לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

סיפורים מהמסנאווי

סיפורים מה'מסנאווי'

המפגש הראשון שלי עם ה'מסנאווי' אירע בגיל 30, עם התעוררות העניין שלי בסופיזם. מפגש מקרי עם שייח' אבו פלסטין בסכנין עורר את סקרנותי בדרך הסופית וגרם לי ללכת לספריה של אוניברסיטת חיפה, שם צילמתי את כל הספרים החשובים בנושא הסופים באנגלית. הספר שהכי מצא חן בעיניי היה סיפורים מה'מסנאווי', שאת חלקם תרגמתי מייד לעברית והתחלתי להפיץ בין מקורביי – במיוחד בקרב הילדים של השכנים, שלהם נהגתי להקריא את הסיפורים בהצלחה רבה.

הגדולה של רומי היא שהוא עובר מדיון בנפיחות של חמור לנושאים שברומו של עולם, שכולם הם שיעורים באחדות הבריאה. הכתיבה של ה'מסנאווי' זורמת מדבר לדבר ומעניין לעניין במעין זרם אסוציאטיבי של מודעות. עולם הדימויים של רומי עשיר ביותר וכתיבתו היא כמו טיול ביער קסום, שאדם הולך לאיבוד בתוכו. לטעמי, עד היום, אין עוד אדם אשר כותב כמו רומי.

לפניכם שלושה מהסיפורים של ה'מסנאווי', מלווים בדברי הסבר קצרים המופיעים בגוף הסיפור או לאחריו. הסיפורים ודברי ההסבר נלקחו ממעגל הסיפורים של המסדר הנקשבנדי, שם הם משמשים אמצעי לימוד עד היום.

סיפור על האיש החירש שהלך לבקר את שכנו החולה

איש אחד אמר פעם לאדם חירש: "האם אתה יודע ששכנך חלה?"

החירש חשב לעצמו: "אני רוצה ללכת ולעודד אותו. אך איך אוכל עם חירשותי להבין את מילותיו של אותו שכן צעיר, במיוחד שהוא חולה וקולו חלש?"

לבסוף טיכס עצה: "אלך לבקר אותו וכשאראה את שפתיו זזות, אנחש מה הוא רוצה לומר. הרי בסופו של דבר כולם אומרים את אותם דברים."

כשאכנס אומר: "מה שלומך, חברי המסכן הסובל?"

הוא יענה: "אני בסדר", או "אני די בסדר, תודה."

אז אומר: "תודה לאל! מה אתה מקבל לשתות?"

הוא יענה: "מרק עדשים או מרק יוגורט."

אז אומר: "לבריאות! איזה רופא מטפל בך?"

הוא יענה: "זה וזה."

אני אומר: "יש לו נטייה להצליח, בזכותו הכול יסתדר לטובה, שמעתי דברים טובים עליו. הוא המלאך שיגשים את כל הרצונות."

 

לאחר הכינו מראש את כל השאלות והתשובות, שמח וטוב לבב, עשה האיש החירש את דרכו לביקור החולה, שהיה על ערש דווי.

"מה שלומך?" הוא שאל.

"גוסס" ענה האיש החולה.

"תודה לאל!" קרא החירש.

האיש החולה נעלב על עמקי נשמתו.

"איזה סוג של תודה לאל היא זאת?" הוא חשב. "איזה מין בן אדם הוא זה?"

החירש הכין תשובותיו מראש, אך לא היו אלה התשובות הנכונות...

"מה קיבלת לשתות?" הוא שאל לבסוף.

"רעל", ענה האיש החולה.

"לבריאות!" קרא החירש, מרגיז את החולה עוד יותר.

"איזה רופא מטפל בך?" המשיך החירש.

"מלאך המוות, צא החוצה!" צעק הסובל.

"יש לו נטייה להצליח, בזכותו הכול יסתדר לטובה, שמעתי דברים טובים עליו, הוא המלאך שיגשים את כל הרצונות." אמר החירש ועזב את הבית מרוצה.

"אדם זה הוא האויב של חיי", קרא הגוסס.

"לא ידעתי שהוא יכול להיות כה נבזה."

 

מוסר השכל: רבים הם אלו העושים עבודות חסד ומכוונים ליבם לאישור וגמול. אולם למעשה, אותן עבודות חסד הן חטא נסתר כנגד אלוהים. מה שנחשב לטהור הוא למעשה שקרי. אנחנו באים מוכנים עם הדעות והאמונות שלנו, ולא פוגשים את המציאות כלל.

האיש שרצה כתובת קעקע – על הצורך במשמעת עצמית

זה היה ממנהגם של אנשי העיר קזין לקעקע בעזרת חוד מחט מלובן ציורים בגופם, והם לא סבלו כאב כלל.

יום אחד אדם מאותה עיר נכנס לספר ואמר לו:

"עשה לי טובה, אנא קעקע אותי."

"איזה צורה אתה רוצה לקעקע על גופך, אדוני האמיץ?" שאל הספר.

"קעקע צורה של אריה שואג," אמר האדם. "נולדתי במזל אריה, אז קעקע תמונה של אריה, עשה זאת היטב ודקור עם המחט ללא רחמים."

"היכן אתה רוצה שאקעקע את הדמות?" שאל הספר.

"קעקע את התמונה היפה על שכמת הכתף." אמר האיש.

מייד כשהחל הספר לתקוע את המחט בכתפו של הלקוח, הוא החל לצווח:

"אדון יקר, אני מכריז בזאת שרצחת אותי! איזה סוג של דמות אתה מקעקע?"

"אריה, כמובן, כפי שביקשת." ענה הספר

"באיזה חלק התחלת?" צווח האיש

"התחלתי עם הזנב", ענה הספר.

"וותר על הזנב, ידידי היקר," אמר האיש, "הזנב של האריה הוציא את נשמתי, תן ולאריה יחסר זנב, האריה יכול להתקיים גם בלי זנבו. החוד של המחט גורם לליבי להתעלף."

הספר החל לדקור שוב במקום אחר, בלי פחד, בלי משוא פנים, בלי רחמים.

"איזה חלק של הגוף אתה דוקר עכשיו?" יילל האיש.

"זו האוזן, אישי הטוב", אמר הספר.

"השאר אותו בלי אוזניים, רופא חכם," אמר האיש, "האריה יכול להתקיים גם בלי אוזנו, וותר על האוזניים ועשה את האריג קצר!"

הספר תקע את מחטו במקום נוסף, ושוב האיש החל לגנוח.

"איזה חלק של הגוף הוא מקום שלישי זה?" הוא התלונן.

"זו הבטן של האריה, כבודו", ענה הספר.

"השאר אותו ללא בטן," התחנן האיש, "התמונה מלאה מספיק גם כך, מדוע האריה צריך בטן?"

הספר נראה המום ונשאר זמן רב נטוע במקומו כשאצבעו בפיו. לבסוף זרק את המחט על הרצפה, ואמר:

"האם שמעתם אי פעם על דבר כזה? מי ראה אריה בלי זנב, בלי ראש ובלי בטן? אלוהים בעצמו לא המציא מעולם כזאת חיה!"

 

מוסר השכל: שא באומץ, אחי, את כאב הדקירה, כדי שתוכל להימלט מהרעל של העצמי הכופר שלך. אנשים שנמלטו מקיום עצמי – השמש, הירח והכוכבים משתחווים לפניהם.

הפילוסוף ואיש הסירה

פילוסוף אחד עלה על סירה, הוא פנה לאיש הסירה עם הבעה של שביעות רצון עצמית על פניו ושאל אותו:

"האם למדת פעם פילוסופיה?"

"לא." ענה איש הסירה.

"אזי בזבזת את חצי החיים שלך לשווא." אמר הפילוסוף.

איש הסירה נראה מדוכא עד עפר, אך באותו הרגע לא ענה דבר. בינתיים השתנתה הרוח וסחפה את הסירה אל מערבולת.

איש הסירה צעק אל הפילוסוף:

"האם אתה יודע לשחות?"

"לא." ענה הפילוסוף.

"אזי בזבזת את כל חייך לשווא," הוא קרא, "מפני שהסירה שלנו הולכת לטבוע במערבולת."

 

מוסר השכל: אתה יכול להיות המלומד הגדול ביותר של זמנך, אך חשוב, ידידי, איך העולם עובר – גם הזמן!

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו