לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

קתרים

הכפירה הקתרית

התנועה הקתרית הייתה האיום הגדול ביותר על הכנסייה הקתולית במאה ה13, היא התפשטה בחבל לנדוק הצרפתי, באזורי פיאמונטה ואגם ז'נבה וחלקים מאירופה. הייתה זו תחייה של התורה הגנוסטית שפרחה במאות הראשונות לספירה במצרים ורחבי המזרח התיכון, נרדפה על ידי מוסדות הכנסייה וכמעט והושמדה, אלא שהייתה לה תקומה דרך תנועה בשם הבוגומילים שהתפשטה והצליחה מאד בבלקן, החל מהמאה ה10 לספירה.

לפי היסטוריונים המסתמכים על מסמכי כנסייה, שליחים של הבוגומילים הגיעו לדרום צרפת ולכל רחבי אירופה והחלו להעביר אנשים לאמונה הדומה לזו של הבוגומילים. וכאן תחילתה של התנועה הקתרית. לפי הקתרים באדם יש יסוד רע ויסוד טוב, הרע הוא הגוף והטוב הוא הרוח. מטרתו של האדם בחיים להתחבר לטוב ולטהר את הרוע. ולכן השלב הראשון בדרך הרוחנית הוא קתרזיס. ומכאן השם "קתרים".
החברה הקתרית התחלקה ל2 מעמדות: המושלמים – האנשים הטהורים, אלה שעשו את תהליך הטיהור וזכו בשלב הבא – הארה. והאנשים הפשוטים שאורגנו במסגרת חברתית תומכת המדגישה שוויון סוציאלי. הקתרים הטיפו לרפורמות בחברה והתנגדו באופן נחרץ למוסדות הכנסיה, בהם ראו התגלמות הרוע עלי אדמות. הם הסתמכו על חלקים מהברית החדשה, במיוחד ספר יוחנן, והכחישו חלקים מהאמונה הנוצרית המקובלת, כולל חלק מספרי התנ"ך, פולחן הצלב ומריה.

חוקר בשם אנטונין גדל, שהיה החוקר החשוב ביותר של הקתרים במאה ה20. מצא מערות הקשורות בקתרים בהרי הפירנאים (האזור בו גדל)  לפי דבריו המושלמים בילו 3 שנים במערות אלו עוברים תהליך חניכה וטרנספורמציה המקביל לסיפור חייו של ישו בברית החדשה – טרנספיגורציה, מוות ולידה מחדש. לאחר מכן יצאו להטיף את הבשורה בכפרים, זה המשמעות האמיתית של הגביע הקדוש. הקתרים המשיכו מסורות רוחניות עתיקות של האיסיים, הרמטיזם ומצרים.

הקתרים הצליחו במיוחד בדרום צרפת, היה זה חבל שבאופן מסורתי היה פתוח לסוגי נצרות אחרת מאלו של הקתולים, מכיוון ששלטה בו שושלת של רוזנים  ויזיגוטית שנטתה לנצרות אריאינית. מעניין לציין שאחד מרוזני שושלת זו - רימונד מסן ג'יל היה המפקד החשוב ביותר של מסע הצלב הראשון. אזור דרום צרפת במאה ה12 היה מעוז של סבלנות, תרבות ואנושיות, מפותח כלכלית ובעל תרבות עירונית מתקדמת. היו סוגים שונים של קתרים והם השתלבו באוכלוסיה הכללית. עדות לקבלה שלהם על ידי השליטים נמצאת בצלב הקתרי - שלו 4 הזרועות מתחלקות ל8 והופכות ל12. זה היה גם הסמל של רוזנות טולוז.

בתחילת המאה ה13 החליט האפיופיור לשים קץ לחגיגה. מסע הצלב האלביוני אורגן כנגד הכפירה הקתרית והונהג על ידי אצילים וצבא מצפון צרפת שהשתמשו בהזדמנות כדי לכבוש את הדרום ולבזוז אותו. גדודים של אבירים פשטו על הערים והכפרים רצחו ושדדו מכל הבא ליד. רוזני טולוז ניסו להיאבק בהם, אבל ללא הצלחה. אחד הסיפורים המזעזעים ביותר היה על כיבוש העיר בזיאר beziers על ידי צבאו של האפיפיור. בעיר זו היו קתולים רבים. לאחר כיבושה נשאל נציג האפיפיור "מה לעשות עם הקתולים? כיצד להבדיל בינם לבין הקתרים?"
התשובה הייתה: "הרגו את כולם, אלוהים כבר יבדיל ביניהם".


למאמר כללי על גנוסטיקה - לחצו כאן

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו