לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

פילוקליה
מבוסס על ספר philokalia – the eastern Christian spiritual texts מאת allyne smithו הוצאת sky light path publishing

זהו אוסף של כתבים מיסטיים נוצריים שהתחברו מהמאה ה4 ועד המאה ה15 שנאסף יחדיו על ידי 2 נזירים מהר אתוס – nikodimos וmakarios בסוף המאה ה-18.  השם המלא של הספר הוא : "הפילוקליה של הקדושים הנפטים (nepsis ביוונית ערנות) שנאספו מאבותינו הקדושים מלא האל. שדרכה, באמצעות הפילוסופיה של התבוננות וסגפנות האינטלקט מטוהר, מואר ונהיה שלם"
השם פילוקוליה משמעו "אהבת היופי" והוא אומץ לראשונה על ידי גרגורי התיאולוג ובזיל הגדול כשאספו בספר את כתביו של אוריגנוס מהמאה ה3. מאז היו פילוקליות רבות. אלא שזו האחרונה הפכה להיות הספר המשפיע ביותר והחשוב ביותר בנצרות האורתודוקסית של היום. אפשר להגיד שהפילוקליה היא מעין פרשנות מיסטית של הספרים הקדושים.

ניקודומוס היה אחד המנהיגים של הקהילה הנזירית בהר אתוס בסוף המאה ה18. באותה תקופה חששו מחדירה של השפעות חילוניות ואיבוד המסורת הנזירית המקורית, בכדי להילחם בסכנה זו תרגם ניקודמוס קרוב למאה ספרים על המסורות הרוחניות ורתם לעזרה את מקריוס, שלימים הפך לבישוף קורינתוס

בנצרות האורתודוקסית אין מסדרים כפי שיש בנצרות הקתולית, אבל יש גישות שונות, זו שבהר אתוס קשורה למסורת ההיסיכייה – הרגעות, שהגיעה להשפעה רבה בהר אתוס וסלוניקי הסמוכה בסוף המאה ה14. וקודמה על ידי אדם בשם גרגורי פלמס, הקבור בסלוניקי ונחשב לקדוש של העיר.

גרגורי פלמס טען שיש הבדל בין מהות אלוהים ואנרגיות אלוהים, איננו יכולים לקלוט את מהות אלוהים אך אנו יכולים להרגיש את האנרגיות שלו, בצורה של אור על טבעי, כפי שהופיע במעמד השתנות בהר תבור. הנזירים בהר אתוס טענו שהם מסוגלים להתקשר, להרגיש ולראות את האור הזה, וזאת הייתה כל מטרתם בתרגולות שהם עשו. למולם יצא בהתקפה חריפה תיאולוג קתולי בשם ברלם שלימד בסלוניקי והתעמת עם גרגורי בנושא זה.

באורתודוקסיה יש אחדות של גוף ונפש הקשורות זו בזו. בתוכנו יש nous המייצג את הנפש ודרכנו אנו חווים את אלוהים, וdianoia הקשור להגיון, ללוגיקה, ה"נאוס" זה העין של הנפש, המראה שדרכה ניתן לראות את אלוהים, שהתכסתה בלכלוך ופיח עקב הנפילה מגן עדן ושצריך למרק אותה דרך התבוננות, תפילה ותרגול רוחני.

תפישת האדם בנצרות האורתודוקסית היא חיובית, החטא הקדמון הוא חטא אבות, ולא משהו הטבוע בתוכנו, נהפוך הוא, בתוכנו יש דמות אלוהים ששום דבר לא יכול למחוק אותה. אלוהים נוכח בכל דבר נברא ואין בלתו. בנוסף על כך אחד מעיקרי האמונה הוא התיאוזיס – אפשרות האדם להפוך לאלוהי. זאת המשמעות האמיתית של הגאולה, וזה אחד הנושאים שהפילוקליה עוסקת בו. (הנושאים הנוספים הם: חרטה, הלב, תפילה, תפילת ישו, הרגעות – יציבות, והדבקות passions). בתוכנו יכולה להיוולד מודעות חדשה, לב חדש, וטבע אלוהי, שיהפוך אותנו ליותר ממה שאנחנו כעת. אומר איראנוס מליאון – סוף המאה ה2 בספרו כ"נגד הכפירה". "מסיבה זו המילה של אלוהים נהייתה אדם, וזה שהיה בנו של אלוהים נהיה בנו של אדם, בכדי שאדם, בהלקחו אל המילה, ובקבלו את האימוץ, יוכל להפוך להיות בנו של אלוהים."

נזיר רוסי בשם paisli velichovsky  חי 16 שנה בהר אתוס ואז עבר למנזר במולדביה, הוא תרגם את הפילוקליה לסלאבית. במקהיל לכך התפרסם ספר בשם מסע עולי הרגל שהתייחס לפילוקליה. רק באמצע המאה ה19 אנחנו מקבלים תרגומים שלמים של הפילוקליה לרוסית, אך השפעתה כבר קודם לכן היא כבירה. הפילוקליה אומצה על ידי הכנסייה הרומנית במאה ה20 ושיחקה תפקיד חשוב ברנסנס שלה עם סיום השלטון הקומוניסטי, היא השפיעה על המנזר התראפיסטי הקתולי, ואף על תנועות העידן החדש כסוג של מדיטצית זן נוצרית.

חלק מהכותבים בפילוקליה מתייחסים לאגרות של פאולוס בהם יש רמזים לתורה מיסטית עמוקה. במכתבו אל הרומים, פרק ח 38-39 טוען פאולוס ששום דבר לא יכול להפריד אותנו מאהבת האל. לא האדם, אלא חטאי האדם הם אלו שייענשו, אלוהים הוא אהבה ורחמים.

 

חרטה

"המדבר הינו מציאות פנימית ולא מיקום פיזי". יצחק הסורי
חי במאה ה7 במדבר הסורי.

 

הלב
כבר מהמאה השלישית מבחינים ב3 שלבים בדרך אל אלוהים: טיהור, הארה, ואיחוד.

"זה שעשה את ליבו טהור, לא רק שידע את המהויות הפנימיות של מה שנובע מאלוהים ותלוי בו, אלא לאחר שיעבור דרך כולם, הוא במידה מסוימת יראה את אלוהים עצמו, שזה החיבור הכללי של כל הברכות. כשאלוהים בא לשכון בלב כזה, הוא מכבד אותו על ידי חריטת אותיותיו שלו עליו דרך רוח הקודש, כשם שעשה על לוחות הברית. הוא עושה זאת בהתאמה לדרגה שאותו לב, דרך התרגול של מעלות והתבוננות, הקדיש עצמו למצווה שאומרת לנו, במובן מיסטי "פרו ורבו ומלאו את הארץ". לב טהור הוא זה שאין לו נטייה כלפי שום דבר בשום צורה, כשאותו לב בפשטות קיצונית נהיה כמו לוחות כתיבה חלקות וממורקות, אלוהים בא לשכון בהם ולכתוב בם את חוקיו שלו. לב טהור הוא זה שמציע את המחשבה לאלוהים נקייה מכל צורה ודמות, ומוכנה להיות מוטבעת רק בארכיטיפים שלו, שדרכם אלוהים מתגשם"

 

עמידה על המשמר
"יש בתוכנו, במישור של הנאוס (נפש), מלחמה שהיא קשה יותר מזו שברמה של החושים. העובד הרוחני צריך ללחוץ קדימה עם האינטלקט שלו לעבר המטרה, כדי לקדש באופן מושלם את הזכרון של אלוהים בליבו כמו יהלום יקר או פנינה. הוא חייב לוותר על הכל, כולל הגוף ולהימנע מהחיים הנוכחיים, אם הוא רוצה שאלוהים בלבד ישכון בלבו, מפני שהחזון הנאותי (במישור הנאוס) של אלוהים, אמר כריזוטמוס הקדוש, יכול בפני עצמו להרוס את רחות הרוע"
"כאשר צניעות משולבת עם זיכרון של אלוהים שמתבסס דרך עמידה על המשמר ותשומת לב. וגם עם תפילה חוזרת נוקשה בהתנגדות שלה לאויב. ישנו מקום של אלוהים, השמיים של הלב, שבהם מפני נוכחות אלוהים אף צבא שדים לא מעז לעמוד על שלו."
פילוטאוס מסיני – חי במאה ה10 כתב 40 חיבורים על עמידה על המשמר
nepsis . ליצור בנו משהו ששומר כל הזמן, רואה, watchfull. ברמה של הנפש. 

 

תפילה
"במיוחד חשובה תפילה טהורה, תפילה שהיא מתמשכת ולא מופרעת, תפילה כזו היא מצודה בטוחה, נמל מוגן, מגן של מעלות, הרס של תשוקות, היא מביאה עוז לנפש, מטהרת את האינטלקט, מביאה מנוחה לאלו הסובלים, מנחמת את המתאבלים, תפילה היא שיחה עם אלוהים. הרהור בלא נראה, דרך החיים המלאכית, גירוי כלפי האלוהי, הביטחון של דברים שהתגעגנו אליהם, " הפיכת הדברים שקיווינו אליהם לאמיתיים". בתור סגפן אתה חייב לאמץ מלכה זו של מעלות בכל כוחך, התפלל יומם ולילה, התפלל בזמנים של דחייה ובזמנים של רוממות, התפלל עם פחד ורעד, עם עמידה על המשמר ומחשבה עירנית, כדי שהתפילה תתקבל אצל האלוהים, כפי שנאמר בתהילים: עיני האל על הצדיקים ואוזניו פתוחות לתפילותיהם".
"התפילה מודה על הברכות שהתקבלו ומבקשת סליחה על הכשלונות, וכוח שיחזק אותנו בעתיד. כלי בלי עזרת אלוהים הנפש לא יכולה לעשות הרבה. יחד עם זאת, לשכנע את הרצון שיהיה לו תשוקה עזה לאיחוד והנאה עם אלוהים, שאליו הוא עורג, ולכוון אותו באופן טוטאלי אליו, זה הגדול שבהישגים של מטרתנו."
תאודורוס הסגפן הגדול. התחיל את דרכו במנזר מר סבא במדבר יהודה והפך להיות הבישוף של אדסה, ניצר את בן הסולטאן. נהפך לפופלארי מאד ברוסיה במאה ה17.

 

דמויות של הפלוקליה

הסגפן מרק – mark the ascetic
(דמות לא ברורה שייתכן שחיה במדבר יהודה במאה ה5 ומתה במדבר או שחי במצרים, הוא היה תלמיד של ג'ון כריזוסטמוס) בפילוקליה הוא מתייחס ליוחנן פרק ה' 16 וטוען שהחטא היחיד ללא כפרה הוא זה שלא התחרטו עליו. כמו כן הוא טוען שגאולה צריכה השתתפות שלנו, וזה מסתמך על פטרוס שאומר שאנחנו משתפים פעולה עם אלוהים וזה נקרא "סינרגיה".
"
זה המתחרט באופן נכון לא מדמיין שמאמציו שלו הם המבטלים חטאיו הקודמים, אבל דרך מאמציו הוא עושה שלום עם אלוהים"
"ישנו חטא המוביל תמיד למוות, החטא שעליו איננו מתחרטים, לכפרת חטא כזה אפילו תפילות קדושים לא עוזרות
".
חרטה היא לא רק צער, אלא שינוי של המצב המנטלי, שינוי כיוון.

 

הסגפן ניילוס neilos
היה גם הוא תלמיד של ג'ון כריזוסטמוס, ולאחר מכן ראש מנזר באנקרה, הוא הראשון שמזכיר את תפילת ישו.
"בסיפור התנ"כי אלישע זורק את מקלו לנהר הירדן ומעלה לשם את הגרזן שתלמידו איבד. המשמעות של זה היא שהוא מגלה את המחשבות החבויות של תלמידו שהחביא בתוך עצמו לנוכחים. הירדן במקרה זה מסמל חרטה, מפני שבירדן יוחנן המקביל גרם לאנשים לחזור בתשובה. כשאדם לא מדבר במדויק על חזרה בתשובה, וגורם למאזיניו לבוז לה בכך שהוא לא מגלה את כוחה הנסתר, הוא גורם לגרזן לשקוע במים, אלא שאז מקל, שמסמל את הצלב, מחזיר את הגרזן מהמעמקים לפני השטח. לפני הצלב המשמעות האמיתית של החזרה בתשובה הייתה נסתרת, וכל מי שניסה לדבר על זה היה אשם באי דיוק וחפזנות. לאחר הצליבה המשמעות של החזרה בתשובה נגלתה לכל, על ידי העץ של הצלב"

 

סנט פטר מדמשק
חי במאה ה12 (לא לבלבל אם פטר מדמשק מהמאה ה8). הוא הכותב שמופיע הכי הרבה בפילוקליה לאחר מקסימוס המוודה, כתב את האוצר של הידע האלוהי וכן עשרים וארבע שיחות.
"גם כשאתה לא מה שאתה יכול להיות, אל תתייאש, מספיק שחטאת, מדוע בנוסף לכך לפגוע באלוהים בזה שתחשיבו לבור וחסר כוח? האם הוא, שיצר את היקום הגדול שאתה רואה, לא מסוגל להושיע את נפשך? ואם אתה אומר שעובדה זו, בתוספת ההתגשמות, גורמת לך להיראות גרוע יותר, אז חזור בתשובה והוא ישמח לקבל אותך כשם שקיבל את הבן האובד והזונה. אבל אם חזרה בתשובה היא יותר מדי עבורך ואתה חוטא מתוך הרגל גם כשאינך רוצה, אז היה צנוע, זה מספיק להבטיח ישועתך, כי זה החוטא מבלי לחזור בתשובה ולא מתייאש, בוודאי רואה עצמו כנמוך שביצורים ולא מעז לשפוט ולבקר אף אחד, במקום זאת יתפעל מרחמי האלוהים"  פטר מדמשק

אלוהים הוא רופא יותר משופט והחטא הוא מחלה יותר מעברה, במסתורין של החרטה משתמשים בדימויים הללו. החוטא בא לבקש עזרה.

"תמיד אפשר להתחיל מחדש בעזרת חרטה וחזרה בתשובה. "נפלת" כתוב, "עתה תקום" (משלי כד' 16), ואם תיפול שוב תקום שוב, בלי להתייאש כלל מהישועה שלך, לא משנה מה קרה. כל עוד אתה לא נכנע מרצון לאויב, הקבלה הסבלנית שלך, משולבת עם חרטה עצמית, תספיק לישועתך. "פעם אחת אנחנו טעינו בחוסר הקבלה ובטפשות שלנו" אומר סנט פאול... "ובכל זאת הוא הושיע אותנו. לא בגלל דברים טובים שעשינו אלא בזכות חסדו".  אל תתייאש בשום צורה, מתעלם מעזרתו של אלוהים, מפני שהוא יכול לעשות כל שירצה. להפך, שים את תקוותך בו והוא יעשה אחד מהדברים הבאים: בין אם על ידי פיתוי ונסיונות, או בדרך אחרת שהוא לבדו יודע, יביא את התיקון שלך, או שהוא יקבל את הקבלה הסבלנית והצניעות שלך במקום מעשים, או מפני תקוותיך הוא יפעל באהבה כלפיך בדרך אחרת שאליה אתה לא מודע. וכך יציל את נפשך הכבולה, רק אל תעזוב את הרופא." פטר מדמשק

 

ניקיטאס סטיטטוס
"כשהמים הלא מרוסנים של מחשבות התשוקה של האינטלקט מרוסנים דרך הנוכחות הכובלת של רוח הקודש, והתהום המרה מעכלת של דימויים לא ראויים ותשוקות מוכנעת דרך שליטה עצמית ומדיטציה על מוות. אזי רוח הקודש של חזרה בתשובה מתחיל לנשוב, והמים של החרטה זורמים קדימה, ואלוהנו ואדוננו מכון אותם לאגן הניקוז של החזרה בתשובה, שוטף את רגלינו הרוחניות, עושה אותם ראויות לפסוע בתחומי ממלכתו"
ניקיטאס סטיטטוס (האמיץ). חי במאה ה11 היה תלמידו של סימון התיאולוג החדש, כתב את הביוגרפיה שלו והגן באומץ על תפישת ההיסכיה. היה קשור לסכיזם הגדול

 

מקסימוס המוודא
חי במאה ה6 וה7, בן זמנו של הקיסר הראקליוס. לפי כתבים מרונים נולד בישראל והיה המזכיר האישי של הראקליוס. הוא היה הראשון שכתב ביוגרפיה מלאה של מרים. עבר לקרתגו ולמד כתבים נאו פלטוניים. הוא המצוטט ביותר בפילוקליה, אולי בגלל תמיכתו בתיאוזיס ובתפישת הגאולה והחזרה של האנושות למצב אחדות עם האלוהים.
הוא נקרא המוודא מכיוון שעונה קשות אך לא מת מות קדושים. המענים שלו היו תומכי הגישה המונוטיליטית ובראשם המרונים, שנתמכו על ידי הקיסר בזמנו. בכדי למנוע ממנו לדבר חתכו לו את הלשון, בכדי למנוע ממנו לכתוב חתכו לו את היד. הוא עבר לגיאורגיה ושם נפטר.

"אהבה וחיבה אמיתית, כלומר אמונה ומצפון נקי, הם בברור תוצאה של דחף חבוי בלב, מפני שהלב יכול לייצר בעצמו בלי צורך בגירוי חיצוני," מקסימוס המוודא.

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו