לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

 

סנט קלמנט

 

על עשרה הפטריארכים הראשונים של אלכסנדריה, לאחר מרקוס, אנחנו לא יודעים הרבה, חוץ מאשר את שמם. הדמות הממשית הראשונה בהיסטוריה של הכנסייה המצרית הוא קדוש גדול בשם סנט קלמנט. שמת ב212. העובדה שעשרה הפטריארכים הראשונים כמעט ולא מוזכרים, מרמזת על כך שבאותה תקופה הנצרות במצרים הייתה נזילה, נוטה, אולי, לכל מיני זרמים כופרים, ולכן אין בהיסטוריה המאוחרת של הכנסייה אזכורים אליה, ורק סנט קלמנט נכנס לתוך האורתודוקסיה הרשמית, וגם זאת עם הסתייגויות.

קלמנט היה יווני במוצאו שהתיישב באלכסנדריה ולימד בבית ספר התיאולוגי הנוצרי החשוב בתקופתו, הוא הושפע מאד מזרמים פילוסופים וגנוסטיים, נחשב לנוצרי שהושפע ביותר מהמורשת ההלנית. נשען על הפילוסופיה הסטואית ואפלטון והכיר כנראה את המיסטיקה היהודית. הוא חיבר מספר ספרים המחברים בין הפילוסופיה לבין הנצרות. קלמנט טען שאפלטון ופיתגורס קיבלו את הידע שלהם ממצרים העתיקה, הוא העמיד תלמידים רבים כשהחשוב שביניהם הוא אוריגן – שעליו נשענו האבות הקפדוקים (גרגורי מנזיאזן, גרגורי מניסה ויוחנן פה זהב – כריסוסטמוס).

 

בתור ילד גדל כנראה באתונה כפאגאני, לכשהתבגר – שלל אמונה זו בגלל השחיתות המוסריות שבה, ויצא למסע ברחבי העולם הנודע באותה תקופה בחיפוש אחר האמת: הוא עבר ברחבי יוון, הגיע לאסיה הקטנה, ישראל, ולבסוף לאלכסנדריה, שם התיישב. במהלך הדרך פגש מספר אנשי קודש ואמונה נוצריים והפך למאמין.

 

קלמנט אומץ על ידי מנהל האקדמיה הנוצרית באלכסנדריה, מוסמך לכומר, ולימים כנראה שגם מנהל אותה, לא הרבה ידוע על חייו ועל נסיבות מותו. מה שנשאר ממנו הוא בעיקר יצירותיו, שהידועות ביניהן נקראות ה"טרילוגיה":

 

הספר הראשון – פרוטרפטיקוס, יוצא כנגד האלילות היוונית, ומראה על ידע נרחב של קלנט בתחום זה. הוא מסביר בפרוטרוט את שלבי התפתחות האמונה הפאגאנית והטעויות שבה, ומהלל את אפלטון שבתפישתו את עולם האידיאות והלוגוס יש מעין הקדמה למחשבת ה"לוגוס" הנוצרית.

 

הספר השני – פדגסוס, מתייחס לישו בתור מורה. קלמנט מחלק את החיים ל3 חלקים (כמו אפלטון): אופי, פעולה ורצונות. הספר השני מתייחס לפעולות מוסריות בחיים שישו מלמד אותנו כמו ילדים. בספר זה נשען קלמנט על הפילוסופיה הסטואית. אדם צריך לחיות לפי השכל – הלוגוס, וזה מה שמרחיק אותו מחטא. אך רק דרך אמונה בישו נוכל להגיע להארה ולישועה. הוא נשען על הפילוסופיה הסטואית אך מתרומם מעבר לה, וזה מה שנותן לו את הכוח, זה מה שגרם לחברה משכילה ומפותחת כמו זו שהתקיימה באלכסנדריה – מרכז הידע של העולם העתיק, להימשך לכיוון הנוצרי. אנשים כמו קלמנט שהוסיפו את פלפל האמונה לתבשיל.

הספר השלישי – סטרומטה. הוא כמו שדה של פרחים במגוון צבעים וצורות (לפי האנלוגיה של קלמנט עצמו). הוא נוגע בנושאים פילוסופים ואזוטריים ייחודיים, מה שהביא אנשים כמו פוטיוס הגדול במאה ה9 להתייחס אליו בכבוד רב, ויחד עם זאת לא להסכים לחלק מהדעות המובעות בו..
 

מאפיין של קלמנט הוא השוויון שהוא מטיף לו ביחד לנשים: אלוהים הוא גם זכר וגם נקבה, וכך גם ישו למרבה הפלא. האוקריסט זה חלב היוצא משדיו של ישו (האימא) ומזין את הילדים המאמינים. קלמנט תומך בנשים ממלאות תפקידים בכנסייה ומונה נשים גדולות בהיסטוריה שנותנות לו השראה. כנראה שהיה נשוי, למרות שלא יודעים על כך במפורש.

 

בנוסף לטרילוגיה נשארו מספר קטעים של ארבעה ספרים המתייחסים לידע הנסתר הנוצרי, מבנה העולמות כהיררכיה של אנרגיות המחולקות פי מספרים ותפקידים, כשמדי פעם יכולה להיות תנועה ומעבר בין ההיררכיות השונות.

 

מאמרותיו:

"ישנה סוג של האצלה אלוהית שמואצלת לתוך כל האנשים ללא יוצא מן הכלל, אך במיוחד היא נכנסת לתוך אותם אלו שמבלים את זמנם במדיטציה, מסיבה זו הם מודים, ולו גם נגד רצונם, שאלוהים הוא אחד, לא נברא וקיים לנצח, ושהיכן שהוא למעלה הוא באמת קיים לנצח. גם השמש לא יכולה לגלות לנו את האלוהים האמיתי. ההיגיון או המילה נותנת חיים, שהוא השמש של הנפש, לבדו מסוגל לעשות זאת, דרכו ורק דרכו, כשקרניו זורחות על המקומות הסודיים ביותר של המחשבות, עין הנפש מוארת".

הנפש עצמה מודעת למטרתה הגבוהה, ומכירה עצמה להיות נפרדת ממה שהוא רק זמני ונעלם.

 

"מההתחלה, הייתם נצחיים וילדים של חיים נצחיים, וביקשתם לקחת על עצמכם מוות, כך שתוכלו לנקז אותו לתחתית ולהרוס אותו, שהמוות ימות בכם, ודרככם, מפני שאם תהרסו את העולם, מבלי שאתם עצמם תהרסו, אתם האדונים של היקום ונצחיים."

לקלמנט הנפש היא תדמית אלוהית, נשית כמו האלוהים עצמו, מעוטרת עם מעלות מושלמות, בהתאם לפעולה היוצר של הטבע, משמעת, והגיון, והנפש שכך התייפתה, יכולה, ונעשית המקדש של רוח הקודש.

 

"תפילה היא יחסים ותקשורת עם האל, ולמרות שאנחנו פונים אליו מבלי לפתוח את השפתיים, בשקט, הזעקה שלנו תגיע אליו מהמעמקים הכי פנימיים של הלב, ובעוד אנחנו חושבים על אלוהים, הוא יהיה לידנו ובתוכנו."
לסנט קלמט חשובה התפילה המנטאלית, בטענו שאפשר לשלוח למעלה תפילה לא מדוברת, אם רק האדם התפלל מביא את כל המאמץ הרוחני שלו לכך, לפי הקול הפנימי של המחשבות, בפניה לא מופרעת אל האלוהים..

 

 

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו