לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

מקדש כפול בקום אומבו.

מקדש קום אומבו מיוחד במינו בכך שהוא למעשה מקדש כפול: יש בו 2 פתחים, 2 אולמות עמודים, 2 חדרי מנחות, ו2 קודש קודשים, והוא מוקדש ל2 אלים: האל התנין – סובך, והאל הנץ – הורוהורוס – הורוס המבוגר.

כשהגענו לקום אומבו זרח ירח מלא והוא הבהיר לנו במקצת את משמעות הדואליות הזאת: התנין היה חייה מקודשת לשמש, התנינים עולים לגדה ופניהם לשמש עם בוקר. הנץ היה קשור לירח. האל הורוס נפצע בעינו בעת הקרב עם סת והאל תות החזיר עין זאת לשלמותה. העין של הורוס זוהתה עם הירח שמתחסר ומתמלא. הכפילות של המקדש בקום אומבו היא כפילות של שמש מול ירח, האחד משדר, השני קולט, האחד ביום והשני בלילה. שהירח מלא, הרי שהשמש והירח נמצאים אחד מול השני. לא בכדי נקרא הורוס – הורוס של האופק הכפול. בכדי שהירח יוכל לשקף את השמש במלואה, בכדי שהוא יהיה מלא, הוא חייב להיות אל מול השמש, מקביל לה, בכדי להוות את ההעתק שלה.

הירח והשמש הם בעלי אותו קוטר בשמיים, דבר מפליא כשלעצמו, אלו הם שני גופים שונים לגמרי בגודלם, אך לעיננו הם נראים ומתקבלים באותו הגודל. המצרים הקדמונים תפשו את הירח כראי של השמש. בכדי שהראי יהיה שלם עליו להיות מקביל לתמונה האמיתית, זה הוא השיעור הטמון בהתמלאותו של הירח, בכדי שהוא יהיה מלא, שלם, עליו להיות במקום הנכון, אל מול האמת, אל מול השמש.

בקום אומבו יש 2 מערכות חדרים מקבילות, בכל אחת מהם ישנה אבן מזבח בקודש הקודשים, ו2 קדשי הקודשים נמצאים אחד ליד השני, מקבילים זה לזה. ניסיתי להרגיש אם יש תחושה שונה בכל אחד מהם, ואכן יש: באבן הדרומית הייתה תחושה של זרימה פנימה, ואילו באבן הצפונית הייתה תחושה של זרימה החוצה. אולי זה רק דמיון שלי, אולי לא?

כך או כך מוטיב מרכזי במצרים הוא העניין של הדואליות. להלן כמה דוגמאות לכך:

הופעת עקרון הדואליות במצרים:

- המצרים חשבו תמיד על כל מושג בליווי ההפך שלו: למשל, התרחבות לא הייתה יכולה להיות קיימת מבלי התכווצות. לכל דבר יש 2 צדדים, מכאן הגיעו המצרים להגות של תנועה הדדית: לא תיתכן תנועה בכיוון אחד, מבלי תנועה בכיוון ההפוך. דוגמא לכך קיימת בטקסי ההיטהרות במקדש: הכהן במקדש היה מטהר את צלם האל, ועל ידי כך מיטהר בעצמו. הטיהור של הורוס היה הדרך לטיהור של המקדש.

- במחשבה המצרית הייתה תפישה של מארג של דברים: רשת. העין המצרית, עינו של הורוס, מסמלת ידע, ויחד עם זאת מיוחסת לאריגה. סיאה, אלת הידע המצרית, נכתבה בהירוגליפית כפיסת בגד. (להקבלה של עין לאריגה ניתן למצוא סימוכין במבנה העצבים ההולכים מהעין למוח ובדרך פעולת הראייה המבוססים על עקרון החצייה – קרוסינג.)

- מצרים הייתה מחולקת למצרים העליונה ומצרים התחתונה: מצרים העליונה היא מצרים הדרומית. סימלה היה צמח הפפירוס, צבעה לבן, החיה שלה הייתה הנחש, לשליטה כובע לבן ומלא. מצרים התחתונה היא הצפונית, הדלתא, סמלה הוא צמח הלוטוס, צבעה אדום, החיה שלה היא הנשר, וכובעה חסר ואדום. המאחד את שני הארצות הוא השליט המצרי שנקרא "מלך 2 הארצות" – הפרעה.

- לפרעה היו 2 שמות, 2 מוטות, וכובע המשלב בתוכו את כובעי מצרים העליונה והתחתונה.

- לפירמידה 2 פתחי יציאה: אחד צפון ואחד דרום.

- המלכים של השושלת הראשונה נקברו ב2 מקומות: גופם נקבר בקבר צפוני, ואילו 4 האיברים החיוניים שהיו מופרדים מהגופה בתהליך החניטה, נקברו בקבר דרומי יותר ונפרד.

- צפון סימל נצח. אל הצפון המצרי הוא הורוס, שהוא פעימת הלב, השאיפה הרוחנית להארה המסומלת על ידי עינו של הורוס. בצפון היו כוכבים שנקראו "הבלתי מנוצחים", כוכבים שנשארו קבועים בשמיים. הצפון היה קו רציף, ישר, ההולך אל המקור, אל האלוהים. הגופה נקברה בצפון מכיוון שהיה בה את הניצוץ האלוהי.

- הדרום סימל עבור המצרים את המחזור, הלידה מחדש, את אותם חלקים באדם הקשורים לפלנטה.

אל הדרום המצרי הוא סת, מיוחסים לו תכונות של זרע – סמלו הוא האשכים. בדרום נמצאת מערכת כוכבי סיריוס שעליה נבנה לוח השנה המצרי, היא יוחסה לאגדת אוסיריס – האל המצרי המחדש עצמו מדי שנה במקביל לתבואה. לדרום יוחסו התכונות הפיזיות, המשכיות, ארציות.

- חיים ומוות: עיר מצרית הייתה מורכבת מעיר החיים במזרח, ועיר המתים במערב. אצל המצרים החיים היו קשורים למוות, ובמוות הם חיו שוב את החיים.

- גוף ורוח: הגוף נקרא "קהא" וסמלו דג. הרוח נקראת "אקה" וסמלה ציפור.

התהליך האוניברסאלי משוחק גם באדם, נזר הבריאה, מיקרוקוסמוס בין אדמה ושמים. כאשר האל חנום עשה את המין האנושי הוא יצר 2 דמויות זהות – קת או חומר אינרטי, הגוף האנושי, וקה או נשימה שמימית, הגוף הרוחני. הצירוף שלהם נותן לכל יצור אנושי חיים ונותן חיים גם ל"בה", הנשמה האינדיבידואלית, במילים אחרות מודעות האדם את עצמו, רצונו האישי כנגד זה של הבורא. הנס של הבריאה חוזר, כאקט של מודעות באדם, שנהיה בכך היצור היחיד שניחן ברצון ובמודעות של עצמו ולכן אחראי לפעולותיו.

- חומר ואנרגיה: "איך לתאר את הבלתי ניתן לתיאור.

איך להראות את הבלתי נראה.

איך לבטא את הבלתי מבוטא.

איך לתפוש את הלא נתפש."  זאת הדילמה הדתית המצרית.

- שמיים וארץ: "הם באים, המים של החיים הנמצאים בשמיים.

הם באים, המים של החיים הנמצאים באדמה.

השמיים בוערים לכבודך, הארץ רועדת לכבודך.

לפני הבריאה האלוהית שני ההרים נחצים.

האל יוצר את עצמו, לאל יש כוח בגופו.

החודש נולד, השדות חיים."

- אנכי ואופקי: הטקס המרכזי בחג המצרי המרכזי של השנה, חג שנחוג לכבודו של אוסיריס, היה שהמלך המצרי היה מעמיד את עמוד ה"דגד" ששכב, מסמל על ידי כך מוות. ההעמדה של עמוד ה"דגד" סימלה התחדשות.

- סיפור הבריאה: האל נפח, פתח, נותן חיים לעולם דרך הלב והלשון. השאיפה שבלב והכוח שבלשון. גירסה אחרת מדברת על הלב והיד.

-"זה אוסיריס שנח ברע.

זה רע שנח באוסיריס.

תעלומה. זה רע? זה אוסיריס?". 2 העקרונות הללו הם אחד.

ייתכן שהמקדש הכפול בקום אומבו היה קשור לא לירח ולשמש אלא לכוח הבונה – הורוס ולכוח ההורס – סובק שסומל על ידי התנין. השערה זו מקבלת חיזוק מכך שלעיתים הנחש שסימל את כוחות ההרס – אפופי סומל על ידי תנין. סובק נחשב לפטרון שנותן כוח לפרעה ולשומר הראש של האל רע וגם של סת. סת נתפש, גם הוא, ככוח ההורס. סובק היה בנה של ניית – אחת מאלות המלחמה של מצרים ומהשומרים על הגופה בקבר. יחד עם זאת סובק נחשב לעוזרו וחברו של הורוס, כעוזר לו באופן נסתר בקרב נגד סת, וייתכן שמכאן אולי הקרבה שבין ה2.

נושא זה של הדואליות של המקדש הוא נושא מעניין ומחייב מחקר נוסף. הכיוון של המקדש הוא דרום מערב – צפון מזרח, כיוון שאין לו משמעות הידועה לי בקשר לכיווני השמיים, אך יש אומרים שכיוון זה הוא בניצב לכיוון של הנילוס באותו מקום.

הביקור במקדש בקוםאומבו התרחש בדיוק בזמן שקיעת השמש וזריחת הירח מולו. וזה הביא אותנו, כאמור, להשערות המעניינות הנוגעות ל2 העיניים של הורוס. להלן כמה דברים בעניין זה.

העין: היקום כמיקרוקוסמוס במצרים.

"הבה ונקרא לרוח אנרגיה טהורה – אך היא ידועה לנו רק דרך אנרגיה מקוטבת.

הבה ונקרא לאל מודעות, אך הוא ידוע לנו רק דרך השלמה.

הבה ונקרא לאור התופעה הראשונה- אך היא ידועה לנו רק דרך חושך.

הבה ונקרא לפיצול הראשון הפעולה הראשונה של התהוות – אך היא ידועה לנו רק דרך הפרדה."

מהרגע שהאחד מתייחס לעצמו, אזי יש שניים, הוא והאחר.

העין של הבורא היא סמל לאור, 2 המאורות בשמיים, עין ימין היא השמש ועין שמאל הירח. השמש נותנת לנו אור וחום, אך גם שורפת. העין נתפשה על ידי המצרים ככדור.

לגבי עין שמאל – הירח, האגדות המצריות מספרות שהיא נפגעה על ידי סת. תות, אומן הכתיבה, מפריד בין סת והורוס, ומרפא את העין, יוצר את האואדגה – שלם, בריא. עין האואדגה. יחידות המדידה במצריה, ה"הקת", מיוצגת על ידי עין האואדגה, והחלקים שלה על ידי חלקים מהעין. היא גם הבסיס למדידה של זמן, ושל נפח.

האור של הירח נתפש על ידי המצרים כהחזרה של אור השמש, ולכן ראי היה בצורת הירח עם עין שמאל במרכזו. העין מסמלת את האור האלוהי הכלוא בחומר, שחייב להשתחרר. היא מקום מושב הנפש, והיא כל יכולה, מפני שבעצמה יש את הכוחות לגאולה. העין קשורה לאלוהות של אריגה – ידע –סיא.

העין השלישית נהיית בעלת כוח כשהיא משתרשת במצח. אז היא מקבלת צורת הקוברה – אוראוס. שקולט גם אור רוחני שמאיר את הרוח.

לבסוף: מספר מחשבות:

בגוף שלנו שני עניים, בשני עניים אלו יש 2 עיגולים שווים: גלגל העין. אלו הם הגלגלים היחידים בגוף. מחוץ לנו גם כן 2 עיגולים שווים: השמש והירח. שלמרבה הפליאה הם שווים בגודלם כפי שנראה מכדור הארץ. אלו הם הגלגלים היחידים בטבע שמסביב, גלגלים מושלמים כמו גלגל העין. גלגלים אלו הם עיניו של הבורא, עיניו של הורוס. העניין הוא שהעניים שלנו רואות רק בעזרת אותם שני עניים חיצוניות, מבלי השמש ביום והירח בלילה לא נראה כלום, והראיה הזו משמעה ידיעה!!!

המיקרוקוסמוס והמקרוקוסמוס מתחברים ומשלימים זה את זה.

 

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו