לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

פירמידות

הליו פוליס.

הממלכה הקדומה בירתה הייתה בהליו פוליס – עיר השמש, היכן שהיום קהיר. בהליו פוליס , שכיום לא נשאר ממנה כמעט שום דבר, היה את אבן הבן – בן, האבן שממנה נוסד היקום. בהליו פוליס סיפור הבריאה היה סיפורו של אתון, האל העליון, הכוח האחד, שעל ידי רצון שבליבו, רצון המסמל מודעות, ועל ידי פעולה של ידו, הקרין את 8 הישויות שמהם נברא העולם. קודם כל נוצרו שו ותפנות, חלל ולחות, מה שממלא את החלל. ואחר כך נוצרו השמיים והארץ, גב ונות. סיפור בריאה זה מלמד על יצירת עולמות רוחניים, רקיעים רוחניים, קודם שנוצרו השמים והארץ הפיזיים. 
הרצון של אלוהים לדעת את עצמו הוא זה שיצר את הבריאה, והוא מסומל על ידי הלב. הלב יוצא לפועל על ידי יד שזורקת או פועלת או אפילו מאוננת. לפעמים ההוצאה מהכוח לפועל מסומלת על ידי חץ או בומרנג. התוצאה של ההתהוות מסומלת על ידי החיפושית!

כתבי הפירמידות מדברות על הפרעה שעולה לשמיים ויחיה לצד אביו בצורת רוח מאירה – אקה. הכוחות שנוצרות מאתון הם הניטרו, כוחות קוסמיים, אלו הם עקרונות קוסמיים שמהם העולם נוצר. אתום משמעו הכל ויחד עם זאת כלום. הפוטנציאל הטוטלי של היקום שצריך ליצור עצמו:
"שלום אטום, ברכה לקפרי, זה שנהיה מעצמו. אתה נוצר בשמך זה של גבעה, אתה נוצר בשמך זה של החיפושית קפרי."
"אטום – קפרי, אתה נוצר כגבעה, אתה מרים עצמך למעלה כציפור הבנו מתוך אבן הבן בן במגורו של הפניקס בהליו פוליס."

יש אומרים שהפירמידות באות לסמל את אבן הבן בן, במקור נראתה מעט כמו פירמידה, ההתגבשות הראשונית של הבריאה מתוך התוהו.


פרמידות

מקור השם פירמידה במילה האנגלית: pyramid שמשמעותה "באמצע האש". לשם זה יש כמה סברות: ראשית דבר הפירמידה היא בצורת טטרדרון, הצורה שלפי הפיתגוראים קשורה ליסוד האש. משולש, בדרך כלל, קשור לאנרגיה, לאש. משולש הוא צורה דינאמית, בניגוד למרובע שהוא צורה סטטית.

אם נתייחס אל הצורות מבחינת צורת הבסיס שלהם, הרי שראשית דבר יש לנו 3 צורות בסיסיות, והם: העיגול, המשולש והמרובע. מבחינה נומרולוגית העיגול מסמל את האחדות, את האחד, כמוהו כנקודה, אין לו התחלה ואן לו סוף. ההיקף שלו מתבטא במספר "פיי" (3.14) שהוא מספר לא שלם, לא רציונאלי, ולכן מרמז על כך שאת מהותו של העיגול לא ניתן לתפוש בעזרת האינטלקט, בעזרת מחשבה הגיונית, אלא שיש בו משהוא מיסטי שהוא מעבר לזה.

העיגול משמש בפולחנים קדומים כסמל של קדושה: חוני המעגל, הדרווישים המחוללים, המעגלים של המכשפים הייזידים, הם רק חלק קטן מהדוגמאות לכך. השמש בשמיים היא עגולה וגם הירח, ומעניין לציין שקוטרם הנראה בשמיים הוא אותו הדבר! מסלול הכוכבים בשמיים מעוגל, כיפת הרקיע מעוגלת, לעומת זאת הארץ ישרה, שטוחה, שבורה ומקוטעת. מה שמראה שבכל הקשור לספירות העליונות, השמימיות, המעגל הוא זה השולט, מכיוון שהוא קשור לאחדות שממנה נובע הכול.

בין שני נקודות מחבר קו ישר אחד, אלא שקו זה אינו יכול להיחשב לצורה גיאומטרית, ולכן הצורה הגיאומטרית הבסיסית הבאה היא המשולש. האחדות של העיגול, האחד, מתבטאת בצורה של שלוש, משולש. זה השילוש הקדוש של הנוצרים, על שלושה דברים העולם עומד - של היהדות, הטריומוורט הרומי. אלו הם חלק קטן מהדוגמאות למשמעות של השילוש כמבטא את האחד בתרבות האנושית.

המשולש הוא צורה בעלת זוויות חדות, צורה דינאמית, אנרגטית, הוא קשור לתנועה שישנה בין העולמות העליונים לתחתונים ולהפך, (שילוב של שני משולשים, לכן, זה על גבי זה, יציין תנועה דו כיוונית, וזה הסמל של המגן דוד).

לחלל ישנם שלושה ממדים: אורך רוחב וגובה. הזמן מתחלק לשלוש: עבר, הווה ועתיד. החומר יש בו פלוס פרוטונים, מינוס אלקטרונים, וניוטרל ניוטרונים. הצורה של המשולש בטבע היא צורה של פעילות, של הרים, ואין היא צורה נפוצה כל כך באופן טבעי. והנה, אנו מוצאים, באורח פלא, שאנשים שונים ותרבויות שונות ברחבי העולם בונים משולשים ענקיים, הלא הם הפירמידות.

הצורה הבסיסית הבאה, לאחר המשולש, היא צורה של ריבוע, או מלבן, בן ארבע צלעות. הריבוע מסמל את עולם החומר, 4 עונות, 4 יסודות, 4 מצבי צבירה של החומר, 4 כיוונים. ארבע קשור תמיד לאדמה, לדבר השטוח. לשלוש, למשולש, יש תמיד אלמנט של גובה, של נקודת מבט חיצונית המשקיפה על קו שבן שני נקודות ועל ידי כך מרוממת אותו. ואילו הארבע שקוע רובו ככולו בעולם החומר, בארץ השטוחה. 4 זה 4 פינות של בית שהם אלו הקובעות אם יעמוד יציב, 4 רגליים של שולחן או כסא, 4 רגליים של חיות. הריבוע הוא גביש ראשוני המופיע בהתגבשות של קריסטלים, כמו למשל כאלו של מלח. ריבוע הוא צורת כף היד שלנו או החלק המרכזי של הגוף, (שבתוכו יש אזורים של פעילות משולשים). בניגוד למצולעים אחרים ניתן לצרף קובייה לקובייה כך שיתחברו באופן מושלם. קובייה היא אבן יסוד, בסיס.

דבר ראשון שניתן להגיד על הפירמידה הוא שהיא משלבת את המשולש עם הריבוע. בסיסה ריבוע וצלעותיה: 4 משולשים. מתברר גם, לפחות בפירמידה הגדולה, שהמבנה משלב במידותיו גם את העיגול והוא למעשה איחוד של צורות הריבוע, משולש ועיגול (גובה הפירמידה הוא רדיוס עיגול שהיקפו היקף צלעותיה).

הפירמידה הגדולה מכילה בתוכה יחסים מספריים כמו היחס של "פיי" היחס בן רדיוס מעגל להיקפו, היחס של "פי" יחס הזהב, ועוד.. כמו כן היא מכילה בתוכה מידות מדויקות של היקף כדור הארץ, גודלו, מרחקו מהשמש ומכוכבים אחרים, מעלת הרוחב של הפירמידה, ועוד.. וכנראה שהיה לה תפקיד משני במיפוי העולם, ובחלוקתו, ובמדידתו המדויקת, כמעט כמו שיש לגריניץ  בימינו.

אם כך, נשאלת השאלה, למה שימשו הפירמידות האחרות? שחלקם כמעט באותו הגודל ומרשימות לא פחות. למה, למשל, שימשה הפירמידה של קפרו הנמצאת ליד? או הפירמידה האדומה בדשור?

ניתן היה להבין, אולי, מבצע בנייה חד פעמי של מונומנט שיישא לעולם ועד את הידע העתיק של המצרים לדורות הבאים, אך מדוע לבנות עשרות מונומנטים כאלו? שאיש אינו יודע עדיין בוודאות כיצד הם ניבנו.

האם ייתכן שהפירמידות היו מקום פולחן? מקדש?

בימי הביניים ניבנו קתדראלות בכל רחבי אירופה, בימי רומי נבנו מקדשים. אף שהיקף הבנייה לא מתקרב לזה של הפירמידות, מדובר בכל מקרה בפרויקטים אדירים שמה שעמד מאחריהם הייתה הדת של אותה תקופה והרצון לרצות את האלים ולהתקרב לאלוהים. רק זה מה שיכל להניע בני אדם למפעלי בנייה כבירים כאלו. ניתן להניח, אם כן, שגם הפירמידות היו קשורות לעניין דתי. ואכן פירמידות במקומות אחרים בעולם, כמו במקסיקו או בארם נהריים, שימשו לפולחן דתי ובראשם היה מקדש. אך במצרים לא נמצא שום שריד למקדש כזה.

הסבר אפשרי נוסף לשם פירמידה (האש שבאמצע) הוא שהפירמידות שימשו ככורים אטומיים להפקת אנרגיה, ובתור שכאלו יצא מהם סוג כלשהו של אש. לפי הרודטוס מהפירמידות היו יוצאים ברקים.

יש אומרים שהפירמידות היו מקום חניכה. יש אומרים שהפירמידות שימשו כמקום קבורה.

הראשון שהצליח לחדור לתוך הפירמידה הגדולה הייה הסולטאן העבאסי אל מאמון. הוא היה צריך לשם כך לקדוח במשך שבועות דרך אבני מחסום ענקיות, כשהגיע לחדר המלך לא מצא שם דבר פרט לארון ריק. קשה להניח ששודדים הצליחו להיכנס לפירמידה קודם, וניתן להניח, לכן, שהפירמידה לא שימשה למקום קבורה. למה שימש, אם כן, חדר המלך? הגלריה הגדולה?  ומה לגבי הפירמידות האחרות?

הדבר היחיד שניתן לקבוע בוודאות הוא שקיימים מבנים משולשים ענקיים, שקשה כמעט לתפוש שיד אדם בנתה אותם, שאיש אינו יודע בוודאות לשם מה ניבנו ומה חשיבותם.

 

2 הדרכים:

בפירמידות יש 2 תעלות החוצה מהחדר המרכזי, אחת כלפי כוכב הצפון שהיה בזמנו אלפא דרקוניס, ואחת כלפי הדרום, כלפי הכוכבים של אוריון, והכוכב סיריוס. כיוון זה מופיע גם בהירוגליפים המצריים, המת עומד אל מול הירך שבשמיים שזה הכוכבים של העגלה – הדובה הגדולה. והמת עומד מול הצייד אוריון כשראשו של אוריון מסובב לאחור.

מעניין לציין שתעלה, כשהיא מספיק ארוכה, (והתעלות בפירמידה בוודאי עונות על ההגדרה הזאת) חוסמת את אור השמש, וכך ניתן לראות את הכוכבים גם ביום.

למלכים המצריים הקדומים היו 2 מקומות קבורה. באביידוס התגלו אתרי קבורה הקשורים למלך דגת, המלך השלישי בשושלת העקרב, לאחר זמן התגלו אתרי קבורה שלו גם בסקרה, מרחק 350 מילין משם, החוקרים מאמינים שהגוף שלו נקבר בסקרה והאיברים הפנימיים באביידוס. גם בקבר של המלך זוסר (פירמידת המדרגות) יש חדר קבורה מתחת לפירמידה וחדר נוסף בקצה האחר של הקומפלקס, מרחק מאה וחמישים מטר דרומה.

בזמן שהציגו את התינוק המלכותי ואת הקה שלו לאמון, הוזכרו בטקסטים המלווים הורוס וסת.

המקביל להורוס, אדון הצפון, זה ההתרחבות של הלב, החיפוש הרוחני לאור מרומם, המסומל על ידי החיפוש של העין. ולכן, המומיה, המכילה את הניצוץ השמימי בזמן הקיום, ששוחררה מהריקבון, נקברה בצפון.

המקבילים לסת, אדון הדרום, הם הפעולות המתכווצות כמו זו של הזרע. אלו של המשכיות פיזית וארצית, וכך, בדרום, הקה יכולה לקיים באופן מקסימאלי את הקריאה שלה ולהגשים את תאוותיה, לכן נקברו האיברים הפנימיים בדרום. בדרום הוצע לקה אוכל.

מעניין לציין שהמרכז במצרים, ככל שהשנים עוברות, עובר מהצפון לדרום, וככל שהוא עובר יותר דרומה, לתבי, אסואן, כך הוא נהיה יותר ארצי וחושני.

לאדם מוצעים 2 דרכים אחר המוות: האחת של שחרור סופי וחיים נצחיים, צפון, והאחת של חזרה לגוף פיזי והתחלה של ניסיון חדש, דרום.

אחד הדברים המעניינים לגבי פירמידת המדרגות של צוסר, הוא שבפירמידה נמצאו 2 חדרי קבורה: אחד מתחת לפירמידה עצמה, ואחד בקצה החצר שמסביב לפירמידה, 150 מטר דרומה מהפירמידה. גם בפירמידות אחרות היו 2 מקומות קבורה, אחד בדרום ואחד בצפון, ואפילו מצאו חדר קבורה של קאופס – בונה הפירמידה הגדולה, באביידוס – מרחק מאות מילין משם. דבר זה קשור לאמונה הכפולה של המצרים: הן בחיפוש אחר הנצח, והן בהמשך החיים והגלגולים כאן.  

בכתבי הפירמידות יש התייחסויות לגורל הכוכבי של המלך. נשמתו של המלך עולה לשמיים שם היא נהיית כוכב, המלווה את השמש במסעה השמימי. היא עולה, לעיתים, בעזרתו של סולם המוחזק ונתמך על ידי הישויות השמימיות: "השמיים רועמים, האדמה רועדת, גב נרעד, 2 המחוזות רועמים...".

כאשר המלך עולה לשמיים, נע על פני הרקיע, חוצה את אגם הסא, הורס את הסוללות של שו, הוא עולה לשמיים, קצות כנפיו הם כמו אלו של ציפור גדולה, האיברים הפנימיים שלו נשטפים על ידי אנוביס.

המצרים בחרו לדרום 36 קבוצות כוכבים הנקראות: "דקאנים", כל אחת עולה כל 10 ימים בקירוב. העלייה של כל דקאן התרחשה לאחר שלא ראו אותו במשך 70 יום, שזה הזמן שלוקחת חניטה, שזה הזמן שעובר בין הופעת הכוכבים אוסיריס – אוריון, ואיסיס – סיריוס.

החלק הפנימי של ארונות קבורה ושל חדרי קבורה היה מצויר בדוגמאות של השמיים. בלילה היו 12 שעות, 12 מחוזות, שאותם השמש הייתה צריכה לעבור.

על קירות הקברים היו ספרים: הספר של מה נמצא בדוות – המסע הלילי של השמש. הספר של המערות – המתאר מערות מסתוריות ובהם נחשים ועומקים חשוכים שבהם נולדת השמש מחדש. ספר השערים – 12 שערים נשמרים על ידי נחשים נוראים יורקי אש, המסמלים את 12 החלוקות של המסע הלילי. ועוד..

 

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו