לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

נצרות ארמנית

נצרות ארמנית:

לפי האגדה מי שהתחיל את הנצרות בארמניה היה ברתולמו ותאודוסוס שהיו שליחים של ישו, זאת אומרת שהכנסייה הארמנית היא אפוסטולית. תאודוסוס אף נחשב לקבור בארמניה. מקורה של האגדה כנראה מאוחר, אך אין ספק שהנצרות הגיע לארמניה מוקדם מאד מסוריה, בשנת 301 הופכת ארמניה לארץ הראשונה המאמצת את הנצרות כדת רשמית וזאת תודות לגרגורי המאיר. בן למשפחה מלכותית ארמנית. הוא ברח עם משפחתו לקפדוקיה מלחץ הפרתים, ושם הוטבל לנצרות, חזר לארמניה בכדי לנצר את חבריו, אך נכלא ונשלח לבית הכלא. שם היה כלוא במשך שנים רבות עד שבנו של המלך חלה והוא חלם שרק גרגורי יכול לרפא אותו, גרגורי נקרא מהכלא, ריפא את בן המלך, והעביר את המשפחה המלכותית לנצרות. הוא שלח שליחים לכל רחבי הממלכה להפיץ את בשורת הנצרות ובכדי לרכוש את לב האוכלוסייה מינה את משפחות האצולה המקומיות לתפקידי מפתח בכנסייה, תפקידים שעברו בירושה במשפחה, את תפקיד הקתוליקון מילאה משפחתו שלו. את ימיו האחרונים בילה גרגורי המאיר בהתבודדות. הוא מת ב311. לאחר מותו נעצרה התקדמות הכנסייה בארמניה, כמו כן הרומאים השתלטו על המדינה. עם קבלת הנצרות כדת רשמית של האימפריה הרומית החלה תמיכה מסיבית של הנצרות הביזנטית בנצרות הארמנית. בסיליוס הגדול ניסה להביא את הנצרות הארמנית תחת חסותו, הוא מינה שושלת קתוליקנים חדשה מטעמו וסייר לרוחב ואורך הארץ, מנסה לכוון את הנצרות הארמנית לפסים של הנצרות היוונית. דבר זה הביא לתגובת נגד מצד הארמנים ובעיקר מצד המלוכה. המלך ביטל את משרת הקתוליקון ויצא נגדו, מינה קתוליקון משלו כנגדו ואותו כאחראי עליו, ואף חזר אל הפאגאניזם. בכך נקבע שגורלה של הנצרות בארמניה יהיה נפרד מהנצרות הביזנטית. לאחר מכן היו כמה מלחמות בין הפרסים לביזנטים שבהם נקבע שארבע חמישיות משטחה של ארמניה יהיו בשליטה פרסית. הפרסים החלו לרדוף את הנצרות מצד אחד ולעודד כל מיני כפירות מהצד השני. הארמנים הנוצרים נמלטו להרים ושמרו על אמונתם בחירוף שיניים, הרדיפות רק חיזקו אותם. איש השעה היה יצחק הגדול – הקתוליקון של תקופתו, הוא מיסד וייצב את הנצרות הארמנית, חיזק את הלימוד, ואף היה לו חלק ביצירת שפה ארמנית ואלף בית ארמני חדש. האדם האחר החשוב לאותה תקופה שהיה לו חלק המכריע בהמצאת הכתב הארמני הוא סט מסרופ, בשנת 404 הוא יצר את האלף בית הארמני בן 36 האותיות, כל אות הקבילה לצליל. לאחר מכן נעשתה עבודת תרגום אדירה של יצירות יווניות, דתיות ואחרות, וכן של שפות אחרות, לארמנית. מסרופ גם חיבר את האלף בית של הגרוזינים ושל האלבנים הקווקזים.

במאה הרביעית מסרופ ביחד עם יצחק הגדול ממציאים את הכתב הארמני ומתחילים במפעל ענק של תרגום כתבים לארמנית וכתיבת ספרות הדת והקהילה. ספר היסטוריה של ארמניה נכתב וכן שיחות של גרגורי המאיר.

האתגר הבא של הנצרות הארמנית היו הכפירות השונות, בארמניה היו הרבה חסידים לנסטוריות, למונופיזיטיות, לפאוליניות, ולגנוסטיסיזם. מבין כל הכפירות רק המונופיזיטיות תקעה יתד. פרוקלוס כותב לארמנים מסמך תיאולוגי כנגד הכפירות במאה ה5, מסמך המהווה אבן דרך בגיבוש התיאולוגיה של הכנסייה הארמנית. בזמן וועידת חלדקון היו הארמנים עסוקים במלחמות עם הפרסים, אך משהגיעו ידיעות על החלטות הוועידה דחו אותם הארמנים וראו בהם קבלה של הנסטוריות שנהפכה ליריב מר להם מכיוון שאומצה על ידי השליטים הפרסים. הם אימצו את העמדה המונופיזיטית ונהיו חלק מקהילות המזרח.

במשך המאה החמישית, השישית ותחילת השביעית היו ניסיונות של השליטים ואנשי הדת הביזנטיים להחזיר את הארמנים לחיק האמונה האורתודוכסית. חלק מניסיונות אלו אף כללו הכתבה של בעלי המשרות השונים וניסיון לכופף את ידם. ניסיונות אלו הצליחו על פני השטח לזמן קצר, במיוחד בזמנו של הרקליוס, אבל לא החזיקו מעמד לאורך זמן. בשנת 641 כובשים את ארמניה הערבים והנצרות הארמנית המונופיזיטית מתקבעת ומתחזקת ומתנתקת סופית מזו של ביזנטיון.

בימי הביניים מוקמת ממלכה ארמנית בטאורוס, בקיליקיה, ממלכה שיש לה קשרים הדוקים עם הצלבנים ומתקיימת עד 1375. ממלכה זו מבשרת פריחה ארמנית מחודשת בארכיטקטורה, שירה, פילוסופיה, ועוד... נסיכות ארמניות מתחתנות עם מלכי הצלבנים, אך גם עם מלכי הסלגוקים. לארמנים תפקיד חשוב במצרים האיובית, ונראה שקשריהם מכסים את כל המזרח התיכון.

ארמניה הקטנה הייתה תחת החסות של האפיפיור ושל מלך גרמניה. היא הוחרבה ב1375 על ידי הממלוכים.

ארמניה הקטנה הייתה קרובה ברוחה לרומא ומאמצים רבים נעשו עד המאה ה17 לחבר בינה לבין רומא. הקתוליקון שלה נפרד מזה של ארמניה הגדולה וישב בסיס, בעוד שזה של ארמניה הגדולה יצב בצמידן, מקום מושבו עד היום.

במאה ה16 בעקבות כיבוש פרסי מחודש ואכזרי במיוחד מתחילה הפזורה הארמנית באירופה. נמצא ארמנים בוונציה, פריז, מילן ורומא.

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו