לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

פינדהורן

חווית פינדהורן findhorn

רשמי מסע לישוב רוחני בסקוטלנד - קיץ 2002.

על פינדהורן שמעתי לראשונה לפני יותר מ20 שנה, כל מי שקרא את הספר "החיים המסתוריים של הצמחים" נתקל בשם פינדהורן בפרק האחרון, שם היא מתוארת כ"ניסיון המתקדם ביותר של תקשורת עם צמחים". בפינדהורן, שלפני 40 שנה, הצליחו בני הזוג קאדי וילדיהם לגדל ירקות לממדי ענק בעזרת קשר עם כוחות טבע, ולשם עשיתי פעמיי בתקווה לראות את הכרובים ששוקלים 20 קילו ואת הגזר, שהוא אפילו יותר ארוך ויותר גדול מזה של סבא אליעזר.

פינדהורן כיום הוא כפר של עידן חדש (אם ניתן לקרוא למשהו בשם הזה), עם דגש שאמאני – פאגאני (אם ניתן לקרוא למשהו בשם עוד יותר מסובך כמו זה). חיים שם יותר ממאה משפחות, וגם בודדים ובודדות ( שבדרך כלל חיים לבד). חלקם עדיין בקרוונים שנשארו מהפארק המקורי, חלקם בבתים אקולוגיים מסוג זה או אחר. יש שם הרבה בתים עם דשא על גגם, בית אחד שבנוי כולו מקש! ואפילו בתים בנויים מחביות יין ענקיות, שהפכו אותם לבית. כמו אותו פילוסוף יווני ידוע (שכמובן שכחתי את שמו) שחי בחבית על שפת הים. כשבא אלכסנדר מוקדון לבקר אותו הוא אמר לו (נזכרתי: דיוגינוס):"תזוז אתה מסתיר לי את השמש".

פינדהורן נמצאת בקצה הצפוני של סקוטלנד כך שאת השמש לא רואים הרבה שם, זה הוא כפר אקולוגי, טובל בירק, שמה שמייחד אותו זה המכנה הרוחני המשותף של אנשיו והניסיון ליצור קהילה אלטרנטיבית ואורחות חיים אלטרנטיביות הקשורות יותר לטבע, גם במובן הרוחני שלו.

פינדהורן יושבת לחופי מפרץ חולי, ולפני 40 שנה כל מה שהיה כאן זה אתר קרוונים שומם ובו רק חול וחול. לא הייתה צמחייה (חוץ מצמחיית חולות כמובן), וגם שום דבר לא היה אמור לצמוח במקום כזה, שנוסף להיותו חולי, כמו שכבר אמרנו, הוא נוטה לשינויי מזג אויר דרמטיים ומהירים ולפרצי רוחות קרות הבאות מהים הצפוני. אלא שבני הזוג קאדי, זוג תמהוני שעל קורותיהם עוד ידובר, קיבלו הדרכה לבוא ולהתיישב דווקא כאן, ומכל הדברים שבעולם דווקא לגדל ירקות. ההדרכות הגיעו לאיילין קאדי, שמזה מספר שנים לפני כן גילתה בתוך עצמה את הקול הפנימי שכיוון אותה בחיים, הקול של האני הגבוה שלה, זה שמקושר לאלוהים ולבריאה. ההדרכות אמרו לאיילין שמסיבה כלשהי עליהם לבוא ולהתיישב דווקא כאן, בפינדהורן. איילין קיבלה את ההדרכות מהקול הפנימי, ואילו פיטר, בעלה, קיבל את ההדרכות שלו מהקול החיצוני, של אשתו. וכך מצאו את עצמם הזוג קאדי עובדים, במשך כמה שנים (כמו שהם מתארים את זה - כמו שמעטים לפניהם עבדו בעבר), הופכים מדבר שממה לגן עדן, עד שקרה הפלא, ולא רק שהצמחים צמחו היכן שלא היו אמורים לצמוח, אלא שהירקות גדלו לממדים שלא נראו כמותם בסקוטלנד מעולם. ויש אומרים שגם בעולם לא נראו כמותם מעולם.

אנשים הגיעו מכל רחבי אנגליה, ואף מעבר לים, בכדי לראות את הפלא, ואז גילו איילין ופיטר את הסוד: אישה נוספת שחייה ועבדה אתם, בשם דורותי מקווי, הצליחה ליצור קשר עם הדוות (סוג של כוחות טבע כמו פיות) של הכרוב וגם של ירקות אחרים, לא פחות ולא יותר. פינדהורן נהייתה במהרה מפורסמת בכל העולם, ומשכה אליה מחפשי דרך, מיסטיקנים, מדיומים ומורים רוחניים מכל קצוות העולם, במהרה החלה להתגבש קהילה סביב דורותי מקווי והזוג קאדי, ונוסד הישוב הרוחני פינדהורן.

כיום הישוב פינדהורן חי ותוסס ולמעשה התפצל ליותר מ30 דינמיקות שעובדות בו במקביל. החל מקדרות אזוטרית, וכלה בפרוייקט שיקום היער של קלדוניה. החל מריקודים מקודשים, וכלה בחברה של טיולים רוחניים. הישוב הוא שיתופי ברמות שונות, לפי דרגת המחויבות והרצון של האנשים. ובהתאם לרוח הזו יש סביבו, בכפרים שמסביב, ובמיוחד בעיירה פורס, עוד כמה מאות אנשים שקשורים בצורה זו או אחרת לפינדהורן, והם מהווים מעין קהילה רחבה יותר. גם בעולם יש אלפי אנשים שקשורים לפינדהורן, בין אם זה אנשים שאי פעם גרו במקום, או כאלו שמבקרים שם לעיתים תכופות. וגם הם איזשהו סוג של קהילה רחבה יותר של פינדהורן. כך שהשם פינדהורן הוא גם הכפר המצומצם, וגם קהילה חובקת עולם של עשרות אלפי אנשים, שמה שמחבר ביניהם זה איזשהו רעיון משותף שמתרכז סביב הכפר, ההיסטוריה שלו, ותורותיהם של איילין ופיטר קאדי.

איילין עדיין חיה בכפר ומגיעה כל בוקר בשש וחצי למדיטציה היומית. היא עדיין מקבלת הדרכות ומעבירה אותם לתושבי הכפר ולקהילה הגדולה יותר. פיטר נפרד מאיילין לפני כ20 שנה, עזב את הכפר ונפטר לפני 10 שנים. בכפר חי עדיין אחד מילדיהם. דורותי מקווי חיה באמריקה ומגיעה מדי פעם לבקר ולתת סמינרים. מעבר להיותה קהילה, פינדהורן הפכה, עם הזמן, למרכז לימוד עולמי של העידן החדש, עם דגש על הקשר לאיכויות הטבע – הפיות, הדוות והאלמנטלס. הקהילה רכשה מלון קטן בעיירה פורס, שהיה קשור להיסטוריה של בני הזוג קאדי, והפכה אותו לקולג'. הלימודים כוללים קורסים במגוון נושאים: ריפוי, מציאת האני הגבוה, מציאת הקול הפנימי, קשר לכוחות הטבע, מדיטציה, ריקודים מקודשים, ועוד, ועוד... תנאי בסיסי להשתתפות בקורסים המתקדמים הוא השתתפות בקורס הבסיסי, שנקרא חווית פינדהורן. קורס בן שבוע שבו אדם חי בכפר, משתתף בפעילות היומיומית, כולל בעבודה, עובר דינמיקה קבוצתית כחלק מקבוצה שעוברת את אותו הקורס,ועובר מספר הדרכות בסיסיות בנושאים הבסיסיים למקום בהדרכת מדריכים מפינדהורן. קורס זה נקרא חווית פינדהורן, והוא מתקיים כבר יותר מ40 שנה באותה מתכונת פחות או יותר. הנושאים המועברים בו הם: מדיטציה, חיים בקהילה, קבלת החלטות בקבוצה, הקול הפנימי, קשר לטבע, ריקוד מקודש, משחקי גילוי קבוצתיים, ושינוי פלנטרי ואישי.

לפינדהורן עשיתי פעמי בכדי להשתתף בשבוע החוויה, אלא שראשית, בכדי להגיע לגן העדן הזה, צריך היה לעבור את הגהנום תחילה, והגהנום הלא הוא לונדון כמובן. שלמזלי ישנתי בה רק לילה אחד, ומשם במטוס לאברדין שבסקוטלנד. כבר כשנוחתים בסקוטלנד מרגישים שאתה בעולם אחר, לא עוד מבטים מזוגגים ברכבת התחתית, אלא אנשים מחייכים, נכונים לעזור, יש חיות בעניים, נוצר קשר בן אדם לאדם. וכשנהג האוטובוס צוחק אלייך ועלייך, אזי אתה מרגיש בבית ממש.

היינו 12 איש בקבוצה, מכל העולם, 2 משוודיה, הרי אדם שנראים כמו חוטבי עצים ממש, ואכן הגדול שביניהם חוטב עצים הנו, והשאר מכל רחבי העולם. בתחילה נתכנסנו כל הקבוצה יחדיו בחדר עם קירות וגג מזכוכית הפתוחים אל היער, בכדי להחליט על חלוקת החדרים. בית ההארחה, בית לוגים של עץ עם גג שעליו יש דשא לתפארת, בנוי מחדרים זוגיים. הבעיה שלי בסמינרים הללו היא שתמיד שמים אותי עם הגדולים. מאז שישנתי באותו החדר עם הנהג התורכי שלא מבין אנגלית בטיול לקוניה, פיתחתי לכך רגישות של ממש. וכאן יש לי עסק לא עם נגר פשוט אלא עם חוטבי עצים. פחדתי שישימו אותי בחדר עם השבדים, אלא שבסופו של דבר קיבלתי סטודנט לחקלאות יפני, וזאת כבר הייתה התחלה טובה.

הקורס התחיל, אחזנו כולנו ידיים במעגל, עצמנו עניים, ובהדרכת קריסטין מהולנד העלנו במחשבה את כל מה שהביא אותנו עד לכאן, לפינדהורן. מהרגע ששמענו את השם לראשונה, עד הרצון לנסוע, העלייה למטוס, הקשיים שבדרך וכו', עד לרגע הזה שבו אנחנו כאן. טכניקת המדיטציה הפשוטה הזו שחזרנו עליה בהקשרים שונים במשך כל השבוע, עזרה מאד למקד אותנו ולהביא אותנו אל הרגע הזה, החי והנושם. ומכאן, לא נותר אלא לשלוח את מיטב איחולנו והטוב שבנו אל העתיד, אל השבוע שלפנינו.

בתחילת כל שיעור, ואף בתחילת כל תהליך עבודה, עושים מדיטציית מעגל פשוטה כזו, ובסופה לוחצים חזק את ידו של זה שמימינך. לאחר מכן כל אחד אמר על עצמו ועל מה שהביא אותו כמה מילים ובחר מלאך – איכות, תכונה, שתלווה אותו במשך השבוע.

אחד הרגעים הכי מרגשים, מעוררים, ומלמדים, היה, מבחינתי, בסדנת משחקי הגילוי הקבוצתיים. במשחק שובצתי עם חוטב העצים משוודיה. אני הייתי צריך למצוא אותו לפי הקול בעניים עצומות והוא אותי, בתוך הקולות והמשחק של שאר הקבוצה, דרך המשחק, ראיתי פתאום את הבן אדם שמולי והוא ראה אותי. נפלה הסטיגמה של המראה, וראינו, כמו במראה, את העיוותים שבהתייחסות שלנו אחד לשני. האהבה לאחינו בני האדם צפה ועלתה, ועוד מעט קט אני וחוטב העצים היינו חבוקים זה בזרועו של זה, ולא נודע כי באה סטיגמה אל הארץ.

רגע מרגש אחר היה בסדנת הריקודים המקודשים. לימדו אותנו ריקוד פשוט שבו הקבוצה סובבת במעגל בצעדים מסוימים, בכל שלב מהריקוד יכול כל אינדיבידואל לעזוב את הידיים של שכניו מימינו ומשמאלו, לעשות סיבוב סביב עצמו וקדימה, ולחזור למקומו במעגל כאילו לא אירע דבר, וכאילו הוא שם מימים ימימה (אם אכן חוזר הוא לאחר אותו סיבוב למקום ולא מוצא את עצמו משוטח על הרצפה לקול מצהלות "חבריו"). הריקוד הפשוט הזה, וחופש הבחירה שבתוכו, בין להיות חלק מהמעגל ובין לעשות את הדבר שלך, מלמד המון. על עצמך, על אחרים, ועל עצמך ביחס לקבוצה ולאחרים. הוא גרם להתבוננות מעמיקה, ונרשם, אני חושב אצל כולנו, כרגע מאד מיוחד.

כל השבוע בפינדהורן היה מורכב מהרבה רגעים מיוחדים שהיו לאו דווקא בסדנאות, אלא גם במגורים, בינינו לבן עצמנו, בתקופות העבודה (במשך חצי יום, כל יום מימות השבוע, השתתפנו בעבודות במחלקות השונות בכפר לפי בחירתנו. אני בחרתי להשתתף בעבודות של מחלקת הגינון), בחדר האוכל, ובמקומות אחרים. אחדים מהרגעים הכי מיוחדים היו בשעות הבוקר המוקדמות, במדיטציה ובשירת הטזו.

כל בוקר, בשש וחצי, נפגש כל מי שרוצה מפינדהורן, כולל האורחים, בחדר המדיטציה הראשי, לשעת מדיטציה על האיכות שאותה רוצים, או שהיא מתאימה, לאותו היום. איכויות כמו סבלנות, אומץ, וכו'… במדיטציה הזו פשוט יושבים במעגל מסביב לנר שנמצא בתוך סידור פרחים במרכז. כביכול לא קורה הרבה, אבל למעשה ההרגשה היא כאילו אתה בסרט הילוך חוזר של החיים שלך, שבכל בוקר מתמקד על דברים מסוימים, אתה צופה על דברים מהצד, ומקבל עומק ומשמעות אחרים על החיים.

כמעט בכל בוקר שהייתי בפינדהורן הייתי מתעורר מוקדם, בשש וחצי בבוקר, והולך למדיטציה. וגם בבקרים שלא הלכתי למדיטציה (חורף, סקוטלנד, יורד שלג, קר…), הורגשה הדריכות והעמקות באוויר.

לאחר המדיטציה הולך כל מי שרוצה לבית הטבע. זה הוא בית עגול בנוי מלוחות צפחה, חציו קבור באדמה וגגו דשא. בקיצור, בית שנראה כמו בית של גמדים ממש. ולא עוד אלא שהוא בתוך גן יער.

לאחר מדיטציית הבוקר הולך, כל מי שרוצה, לבית הטבע, ושם בפנים, יש ספסל עגול צמוד לקיר, סביב, סביב. יושבים כולם ומזמרים להם שירי דת מרחבי העולם, שלרוב הם שירי דת נוצריים מדרום צרפת, ולכן נקראת הפעילות הזו שירת "טזו", על שם מנזר בצרפת שגם שם היו שרים.

ובכן, לאחר המדיטציה הולכים היינו לבית הטבע ושרים במקהלה שירה דתית שיוצאת מהלב היישר לאלוהים, עד שהגיע זמן קריאת שמע וזמן ארוחת הבוקר הצמחונית, שלאחריה קדימה לעבודה. כך חציו הראשון של היום, ולאחריו סדנאות חוויה לימוד והנאה עד בוא הלילה, וגם לאחריו. בקיצור, שבוע החוויה היה חוויה של ממש שנעים להיזכר בה, כפי שוודאי אתם מרגישים ממאמר זה.

הסדנה האחרונה בשבוע החוויה הייתה בנושא שינוי פלנטרי ואישי, כשהמוטו שלה היה ששינוי כזה הוא אכן אפשרי. השינוי תלוי באמונה ובתקווה (2 האיכויות שלפי דברי אנשי פינדהורן הם המוטיב שלהם) .

 

 

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו