לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

אתרים באזור סקרה:

משמעות השם סקרה הוא: התמצאות. המקום היה עיר המתים של הבירה המצרית הקדומה ממפיס, ולמעשה גם גיזה ודשור הם הרחבות של בית הקברות הענקי הזה שאורכו כ30-40 קילומטר!

היום סקרה הוא אתר ביקור שנבנה בו אף מוזיאון, חונים במגרש החניה ומשם אפשר להמשיך ברגל לאתרים השונים. האתר הבולט ביותר הוא כמובן פירמידת המדרגות של צוסר, הפירמידה הראשונה בעולם, שנמצאת בתוך קומפלקס קבורה מרשים. ליד פירמידת המדרגות ישנם קברים כמו זה של מררוקה – אציל מצרי בתפקיד גבוה, שבנה אחוזת קבר המזכירה יותר ווילה, ובה ציורי קיר, פסלים שלו, דלתות דמי, ועוד...ליד הקבר של מררוקה יש קברים מרשימים אחרים וכן פירמידות קטנות מהשושלת השישית שניתן להיכנס לחדרי הקבורה שלהם והחשיבות שלהם היא ששם מופיעים לראשונה כתבי הפירמידות, הכתבים המצריים הקדומים ביותר, על הקירות. בהמשך המישור של סקרה ישנם קברים רבים נוספים, פירמידות הרוסות, ואף את אתר הסרפאום שמשופץ לאחרונה. אתר זה היה מרכז הכת של סרפיס, שהייתה שילוב של ההלניות והדת המצרית ותפשה מקום מרכזי בזמן השלטון התלמי של מצרים, שם נהגו לקבור את הפרים החנוטים המקודשים – פר האפיס.

מתחם צוסר ופירמידת המדרגות:

צוסר היה מלך מהשושלת השלישית והיה לו ווזיר גאוני בשם אמנהוטפ שיותר מאוחר קודש כאלוהות מצרית. באותו הזמן בנו קברים בצורת מסטבות, מעין מלבן גדול שצלעותיו קירות קישוטיים, עם בליטות ושקעים (כמו חומה). הרעיון של אמנהוטפ היה לבנות מסטבה על גבי מסטבה כך שתיווצר פירמידת מדרגות, והוא אכן בנה את פירמידת המדרגות בשלבים. דרך אגב אימנהוטפ היה גם רופא מוכשר וזוהה יותר מאוחר עם האל אסקלפיוס היווני. חידוש נוסף שלו היה שעד אותו הזמן בנו את המסטבות מלבני בוץ והוא החל לבנות באבן, דבר שאפשר את בניית הפירמידה. בכדי לבנות אותה היה צריך להשתמש בזויות נכונות (74 מעלות) כדי שהבניין יעמוד בעומס. האבן לפירמידה הובאה ממחצבות ממזרח לנילוס. הקיר מסביב לקומפלקס אורכו 545 מטר ורוחבו 278, גודל זה מזכיר את רחבת הר הבית . גובה הקיר 10.5 מטר. הקירות מזכירות ארמון מצודה של מלך בממפיס. ישנם 14 דלתות מהם 13 דמי ורק אחת אמיתית בכניסה הדרום מזרחית, הכניסה עוברת דרך מקדש. הדלת מזכירה סרקה – צורת כתב שעליה שם ההורוס של המלך נכתב, אחד מ5 השמות הקדושים שנתנו למלך. המקדש בכניסה הוא מעבר עמודים מקורה באבן שמזכירה קורות תמרים, בין העמודים נוצרים נישות שבהם כנראה היו פסלים של ישויות שנקראות נום, 20 נישות מכל צד.

לפני הפירמידה יש חצר גדולה שנקראת חצר ההב סד, שם היה המלך רץ בין 2 אבנים בצורת האות b ביום הכתרת היובל שלו (שהיה נחגג אחר 30 שנה) וכן כל 3 שנים אחר כך. טקס זה אפשר למלך להמשיך לשלוט ולפי אנתרופולוגים הוא שריד של טקסים של ציפים שבטיים שאותגרו כל כמה זמן, ואם לא היו בשלים לשלוט אף הוצאו להורג על ידי זה שמחליף אותם....

ממזרח לחצר יש דוגמא יפה של קבר מסטבה באורך 94 מטר וברוחב 13 מטר. מהמסטבה יש מסדרון שיורד 28 מטר לתוך האדמה לגלריות תת קרקעיות שסגורות לקהל. איש לא יודע בדיוק למה בנו גם מסטבה ולמה שימשה, היא לא שימשה לקבורה מכיוון שחדר הקבורה שלה קטן מדי. יש כאלו שאומרים שזה היה ביתה של הקה שסמלה את תחייתו מחדש של המלך, וכאן המלך נקבר באופן סמלי במהלך ההב סד (הפסטיבל של היובל). יש אומרים שזה היה קבר דמה שסימל את הקבר בדרום, באביידוס, שהרי מלכי מצרים נקברו ב2 מקומות: בצפון – בסקרה, ובדרום – באביידוס. יש גם השערות אחרות.

בפירמידת המדרגות יש 6 מדרגות. גובה 62.5 מטר, רוחב הצלעות הוא 109 ו121. מתחת לפירמידה ישנם גלריות תת קרקעיות גדולות. הכניסה לגלריות היא מצפון לפירמידה באזור מקדש הקבורה. ישנה מנהרה בעומק 28 מטר ורוחב 7 מטר המובילה לחדר קבורה מגרנית בגודל 2.96 על 1.65 על 1.65 שם כנראה נקבר המלך. מצאו בגלריות 40.000 ווזות וגם אבנים שונות שהיו שייכות הן לצוסר והן למלכים קודמים, הקירות של הגלריות מקושטים באריחים כחולים כדוגמת ווילונות הארמון, ניתן לראות דוגמא שלהם במוזיאון המצרי. כמו כן יש על הקירות סצנות של המלך מבצע את ההב סד.

בטקס אחר של ההב סד שוחרר פר ועל המלך היה לתפוש אותו, לאחר מכן הוא החזיק את המטה של השלטון בידו, מעניק פוריות לאדמה ולאנשים של מצרים.

בחצר של צוסר הרבה קפלות לאלוהיות השונות. בכל קפלה מקום לפסל האל. במזרח 12 קפלות של אלוהיות מצרים הנמוכה, במערב 10 קפלות של אלוהיות מצרים הגבוהה.

בפינה הצפון מזרחית של הפירמידה יש חדר קטן ובו פסלו של צוסר, זה פסל הקה שלו. הוא מוצג כיום במוזיאון המצרי, אך יש עותק במתחם עצמו. ניתן להציץ בפסל מבעד פתח בקיר הפונה צפונה, הדבר המעניין הוא שהפסל מסתכל לכיוון כוכב הצפון של אותם ימים – אלפא דרקוניס!

הסרפאום.

מהשושלת ה18 המצרים מתחילים לקדש את פר האפיס, שהוא ההתגשמות החיה של האל פתח. השור הנבחר הוא הבן היחיד של אמו, שחור עם כתם לבן בצורת יהלום על המצח וסמל של חיפושית על הלשון, הוא נבחר על ידי הכוהנים וטופל בקפידה, היה רק שור קדוש אחד בכל זמן, וכשהוא מת חיפשו שור אחר. כשהשור מת חנטו אותו במקדש מיוחד בממפיס ושמו את האיברים הפנימיים שלו ב4 כדים, קברו אותו בארון עץ בסקרה, בקבר שעליו מקדש., בזמן השושלת ה26 נחפרו גלריות תת קרקעיות גדולות ששימשו עד התקופה התלמית, תלמי ה1, המושיע, קידם את פולחן סרפיס מאחד את האמונה בשור הקדוש עם אמונת אוסיריס ועם אמונות יווניות. סרפיס הוא אל הרפואה, פוריות והעולם הבא, והשם סרפאום, ניתן, לכן, למקום קבורת הפרים. עוד סרפאום נבנה באלכסנדריה.

בגלריה המרכזית ישנם 20 סרקופגים ענקיים מגרניט מאסואן שכל אחד מהם שוקל יותר מ60 טון. על 3 מהם שמות של מלכים מהשושלת ה26, 30 והתקופה הפרסית.

אבו סיר.

מקדשי הפירמידות נבנו מרצפת בזלת ועמודי גרניט. מי שחפר באבו סיר זה בוקהרט. שידוע גם בארץ ובפטרה. הוא יצר מודל של פירמידת סהורה שמוצג במוזיאון המצרי.

הסיפור של אבו סיר הוא הסיפור של השושלת החמישית שבה עולה לגדולה פולחן אל השמש רע, והמרכז עובר מסקרה לאבו סיר. לפי פפירוס מצרי עתיק ששמור בברלין קוסם מסתורי בשם דגדי שחי ליד מיידום מספר למלך צאופס – בונה הפירמידה הגדולה מהשושלת הרביעית, על ההולדת האלוהית של 3 מלכים על ידי רודגת – אשתו של כוהן של רע, שמולידה 3 ילדים עם גפיים מזהב, שאביהם הוא בעצם רע, והם נהיים 3 המלכים הראשונים של השושלת החמישית.

הראשון הוא אוסרקף שקומפלקס הקבורה שלו עדיין בסקרה, השני זה סהורה – טביעת רגלו של רע, והשלישי זה נפרירקרקקי. ממצאים היסטוריים מראים שאכן סהורה ואוסרקף הם אחים. אוסרקף הוא הראשון שבונה מקדשי קבורה מיוחדים לאל השמש. סהורה מעביר את המשכן המלכותי ליד אבו סיר והוא הראשון שבונה פירמידה באבו סיר. מצאו גם מקדש שמש של אוסרקף באבו סיר, אך מקדש השמש השלם ביותר הוא זה של ניאוסרה באבו גורב, המלך השישי של אותה שושלת. הפנלים שלו הם עכשיו במוזיאון המצרי. הם מראים את הפעילויות של כל עונה חקלאית ומחזקים את המושג שהסדר המתקדם של הטבע תלוי באל השמש. בחלק המערבי של הקומפלקס יש עדיין שרידים של אובליסק גדול, סמלו של אל השמש. ליד קיר עמדה סירת אבן גדולה שדימתה את סירתו של רע במסעו בשמים.

רוב הקברים בסקרה הם של כוהנים ממקדשי השמש והפירמידות של השושלת החמישית, למשל הקבר הפופולרי של פתהוטפ, שהיה מפקח של הכוהנים של הפירמידה של ניאוסרה. או טי שהיה המפקח של הפירמידות של נפרירקרה ונאוסרה וכוהן של רע במקדשים של סהורה ואחרים.

לקראת סוף השושלת החמישית, לאחר זמנו של נאוסרה, החשיבות של פולחן רע יורדת. השליט האחרון של השושלת החמישית זה אונס. הוא חוזר לסקרה, בונה שם את הפירמידה שלו, ושם ניתן למצוא לראשונה את ספרי הפירמידות הכתובים על הקירות, בהם ניתן תפקיד חשוב לאוסיריס דווקא.

דשור.

מסקרה המשכנו לדשור, מקום שם בנה סנפרו את הפירמידות האמיתיות הראשונות. סנפרו היה המלך הראשון בשושלת הרביעית ובונה הפירמידות הגדול בעולם, בימי חייו הוא בנה 4 פירמידות! מהם 2 גדולות מאד הנמצאות בדשור, אליהם שמנו את פעמינו.

הפירמידה הגדולה הראשונה שרואים היא הפירמידה האדומה. זו הפירמידה הראשונה שנבנתה כפירמידה אמיתית ולא פירמידת מדרגות, והיא נקראת אדומה בגלל צבע אבני הגיר ששימשו בבנייתה, כל צד שלה אורכו 220 מטר, זווית השיפוע 43.4 מעלות, והגובה 101.5 מטר. הכניסה בגובה 28 מטר, ואין ספק שזהו מבנה מרשים ומסיבי ביותר. מהפתח יורדים לתוך חדר קבורה כפול מתחת לפירמידה, כשנכנסים אליו ויש שקט מסביב (זה אפשרי בפירמידה הזו מכיוון שאין כל כך הרבה מבקרים כמו בגיזה) ניתן להרגיש באמת את האנרגיות של פירמידה, ולפי הבנתי גם משהו מהעולם שמעבר, עולם המתים. על הפירמידה היה כיסוי של פרמדיון מונוליתי מאבן משובחת, וזה מאשר את התיאוריה שגם הפירמידות של גיזה היו מכוסות בפירמדיון כזה.

4 קילומטר מדרום יש את המבנה המוזר של הפירמידה הנטויה, פירמידה שזוויתה משתנה באמצעה. מסביב לה יש מקדש עמק וכמה פירמידות קטנות. הזווית משתנה מ54.31 ל43.21 בגובה 47 מטר, לפי החוקרים סנפרו מתחיל לבנות את הפירמידה הזו בזווית לא טובה, באמצע הם תופשים את הטעות, עוברים לזווית הנכונה, אולם התוצאה הסופית לא משביע את רצונו של סנפרו ולכן הוא בונה פירמידה נוספת צפונה יותר, הלא היא הפירמידה האדומה, ושם הוא נקבר....

גובה הפירמידה 97.26  וכל צד אורכו 188.5 מטר. יש לפירמידה כניסה מצפון וממערב, הכניסה הצפונית גובהה 11 מטר וניתן להגיע אליה בפיגום שיש במקום, אך לא להיכנס. הפירמידות הקטנות הנלוות גובהם 26 מטר.

2 הפירמידות ביחד יוצרות קומפלקס מרשים, בלב המדבר, שמרחוק נראה עמק הנילוס, ונותנים את התחושה של הוד קדומים של ימי קדם, ניתן לתפוש שלווה בצל הפירמידות, או בחולות, להסתובב סביבם ללא הפרעה, ואף להתבודד, כפי שנאמר, בתוככי הפירמידה האדומה...

ממפיס.

ממפיס הייתה בירתה העתיקה של מצרים, בית הקברות שלה היה סקרה.

השם ממפיס נגזר משם קברו של פפי הראשון, מהשושלת השישית, שיש לו קומפלקס פירמידה בסקרה הקרובה. מן-נפר פפי, זה היה שם הקבר. ממפיס היא עירו של פתה ומקום מקדש פתה. ממפיס מתחרה בהליופוליס הסמוכה על היות המרכז הדתי החשוב ביותר במצרים, בה מחליף פתה את האל אתון. פתה נקרא גם פתה סוקר אוסיריס, ומכאן השם סקרה. פתח היה אל האומנויות והפסלים, ילדי המלוכה חונכו במקדשו. השליטים הראשונים בנו 2 קברים: האחד בסקרה והאחד באביידוס. ממפיס שמרה על חשיבות גם כשהבירה עברה ללוקסור, היה כאן מחנה צבאי גדול, ונסיכי הכתר גדלו כאן, נחגג כאן פסטיבל הסוקר, פסטיבל הסד, האשורים הרסו את ממפיס. ואחר כך הפרסים, אלכסנדר הגדול הקריב כאן קורבן לשור אפיס.

עם ייסוד הממלכה המשותפת על ידי מנס. הוא הקים בירה בממפיס, במקום החיבור בין מצרים העליונה ומצרים התחתונה. ממפיס הייתה ידועה בשם "זו המקשרת בין 2 הארצות". כמו כן קראו לה גם "בית הנשמה של פתח". ומכאן דרך שיבוש יווני הגיע השם של אגיפטוס, או אגפט. בממפיס יוצר האל פתח את האדם מאדמה, לש אותו על האובניים. הוא הנפח האלוהי – הפיסטוס, הוא הבורא, מביא לעולם החומר את העקרונות הנוצרים על ידי אתון. הוא עצמו נהיה ה8 הראשונים ואז נהיה ה"אדמה שעולה" הוא יוצר עצמו כלב, כלשון, יוצר את העולם דרך הלב והלשון, המילה, הלשון מתארת את מה שהלב מרגיש. הוא יוצר מחדש את השמונה דרך תשוקת לבו ומילת לשונו.  ה8 שהיו הזרע והיד של אטום נהיים השיניים והשפתיים של פתח. פתח מתאימים במובנים מסוימים לאל התנ"כי. היוצר במילה ומאדמה. פתח מאפשר לעקרונות הקוסמיים להיכנס לתוך המינרלים, צמחים, חיות, הוא עובד ביחד עם סחמת – בעלת העוצמה, ונפרטום, ההתגשמות של אטום. בממפיס יש מקדש לפתח.

אפיס

היה אל מחייה הפרעה פתה, החל מהשושלת השנייה, מופיע בממפיס, אולם פולחנו נודע יותר בממלכה החדשה. היו מחפשים בכל פעם פר שחור שנולד כתוצאה מברק, מאור,  ומקדשים אותו, הפר גר בבית מקדש מיוחד, וכל תנועותיו נצפו והיו להם משמעות. כשהוא מת קברו אותו באופן מלכותי.

אמונהטפ השלישי בונה את הסרפאום, מקום קבורת השורים, בממפיס במאה ה14 לפני הספירה (אם אני לא טועה) ומאז נקברים בו יותר מ60 פרים.

הפרעה מזוהה עם כוח ופוריות "השור של אמו". השור נושא בתוכו את הכוח של הפרעה.

תכונות שור האפיס: משולש לבן על מצחו, כנף נשר לבנה על גבו,סימן חיפושית מתחת לשונו, ירח חסר על צדו הימיני, שערות כפולות על זנבו.

כשאוסיריס נהיה פתה, אזי שור האפיס נהיה הקה של אוסיריס, הכוח המחייה של אוסיריס. השור הועבר בתהלוכות ברחובות וניתן היה לראות אותו במקדשו מבעד חלון מיוחד, נשימתו ריפאה מחלות ונתנה פוריות.

המצרים היו מחפשים שור אפיס חדש לאחר שהקודם מת. בארץ של אלים אבסטרקטיים, היה שור האפיס התגלמות ממשית של האל שאפשר לראות אותה ולדבר איתה, הוא הוחזק במקדש פתה בממפיס.

לאחר שנבחר השור הוא עבר תקופת הכנה של 40 יום בו היו מגישים לו מאכלים מיוחדים ורק נשים היו באות אליו ומתפשטות לפניו, לפי דיודורוס היווני. 

לאחר מכן היה טקס הכתרה והשור היה חי בחלק מיוחד בדרום המקדש, מקבל מסג' כל יום, רוחצים אותו מבשמים אותו ישן על כריות מקבל אוכל מיוחד, בקיצור חיי שור. כמו כן היה לו הרמון של פרות שהיו מובאות לפניו לפי צורך.

לאפיס השור היו מקריבים שורים אחרים, לאחר שנבחרו במיוחד, רק אלו שהיו נקיים משערות שחורות. ההקרבה הייתה אירוע דרמטי שבו המשתתפים מכים עצמם בחרטה על ההרג. כמו כן היו חוגגים לשור יום הולדת במשך 7 ימים. השורים הגיעו לשיבה טובה, אך כשהם מתו היה אבל כבד עוטף את מצרים במשך 60 יום, האדוקים היו מגלחים את ראשם ואוכלים רק ירקות במשך הזמן הזה.

 

עגל הזהב.

סיפור שור האפיס והפולחן שלו, מסביר אולי את הקמת עגל הזהב על ידי העברים ברגע שהם הרגישו את האלוהות בהר סיני, זאת הייתה דרך לתקשר עם האלוהות הזאת, וזה נשאר אחר כך בבית המקדש על ידי 12 שורי זהב שנושאים את קערת הים.

 

סראפיס.

במאה ה3 לפני הספירה השליט היווני של מצרים תלמי הראשון מנסה ליצר דת חדשה שהיא שילוב של הלניות עם הדת המצרית. הוא יוצר את הכת של סראפיס האל אפיס מתחבר עם אוסיריס ומכאן סראפיס, ומזוהה עם יופיטר. סראפיס הוא אל הרפואה וקשור לפולחן המתים.

תלמי רצה לזהות את סראפיס עם דמות אדם, הוא הביא פסל מיוחד לאלכסנדריה שזוהה על ידי 2 "מומחים" כהתגלמות המלאה של סראפיס, בעוד שהשור הוא רק הקה של אוסיריס הרי שהפסל הוא התגלמות אוסיריס סראפיס עצמו. האנשים שזיהו את הפסל היו המלומד המצרי מנטו ואחד ממשפחת אאומולפידאה, שהיו המשפחה שממנה תמיד נבחרו המורים והמדריכים של המיסטריות של אלואסיס.

 

 

 

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו