לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

נצרות כופרת

הזרם הכופר

במשך כל ההיסטוריה הנוצרית היו תנועות מיסטיות שפירשו אחרת את הסיפור הנוצרי ואף היו בידיהם כתבים נוספים לאלו המופיעים בברית החדשה. המסורת החלה מוקדם מאד, אולי אף בחייו של ישו, שנטען עליו שהיה מורה רוחני מואר, ולאו דווקא בנו של האלוהים. בזכות הישגיו הוא הפך להיות בן מאומץ, כך גם באפשרותינו (הייתה תנועה במאה ה7 שנקראה ה"מאמצים").

התנועה המיסטית הנוצרית טענה לאפשרות של ידיעה בלתי אמצעית של האל שאותה לימד ישוע ולכן נקראה בשם "גנוסטיקה". היא הייתה המשך טבעי של זרמים מיסטיים ביהדות כגון האיסיים, הדת הפרסית, המיסטריות והכתות של העולם הקלאסי העתיק, ותורות המאגיה והנאו פלטוניזם שרווחו במצרים ואלכסנדריה במאות 1-3 לספירה. לאחרונה התגלה ארכיב של קהילה גנוסטית במצרים בשם נאג' חמדי השופך אור חדש על היקפה, עומקה ותפוצתה של תנועה זו. שהיוותה לרגעים איום ממשי על בכורתה של הנצרות ה"רגילה". התנועה הגנוסטית הסתמכה על כתבים שבהם יש את תורתו הנסתרת של ישו, כגון הבשורה על פי תומא שלא היו נגישים לכלל הקהל.
לאחר הפיכת האימפריה הרומית לנוצרית, הם הוצאו אל מחוץ לחוק ונרדפו ככופרים, אלא שעד אז הם תורתם הספיקה לחלחל לתוך מוסד הנזירות הנוצרית ולהופיע בסיני, מדבריות סוריה ומצרים, ומקומות מרוחקים כגון אתיופיה, ארמניה וגיאורגיה.

קבוצות שונות המשיכו להתקיים מחוץ למעגל ההשפעה של הקיסרות והנצרות האורתודוקסית וגם באופן חשאי בתוכה, וכך מוצאים אנו פאולינים בסוריה וארמניה במאה ה7 לספירה, מניכאים בדרום עיראק הקיימים עד היום, ו"מאמצים" באזור החסות של אנטיוכיה במאה ה3 לספירה.
בימי הביניים הופיעו הגנוסטים מחדש ובגדול על מפת הנצרות העולמית דרך שתי תנועות אדירות שכבשו לבבות רבים. בבלקן הייתה זו התנועה הבוגומילית שהתחילה בבולגריה ומקדוניה ומצאה לבסוף בית בבוסניה. ובאירופה הייתה זו תנועת הקתרים שמצאה בית בדרום צרפת. שתי התנועות נרדפו על ידי הממסד, ובסופו של דבר הושמדו ונעלמו.

גנוסטיקה מבחר מאמרים - לחצו כאן

 

התנועות הכופרות השונות לאורך ההיסטוריה


1. הגנוסטים הקדומים – התייחסו אל הלימוד הסודי של ישו המוביל להארה. אלוהים נמצא בתוכנו ומוטל עלינו לדעת את עצמנו, יש בנו יסוד רוחני טהור ויסוד ארצי טמא, ועלינו לזכך את הטמא בכדי להתחבר עם הטהור ולחיות כישויות רוחניות בעולם של אור ואנרגיות.

למאמרים על הגנוסטיקה - לחצו כאן

2. סיפורו של פאול מסמוסטה – הוא היה בישוף אנטיוכיה במאה ה-3 ונודע בהוללותו, שחיתותו והתנהלות שערורייתית, מכיוון שכך הודח על ידי סינוד של אנשי דת ממשרתו, אלא שזנוביה – מלכת תדמור, שהייתה הכוח החזק באזור באותה תקופה, תמכה בו, וכך הוא נשאר על מכונו. לאחר תבוסת זנוביה לקיסר אורליאן, הודח פאול מתפקידו.
יחד עם זאת הלימוד שלו היה מרתק: פאול טען שישו לא היה בן אלוהים, אלא אדם שבזכות מאמציו והדרך שעשה זכה שרוח הקודש תצטרף אליו לאחר הטבילה, וכך הוא נהיה למעשה בן מאומץ לאלוהים. ושכל אדם יכול לעשות את הדרך הזו. פאול ייסד תנועה שנקראת המאמצים. התלמיד הקרוב שלו – לוקיאן מאנטיוכיה, השפיע רבות על אריאוס שהתחיל את הנצרות האריאנית שסחפה את אירופה במאות 5-6 לספירה.

לקריאה נוספת - לחצו כאן

3. הפאולינים של ארמניה – הם נקראו על שם פאול מסמוסטה על ידי יריביהם, אך לא בהכרח היו קשורים אליו. מדובר בתנועה עם שורשים גנוסטיים, שסחפה את ארמניה ומזרח טורקיה במאות 7-9 לספירה. מקבלת משנה כוח מתוקף המחלוקת האיקונוקלסטית שגרמה למלחמת אזרחים באימפריה הביזנטית. הם יצרו מעין מדינה עצמאית בחלקים מארמניה תחת חסות המוסלמים. עד שנוצחו והוגלו לבולגריה וצפון יוון, ובמיוחד לעיר פלובדיב.
זה התחיל על ידי כומר בשם קונסטנטין שטען שהעולם הזה נוצר על ידי כוח רע שהוא השטן, והתנ"ך הוא ביטוי לכך. לעומתו ישו הוא כוח הטוב שבא לעולם כדי לגאול אותו ולהחזיר אותו למצב הרוחני הבראשיתי. הפאולינים האמינו בברית החדשה וגם בכתבים שנאבדו מהקנון הרשמי, כגון הבשורה אל הלאודיקנים וכתבים גנוסטיים נוספים. הם דגלו בחיי טוהר, התכחשו לכנסייה, לצלב, לסקרמנטים ופולחן מרי, שבכולם ראו עבודת אלילים.

לקריאה נוספת - לחצו כאן

5. אריאוס מאלכסנדריה – הוא הוכרז ככופר והסכנה הגדולה ביותר לנצרות, וועידות כנסייה כלל עולמיות התכנסו כדי להוקיע את תלמודו, ויחד עם זאת הצליח לסחוף אחריו חלקים גדולים של העולם הנוצרי ותורתו כמעט וניצחה באירופה. אריאוס היה פטריארך אלכסנדריה, אחד האנשים החשובים בעולם הנוצרי. הוא טען שישו נוצר מאלוהים ולכן נחות ממנו, יש רק אלוהים אחד והוא האב, לאחריו בא הבן שהוא האדון, ולאחריו רוח הקודש, מדרג בין אלוהים, ישו ורוח הקודש, הם אינם חלק מישות אחת. אריאוס הושפע מתורת המאמצים של פאול מסמוסטה והלימוד הגנוסטי במצרים. התורה שלו אומצה על ידי השבטים הגרמנים שהתנצרו באירופה על ידי השליח  האריאני ulfilas וכן על ידי קיסרים במאה ה4. אולם בסופו של דבר נוצחה ועברה מן העולם. ברוונה ישנו פסיפס מדהים בבית טבילה אריאני מהמאה ה6.


4. התנועה הבוגומילית – לצאר הבולגרי סימון הגדול היו שלושה בנים: צאר בוריס (שלימים נהיה יורשו), יוהאן רילסקי (שלימים נהיה מייסד הנזירות הבולגרית) ובויאנה שייסד את תנועת הבוגומילים. בויאנה היה הבכור והוא נועד להיות המלך, לשם כך נשלח למגנאורה – בית ספר גבוה בביזנטיון, ושם פגשו אותו אנשים מפרס שהחליטו שהוא מתאים לגילוי הסודות שלהם. הם חנכו אותו במאגיה והמיסטיקה הפרסית. כשהוא חזר לבולגריה הוא התחיל את התנועה הבוגומילית. העוזר שלו היה קצין גבוה בצבא שקראו לו בוגומיל, ועל שמו נקראה התנועה. הבוגומילים זכו לפופולאריות רבה ברחבי הבלקן, הם הטיפו כנגד הכנסייה האורתודוקסית ובעד שויון חברתי והמשיכו מסורות גנוסטיות קדומות של חיי טוהר, התייחסות דואליסטית לעולם, ואמונה במדרג של אנרגיות. הצאר הבולגרי האחרון – סמואל אהד אותם ועקבות של אמונתם מופיעים עד היום בנצרות הבלקנית. אלא שעם נפילת הממלכה בידי הביזנטים הם נרדפו על ידם ויותר מאוחר על ידי הסרבים, הם מצאו מקלט בבוסניה, שם ייסדו מדינה חצי עצמאית. במשך 200 שנה נוספות הם הפיצו אמונתם בכל העולם עד שנכבשו על ידי העותומאניים והפכו למוסלמים.

לקריאה נוספת - לחצו כאן


 

5. הקתרים – התנועה הקתרית הייתה האיום הגדול ביותר על הכנסייה הקתולית במאה ה13, היא התפשטה בחבל לנדוק הצרפתי, באזורי פיאמונטה ואגם ז'נבה וחלקים מאירופה. כנגד הקתרים בדרום צרפת יצא מסע הצלב האלביגנזי. מעניין לציין שבאזורים אלו שלטה שושלת וויזיגוטית שנטתה לאריאניות, שאחד מאנשיה היה רימונד מסן ג'יל, המפקד החשוב ביותר של מסע הצלב הראשון. אזור דרום צרפת במאה ה12 היה מעוז של סבלנות, תרבות ואנושיות, מפותח כלכלית ובעל תרבות עירונית מתקדמת. כל זה השתנה במהלך המאה ה13. המילה קתרים נובעת מתהליך הקתרזיס – טיהור שהוא השלב הראשון במסע הרוחני, לאחריו באים ההארה והאחדות. הקתרים דגלו בחיי טוהר ויצאו כנגד השחיתות של הכנסייה, הם ראו את העולם דרך משקפיים דואליסטיות והונהגו על ידי חבורות של טהורים שחיו חיי פרישות. היו סוגים שונים של קתרים והם השתלבו באוכלוסיה הכללית.
בצלב הקתרי 4 הזרועות מתחלקות ל8 והופכות ל12. זה היה גם הסמל של רוזנות טולוז. הם האמינו בגלגול נשמות, ואכן התגלגלו גם בדור הזה

הוא היה החוקר החשוב ביותר של הקתרים במאה ה20, שגדל באזור הפירנאים ומצא מערות הקשורות בהם, שמו Antonin gadal ולפי דבריו המושלמים בילו 3 שנים במערות אלו עוברים תהליך חניכה וטרנספורמציה המקביל לסיפור חייו של ישו בברית החדשה – טרנספיגורציה, מוות ולידה מחדש. לאחר מכן יצאו להטיף את הבשורה בכפרים, זה המשמעות האמיתית של הגביע הקדוש. הקתרים המשיכו מסורות רוחניות עתיקות של האיסיים, הרמטיזם ומצרים.

לקריאה נוספת - לחצו כאן

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו