לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

נרטיב על היסטורי

נרטיב על חדש להיסטוריה האנושית.

היה זה ליוטר שאמר את האמרה הידועה "אין יותר נרטיב על", אמרה שהיא מיסודות הפוסט מודרניזם. הכוונה שלו הייתה שההיסטוריה כפי שהתפתחה בסוף המאה ה-19 אימצה ברקע שלה נרטיב על של התפתחות החברה האנושית לקראת נאורות והפרט לקראת חופש. ההיסטוריה נחוותה בסיפור מתמשך המוביל לאנשהו, שזה היום, והיום הזה מייצג את הקדמה. המשמעות של ההיסטוריה נבעה מכך שהיא הובילה לתקופה הזו שהיא תקופה של נאורות לעולם וחופש לפרט. נרטיב זה נופץ, לפי ליוטר ואחרים, על ידי מאורעות המאה ה-20 ובראשם מלחמת העולם השנייה. ועתה אין יותר משמעות להיסטוריה, וכך גם לנרטיבי על משניים, כמו כיבוש המערב על ידי האמריקאים, הסיפור הציוני, ועוד.... כל הנרטיבים הללו הם מנקודת מבט צרה שמתעלמת ממה שקרה לצד השני ולא מספרת את הסיפור האמיתי.

אני רוצה להציע נרטיב על נוסף להיסטוריה האנושית שלפי הבנתי תופש גם במקרים ה"לא הגיוניים" כביכול, והוא הנרטיב של החיפוש האנושי אחר משמעות, ההתפתחות הרוחנית של האדם. כל ההיסטוריה האנושית היא ניסיון של חיפוש אנושי אחר משמעות, שלעיתים טעה בדרך והפך להיות שבוי בידיו של הסטרא אחרא, העולם האחר, כוח הרע. במובן זה נרטיב על זה הוא דתי אלא שהטרמינולוגיה שלו היא של עידן חדש ולא הדתות הממוסדות העתיקות. במהלך הדורות יש חיפוש מתמשך של אנשים אחר משמעות ומסורות רוחניות העוברות מתרבות לתרבות, מדת לדת, מתקופת זמן אחת לתקופת זמן אחרת, לעיתים בצורה ישירה ולעיתים בצורה נסתרת ישירה, ולעיתים בצורה על טבעית, מעבר של מחשבות.

ההיסטוריה האנושית גם מובילה לרגע הזה, ואם הרגע הזה הוא אפשרות של גאולה, של הארה, הרי שהכול הוביל לכך, וגם אם לא הוביל לכך, יש טעם בלאלץ את המציאות ולחבר סיפור חדש עם המרכיבים הישנים של העובדות ההיסטוריות בכדי לתת טעם לרגע העכשווי, גם אם החשיבות של הנרטיב היא הסיפור ולא העובדות ההיסטוריות, בסופו של דבר היסטוריה היא סיפור, ובמובן זה אני מסכים עם המגמה הסיפורית בהיסטוריה מבית מדרשו של וויט ואחרים. והעובדות צריכות להיות כלי בידיה ולא להיפך. מכיוון שהחיים שלנו הם סיפור גם כן וחשוב הוא שנספר לעצמנו את הסיפור הנכון, לא רק מבחינה עובדתית, אלא גם מבחינת מוטיבציה ורגשות, ואין זה אומר עיוות העובדות, אלא חיבורם בדרך אחרת.

אז נרטיב על חדש זה הוא החיפוש האנושי אחר משמעות המופיע בכל התקופות בהיסטוריה ונובע ממבנה האדם כמורכב מגוף ונפש וטרוד בבעיות המטאפיזיות של קיומו, כמו למה הוא כאן? מה קורה לאחר המוות? וכו'. במקביל לכך ישנה התפתחות במהלך הדורות שצריכה להוביל להתעוררות רוחנית של האדם שתקדם אותו שלב נוסף באבולוציה שלו לקראת מודעות אוניברסאלית ופיתוח יכולות על חושיות. ההיסטוריה היא הניסיון האנושי להתקדם אל השלב הזה, וצריך לראות אותה בהיבט גדול של המעבר מהומו ארקטוס להומו ספיאן. שלב חדש ובלתי אפשרי מבחינת נקודת המבט שלנו היום, אך שיתרחש באלף שנה הקרובות ויציב את האנושות ואת כדור הארץ במקום חדש. קוראים לזה בדתות הישנות גאולה או יום הדין. וזה מה שהרגישו מבשרי הדתות השונות כגון ישוע או מוחמד, אך לא ידעו לקרוא לזה בשמות שאנו קוראים לזה היום. וגם אם זה לא נכון במובן חברתי ועולמי רחב, הרי שזה נכון באופן אישי, שיש לאדם אפשרות להארה, וסיפור זה של ההיסטוריה רותם גם אותה למאמץ הזה, לצורך הזה. ומעבר לכך נראה שהאנושות צועדת לקראת סוף העידן הנוכחי עם הגמרות המשאבים של כדור הארץ. הציביליזאציה שלנו לא תוכל להמשיך כמו שהיא לאורך זמן וההתפתחות של ה200 שנה האחרונות של המהפכה התעשייתית וההשכלה תיאלץ להיעצר באיזה שהוא מקום ולשנות כיוון. סימנים לזה ניתן לראות כבר עכשיו.

 

קראו את המאמרים הבאים

היסטוריה רוחנית 1 - לחצו כאן

היסטוריה רוחנית 2 - לחצו כאן

היסטוריה רוחנית 3 - לחצו כאן

היסטוריה רוחנית 4 - לחצו כאן

היסטוריה רוחנית של אירופה - לחצו כאן

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו