לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

הפלנקה היוונית - טיולים לרחבי העולם

הצבא ההלני והפלנכה:

חיל הרגלים של צבא הלניסטי כלל שלושה סוגים של חיילים:

קלים קשתים, קלעים ומטילי כידונים, שבדרך כלל לא צוידו בכלי מגן, ובדרך כלל היו תמיד בני שבטים ולאומים לא יוונים מהמזרח או מהבלקן.

חצי כבדים חיילים שכלי התקיפה שלהם היו חניתות לא ארוכות או חרבות, ושצוידו בדרך כלל במגנים ובקסדות, הם היו או בני לאומים זרים או יוונים

כבדים חיילים שנשק התקיפה שלהם היה הסאריסה, הרומח המקדוני, שבגלל אורכו (5.4-6.3 מטר) ומשקלו (6.5-7 קג) החזיקוהו בשתי הידיים. הם צוידו במגן עגול קטן שנקשר ליד ברצועה, בקסדה, במגני רגליים ולפעמים בשריון חזה. החיילים הכבדים היו כמעט תמיד ממוצא יווני או מוקדוני.

הרגלים הכבדים לחמו במסגרת הפאלאנקס, שהיה מערך הקרב הטיפוסי של הצבאות היווניים.

היחידה הבסיסית הייתה הלוכוס: טור של 16 חיילים לאורך ובדרך כלל 16 לרוחב, התבנית הייתה של מלבן מוארך ורוחבו בהתאם לגודל היחידה, היו יחידות של 64 , של 25, של 1024 ושל 4096. הרוחב של היחידה הגדולה הסטראטגיה הייה 240 מטר בקירוב.

חיילי חמש השורות הראשונות החזיקו את הסאריסות במאוזן, וחיילי השורות האחרות הטו את הרמחים כלפי מעלה, וכך סוככו על השורות הקדמיות מפני פגיעה של כלי הטלה למינים.

אם הצליחו הפאלאנגיטים לשמור על שורות מסודרות וצפופות כאשר נעו לקרב המגע ושמרו על מבנה מלוכד בזמן הלחימה, קשה היה לעמוד בפניהם והם היו מכריעים את האויב. נדרשו אימונים ותרגולים רבים כדי להבטיח שחיילי הפאלאנקס אכן ישמרו על המבנה הצפוף הנדרש בזמן הקרב. ואכן הפאלאנקס סבלה משתי בעיות בסיסיות: ראשית, אפילו חיילים מתורגלים היטב ומנוסים לא יכלו לשמור על שורות מלוכדות כשנעו בשטח לא ישר, מבותר או משובש במכשולים. תנועה בשטח כזה גרמה להיווצרות רווחים, שאפשרו לאויבים להסתנן דרכם ולתקוף מטווח קרוב, בעוד הפאלאנגיטים אינם יכולים להפעיל את הסאריסות הארוכות, וכך שמטו את הסאריסות בניסיון ללחום בחרבות, נחשפו להתקפה מן החזית. שנית המבנה הצפוף של הפאלאנקס וההחזקה בסאריסות הארוכות והכבדות הגבילו את כושר התמרון של הפאלאנקאס וחשף אותו במיוחד לפגיעה מן האגפים.

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו