לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

נזירות אורתודוקסית

התפתחות הנזירות האורתודוקסית, בזיל הגדול, נזירות סורית, ועוד.

בכתובים הנוצריים לא מופיע נושא הנזירות, נהפוך הוא: לחלק מהתלמידים היו משפחות וילדים, למשפחתו של ישוע, ובמיוחד לאחיו יעקב, יש תפקיד חשוב בספר מעשי השליחים, ואם נקבל כפשוטם את דבריו של ישוע, ש"איננו בא לשנות מהתורה ולו פסיק אחד", הרי שאחת ממצוות היסוד של התורה היא מצוות פרו ורבו. אלא שרמזים לאידיאל חיי הנזירות מופיעים באמרות ישו והשליחים ובמיוחד במכתביו של פאולוס.

זאת ועוד, לפי התפישה הנוצרית כל נוצרי הינו כהן שיכול לקיים קשר עם אלוהים דרך ישוע. הוא יכול לקבל הדרכה ישירות מרוח הקודש. ומוטלת עליו ה"משימה הגדולה" להטיף את הבשורה. נזיר המתבודד במדבר לא יכול להשתתף ב"משימה הגדולה", ולא ממלא את תפקידו כשליח של רוח הקודש.

הנזיר הנוצרי הראשון היה סנט אנטוניוס ממצרים, שחי במאה השלישית. ספר נפוץ נכתב על חייו ובו מתואר סיפור הפיכתו לנזיר. הוא קרא פסוק בברית החדשה שבו ישוע עונה לאדם ששואל אותו מה לעשות בכדי ללכת בדרכו?

(מתי י 17-31. לוקס יח 18-30)
"ניגש אליו איש אחד ושאל: "רבי, איזה טוב עלי לעשות כדי להשיג חיי עולם?"
"אמר אליו: "מדוע אתה שואל אותי בנוגע לטוב? אחד הוא הטוב. אבל אם רצונך לבוא לחיים, שמור את המצוות."
"שאל האיש: "איזה?" השיב ישוע: "לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, לא תענה ברעך עד שקר. כבד את אביך ואת אימך, ואהבת לרעך כמוך."
"אמר הבחור: "את כל אלה שמרתי: מה עוד חסר לי?"
"אמר לו ישוע: "אם רצונך להיות שלם, לך מכור את רכושך ותן לעניים ויהיה לך אוצר בשמים: אחר כך בוא ולך אחרי."

אנטוניוס מפרש סיפור זה כציווי שעליו לעזוב הכול וללכת להתבודד עם ישוע במדבר. הוא מוכר את רכושו, נותן את הכסף לעניים, ויוצא למדבר נטריה במצרים, להתבודד עם ישוע ואלוהים במחשבותיו. הוא נהפך לדמות אגדתית וספר נכתב אודותיו. הספר חיי אנטוניוס שימש מקור השראה לרבים שיצאו למדבר בעקבותיו.  

המילה monk באה מן המילה היוונית מנכוס – לבד. הנזירות החלה בבודדים. הקושי של התמודדות עם חיי המדבר סימל עבור הנזירים מאבק עם השטן. הנזירים הפכו לקדושים פלאיים, שנמצאים יותר בעולם שמעבר לחושים מאשר בעולם הארצי.

עם הפיכת הנצרות לדת שלטת באימפריה הרומית והפסקת רדיפת הנוצרים בתחילת המאה הרביעית נתפשה הנזירות כסוג של הקרבה, ערוץ של הקרבה חילופי למרטירים הנוצריים, שמתו על קידוש דתם בזירת הגלדיאטורים. מדבריות מצרים היו למרכזי נזירות שקנתה מהלכים ונקשרה לצורות של מיסטיקה גנוסטית קופטית, שהייתה נפוצה במצרים באותה תקופה.

עם הזמן התעורר צורך לארגן את התנועה הנזירית הגדולה, וליצור מרכזי נזירות שיתופית, שבהם אפשר היה ללמוד, להקל על חיי הפרט ולנהל טקסים נוצריים כגון המיסה, שאי אפשר לעשותם ללא כומר. הראשון שארגן את הנזירים בקבוצה היה נזיר בשם פכומיוס. הוא התחיל את הנזירות הנקראת ה"קנוביטית", שבה הנזירים חיים בסוג מסוים של קהילה וחיי שיתוף. על גדות הנילוס ובמדבריות הוקמו מנזרים ענקיים ובהם אלפי נזירים שחיו חיי טהרה בשמשם דוגמא לעולם. מכאן נפוצה הנזירות השיתופית למקומות אחרים.

במאה הרביעית הגיע בסיליוס הגדול למצרים, למד את דרכי הנזירות השיתופית והתחיל בקפדוקיה שבתורכיה סוג חדש של נזירות שיתופית, בסיליוס בנה מנזרים ששימשו מודל לנזירות השיתופית האורתודוקסית וחיבר רגולה שמשמשת עד היום בקהילות נזירות אורתודוקסית. המנזר הפך בהשראתו להיות מרכז לחברה הנוצרית שבסביבה וכלי בשירות הקהילה.

במקביל החלה תנועת נזירות גדולה במדבריות סוריה, שפיתחה קווים ייחודים משל עצמה, והדגישה הפעלת איברים רוחניים רדומים באדם כדרך להפיכת אדם לאל וקליטת העולמות העל חושיים. בנוסף לכך התפתחה במדבריות סוריה תנועת נזירות סגפנית. בודדים שחיו כל חייהם במערות סגורות, קשורים לאבנים, על ענפי עצים, או מתבודדים על עמודים. בסגנון הפקירים של הודו.


בסיליוס הגדול:

בסיליוס הגדול נולד בקיסריה שבקפדוקיה, בצעירותו למד משפטים באתונה ביחד עם הקיסר לעתיד – יולינוס הכופר. אחותו השפיעה עליו להיות נזיר, ולאחר סיור במנזרי מצרים הוא הקים מנזר בקפדוקיה בעל מאפיינים חדשניים ועצמאיים. באותו זמן פסקו רדיפות הנוצרים והנצרות הפכה דת מדינה, בעקבות כך רווחה התחושה שימות המשיח קרבים, כעדות מאורעות הזמן שבישרו כי הגאולה קרבה.

כל הנזירים בכנסיות האורתודוקסיות למיניהם מקבלים את החוקה של בסיליוס, יש לו חוקה קצרה וחוקה ארוכה. בסיליוס טען שהאופי הנוצרי של נתינה ואהבה מחייב חיים בקהילה, שמצדה תורמת לסביבה, ולכן העדיף, באופן טבעי, את הנזירות הקהילתית, אלא שנזירות קהילתית זו, לפי בסיליוס, צריכה להיות מעורבת בקהילה החילונית ולתרום לרווחתה הן הפיזית והן הרוחנית.

לאחר שהקים את המנזרים שלו פקד רעב את קפדוקיה. בסיליוס, שהיה אדם עשיר, מכר את נחלות אחוזותיו הרחבות לקנות מזון לעניים, הוא עצמו עבד במטבח בכדי להכין אוכל לרעבים. הוא גייס את כל המנזרים שלו למשימה זו וסירב להפריד בין נוצרים ליהודים או פגאנים, הוא האכיל את כולם בטענה שלא ניתן להבדיל בין מערכת העיכול של יהודים, פגאנים, או נוצרים, וכדמות נערצת, שכנע רבים ללכת בדרכו. הוא אף בנה בתוך המנזרים בתי חולים ואכסניות לנודדים.

בוועידת ניקאה בשנת 325 נוסחו עיקרי האמונה הנוצרית, ובראשם עקרון "השילוש שהוא אחד". עקרון זה קומם את התנועה האריאנית שהתפשטה במזרח וסחפה אחריה גם את הקיסרים. היחיד שעמד בפרץ היה בסיליוס, שאף התעמת עם הקיסר וולנס לשם כך. הקיסר דרש את כניעתו ובסיליוס סירב. הקיסר המופתע ציין לפני בסיליוס שאף בישוף לא התנגד לו עד כה. בסיליוס השיבו: "כנראה שעד עתה לא פגשת בבישוף אמיתי".

"בסיליוס ראה בנזירות את דרך החיים היחידה היאה לנוצרי, ובאורח החיים השיתופי הקוינוביטי את הצורה המושלמת היחידה לחיי נזירות. לתורתו האסקטית יש מצע תיאולוגי ופילוסופי עמוק המושתת על כתבי הקודש, ותקנותיו לא באו אלא לבארם. ביסודה של תורה זו, מלבד הדבקות בכתבי הקודש, עומדת אהבת האל ואהבת הרע. משום כך חיפש להקים את מנזריו בארץ הנושבת, בקרב קהילות הנוצרים בערים, בעיירות ובכפרים, ולא בחבלי ארץ מרוחקים ומבודדים.
חיי היום יום הם שילוב של תפילה ומלאכה. בסיליוס קבע מחזור תפילה בן שבעה מועדים קנוניים ביממה. התפילות נערכו במשותף בכנסייה. בניגוד לאבסתטיים ראה בסיליוס במלאכה מרכיב חשוב בשגרת יומו של הנזיר. המלאכות שהמליץ עליהן היו: אריגה, סנדלרות, בניין, נגרות, נפחות וחקלאות. הוא קבע שהתוצרת החקלאית תשמש את צורכי המנזר והעודף יחולק לעניים. המנזרים לא נתפשו בעיניו כמרכזי ייצור ומלאכה גדולים כמו שהיו הקוינוביה הפכומיאנים במצרים. למשכילים ולמוכשרים בקרב הקהילה הוא התיר להתמסר ללימוד ולעיון בכתבי הקודש, והיתר לכך יש לקבל מראש האחווה.
בסיליוס הטיף למתינות בסגפנות ולאי הפרזה בצום או בערנות. נאסר על הנזיר לקבוע בעצמו את שיעור הסגפנות, או למנוע מפיו מאכלים מסוימים המוגשים לכול. כל סטייה מן הנורמה בכיוון של אסקטיות יתרה נתפשה כרדיפה אחר תהילת שווא.
בתורתו של בסיליוס נודעה חשיבות רבה לגמילות החסדים ולעבודה הסוציאלית של הנזירים בקרב הקהילה החילונית: עזרה לחולים, אספקת אכסניה לעוברי אורח, דאגה ליתומים, הוראה וחינוך לילדים בבית הספר הצמוד למנזר. ועל כן, בכל אחווה בסיליאנית יש למצוא אכסניה ובית חולים וכן בית ספר."

מתוך הספר של יוסף פטריך – על נזירות מדבר יהודה.

את דמותם של בסיליוס ושני רעיו ניתן למצוא כיום כמעט בכל כנסייה אורתודוקסית על מסך האיקונות, בדרך כלל בצד השמאלי של המסך או הכנסייה, לבסיליוס הייתה השפעה רבה על התפתחות תיאולוגיה נוצרית אורתודוקסית בעלת קווים מאפיינים מיסטיים.

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו