לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

עבדות ברומא

העבדות ברומא הייתה בהיקף גדול יותר ואעז ואומר גם קשה יותר מאשר ביוון. תרמו לכך המלחמות הרבות והכיבושים שסיפקו כמויות גדולות מאד של עבדים. ההתפשטות הרומית הייתה מהירה מאד מעבר ליכולת הגידול האורגנית של המדינה. מנגנוני השלטון שהתפתחו נשענו על עבודת עבדים שגלשה גם לתחום החקלאי. החקלאות הזעירה ברומא (לפי פיליניוס הזקן) כמעט ונעלמה ובמקומה היו מגדלים את התוצרת החקלאית באחוזות ענק מעובדות על ידי עבדים. (ביוון נשארה החקלאות בידי החקלאים הזעירים). זה הביא מצד אחד ליצירת פרולטריון עירוני שהיה צריך להאכיל אותו ולהעסיק אותו ומצד שני לכמויות גדולות של עבדים באזורי הכפר. ברומא התפתחה כלכלת עבדים.
התרבות הרומית התאפיינה, בין השאר, ברדיפה אחר הכסף ואכזריות, אילי הון קבעו מה יקרה במדינה והיו מעין מדינה בזעיר אנפין (דוגמא טובה לכך זה קראוסוס מתוך הטריומוורט), אותם אילי הון רצו להגדיל את הכנסתם בכל מחיר והם ניצלו לצורך כך את עבודת העבדים, לא היה שום דבר אישי בינם לבין עשרות אלפי העבדים שלהם שהיוו בסך הכול כוח עבודה זול. העבד היה רכוש מוחלט של אדוניו שיכול היה להתאכזר אליו כרצונו. דוגמא טובה לכך הוא ודיוס פוליו, איש עשיר ועבד לשעבר שבנה בביתו בריכה עם דגים טורפי אדם והשליך לתוכה כל עבד שלא מצא חן בעיניו.

 

זה היה הצד האחד של היחס בין אדונים לעבדים בחברה הרומית, דבר שהביא למרידות העבדים הגדולות, אך היה לחברה הרומית גם צד אחר:
העבדים התחלקו לעבדים בחקלאות ומכרות והתעשיות הגדולות, ומצבם של אלו לא שפר, אך היו גם עבדים אחרים ובראשם עבדי הבית ועבדי המדינה. המערכת הבירוקרטית הרומאית ברמת המדינה, עיר ואף בית, נשענה במידה רבה על עבדים משכילים שהגיעו בעיקר מהעולם ההלני. עבדים אלו מלאו תפקידים רבי חשיבות בעולם הרומי ואנו יודעים זאת, בין השאר, על ידי מחקריהם של ויוור, מוריסטן  ואחרים. מוריסטן מצא כתובות קבר באוסטיה בקרבת רומא ובפומפיי, בהם מפורטים תפקידיהם של עבדים משוחררים. עבדים היו מזכירי הקיסר, ממונים על הכספים ועוד. לפי אותם מחקרים כשלושה רבעים מעבדים אלו נשאו נשים בנות חורין, ורבים מהם קיבלו שחרור עם הזמן  בצורה זו חלק גדול מאוכלוסייתה של איטליה היו עבדים משוחררים.
בקרב עבדי הבית התפתחו פעמים רבות יחסי ידידות והערכה בין אדונים למשרתים, דוגמא טובה לכך זה היחס בין קיקרו לבין עבדו טירו. העולם הרומי לא היה נגוע בגזענות אידיאולוגית והייתה ניעות חברתית מסוימת. הגורל יכול היה להאיר פניו או להסב פניו לכל אחד. תורות פילוסופיות כמו זו של הסטואה הדגישו את אחדותם של בני האדם ואת החופש הפנימי שלהם

 

בחברה הרומית יש הבדלה בין חוק העמים, שבו מותרת עבדות והיא אף הכרחית לקיום מוסדות החברה, לבין חוק הטבע, שלפיו כל בני האדם הם חופשיים. הפילוסופיה הרומית בשילוב עם רגשי החמלה האנושית הביאה מפעם לפעם להתקנת תקנות כנגד ההתאכזרות לעבדים. לפי תקנות גאיוס חוק העמים קובע שיש לאדונים סמכות לחיים ומוות על עבדיהם, אבל אין הם רשאים להתאכזר אליהם. במילים אחרות הרומאים מתקינים תקנות נאורות יותר מאשר העמים האחרים, לפי גאיוס, מי שהתקין את התקנות היה אנטונינוס פיוס שהיה אחד מהקיסרים הנאורים וקרוב לפילוסופיה הסטואית.

 

גם בחברה הרומית וגם ביוונית, ואפשר שגם ביהודית כלפי הכנענים, נתפשו העבדים כיסוד הנחות בחברה, הן מבחינה מוסרית והן מבחינה אינטלקטואלית ואף פיזית, הוגי דעות חשובים כגון אריסטו מצדיקים את תורת ה"עבד הטבעי".  צורת מחשבה זו נתנה לגיטימציה להתייחס לעבדים כאל נחותים מאדם וכאל כאלו שדורשים תנאים פחותים מאחרים גם בנושא מזון ואוכל וזה הביא לידי יחס אכזרי וחסר התחשבות, לפעמים אף שלא במודע, מצד האדונים.

 

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו