לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

סנט קלייר היא קלרה הקדושה, אחותו הרוחנית של פרנציסקוס הקדוש, שפעלה במרכז איטליה במאה ה13 וייסדה מסדר משלה, הקתדראלה הראשית שלה וקברה נמצאים באסיזי ולמסדר שייסדה יש שלוחות בארץ ישראל (ירושלים)

 

כבר בצעירותה היא הרגישה את אלוהים קורא לה. ובעזרת אביה הרוחני וחבר הלדרך פרנציסקוס החליטה להקדיש עצמה לאלוהים, להיות אהובתו וכלתו של אלוהים, מקריבה עבורו הכול בנאמנות ללא גבול ובשמחה. את הקריאה אל אלוהים מרגישות גם כיום מספר מועט של נשים מיוחדות כגון האחיות הקלאריסיות בירושלים. משהו קורא להן והן חייבות לענות.

היא הייתה בת למשפחה אצילה. אימא הייתה אישה חסודה שעלתה לרגל אפילו לירושלים, נתנה אוכל לעניים והתפללה רבות. לפני הלידה היה לה חזון בכנסייה שבו נאמר לה שתלד אור גדול. התקופה הייתה רווית מלחמות והמשפחה נאלצה לעזוב לכמה שנים את אסיזי. בחזרה באסיזי היא נפגשה מפעם לפעם עם פרנציסקוס שהכין אותה להקדשתה לאל. בינתיים היא התפרסמה בהתנהגותה המיוחדת, ברצינות ובנדיבות שלה. פרציסקוס ראה בקלרה מתנה שהוא אחראי על העברתה לאל. פרנציסקוס נהיה המורה הרוחני של קלרה המכוון אותה אל אהובה ותומך בה במסירות המוחלטת שהיא מפתחת כלפיו. אם צריך הוא הרחיק עצמו ממנה כדי לא להפריע לקשר בינה ובין אהובה.

כשקלרה הייתה מוכנה היא ברחה מהבית, עושה בדרך ניסים כמו להרים בריח כבד, והוקדשה אל האל בכנסייה בסאן דמאינו, לאחר מכן היא נשלחה למנזר נשים בכדי שקרוביה לא יוכלו להכריח אותה לשוב. לאחר 18 יום הצטרפה אליה אחותה אגנס. לאחר זמן לא רב הועברו האחיות אל כנסיית סאן דמיאנו שם יצרו קהילת נשים החיה חיים של התבוננות והגות, מובדלת מן העולם.

 

בעוד שהדגש אצל האחים היה פעולה בעולם החיצון והטפת הבשורה, הבאת ישו לעניים ולאנשים הפשוטים, הרי שהדגש אצל האחיות היה החיים הפנימיים, הגות ומדיטציה, תוך כדי ניתוק מהעולם. אלו שני צדדים של אותו דבר והוא הביטול המוחלט של האני בפני האל והחיים באל. קלרה ופרנציסקוס משלימים זה את זה. מספר חברות מתקופת הילדות הצטרפו אל קלרה, הם חיו חיים של קהילה אוהבת ותומכת, כשמטרת כולן היא התחברות עם האל והן רואות את עצמן כולן כאהובותיו וארוסותיו. מעין הרמון של האל. קלרה הוכרחה על ידי פרנציסקוס להיות אם המנזר. היא הייתה ידועה בסיגופים האישיים הקשים שלה, כולל חולצה שורטת, אך כלפי האחיות דגלה במתינות וסבלנות. היא פיתחה את התכונות הנזיריות של צניעות, משמעת, חסד, כוח. פרנציסקוס הדריך אותם מפעם לפעם, לעיתים רק בכתב, וזה הספיק. היה קשר רוחני בין פרנציסקוס וקלרה שלא הצריך מפגשים תכופים. עצם הידיעה על קיום השני נתנה להם כוח.

 

כשבוע לפני מותו של פרנציסקוס הייתה קלרה חולה ופחדה שתמות לפניו מבלי שתספיק לראות אותו שוב. פרנציסקוס הרגיע אותה במכתב, ואכן, אחרי מותו נלקחה גופתו למנזר בכדי שהאחיות וקלרה בראשן, יוכלו להיפרד ממנו.

הסוד של קלרה היה התפילה, היא התפללה יומם ולילה, מגיל 18 סגרו עליה 4 קירות מהם לא יצאה לעולם. היה זה לילה ארוך שהוקדש כולו לתפילה. בזמן שהתפללה היו פניה מאירות והיא הייתה באיחוד עם האלוהים.

 

לקלרה הייתה התייחסות מיוחדת ללידה של ישוע ולילד ישוע, אולי כפיצוי על כך שלא היו לה ילדים משלה. היא הזדהתה לחלוטין עם ילד זה וראה אותו בדמיונותיה. באופן כללי הפרנציסקאנים הדגישו את הלידה של ישו מצד אחד ואת יסוריו ומותו מהצד השני. פרנציסקוס התחיל את המסורת של הצגת עריסה בכנסייה בכריסטמס ובאחת הפעמים הופיע בחזיון ישו התינוק בעריסה זו, כפי עדות האנשים. גם קלרה זכתה לחזיון של ישו התינוק בעריסה בזמן הכריסטמס. הפלא היה שבן האלוהים, המרומם שבמרומים, נמצא בעריסה של איכרים ועטוף בחיתולים מזוהמים.

קלרה נהגה להתעמק בסבל של ישו. פרנציסקוס המורה שלה ביקש שתי בקשות: האחת להרגיש את הסבל של ישו, לקחת חלק בנשיאה שלו. והשנייה להרגיש בו זמנית את האהבה שהייתה בליבו למרות הכול. קלרה הייתה שותפה לאות שאיפה. לקראת השבוע הקדוש היא חוותה בגופה את סבלו של ישו ופעם אחת אף התעלפה למשך 24 שעות.

 

ההגעה של ישו לעולם והסבל שלו הם הביטוי האולטימטיבי של אהבה. ההתחברות לאהבה זו מאפשרת להכיל בתוכנו את כל העולם, להתחבר לעולם האמיתי. הבידוד אפשר לקלרה לנקות את הלב שלה ולקבל באופן מלא את המילה של אלוהים, את האהבה האלוהית. היא השתמשה בזה בכדי להכליל בתוך האלוהות את כל העולם שהכירה, את הפרחים, הציפורים, העלים, ובמיוחד את האנשים והצרות שלהם. הבידוד של הנזירות לא נועד להפריד אותם מהעולם, אלא להיפך, לאפשר להם להיות כלי ריק שיוכל להעביר את כל העולם דרכו, להכיל את כל העולם, בדרך אל האלוהים. ולכן הוא היה חיוני.

 

קלרה נהגה להתפלל עבור אנשים וכן לרפא בעזרת סמל הצלב אותו הייתה מתווה באוויר למולם ומעליהם. קלרה גם התפללה עבור אסיזי ויש אומרים שהצילה אותה מכיבוש של צבאות זרים.

בברית החדשה מופיעה הסיפור על מרתה ומריה מגדלנה שישו התארח בביתם בהר הזיתים. מרתה דאגה לכל צרכי הנאספים והייתה טרודה, בעוד שמריה מגדלנה דאגה רק לישו ומשחה את גופו בשמנים יקרים. לכאורה מרתה הייתה הצדקת ומריה מגדלנה מבזבזת שמנים יקרים לשווא, אולם ישו אומר שדווקא מריה מגדלנה עושה את הדבר הנכון, מכיוון שהצרכים לא רבים כל כך, הם ידאגו לעצמם, ואילו הצורך היחיד שצריך למלא, הצורך באהבה ובמסתורין האלוהי, אליו מגיבה מריה מגדלנה, קלרה ראתה את עצמה כמריה מגדלנה ואת הנשים של העולם כמרתה, מעניין לציין שמרתה מבקרת את מריה מגדלנה ורק אז ישו מתערב ומסביר את העולם ההפוך שבו אנו חיים.

 

לקלרה היה חשוב מאד העוני. היא לחצה על האפיפיור שיאפשר תקנון למסדר המונע כל רכוש. למעשה היא החזיקה את עצמה בחיים בכוח, למרות מחלה קשה, עד שתקנון זה יתקבל ומתה יום לאחר מכן, היא הייתה חולה במשך 28 שנים, אך הנבואה אמרה שעד שהאפיפיור יגיע לסאן דמיאנו היא לא תמות, דבר שאכן קרה. הנושא של עוני חיוני לפרנציסקאנים. ישו הופשט מבגדיו לפני שהועלה על הצלב וגם פרנציסקוס הוריד את בגדיו והחזיר אותם לאביו בזמן המשפט שלו לפני כמור העיר. ישו אומר שצריך למכור את כל הרכוש ולתת אותו לעניים, ואז ללכת אחריו. הנזירים מפרשים זאת כקריאה לנזירות. וויתור על הרכוש והבגדים נתפש כוויתור על העולם הזה. הבגד הוא בגד הגוף. קלרה דגלה בהסתמכות על ההשגחה האלוהית שתספק מחסורינו, במקום על אדם, וכשזה לא הספיק היא ידעה לעשות ניסים. היא גרמה לחצי כיכר לחם להספיק ל50 נזירות. שכפלה את נס הלחם והדגים, וגרמה להופעת דג ועוגה לפי בקשת נזירה חולה, משום מקום. אלא שהדאגה של האל למחסור לא אומרת שאל לנזירות לעבוד, כדוגמת הפרנציסקאנים דגלה קלרה בעבודה בתנאי שהיא לא מרחיקה אנשים מהאל, העבודה חשובה כנגד עצלות התוצאה שלה לא קשורה בחשיבות העבודה כשלעצמה במידה והעבודה לא מספקת את התזונה, רק אז יש לפנות לקיבוץ נדבות וחסדים.

 

שנתיים אחר שמתה הוכרזה כקדושה.

 

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו