לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

מסדר הנקשבנדיה והתימורידים.

 בתחילת המאה ה-15 הנקשבנדיה נהיים חשובים הודות לפעולותיו של אלא א דין אטר ומוולנה יעקוב קרהי, וגם הודות לקשר עם גילדות המקצועיות של הסוחרים והאומנים שנהיו חשובות בארצות התימורידים. הם התחילו לתפוש עמדות של משגיחים על התימורידים. השייך הודגה אל הרר הכריז: "הזמן הרע הגיע ולכן הדבר הטוב הוא להיות משגיח ומלווה של מלכים בשם המקופחים".
אל הרר עזר לתימוריד אבו סעיד לתפוש את השלטון במרכז אסיה, הסולטאן הזמין את אל הרר לסמרקנד והפך אותו ליועצו הקרוב. אל הרר נהיה עשיר מאד ובעל נחלות רבות ב-1454 הוא מצליח לגרום לבבור - שליט חורסן, להסיר את המצור מעל סמרקנד. ב-1463 הוא מצליח לעצור מרידה של נכד אולג בק נגד אבו סעיד. לאחר מותו של אבו סעיד חולקה נחלתו בין בניו, מה שהגביר את ההשפעה של הנקשבנדיה. בחורסן סולטאן חוסיין בייקרה מקים חצר של משוררים, הוא משורר בעצמו, וראש הממשלה שלו הוא אלישר נבואי, שמושפע מאד מהנקשבנדי בהראט בראשות דגמי.

 

מסדר הנקשבנדיה והאוזבקים.

ב-1501 מוחמד שייבני חאן כובש את סמרקנד ומרכז אסיה והורג את בנו של אל הרר. הוא מחרים את נחלות המשפחה ופוגע בנקשבנדי, אבל אלו שבאים אחריו, משנים את גישת השלטונות: נכדו של אל הרר מתמנה שגריר אצל בבור בהודו.  השייח החדש: סעיד אחמד הודגה, שידוע בתור מקדומ עזאם הוא בעל השפעה רבה מ1515 – 1540. הבן של שייבני חאן – מחמוד שולטאן ששולט בבוכרה נהיה תלמיד נקשבנדי ובנו עבדוללה חאן לומד אצל מקדום עזאם, הוא קרוי על שמו של עבדולה חודגה אל הרר. בזמן עבדוללה חאן מועברת הבירה מסמרקנד לבוכרה, בגלל החשיבות של הנקשבנדים והיותם שם. בזמן זה תפקיד השייח של האסלאם מצוי בידיו של סעיד מיר אי ארב מתימן שעל שמו מדרסה בכניסה לפוי קולן, הוא היה תלמיד אישי של אל הרר. עבדוללה בונה את המדרסה של עבדוללה חאן וגם את המדרסה של מיר ערב. אחריו מולך עבדול עזיז שבונה את המסגד של פוי קולן והמאוזוליאום של נקשבנד, וגם חנקה ומסגד של מגוקי אטארי בבוכרה. במילים אחרות במאה ה-16 יש לנו רנסנס דתי נקשבנדי בבוכרה שמקודם על ידי שני שליטים שעוברים חניכה נקשבנדית – ובראשם עבדוללה חאן ועבדל עזיז, הם בונים מדרסות, חנקות, את המרכז בקייסר עריפון, ומעבירים את הבירה מסמרקנד לבוכרה! בתחילת המאה ה-16

בסוף המאה ה16 מופיעים על בימת ההיסטוריה השליט עבדוללה חאן השני והשייחים הדוייברים. היורש של מקדום עזאם הוא השייח מוחמד אסלאם 1493 – 1563 שחי בכפר דויבר ליד בוכרה. בין תלמידיו היה אסקנדר השייבניד, הודות לתמיכתו של מחמוד אסלאם עלה בנו של אסקנדר – עבדוללה השני לשלטון בבוכרה ב1560. כבר קודם לכן עברו השליטים של האזור לבוכרה, עתה עוברת רשמית הבירה של כל הממלכה, כולל חורזם וחורסן. זוהי תחילתו של תור זהב נוסף בבוכרה. בזמן זה נבנים המדרסות צורסו ועבדולה חאן, גייקושן, מדריקן, אויפששה אאים,  חנקה של פייזבד, מדרסה של דוסטום, ועוד. חודגה מוחמד נהיה שייח האסלאם בממלכה, וכך גם בנו אבו בכר סעד. השייחיכים הדוייברים, שתחילתם במוחמד אסלאם ממשיכים דרך בנו אבו בכר סעד, זה בונה אחוזה מפוארת בכפר דוייבר, שבה מדרסה, מסגד, מאוזוליאומים, קברים, ועוד. זה קורה בסוף המאה ה-16 

הנקשבנדים בבוכרה במאות 17-18 

ב-1611 עולה שושלת חדשה לשלטון בבוכרה במקום זו של עבדולה חאן, ב-1611 עולים האשטקחנידס. והראשון הוא אמאם קולי חאן, הוא מאשר את זכויותיהם של השייחים הדוייברים. אחד מהם חודגה תדגידין חסן שנהיה יועץ לשליט, השליט אחריו - נדיר דיוואן בגי בנה מדרסה לזכרו של אל הרר בסמרקנד ובוכרה, אמיר יאלאנגוש בנה את המדרסה של שירדור במקום החנקה של אולגבק בסמרקנד.  בזמן החאנים הבאים : עבדול עזיז, סובחנקולי חאן ואוביידולה חאן 1645- 1711 תפקיד שייח אל אסלאם היה בידי השייחים הדוייברים. בתחילת המאה ה-18 ניסה עבדוללה חאן להיות עצמאי יותר. הוא הגביל את זכויות השייחים והפטור שלהם ממסים, התוצאה הייתה שהוא הורד מכיסאו והוצא להורג.
באמצע המאה ה-18 פולש נאדיר שהא מאיראן והורס את החאנות של בוכרה וחיווה, הוא פוגע בכוחם של הדוייברים. במקביל לאסלאם האורתודוקסי של השייחים הדויברים התפתח סופיות עממית, במיוחד מסדרים של דרווישים קלנדרים שבזו לכל קשר בין דת למדינה.

 

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו