לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

מקומראן לקוראן - טיולים לרחבי העולם

סיכום הרצאתו של פרופסור גדליה סטרומזה

מקומראן לקוראן

בין המאה הראשונה למאה השביעית לספירה חל מפנה מהותי בתפישה הדתית העולמית באגן הים התיכון ואירופה. וזה מתבטא בכמה דברים עיקריים:

ראשית דבר הקורבנות פסקו, עד אז עיקרה של הדת היה הקרבת הקורבן, ואילו לאחר המאה השישית זה התפילה, הטקסים, הלימוד והמצוות. בנצרות הקורבן של ישו הוא האחרון והגדול מכולם, מחליף את עבודת הקרבנות. וכך מתפתחת לה דת עיקרית שעניינה קורבן הלב. ביהדות עקב חורבן בית המקדש נפסקת עבודת הקורבנות והיא מצטרפת לאחותה הנוצרית מלית ברירה. באיסלאם יש שרידים של עבודת הקורבנות יום אחד בשנה, בחג הקורבן, אך בעיקרה זאת דת של תפילה דבקות והלכה.

 

אם היית לוקח אדם ממחוז כלשהו באימפריה הרומית במאה ה1 לספירה, נגיד איטליה ומעביר אותו למקום אחר, נגיד סוריה, ומציב אותו בחצר מקדש, שם היו עושים את עבודת הקורבן, הוא היה מזהה את המקום כדתי, אבל אם אותו מצב היה קורה במאה ה7 הזיהוי היה אחר: כעבודת אלילים פאגאנית. משהו שאין לו קשר לדת אמת

 

שינוי נוסף שקורה בעולם הים התיכון והמערבי הוא הופעתם של ספרי הקדוש וחשיבותם, זה מגיע לשיא עם הקוראן. המילה האלוהית נהיית חשובה, אם עד אז כתבו בקלף, הרי שבתקופה זו מתחילים לכתוב בקודקסים – דפים ערוכים בצורת ספר. בנצרות יש לנו את הברית החדשה, ביהדות המשנה והתלמוד, ואילו באסלאם הקוראן. היו עוד דתות חשובות בעולם כגון המניכאים שהיו סוג של גנוסטיקה המשלבת מזרח ומערב, וזרתוסתרא, הדת הרשמית של איראן הססנית.

 

כיום אנו יודעים שהקוראן נשמר במקורו, מצאו בתימן כתבים מהמאה ה7 לספירה, מוחמד הושפע ממה שהיה קיים אז במזרח התיכון, ולפי סטרומזה גם מקבוצות של יהודים נוצרים, שמהם הוא קיבל את הגרסה של ישו על הצלב – הוא לא נצלב אלא שרד.

 

פרופסור סטרומזה קורא לתקופה הזו קלידוסקופית וטוען שהיא הייתה בבחינת נקודת השינוי, הציר של ההיסטוריה הדתית העולמית. במאה השלישית לספירה קשה היה למצוא את ההבדל בין הוגה דעות פאגאני כגון פלוטינוס, לבין הוגה דעות נוצרי כגון אוריגנס, סטרומזה מביא כדוגמא את נושא המונותאיזם, פלוטינוס טוען שיש תיאוס, אלוהות אחת מאחורי מגוון התופעות, ואילו אוריגנס טוען שיש סכנה בעודף מונותאיזם ולמעשה אחד הוא שלוש. אז מי הוא יותר מונותאיסט?

 

סטרומזה מדבר על שני אפוריות (פרדוקסים, סתירות פנימיות בלתי פתירות) של המונותאיזם:
מקור הרוע, ואל אחד אבל לא יחיד.
ואפוריות של הפוליתאיזם: אימפוטנטיות של האלים, אין מושג אחדות של המין האנושי.
ולכן יש אינסוף מעברים, דיאלוג. בין פולתאיזם ומונותיאיזם בשני הכיוונים, בסוף התקופה שבין קומראן לקוראן יש רק דתות מונותאיסטיות, דתות אברהמיות, אבל זה כבר סיפור אחר

 

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו