לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

פולחן ומלוכה בהודו.

סיכום מאמר של קוויגלי

הפולחן נועד להגדיר, לשמר ולבסס את מוסד המלוכה, הוא נולד ממנו וקשור אליו.

הסדר החברתי משתקף לפי הוקארט בטקסים, כל הקדרים צריכים לבצע סוג מסוים של טקס. כי הם חלק מהסדר החברתי הקיים ולא להפך. הטקסים נועדו לשמור על הסדר ולא ליצר אותו, ההפרדה בין הקבוצות נובעת מרצון להפריד את המלך מהנתינים. אחרת אין מלך. תפקידו לספק סדר ביחד עם האלים, זה נעשה דרך הקורבן, הוא שולט על כוחות הטבע. המקדש וארמון המלכות לא נפרדים. המלך מייצג את האלים

ההפרדה בין מלכים לכוהנים, היא כדי לשמור על המלכים טהורים, ולא בכדי לשמור על הכוהנים טהורים, כפי שטוען דומנט. הכוהן הוא כלי לימינאלי. המקור של ההבדלה בין מלך לכוהן לא הובן נכון על ידי דומנט, מבחינה היסטורית זה קרה במעבר לחברה חקלאית ובניית ממלכות

והתיאוריה של הקורבן של הוקארט קשורה לסדר החברתי ומוצאת את שביל הזהב בין האידיאליזם של דומנט והמטריאליזם. הקרבת הקורבנות מחדשת את סמכותו של המלך והסדר החברתי, ומערכת הקסטות קשורה אליה. הקסטות הם אמצעי ליצירת סדר המחבר בין משפחתיות למלכות.

 

הקשר למוסד הקאסטות

מערכת הקסטות היא ארגון טקסי קורבן, ישנם משרות תורשתיות של האדונים הפאודליים, רק הם מורשים לעשות את הטקסים. הטקסים נועדו להבטיח נצחיות למלך, שהם הקסטה הראשונה לפי הוקארט, ולא השתנו במשך אלפי שנה, נובעים מהוודות. המלך מייצג את המדינה, התפקיד של קסטת הקשטריה היא לשלוט ולאו דווקא להילחם. השלטון מחדש עצמו דרך קורבנות הנמצאים במהות החלוקה לקסטות. כל פעולה היא טקס דתי, כל מקצוע, הטקסים נועדו לקיים את החברה והשולטים בה. השולטים נועדו להקריב קורבנות, אבל לא בעצמם, אלא דרך אחרים שהם מצווים עליהם. זה מקדש את הארמון, והופך אותם לאלים, הכהן הוא משרת המלך. קסטה שנייה, לאחר מכן יש איכרים וכל היצרנים והחיילים, ומתחת להם ולבסוף האריסים, שנמנע מהם הקורבן, הם מטפלים במוות sudra caste

 

התזה של הוקראט

הוקראט משתמש בהשוואות, בעיקר עם איי דרום הפסיפיק שבהם היה מומחה ובמיוחד פיגי, אבל גם עם פרס, מצרים, רומא ויוון העתיקות. הוא כותב על ציילון ועל הודו, היה מוצב בציילון. כוח בהשוואותיו, הטענה שלו היא שמערכת הקסטות נובעת לא רק מחוקי טהרה ופולחן אלא בעיקר היא מוסד פוליטי המתייחס לחלוקה של כוח. ולא נמצא רק בהודו.

הוא כתב שני ספרים על מלוכה, הטענות שלו לגבי הקשר בין מלוכה וארגון המדינה נמצאות גם בספר של fustel de coulanges – the ancient city

הוא ביקר את התפישות של האירופאים לגבי קסטות, לדוגמא שכולם עובדים באותו מקצוע, וטען שצריך לחקור אותם מנקודת מבטם שלהם. כמו Dumont הוא מציג את אידיאולוגית הקסטות כהסבר מספק לבעיה, וזה מכניס אותו לקשיים. התיאוריה שלו על הקסטות היא תיאוריה על מלוכה, הוא מביא גורמים היסטוריים שעיצבו את המערכת והאמונה (קוויגלי טוען שזה יכול להוביל לרלטיביזם relativism)

 

קוויגלי ואחרים על כוח

כוח דורש טקס, כשם שטקס דורש כוח, הם משלימים זה את זה.
הביקורת של קוונסיל על הוקארט שהי שקודם צריך כוח, ורק זה מביא לייסוד הטקס, הוקארט מנסה לרתום את הסוסים לפני המרכבה, בהציגו מערכת שנועדה לתת כוח למלכים, מבלי להתייחס לנביעה שלה מכוח קיים.

דומנט ופוקוק Dumont and pocock מבקרים את הוקארט על שבחר גישה משווה לתרבויות אחרות, שמונעת ממנו לראות את הייחוד של הודו והבנה אמיתית של המערכת. הוקראט מסתמך על חשיבות הכתבים הוודים הדתיים, אך מגיע למסקנה הפוכה ממה שכתוב בהם. קווינסל נוטה להסכים אתם בנושא זה, אבל לא להסכים בנושא ההשוואה.

קווינסל אומר שהוקארט מבסס את טיעוניו מצד אחד על אידיאולוגיה דתית הודית ומצד שני על הסברים סוציולוגיים, ושני הדברים סותרים זה את זה. החוזק שלו הוא בצד ההשוואתי, לא משנה מה האידאולוגיה, היא לא תמיד מסבירה את המבנה החברתי, ותפקיד הסוציולוג, או האנתרופולוג לבחון את היחס בין התנאים לבין האמונות. החוזק של טיעון הוקארט הוא בהתייחסות למשפחות ומלכות. כל אחת מהם לבד לא מובילה למערכת קסטות, אבל השילוב והאיזון ביניהם יכול להוביל לכך.

קווניסל טוען שהטיעונים ההיסטוריים של הוקארט (פעם היה אחרת – יותר גמיש) הם חלשים. המחשבה שלו שפעם הייתה חלוקה ברורה ל4 מעמדות לא מוכחת. ובלבול בין הvarna תורת המעמד והjati  הגילדות המקצועיות. יש נאיביות בהצגה של המלכות, וחוסר עקביות ביחס לכהונה – ברהמינים, שבסוף ספרו הוא טוען שהם גבוהים יותר ממלכים, בעוד שכל הטיעון שלו הוא שהם מתחת להם.

הוקארט צודק בכך שמייחס קשטריה למלך או אציל יותר מאשר לוחם. אך מרחיק לכת בביטול הקשר בין לחימה לקשטריה.

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו