מהנהר. לתעלה זו היו שימושים דתיים, שכן היא שימשה לתהלוכות של האל והפלגות, ושימושים מעשיים, כמו למשל לצורך הבאת חומרי בניין. השדרה הייתה מרוצפת ובממלכה הקדומה אף מכוסה בגג. הספינקסים שלאורכה היו, בדרך כלל, עם ראש אדם או ראש חיה הקשורה לתפקיד המקדש. בין כפותיהם היה, לעיתים, פסל אדם או אל. הספינקסים שימשו להגנה אנרגטית. השדרה הובילה לחצר חיצונית, אלא שלפני שנכנסו לחצר צריך היה לעבור בין שני מבנים דמויי חומה קצרה ומעובה שנקראו "פילונים". משני צידי הפילונים היו פעמים רבות אובליסקים או פסלים גדולים של פרעה.

 

אובליסקים.

אובליסקים מופיעים לראשונה עם עליית השושלת החמישית, המקדשים שבונה שושלת זו קשורים לפולחן השמש והאובליסקים הם חלק מפולחן זה. באותה תקופה הם היו יותר עבים ונמוכים, את צורתם הידועה הם מקבלים רק בתקופת הממלכה החדשה. האובליסק מסמל את קרן השמש, המצרים האמינו שהאובליסקים הם קרן שמש שהתאבנה ואלוהים שוכן בתוכם, הם מוקמו בכניסה למקדשים ובחצרות, ונצצו עם זריחת קרני השמש הראשונות מעל המקדש. האובליסקים נחצבו באסואן והובאו כאבן אחת ששוקלת מאות טונות. האובליסק הגדול ביותר שוקל יותר מאלף טון, לא יודעים בדיוק איך הרימו אותם. רוב האובליסקים של מצרים נמצאים היום מחוץ למצרים.

 

 

פיילונים

פיילונים הם מבני רוחב גבוהים שהיו משני צידי הכניסה לחצרות המקדש. הם שימשו כנקודת מעבר בין העולם החיצוני לעולם הפנימי, וכאלמנט הגנה מאגי ואנרגטי. מסיבה זו מצוירים עליהם סצנות קרב, פופולארית במיוחד היא הסצנה שבה פרעה מכה במקל או בחרב קצרה אויב כורע, אותו הוא תופש בשערותיו. ניצחון פרעה הוא ניצחון האור על החושך, הטוב על הרע, הסדר היקומי על התוהו.

הפיילון בנוי בצורת ההירוגליף המצרי של המילה "אופק". השמש הזורחת מעליו מאירה את המקדש הפנימי המופרד מהעולם החיצוני. זוג הפיילונים בכניסה למקדש סימל את שתי הגבעות שביניהן זורחת השמש, שער הכניסה הייתה בדרך כלל בגובה חצי מהפיילונים שבשני צדדיו. באמצע בפיילון היו תקועים מוטות עם דגלים ענקיים שעליהם קמעות.לפני הפיילונים היו בדרך כלל פסלים ענקיים של פרעה או אובליסקים.

 

החצר

החצר הייתה מורכבת מרחבה מרוצפת גדולה ובמרכזה, קצת הצידה מציר המרכז שלה, מזבח לקורבנות. מיקום המזבח מזכיר מעט את מיקום הלב בגוף האנושי ואת מיקום המזבח בבית המקדש בירושלים. בצד הכניסה של החצר היו שני פיילונים ופתח ביניהם, בקצה השני שכן אולם העמודים הגדול המוביל אל תוך המקדש. משני הצדי הרוחב היו אכסדרות מקורות עם עמודים בעלי בסיס וכותרת, שמות החצר ותפקידיה נגזרו מסוגי העמודים שהשתמשו בהם. החצר הייתה מקום מפגש בין סגל המקדש לבין הציבור הרחב שהורשה לעיתים להיכנס אליה לצורכי בקשות, ריפוי, ייעוץ, ועוד. בה הקריבו קרבנות לאלים ובוצע הפולחן היומי. מנחות ומתנות עולי הרגל נטמנו מתחת למזבח.

 

אולם העמודים

זה היה האולם הגדול ביותר במקדש שאליו נכנסים מהחצר. בדרך כלל הוא היה יותר רחב מארוך. עמודיו הגיעו עד לגובה של עשרים וארבעה מטרים! (במקדש כרנך). הם היו מטיפוסים שונים, רבים במספרם ועליהם תמונות דתיות של המלך. מעניין לציין שבחלקים החיצוניים של המקדש כגון החצר, מצויר המלך לבוש בבגדים מלאים, ואילו באולם העמודים הוא מצויר ערום למחצה, דבר אשר מסמל את התקדמות הקדושה ככל שנכנסים פנימה.

יש כמה סברות לגבי תפקידם של העמודים. לפי סברה אחת, העמודים שבאולם סימלו את העמודים התומכים את השמיים, על תקרת אולם העמודים היה, הרבה פעמים, ציור של כוכבים, דבר המחזק סברה זו. לפי סברה אחרת, העמודים שבאולם מסמלים קני צמחים והאולם כולו הוא הביצה הראשונית שמתוכה עולה האי הראשון, שהוא קודש הקודשים. כותרות העמודים היו ניצן פרח הלוטוס וצמח הפפירוס, דבר המחזק סברה זו. מאולם העמודים הובילה הדרך אל תוך החלקים הפנימיים של המקדש וקודש הקודשים.

 

הדלתות

האולמות השונים במקדש המצרי היו מחוברים ביניהם על ידי דלתות. הדלתות היו בדרך כלל מעץ מכוסה במתכת כלשהי: נחושת, ברונזה, זהב, כסף, אלקטרום. ככל שהתקדמו אל תוך הקדושה, כך המתכת הופכת להיות יותר יקרה. הדלתות סימלו סף כלשהו, מעבר מעולם אחד לעולם אחר, ממצב אחד למצב אחר. מפתן הדלת היה מקום המעבר, פתיחת הדלת הייתה פתיחת שערי השמיים. על הדלתות היו ציורים של המלך מטהר, או פעולות הקשורות  לחדר שאליו נכנסים.

בנוסף לדלתות רגילות, הרי שבקברים ואף במקדשים היו גם דלתות אכזב ששימשו מקום מעבר לגופים הרוחניים של הנפטרים.

 


מזבח מנחות
באחד החדרים המובילים אל קודש הקודשים היה חדר פולחן ובו מזבח למנחות. לעיתים נמצא המזבח בתוך קודש הקודשים עצמו. פעמים רבות היה המזבח גוש אבן מרובע, לעיתים בזלת או גרניט שחורה. בתמונות המלוות את המזבחות נראה בדרך כלל המלך כורע לפני האל כשהוא מגיש מנחות, והטקסט מספר שהאל נותן לו דבר-מה בתמורה.

 

קודש הקודשים

קודש הקודשים היה ליבו של המקדש והמקום הקדוש ביותר שבו. אליו היו מגיעים לאחר מעבר דרך השדרה, חצר, אולם העמודים ואולמות נוספים. בדרך כלל הוא היה עשוי מגרניט שמסמלת את יסוד האש ובפרופורציות של יחס הזהב (פי). קודש הקודשים נחשב לאי הראשוני היוצא מתוך התוהו, ההתגבשות הראשונה, מקום הבריאה, אך גם להופעה של השמיים, המקום שממנו זורחת השמש, כאן על פני האדמה. רק הכוהן הגדול הורשה להיכנס אליו, ואם נכנס מישהו אחר המקדש נחשב לטמא.
קודש הקודשים היה מוקדש בדרך כלל לאל המקדש, ולידו היו, אם צריך, קודשי קודשים נוספים המוקדשים לאלים האחרים, דוגמא טובה למקדש מסוג זה הוא המקדש באבידוס של סתי הראשון, בו ישנם שבעה קודשי קודשים. 

בתוך קודש הקודשים היה ארון קטן ובו פסל האל. לעיתים, כשלא היה ארון, שכן האל בתוככי הסירה השמימית שהועמדה על מעמד גבוה. הארון היה בנוי מעץ מצופה זהב. הפסל היה עשוי מעץ מצופה זהב, או במקרה של אלי ירח – מצופה כסף. הירח נתפש כמופיע דרך מתכת הכסף. הזהב נחשב לבשרם של האלים ולהופעה של השמש. הפסלים היו מקושטים בלפיז לזולי (אבן חן בצבע כחול)  שנחשב לשערם של האלים ועיניהם צוינו על ידי אבני חן מסוגים שונים. הכוהנים שירתו את האל שלוש פעמים ביום.

 

הסירה השמימית

ליד קודש הקודשים שכן, בדרך כלל, חדר אכסון הסירה השמימית, אמצעי התחבורה של האל, סירה סמלית שבה יכול היה פסל האל לנוע, נישא על כתפי הכוהנים.
ארון הברית מזכיר מאד את סירות האלים מצרים; הסירה של האל הייתה ארון מלבני קטן ממתכת אצילה כלשהי – זהב או אלקטרום (סגסוגת של זהב וכסף) – שבתוכו פסל האל ואליו קשורים שני מוטות נשיאה מאורכים. את הסירה היו מוציאים בתהלוכות טקסיות בזמני החגים, ולפי התנודות שלה, האנרגיות שלה, היו הכוהנים מתנבאים. לפי התורה, גם את ארון הברית היו נושאים בתהלוכות לפני בניית בית המקדש ויש אומרים גם לאחריו. שני מוטות מאורכים היו מחוברים אליו, הוא היה עשוי מעץ מצופה זהב ועליו פסל של כרובים מעץ מצופים זהב.

 

 

מקום האוזן השומעת

לקודש הקודשים יכלו להיכנס רק מכיוון החצר, לאחר שעוברים את כל שלבי הקדושה, אבל לאלים הייתה דלת נסתרת בצד האחורי של הדביר, ששימשה ליציאתם וכניסתם. כמעט תמיד היה המקדש בנוי על ציר מזרח – מערב כשהכניסה ממזרח וקודש הקודשים במערב. אל הקדושה יכלו להיכנס רק הכוהנים, ולקודש הקודשים רק הכוהן הגדול עצמו. אלא שלעיתים נמצא מאחורי קודש הקודשים, ממערב לו, חדר נוסף שנקרא "חדר האוזן השומעת", ואליו יכלו האנשים הפשוטים לגשת. משם היו שוטחים את תפילותיהם ובקשותיהם ולמעשה עוקפים בכך את תהליך הקדושה והגישה הרגיל.

לעיתים היה חדר האוזן השומעת רק שקע בקיר ולפעמים חדר ממש שבתוכו היה פסל נוסף של האל או ייצוג של האוזניים שלו. האל הקשיב לתפילותיהם של פשוטי העם דרך חדר זה. לעיתים היה כוהן מתחבא במקום מסתור בקירות החדר ועונה בשמו של האל. התפילה הנפוצה ביותר הייתה תפילה לבריאות והתאוששות ממחלה.
חדר האוזן השומעת מזכיר לנו את המסורות שנקשרו לקיר המערבי של קודש הקודשים במקדש בירושלים ואת מסורת הכותל המערבי שהתפתחה ממנו.

 

מבנים משניים במקדש המצרי

ליד המקדש היו בדרך כלל מבנים נוספים. אחד מהם הוא בית הלידה, הקשור ללידתו האלוהית של ה"פרעה" שהתרחשה, כנראה, בחדר זה.

מבנה נוסף היה בית חולים שנקרא סנטוריה. בבית חולים זה ריפאו באמצעי קסם ובאמצעים מעשיים. אחד האמצעים המעניינים ביותר לריפוי היה חלימה, החולים התבקשו לישון במקום המקדש ועל ידי כך לקבל הדרכה בחלומותיהם בנוגע לתרופה לבעיותיהם.

בנוסף לכך היו מבנים "מעשיים" כגון ממגורות חיטה, מחסנים, בנייני מגורים.

לרוב המקדשים היה אגם מקודש כחלק מהמכלול שלהם. לאגם היה תפקיד מעשי – כמקום רחצה והיטהרות של הכוהנים לפני הכניסה לקודש הקודשים – וגם תפקיד סמלי, כמייצג את המים הראשונים.

 

בית החיים

אחד המבנים החשובים והמסתוריים ביותר במקדש, היה ללא ספק - "בית החיים". בו שירתו החרטומים והסופרים, הוא היה מרכז לימוד הידע האזוטרי, האוניברסיטה של מצרים העתיקה. בית החיים נקשר במאגיה, פולחנים, אסטרונומיה ואף רפואה. בו נשמרו ונלמדו הטקסטים הקדושים, כולל ספריו של תחות, אל הכתיבה. יש אומרים שהספרייה באלכסנדריה שאבה את השראתה מבתי החיים.

הכוהנים של בית החיים היו מעורבים בהשגחה והכוונה של קישוט, עיטור והטענת המקדש באמצעות הפעולות המאגיות שנעשו בו. מבין המוסדות במצרים העתיקה הוא נותר כחידה הבלתי מפוענחת הגדולה ביותר.

 

 

השוואה בין מבנה מקדש מצרי לבית המקדש בירושלים


ההשוואה בין מקדשי מצרים לבין בית המקדש בירושלים מגלה קווי דמיון רבים: הן בבית המקדש בירושלים והן במקדשים מצריים היה קודש קודשים שנמצא בלב המקדש ובו ייצוג של האל. זה היה חדר קטן ביחס שהגישה אליו דרך אולמות וחדרים הרבה יותר גדולים. המקדש בירושלים היה בנוי בתבנית של "בבושקה" – דבר בתוך דבר בתוך דבר– שכן צריך היה לעבור דרך החצר, המבואה והאולם כדי להגיע לקודש הקודשים, וכך גם מקדשי מצרים. הכניסה פנימה ביטאה מדרג של קדושה. בתוך קודש הקודשים של המקדש בירושלים שכן ארון הברית, אשר נישא על שני מוטות מאורכים ומעליו פסלי הכרובים. ארון זה נראה דומה מאד לסירה השמימית המצרית שעליה פסל האל, שהוחזקה בקודש הקודשים של המקדש המצרי. הסירה השמימית הייתה משתתפת בתהלוכות ובחגים ומשמשת לנבואה. ארון הברית שימש, גם כן, לנבואה, שכן הכוהן הגדול יכול היה להיוועץ בו.

הן המקדש בירושלים והן מקדשים במצרים היו בנויים בתוך אזור מקודש התחום בגדר, שבו בניינים למלך ולכוהנים וכן אזור לציבור. במקדשי מצרים הייתה חצר גדולה ובה היו מקריבים קורבנות לאל, אליה הורשה העם להיכנס, וכך היה גם במקדש בירושלים. בתוך האזור המקודש, התחום על ידי חומות, היו בנייני עזר נוספים כמו בית החיים, אגם קדוש ואזורי מגורים לכוהנים. המקדש היה מעין עיר קטנה שבמרכזה המבנה עצמו, וכך היה גם בבית המקדש בירושלים.

בחצרות מקדשי מצרים היה אגם קדוש, ואילו בירושלים היה הים, שעמד על שנים-עשר פרים מוזהבים – קערת נחושת עצומה שהזכירה את הים הראשוני – והרי פרים מוזהבים הם קישוט מצרי טיפוסי. במקדשי מצרים היה בית החיים - מקום הספרים הקדושים והחרטומים, ואילו המקדש בירושלים שימש כמקום מושב הסנהדרין, מקום כתיבת התורה וקריאתה. מקדשי מצרים היו בית לכוהנים מסוגים שונים, וכך היה גם בבית המקדש בירושלים שבו היו לשכות לכוהנים והלווים.

אלמנט מרכזי במקדשי מצרים היו אולמות העמודים הגדולים. העמודים היו בעיקרון משני סוגים –, עמודים עם כותרת לוטוס ועמודים עם כותרת פפירוס, אשר ייצגו את מצרים העליונה ואת מצרים התחתונה, או את שני סוגי ההשפעות שלפיהן נוהג העולם. במקדש בירושלים בא דבר זה לידי ביטוי בשני העמודים הגדולים בכניסה – בועז ויכין.

בכניסה למקדשים המצריים היו שני מבני רוחב ענקיים שנקראו פיילונים, אשר ביחד עם האובליסקים שיקפו את אור השמש וייצגו את האופק הכפול של הזריחה והשקיעה. המקדשים היו בנויים לרוב על ציר מזרח מערב, ציר זריחת השמש. המקדש בירושלים היה בנוי גם הוא על ציר מזרח מערב. רוחב המבואה בחזיתו עלה על אורכה, כך שחזית המקדש בירושלים הזכירה פיילון מצרי. בימי הורדוס נבנתה החזית מחדש בגודל חמישים על חמישים מטרים והחזירה את אור השמש בזריחה, בדיוק כמו הפיילונים.

גם מבחינה תיאולוגית ופולחנית יש דמיון רב בין המקדש בירושלים למקדשים מצריים. מקדש במצרים ייצג את תהליך הבריאה, את ההתגבשות הראשונית הנוצרת מתוך התוהו. התפישה של המקדש כמייצג את תהליך הבריאה באה לידי ביטוי במקדש ירושלים בכך שהוא בנוי על אבן השתייה, האבן שממנה נוסד העולם.

 

כמובן שהיו הבדלים רבים בין המקדש בירושלים לבין מקדשי מצרים, ובראשם היעדרם של תמונות ופסלים וההתייחסות לאֵל כישות נסתרת וייחודית. אלא שאם מסתכלים לעומק האמונה המצרית, רואים שבבסיסה, מעבר לאמונה העממית, היא מונותיאיסטית ומכוונת לאל עליון. המקדש העיקרי בממלכה המצרית החדשה, המקדש בכרנך, הוקדש לאל אמון שמשמעות שמו היא "הנסתר". המצרים דיברו על "נטר" – עקרונות קוסמיים שנמצאים מאחורי עולם התופעות, ואשר אותם באו המקדשים לייצג. ההבדל העיקרי בין מקדשי מצרים וירושלים הוא שליבו של מקדש במצרים היה פסלו של האל ואילו ליבו של המקדש בירושלים היה עשרת הדברות שבתוך ארון הברית, המוסריות היהודית והאפשרות להתחברות ישירה עם האל, כשהמקדש רק משמש כתווך.

 

 

מקדשי מצרים הגדולים:

בקרנק היה המקדש המרכזי של מצרים, מוקדש,  בין השאר ובעיקר, לאמון רע. קרנק נקראה הממספרת של דברים, מכיוון שמספרים ביטאו אמת יקומית, העולם נוצר על ידי מספרים, על ידי החלוקה של אחד להרבה שהתרחשה דרך השמינייה של האלים, או התשיעייה. המספר היה פתח של הבנת המציאות השמימית. בקרנק היו כמה מקדשים לכמה אלים, כפי שהיה, אולי, בפורום של רומא העתיקה.

בקרנק, בנוסף לידע המיסטי, הייתה גם השתקפות של המיתוס הגדול מכולם, שביטא ברמה הפשוטה של הדת, רמת ההמונים, את המסתורין של הבריאה – המיתוס של אוסיריס, ומכאן שבקרנק היו גם מקדשים לאיסיס, אוסיריס, הורוס, סת וכל החבורה.

 

בלוקסור היה מקדש לכבוד מין אמון, שאליו היו מובילים את פסל האל פעם בשנה בחג החשוב של המצרים. במקום זה הייתה מתרחשת גם תחייתו של אוסיריס, והתחייה השנתית של מצרים. את המקדש חקר לוביץ במשך 15 שנה, גר שם וגילה דרכו את צפונותיה המספריים של מצרים.

 

באסנה היה מקדשו של האל חנום, האל הקדום של מצרים, האל קדר, הוא יצר את בני האדם על אבן הרחיים, מהבוץ של הנילוס, והוא היה משלימו של האפי, ולעיתים מחליפו, אל הנילוס וההצפה השנתית. החיה המקודשת לחנום הייתה האייל, סמל לפריון, וגם סמל למזל אסטרולוגי קדום ששלט בעולם עד לפני 4000 שנה. הפרעה חאופ, שבנה את הפירמידה הגדולה, קרוי על שם חנום.

 

באדפו היה מקדשו של הורוס. זה היה אחד המקומות המקודשים של מצרים. מקומות שונים התייחסו לאלים שונים והיה להם תפקיד במבנה האנרגטי של הארץ ובמיתולוגיה הכללית. בדנדרה, למשל, היה מקומה של התור, האלה אם, שמיוצגת על ידי פרה,

 

אביידוס היה אחד המקומות הקדושים במצרים שקשור גם לרע, אל השמש, וגם לאוסיריס. לאביידוס היו עושים עלייה לרגל לפחות פעם בחיים, והאיברים הפנימיים של הפרעה היו נקברים שם (בעוד שגופו נקבר בפירמידות שבצפון). אדפו הייתה מקום קדושתו של הורוס, האל נץ.

 

קום אומבו הייתה קשורה לאל כפול, ויש שם מקדש כפול, האל היה מצד אחד סובק, האל תנין, ומצד שני הרוהורוס, אביו של הורוס. המקדש בקום אומבו הוא מאוחר, אך בנוי על שרידי מקדש קדום.

 

 

ראו מאמרים על מצרים העתיקה - לחצו לקישור:

פירמידות 
הפירמידה הגדולה 
סקרה ודשור
הנילוס 
מקדשי מצרים

מצרים התיכונה   

מקדשי כרנך  

מקדש לוכסור 

מקדש קום אומבו    
יומיים באסואן
    
הירוגליפים 
נומרולוגיה מצרית

הדת המצרית

 

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו