לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

 

מסתורין קלטי

המקומות הקדושים של הקלטים שמרו על המסתורין שלהם עד לימינו. הדיירים העל טבעיים שלהם ידועים בשם סידהא. אמורים להיות 2 סוגים: הגבוהים והנוצצים, ואלו שצבעיהם משתנים כשמאירים מבפנים. הם נראים לעיתים נדירות מפני אי הטוהר של העולם. עם ההגעה של הנצרות הם נתדלדלו בכל מובן והפכו להיות מה שידוע היום בשם פיות, גנום, ויצורים אחרים של הפולקלור.

 

האלים הקלטים

לפי יוליוס קיסר, הגדול שבאלים הקלטים הוא זה שהוא מכנה מרקוריוס, וקרוב לוודאי שזהו לוגוס, או לוג האירי. לוגוס לדעת רוב המלומדים, פירושו המאיר. השמש נחשבה למעניקת החיים ולמסייעת לפריון ולרפואה וסמלה היה הגלגל.

מרקוריוס של קיסר הוא "ממציא כל האמנויות", ואילו לוג האירי מתואר כ"מחזיק ובקי שאמנויות רבות". שמו של לוג בוולשית הוא כלו וצורה עתיקה יותר של השמות הללו היא לוגוס, המופיעה בשם המקום לוגדונון, זהו המקור הלשוני לשמות הערים לאון וליון, ועוד..

הדגדה - הוא האל הטוב, הוא גם האדיר רב הדעת. הוא לקח לאשה את אלה המלחמה (שהיא גם אלת אדמה) – לאחר שפגש בה באחד מתפקידיה הידועים ביותר, עומדת בנהר ורוחצת את ראשיהם וגפיהם של העומדים ליפול בקרב – ובזכות זאת הוא מבטיח נצחון לבני עמו. הוא חולש על מזג האוויר ועל היבולים, ובתפקידו זה הוא מזוהה עם סילבנוס הרומאי, אל היערות, הצמחיה ועבודת האדמה. דגדה הוא האב הגדול , האל הטוב, האחראי לשפע ולפריון.

לדגדה יש שני אבזרים מיוחדים: אלה שהקצה האחד שלה ממית והאחר מחזיר את המתים לחיים (מזכיר את האנח – סמל החיים המצרי), וקדרה המסייעת לו בתפקידו כשליט העולם האחר, להכניס אורחים ללא הגבלה. קערת הדגדה – הובילה לאגדה על הגביע הקדוש

קדרת הבישול של האב הגדול ממלאת תפקיד מרכזי במשתה של העולם האחר. הקדרה מבשל בלי הרף למען אנשי אירלנד. היא המקור של השפע, מעולם לא יצאה מעל פניו חבורה שלא שבעה די צרכה.

דון – האפל, אל המתים, הכול הם צאצאיו.

בריגיד - בתו של הדגדה, מקבילה למינרוה הרומאית, אחראית לאמנויות ולאומנויות. השם לקוח מהשור בריג – נעלה. היא הייתה אלת הריבונות, ביתו של הדגדה, בקיאה בשירה ובחוכמת הנסתר. היו לה שני אחיות שקרויות בריגיד גם כן שהיו קשורות לאמנות הריפוי ולאומנויות. היא הייתה קשורה להזנה: פרותיה הניבו ים של חלב, מלאי המזון שלה היה בלתי נדלה, יום חגה הוא ה1 בפברואר – חג אימבולג הקשור לראשית חליבתן של רחלות. בריגיד הקדושה מגוננת על העדרים, שומרת על החוג המשפחה ומשגיחה על הלידה. פולחנה המשיך גם בנצרות וזוהה עם קדושה נוצרית בשם ברייד הקדושה מקלידר. היא נחשבה לאמו המאמצת של ישו.

אנגוס - בנו של הדגדה, אל האהבה.

טרניס - הגלי, הרועים, הרומאים זיהו אותו עם יופיטר (לא באירלנד')

אוגמיוס - צחות לשון, קשור לאל האירי אוגמה, ממציא האלף בית.

קין קט - הרופא האלוהי, שר לחשיו מעל באר שלתוכה הוטלו הפצועים אנושות וממנה יצאו שוב שלמים ובריאים.

גיבנו - דמות מרכזית בשילוש האלים אומנים, ביחד עם לוטה וקרדני. אל עולם המתים, מארח עולם המתים, הנפח האלוהי, מארח המשתה בעולם המתים שם מוגש משקה משכר שכל הלוגם ממנו נעשה בן אלמוות.

האלות - יוצגו פעמים רבות בתור שילוש של נביאה, לוחמת ואם משפחה. פולחן האלה האם הטביע חותם מובהק במיתולוגיה הקלטית. הטיאתה הם בני משפחתה של האלה דנו שקשורה לשאול, אנו אלת אדמה הקשורה לדנו מתוארת כאמם של אלי אירלנד. האלות גם קשורות למלחמה, והשם הראשי כאן הוא

מוריגן - אלות אחרות יולדות גיבורים או מדריכות אותם. מב מקונוט שהנהיגה את צבאותיהם של אנשי אירלנד מזוהה עם און מיני, שום מלך לא יוכל למשול בטרה, אם לא שכב עמה תחילה. המיניות והמלחמה כרוכות יחדיו גם בדמותה של פלידס, היחידה שיכלה להשביע את תאוותו של פרגוס.

הריבונות קשורה לאלות. המלך נישא לממלכתו בטקס שבו הוא מקבל נסך מידי כלתו – הריבונות. ריבונות אירלנד עשויה להופיע כזקנה בלה ומכוערת, סמל לממלכה שוממת ועקובה מדם. אבל אם נושק לה הטוען בצדק למלכות, היא נהפכת לנערה יפהפייה המגלה את עצמה כאלה. (אם אוהב השליט את ממלכתו ואת אנשיו, הוא יכול להפוך אותה לגן עדן).

קרנסוס – האל בעל הקרניים: המקרין, שם שניתן לדמויות שונות של אלוהויות המתוארות כזכר בעל קרני אייל. (מזכיר את הפולחן הקדום בהר כרכום והחשיבות של קרני אייל שם). קרננוס הוא אדון בעלי החיים (במשק ובטבע), מקור הפרי הדגן או הכסף, אל הפריון והשפע. קרניים מסמלות תוקפנות וכוח גברא. נוסעים המגיעים לאי מסתורי אוכלים תפוחים שמצאו בו, ומיד צומחות קרניים על ראשיהם, לדמות הקרננוס נלווים לפעמים נחש בעל ראש אייל, ודמות קטנה של גבר בעל פין זקוף. לעיתים מופיע האל לבוש טורק – רצועה מפותלת של מתכת יקרה הנענדת לרוב סביב הצוואר, או מוחזקת ביד.

 

מיתולוגיה קלטית

ארתור:

המעבר הקל בן הגיבור הלוחם האנושי והארכיטיפ שמהעולם האחר, אל השמש. הוא מוטיב מרכזי בכל סוג של סיפור קלטי. זה המפתח למסתורין הקלטי – השילוב של הרוחני עם הפיזי והדמיוני. שינויי הצורה. ההתעקשות הנוצרית על הדואליות של אור וחושך, נפש וגוף, המציאות הארצית והמציאות השמימית, לא הייתה ידועה לקלטים. זאת היא הסיבה להרבה אי הבנות הסובבות את אגדות המלך ארתור.

ארתור, יכול להיות שהיה דמות היסטורית, מנהיג בריטי מהמאה ה6, אבל חשיבותו היא בהיותו גיבור מיתי, לוחם שמש נצחי. הוא הפופולארי והחשוב ביותר מבין גיבורי השמש הקלטיים. אגדות עתיקות הצטברו סביב שמו ליצור את אגדות המלך ארתור – רומנסות מימי הביניים שהשראה לא נעלמה מהם. ההנצחה של ארתור בשמות מקומות בבריטניה היא גרסה מקומית של הקשר האירופי ללוג – אל השמש, וגיבורים קלטים אחרים. השינוי של מרלין מילד פלא בן 7, שהפליא את הכוהנים הדרואידים על ידי השמדתם של זוג דרקוני מים, לחכם ומדריך של ארכיטיפ סולרי חדש, היא מוטיב נפוץ אחר.

ארתור, הבן של אותר פנדרגון, קשור באסוציאציה מיתית לסנט מישל, האדון של האור המנצח את כוחות הדרקון של החושך. וסנט מישל, הנראה מחזיק את המאזניים ושוקל את הנשמות בצלבי אבן איריים, קשור בתורו לתות – האל המצרי של העולם התחתון. בקונטקסט קלטי, מבלי הצורך הנוצרי לדואליות מוראלית של טוב ורע ככוחות נפרדים, מישל כישות שמשית הוא כוח ראשוני המחזיק את האלמנטים המלאכיים והאדמתים של טבעו באיזון.

המיסתורין הקלטי לובש צורה במצבי ביניים, כמו למשל הדמדומים בן חושך לאור. הטל שהוא לא גשם ולא יובש, לא ים, לא נהר, ולא מי באר. הדבקון הקדוש שהוא לא צמח ולא עץ.

חפצים מקודשים: הטיאתה הם האנשים שכובשים את אירלנד מהפיר בוג. בימי שהותם באיי הצפון הם נעשים מיומנים בחוכמת הדרואידים ומביאים לאירלנד 4 קמיעות: אבן פל – הצווחת כאשר מתיישב עליה מלך חוקי. חנית לוג – המבטיחה ניצחון לכל המחזיק בה, חרב ניאדו – שאיש אינו יכול להינצל ממנה לאחר שנשלפה מנדנה, וקדרת הדגדה. (חפצים אלו מופיעים אחר כך במיסטיקה הנוצרית ובסיפורי המלך ארתור).  התושבים הקלטים של אירלנד הם המילס היספניה – החיילים מספרד. הם נוחתים בדרום מערב אירלנד ביום חג בלטיין וגוברים בקרב על הטיאתה. אז מחולקת אירלנד לשניים: הטיאתה שולטים מתחת לפני האדמה, גולים לגבעות ולמחוזות הפיות, והמילס – הקלטים שולטים על פני האדמה.

סיפורי פין

סיפורים הקשורים ללחימה חיזור וציד של דמות אגדית בשם פין, המזוהה לעיתים עם לוג, דמות גיבור השמש, הנלחם בדמות החושך, בבלר בעל העין האחת או גול, יריב מהעולם האחר. מפיע בבלדות של סקוטלנד ואירלנד. משורר וצייד הפועל מחוץ לתחומי החברה מיושבת, רכש את מתנת הנבואה והידע העל טבעי כששתה את שיקוי העולם האחר, או כשנגע באצבעו באלתית הדעת.

האלתית היא דג פלאי שגדל בבאר החיים, פין הנער אוכל את הדג ולומד את 3 תכונות המשורר: "הדעת המאירה", "לעיסת הליבה", "הלחש מן הקצוות". סיפור על הדג הפלאי מזכיר כמובן את חשיבות הגד וההתייחסות אליו בנצרות. המגע הראשוני של פין עם האלתית היה במציצת אצבעו שנכוותה מהדג המבושל, לכן רכישת הדעת מסומלת על ידי מציצת אצבע.

סיפורי ההרפתקאות והמסעות האיריים מספרים על מסעות לעולם האחר, מקום מסתורי שמשמעותו מעורפלת. אף כי הכוחות המצויים בו עלולים להתגלות כעויינים, בעיקרו של דבר זהו מקום של שלווה שמחוץ לזמן, של משתאות ומוזיקה קסומה, שאינו יודע זקנה ומוות, אפשר להיכנס אליו דרך מערות או אגמים, או על ידי פגישות מקריות עם נציגיו, המזמינים או מפתים בני תמותה לבוא לאחד ממשכנותיהם. יש לו שמות רבים, וביניהם מישור שני הערפילים, ארץ הצעירים, וארץ החיים. בסיפורי המסעות, זוהי בדרך כלל הארץ המובטחת אשר במערב, הממוקמת באוקיינוס או מעבר לים.

מבינוגיון

אוסף הסיפורים של וולס, סיפוריו נועדו בעיקר לבידור, וספורו בפי בדרנים בעלי נטיות ספרותיות או היסטוריות בחצרותיהם של אצילי ויילס. הסיפור הוא כנראה מהמאות ה8-9.

במבינוגיון 4 ענפי סיפורים, מבין הסיפורים שמחוץ ל4 הענפים, סיפורם של קלוך ואולון נחשב לעתיק ביותר. קלוך זוכה בידה של אולון, בתו של ראש הענקים אסבתדן, המטיל עליו כמה מטלות בלתי אפשריות כתנאי להסכמתו לנישואים. קלוך מגייס לעזרתו כמה אנשים יוצאי דופן, כל אחד בעל כוח כשפים אחר, ובעזרתם מבצע את המטלות וזוכה בנערה. במהלך הסיפור מופיע ארתור, ונראה שזו הופעתו הקדומה ביותר בפרוזה הוולשית: הוא עוזר למבון בנו של מורדון ולקלוך לצוד את חזיר הבר המכושף, הנושא בין אוזניו מסרק ומספריים מופלאים.

 

 

 

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו