לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

ספרות תומאית - טיולים לרחבי העולם

ספרות תומאית The gnostic discoveries, m. y. meyer

קבוצת ספרים זו כוללת את הבשורה של תומא, הספר של תומא המתחזה (האמרות הסודיות של יהודה תומא שנרשמו על ידי מתיא), הדיאלוג של המושיע. מפעלות תומא, שבתוכו יש את המנון הפנינה. מפעלות תומא לא מופיע בספריית נאג חמאדי
האמונה בנצרות תומאית קיימת עד היום בכנסייה של סנט תומא בהודו.

ישו בתומא לא עושה ניסים, קם לתחייה, משיח, הוא ישו חי הקיים באמרותיו. היה מקור שנקרא Q שממנו נלקחו האמרות של מתי ולוקס, שחזרו אותו וקיבלו את הבשורה של החוכמה  Q . the critical edition of Q  הספר מוסתר תחת הסיפור של מתי ולוקס. תומא ביחד עם מקור Q מראים ישו שהוא מורה חוכמה. ישו הוא רק ישו. לא משיח ולא כרייסט, אדון,מאסטר. אין אפוקליפסה ואין בן אלוהים. מלכות אלוהים כבר נמצאת, אבל אנשים לא רואים אותה. זאת מנוחה מהעולם.

בטקסט של הבשורה לפי תומא יש מקום לפרשנות והפעלת האינטלקט של הקוראים במכוון. אינטראקטיביות. משהו חי ולא מת שמתקיים בזכות התגובה של הקורא. זה לא משהו שקרה בעבר, אלא ישו אומר כיום. כאשר תעשו את השניים אחד..

 

תומא חובר באדסה בסורית, ולאחר מכן תורגם ליוונית וקופטית, יש שינויים בגרסאות. הוא מופיע לאחר הספר הסודי של יונחן ולפני הבשורה של פיליפ. לפי בדיקות פפירוס חלקי הבשורה היוונים (נמצאו במקומות אחרים) הם קדומים מאד. כך גם הנושאים שלו. חוסר בהירות על השליחות, תפקיד יעקב, הצורה של האמרות קדומה לזו הקאנוני.

אמרה 17 "אתן לכם מה שעין לא ראתה, אוזן לא שמעה, יד לא נגעה, מה שלא עלה בלב אדם". נשמע כמו אמרות של פאולס במכתב אל הקורינתיים.

בספרות המוסלמית מופיעים אמרות של ישו מתומא. אל רזאלי בתחיית הדתות כותב דברי חוכמה של איסא, האמרות הם נסתרות במובן שצריכה ללוות אותם עבודת פרשנות של הקורא. תובנה מביאה להבנה שמביאה לחיים.

האמרה האחרונה מדברת על הפיכת האישה לגבר, זה היה סמלי, ומופיע הרבה בעולם העתיק. הנקבה היא האדמה , והגבר השמים. האישה היא גבר לא שלם, ללא איבר מין.

 

מאמר: נצרות וספרות תומאית קדומה באדסה

הנוסעת איגרייה מספרת שביקרה בקברו של תומא באדסה בסוף המאה הרביעית. אנשים שונים החל מרובינסון, קוסטר ואחרים טענו שבסוריה התקיים סוג שונה של נצרות קדומה, בעלת מסורת מיסטית, ופועל יוצא מזה הוא שהבשורה על פי תומא היא ממקור נצרות זו. קיומה של נצרות סורית קדומה יש לו משמעות מעבר למקום עצמו. המשמעות היא נצרות ארמית השואבת ישירות ממסורות ארץ ישראל בניגוד לנצרות ההלנית של פאולוס ואנטיוכיה. הברית החדשה נכתבה ביוונית, אך אם הייתה נצרות ארמית קדומה מקבילה בסוריה הרי שייתכן שהיו לה ספרים משלה, מקורות משלה. אנו יודעים על נצרות יהודית נוצרית של כתות כגון האביונים, ועל בשורות הקשורות אליהן כגון הבשורה אל הנצרנים והבשורה אל האביונים, אך כאן מדובר על משהו שהוא בנוסף לזרם זה. זרם נוסף ועצמאי. שהוא זה שנתן את ההשראה לבשורה על פי תומא ולזאנר התומאי הכללי.

 

באוסף הספרים שבו נמצא הבשורה על פי תומא בנאג חמדי היו שבעה ספרים, אחד מהם היה תומא המתחזה. שלכל הדעות הוא מאוחר יותר מהבשורה על פי תומא, מהמאה ה-3. בתוכו נמצא אחד המשלים הגנוסטיים החשובים ביותר, הלא הוא משל הפנינה.
לפי מירצה איליאדה
[1], המנון הפנינה הוא מוטיב השכחה של הנשמה ששוכחת את זהותה. הגואל שנגאל. הסיפור מספר על נסיך הנשלח למצרים להביא משם פנינה שנשמרת על ידי נחש מלחשש. הוא שוכח את זהותו ונהיה חלק מהמצרים, לובש את בגדיהם. הוריו שולחים לו מכתב התעוררות בדמות נשר שיורד עליו והופך למילים. הנסיך נזכר בשליחותו, חוטף את הפנינה וחוזר הביתה

 

תומא המתחזה נקרא גם תומא האתלט. הספר משתמש בפתיחה במילים: אלו הדברים הסודיים של ישוע, כמו הבשורה על פי תומא, כמו כן הוא מדבר על "לדעת עצמך". הספר סגפני, לא מזכיר את התאונה הקוסמית שבשלה נוצר העולם הרע. הדואליות היא יותר אנושית – גוף, נפש, ורק אחר כך קוסמית – למעלה למטה, אבל המימד של טוב ורע חסר. היצירה היא במסורת החוכמה. המוטיבים של חיפוש, מציאה, מוטרד, מנוחה ושליטה מודגשים, מוטיבים אלו נמצאים בבשורה על פי תומא – אמרה 2.

ישנו דואליזם פלטוני בין הנראה של החושים שהוא אשליה לבין הלא נראה של הרוח שהוא אמיתי

 

לפי ימאוצי[2] גיבסון, קוסטר וקוויספל פתחו את התיאוריה שהנוצרים הראשונים הגיעו לאדסה מישראל לאחר החורבן. במקרה זה מדובר על סוג קדום של נצרות שבחלקו היה פליטים כגון האיסיים שהצטרפו לעדה הנוצרית הקדומה והשפיעו עליה. עדות לתפישת נצרות זו מוצאים בבשורה על פי תומא שנכתבה, לפי דעתם באדסה .

 

פרופסור ורבלובסקי בהקדמה לספר תומא מדבר על קהילה תומאנית בסוריה וארץ ישראל ועירק עד המאה ה4. שהוציאה את הספרים "ספר תומא האתלט - מתחזה", עם המנון הפנינה.

 

לפי איילין פייגלס[4] Elaine pagels תומא היה השליח להודו, כך מופיע בכל המקורות. ייתכן מאד שהבשורה על פי תומא והספרים התומיים האחרים מושפעים מהפילוסופיה ההודית – בודהיזים והינדוהיזם, כך לפחות לפי מבקר הגנוסטיות במאה ה-3 – היפוליטוס. חיזוק לדעה זו בא מכיוון בלתי צפוי. חוקר הבודהיזם האנגלי Edward Conze מציע שהבודהיסטים היו בקשר עם הנוצרים התומיאנים בדרום הודו ודרך נתיבי הסחר שפרחו במאה ה2 לספירה השפעות תיאולוגיות עברו למערב.

 

אפריל דקוניק[5] April Deconick אומרת שהבשורה על פי תומא שופך אור על התיאולוגיה של הנצרות הקדומה בירושלים ב30-50 לספירה, מייד לאחר ישו, שעיקרה עוסק בקץ הזמן. משם זה עבר לסוריה ונצבע בצבעים המקומיים. יש עדות לשכבה ארמית קדומה מתחת לגרעין ושכבה סורית מתחת לתוספות.

במרד הגדול עברה הקהילה מירושלים לפלה בעבר הירדן ומשם לסוריה. מכיוון שהקץ לא הגיע הדגש עובר אל המיסטי. העובדה שהקץ לא הגיע גרמה לקהילה לפרש את אמרותיו של ישו בדגש אחר – מיסטי. הדרך הייתה להכיר – גנוסיס את אלוהים בדרך אינטימית, לדעת אותו - זה קץ הימים. הקריאה הייתה לנזירות כדי להפוך לגוף אדם רוחני, להיות כמו ישו. לאחר כיבוש הגוף וחיקוי ישו יש התוויה של דרך רוחנית שמהותה מדיטציה על מילותיו. המסע המיסטי כולל:

מעבר דרך התחום השמימי כדי לראות את ישו – אמרה 37 .

סגידה לפני כס מלכות אלוהים – אמרה 15.

ללמוד את דרך המעבר בעולמות השמימיים – אמרה 50

כדי שהמאמין יוכל לראות את אלוהים לפני שה אמרה 84

 

אפריל משוכנעת שתומא הוא ספר קדום של זרם הנצרות הסורית. נצרות זו מדגישה דרך להפוך להיות חזרה דמות אור, המצב הראשוני. החטא הקדום לא ביטל אפשרות זו להארה שאפשר לקרוא לה גנוסיס – ידיעה, אך הופעתה נמשכת בתיאוזיס האורתודוקסי ומסורת ההיסטכייה. לפי אפריל חוסר ההכרה בכך שהנצרות הסורית בתחילתה הייתה מיסטית וכיוונה להתאחדות עם האלוהי בתוכנו. הביא לכך שלא זיהו את תומא נכון בגרסה מוקדמת מאד של נצרות זו[6]

 

לסיכום: במאה ה4 מתפתחת נצרות מיוחדת בסוריה שהיא במהותה סגפנית ושואפת להארה. הדרך הרוחנית מורכבת מהשפלת האגו והתמלאות באור האלוהי. הכותבים של אותה נצרות כותבים על מראה הקיימת בתוכנו, חלק אלוהי שצריך להתעורר דרך ידע ולהפוך אותנו למלאכים בעודנו בחיים, לחבר אותנו לטבע האמיתי שלנו[7]. נצרות זו היא דרך רוחנית המורכבת מכמה שלבים. ייתכן מאד שמסורת מיסטית זו משקפת נצרות קדומה יותר שהתפתחה באדסה וסוריה כבר מהמאה ה-1 לספירה בהשפעת תנועות מיסטיות יהודיות ואחרות כגון האיסיים, בודהיזם, ועוד. והיא זו שהשתמשה וכתבה את הספרים מהזאנר של תומא. במידה וכך הוא הרי שזהו זרם נוצרי קדום שאין בהכרח קשר בינו לבין הגנוסטיקה במובנה הצר.[8]

 

מאמרים על הזרם והספרות התומאית - לחצו לקישור

ספרות תומאית

הבשורה על פי תומא

מאמר על תומא

נצרות סורית

תומא המתחזה

דיאלוג של המושיע

מפעלות תומא

 

 



[1] איליאדה מירצ'ה – תולדות האמונות והרעיונות הדתיים, חלק ב'. הוצאת נמרוד. תל אביב 2002 עמ' 231

[2] Edwin m yamauchi – pre Christian Gnosticism. Wipf&stock publishers. Eugene ohio 1973   p. 81 

[4] Elaine pagels - The Gnostic gospels

[5] April Deconick - The gospel of Thomas. Expository times. Vol 118.10. 2007 pp 469-479

[6] NICHOLAS PERRIN - Recent Trends in Gospel of Thomas Research (1991-2006):Part I, The Historical Jesus and the Synoptic Gospels. Currents n biblical research. Vol 5.2 2007, p 187

[7] דבריה של תנועה נזירית זו מופיעים בספר

 Ignagio pena. the amazing life of the Syrians monks in the 4th – 6th century. Franciscan printing press. Milano 1992

[8] יש לציין שייתכן והקשר של הבשורה על פי תומא לתומא הוא מיקרי, ושפשוט כותבי בשורה זו חיפשו אילן גבוה להיתלות בו ולכן הוסיפו את שמו בתחילת הספר, יחד עם זאת צריך לציין ששמו של תומא מופיע גם באמרה מספר 13

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו