לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

קלמנט ויוסטין מרטיר - טיולים לרחבי העולם

סנט קלמנט

קלמנט מאלכסנדריה 150-215 היה אחד מהתיאולוגים הנוצרים הגדולים שניסה לחבר את הגנוסיס לזרם המרכזי. הוא היה בקיא בפילוסופיה היוונית, כנראה בזכות היכרותו עם הספרים שבספרייה המפורסמת. הוא היה מורו של אוריגנס

על עשרה הפטריארכים הראשונים של אלכסנדריה, לאחר מרקוס, אנחנו לא יודעים הרבה, חוץ מאשר את שמם. הדמות הממשית הראשונה בהיסטוריה של הכנסייה המצרית הוא קדוש גדול בשם סנט קלמנט. העובדה שעשרה הפטריארכים הראשונים כמעט ולא מוזכרים, מרמזת על כך שבאותה תקופה הנצרות במצרים הייתה נזילה, נוטה, אולי, לכל מיני זרמים כופרים, ולכן אין בהיסטוריה המאוחרת של הכנסייה אזכורים אליה, ורק סנט קלמנט נכנס לתוך האורתודוקסיה הרשמית, וגם זאת עם הסתייגויות.

קלמנט היה יווני במוצאו שהתיישב באלכסנדריה ולימד בבית ספר התיאולוגי הנוצרי החשוב בתקופתו, הוא הושפע מאד מזרמים פילוסופים וגנוסטיים, נחשב לנוצרי שהושפע ביותר מהמורשת ההלנית. נשען על הפילוסופיה הסטואית ואפלטון והכיר כנראה את המיסטיקה היהודית. הוא חיבר מספר ספרים המחברים בין הפילוסופיה לבין הנצרות. קלמנט טען שאפלטון ופיתגורס קיבלו את הידע שלהם ממצרים העתיקה, הוא העמיד תלמידים רבים כשהחשוב שביניהם הוא אוריגן – שעליו נשענו האבות הקפדוקים (גרגורי מנזיאזן, גרגורי מניסה ויוחנן פה זהב – כריסוסטמוס).

 

בתור ילד גדל כנראה באתונה כפגאני, כשהתבגר שלל אמונה זו בגלל השחיתות המוסריות שבה, ויצא למסע ברחבי העולם הנודע באותה תקופה בחיפוש אחר האמת: הוא עבר ברחבי יוון, הגיע לאסיה הקטנה, ישראל, ולבסוף לאלכסנדריה, שם התיישב. במהלך הדרך פגש מספר אנשי קודש ואמונה נוצריים והפך למאמין.

קלמנט אומץ על ידי מנהל האקדמיה הנוצרית באלכסנדריה, מוסמך לכומר, ולימים כנראה שגם מנהל אותה, לא הרבה ידוע על חייו ועל נסיבות מותו. מה שנשאר ממנו הוא בעיקר יצירותיו, שהידועות ביניהן נקראות ה"טרילוגיה":

 

הספר הראשון – פרוטרפטיקוס, יוצא כנגד האלילות היוונית, ומראה על ידע נרחב של קלנט בתחום זה. הוא מסביר בפרוטרוט את שלבי התפתחות האמונה הפאגאנית והטעויות שבה, ומהלל את אפלטון שבתפישתו את עולם האידיאות והלוגוס יש מעין הקדמה למחשבת ה"לוגוס" הנוצרית.

הוא כתב ליוונים protrepticus משכנע אותם המיתולוגיה והאמונות שלהם לא מושלמות, מתווכח איתם על תפישותיהם ואמונתם. ומשתמש בידע הרב שיש לו להציג את אמונותיהם. משכנע לקבל את הנצרות. היווני היחיד שהוא מקבל זה אפלטון שלפי דבריו הקדים את ישו בהבנתו. הוא יוצא כנגד האורפיזם וכתות המסתורין על חוסר הבהירות שלהם והטקסים השטותיים, וכנגד עבודת האלילים של הפולחנים והאלים בדמות אדם או עץ. הוא טוען שדת זה תוצר אנושי, אנתרופומורפי, כפי שטענו הפילוסופים היוונים, ושאם בני אדם היו בצורת פרה, אזי לאלוהים הייתה צורה של פרה, ומכאן שאיננו אלוהים עליון.

במילים אחרות הוא האיש שחיבר את הידע הקדום של העולם ההלני עם הנצרות, הוא הסתובב בכל העולם, וניסה להכיל את התיאוריות הגנוסטיות והמיסטיות האחרות של תקופתו בתוך הנצרות, הייתה לא השפעה חשובה בנצרות הקופטית, אתיופית, וחלקים מהאורתודוקסיה, למרות שחינו סר באיזה שהוא שלב מהקתוליות.

 

הספר השני שלו pedagogus הוא הלימוד של ישו. שואב מרעיונות סטואים, צריך אפטיה, אבל גם אאופטיה, הרגשה טובה. הוא מעודד מסיבות ושמחה, צריך לבטא את השמחה באל.

הספר השני פדגסוס, מתייחס לישו בתור מורה. קלמנט מחלק את החיים לשלושה חלקים (כמו אפלטון): אופי, פעולה ורצונות. הספר השני מתייחס לפעולות מוסריות בחיים שישו מלמד אותנו כמו ילדים. בספר זה נשען קלמנט על הפילוסופיה הסטואית. אדם צריך לחיות לפי השכל – הלוגוס, וזה מה שמרחיק אותו מחטא. אך רק דרך אמונה בישו נוכל להגיע להארה ולישועה. הוא נשען על הפילוסופיה הסטואית אך מתרומם מעבר לה, וזה מה שנותן לו את הכוח, זה מה שגרם לחברה משכילה ומפותחת כמו זו שהתקיימה באלכסנדריה – מרכז הידע של העולם העתיק, להימשך לכיוון הנוצרי. אנשים כמו קלמנט שהוסיפו את פלפל האמונה לתבשיל. 

 

הספר השלישי – סטרומטה. הוא כמו שדה של פרחים במגוון צבעים וצורות (לפי האנלוגיה של קלמנט עצמו). הוא נוגע בנושאים פילוסופים ואזוטריים ייחודיים, מה שהביא אנשים כמו פוטיוס הגדול במאה ה9 להתייחס אליו בכבוד רב, ויחד עם זאת לא להסכים לחלק מהדעות המובעות בו..
 

יש לו ספר נוסף ובו ידע אזוטרי הממשיך מסורת היהדות נצרות, אלו דברים שהועברו רק במעגל סגור למאמינים. קלמנט גם כותב שמרקוס כתב ספר נוסף ובו התורה הסודית ששמור באלכסנדריה (מופיע במכתב מר סבא שלו, החשוד באי אותנטיות). הספר הידוע הוא ypotyposesExcerpta ex TheodotoEclogae Propheticae and the Adumbraetiones. היקום מונהג על ידי פני אלוהים, מתחתיו שבע כוחות ומתחתיהם רבי המלאכים והמלאכים, שבע הישויות הגבוהות נושאות את כסא כבוד האלוהים, הם נקראים proctocists וגם עיני אלוהים.

קלמנט גם מתחיל פרשנות של הברית החדשה, וטוען שאי אפשר להבין את הדברים כפשוטם, הוא מדבר על מראה של הלב שצריך לנקות, ואפשרות להגיע לגנוסיס. הוא האמין במחזור קוסמי, נצחיותה של המחשבה, וזהותו של ישו עם הלוגוס.

 

מאפיין של קלמנט הוא השוויון שהוא מטיף לו ביחד לנשים: אלוהים הוא גם זכר וגם נקבה, וכך גם ישו למרבה הפלא. האוקריסט זה חלב היוצא משדיו של ישו (האימא) ומזין את הילדים המאמינים. קלמנט תומך בנשים ממלאות תפקידים בכנסייה ומונה נשים גדולות בהיסטוריה שנותנות לו השראה. כנראה שהיה נשוי, למרות שלא יודעים על כך במפורש.

 

קלמנט מנסה ליצור סוג של גנוסטיקה נוצרית, הוא חי בתקופת השיא של הגנוסטיקה, ומותח את גבולות הנצרות ככל האפשר.

לקלמנט הנפש הגנוסטית היא תדמית אלוהית, נשית כמו האלוהים עצמו, מעוטרת עם מעלות מושלמות, בהתאם לפעולה היוצר של הטבע, משמעת, והגיון, והנפש שכך התייפתה, יכולה, ונעשית המקדש של רוח הקודש.

לסנט קלמט חשובה התפילה המנטאלית, בטענו שאפשר לשלוח למעלה תפילה לא מדוברת, אם רק האדם שמתפלל מביא את כל המאמץ הרוחני שלו לכך לפי הקול הפנימי של המחשבות, בפניה לא מופרעת אל האלוהים. תפילה, הוא אומר, היא יחסים ותקשורת עם האל, ולמרות שאנחנו פונים אליו מבלי לפתוח את השפתיים, בשקט, הזעקה שלנו תגיע אליו מהמעמקים הכי פנימיים של הלב, ובעוד אנחנו חושבים על אלוהים, הוא יהיה לידנו ובתוכנו." 

  

מאמרותיו:

"ישנה סוג של האצלה אלוהית שמואצלת לתוך כל האנשים ללא יוצא מן הכלל, אך במיוחד היא נכנסת לתוך אותם אלו שמבלים את זמנם במדיטציה, מסיבה זו הם מודים, ולו גם נגד רצונם, שאלוהים הוא אחד, לא נברא וקיים לנצח, ושהיכן שהוא למעלה הוא באמת קיים לנצח. גם השמש לא יכולה לגלות לנו את האלוהים האמיתי. ההיגיון או המילה נותנת חיים, שהוא השמש של הנפש, לבדו מסוגל לעשות זאת, דרכו ורק דרכו, כשקרניו זורחות על המקומות הסודיים ביותר של המחשבות, עין הנפש מוארת".

הנפש עצמה מודעת למטרתה הגבוהה, ומכירה עצמה להיות נפרדת ממה שהוא רק זמני ונעלם.

 

"מההתחלה, הייתם נצחיים וילדים של חיים נצחיים, וביקשתם לקחת על עצמכם מוות, כך שתוכלו לנקז אותו לתחתית ולהרוס אותו, שהמוות ימות בכם, ודרככם, מפני שאם תהרסו את העולם, מבלי שאתם עצמם תהרסו, אתם האדונים של היקום ונצחיים."

לקלמנט הנפש היא תדמית אלוהית, נשית כמו האלוהים עצמו, מעוטרת עם מעלות מושלמות, בהתאם לפעולה היוצר של הטבע, משמעת, והגיון, והנפש שכך התייפתה, יכולה, ונעשית המקדש של רוח הקודש.

 

"תפילה היא יחסים ותקשורת עם האל, ולמרות שאנחנו פונים אליו מבלי לפתוח את השפתיים, בשקט, הזעקה שלנו תגיע אליו מהמעמקים הכי פנימיים של הלב, ובעוד אנחנו חושבים על אלוהים, הוא יהיה לידנו ובתוכנו."
לסנט קלמט חשובה התפילה המנטאלית, בטענו שאפשר לשלוח למעלה תפילה לא מדוברת, אם רק האדם התפלל מביא את כל המאמץ הרוחני שלו לכך, לפי הקול הפנימי של המחשבות, בפניה לא מופרעת אל האלוהים.

 

מבחינה תיאולוגית מי שמקדים את קלמנט זה יוסטין מרטיר 100-165

כבר יוסטין מרטיר טוען שאין לייחס לאלוהים תכונות אנושיות, כל מה שנאמר על דיבור עם מלאכים וכו מתייחס ללוגוס, הוא ניסה לשכנע את אנטונינוס פיוס להפוך להיות נוצרי, טוען שהזרעים של הנצרות, הלוגוס, הופיעו כבר לפני ישו, וכך אפשר לחבר הוגי דעות יוונים ורומאים גדולים לרעיון הנוצרי כמו אפלטון או וירגיליוס, הוא נולד בשומרון ואולי יש כאן קשר למסורת המיסטית היהודית ולגנוסטיקה הקדומה בדמותם של שמעון מאגוס והתלמיד שלו. הוא הקים בית ספר ברומא וכתב ספרים. הוא לבש שמלת פילוסוף, אימץ את האידאולוגיה הסטואית של זרע המילה. התייחס לתחייה וטען שמלכות שמיים מתעכבת כי אלוהים רוצה לתת הזדמנות לעוד אנשים להיפך לנוצרים.

אחריו קלמנט אומר שיד, רגל, חרון אף אלוהים צריכים להיות מובנים באופן אלגורי. הוא למד פילוסופיה וסטואה אך טען שהפילוסופים של ימי קדם למדו אזוטריקה במצרים. יוסטין מרטיר טען שהם למדו מהנביאים והתנ"ך. הוא עסק בגנוסטיקה ודיבר על המראה של הלב

 

למאמרים על הנצרות הקופטית

מאמר כללי על נצרות מונופיזיטית - לחצו כאן

מאמר על אוריגן - לחצו כאן

מאמר על אנטוניוס הקדוש, מייסד הנזירות - לחצו כאן

מאמר על אתנסיוס פטריארך אלכסנדריה הכל יכול במאה ה4 - לחצו כאן

למאמר על הנזירות המצרית הקדומה - לחצו כאן

למאמר על ג'ון קסיאן - לחצו כאן

 

למאמר על הנצרות הקופטית באתר "תרבויות עולמי ישראל" - לחצו כאן

 

 

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו