לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

קתרינה מסיינה

קתרינה היא הקדוש המגן על איטליה ביחד עם פרנציסקוס הקדוש, אם פרנציסקוס היה זה שהביא על איטליה שלום רוחני, ניקוי אנרגטי והשפעה חדשה, הרי שקתרינה מסיינה  הביאה לאיטליה שלום פיזי. היא הייתה האישה הראשונה שזכתה לנס הסטיגמטה. מאד חולה במהלך חייה כיפרה בסיבלה ובמאמציה על סכלות הפוליטיקאים ואנשי הדת והביאה אותם להכיר בטעותם ולהוביל את איטליה לעתיד יותר טוב שבישר את הרנסנס. קתרינה הייתה הגורם העיקרי בהחזרת האפיפיורות לאיטליה מגלותה בצרפת ובהשכנת שלום בין ערי המדינה

היא נולדה ב1347 בסיינה ומתה בת שלושים ושלוש, ב1380 ברומא. המאה ה14 נודעה כזמן של פורענות, המגפה השחורה, מזג אוויר קיצוני, מלחמות, דלדלו את אוכלוסייתה של אירופה. קתרינה היא גם אחת משש הקדושים הפטרונים של אירופה, ביחד עם עידית שטיין, ברידגיט משבדיה, קיריל ומתודיוס, ובנדיקטוס מנורסיה.  כשנולדה הייתה ילדה שמחה, בגיל שש היה לה חזון של ישו יושב על כסא כבוד ולידו פטר ופאולוס, ובגיל שבע נשבעה להקדיש חייה לאלוהים

 

בגיל שש עשרה אחותה הגדולה נפטרה והוריה רצו שתתחתן עם בעלה האלמן. קתרינה התנגדה בכל כוחה. היא החלה בצומות כנגד הגזרה ומהצד השני פיתחה בתוך עצמה מקום פנימי שבו יש לה דימויים משלה על המציאות. בחדר פנימי זה אביה היה ישו, אימא – מריה והאחים והאחיות – השליחים. וכך היא שירתה אותם בנאמנות וקדושה מהצד האחד וסרבה כשהיא נאחזת בצום ללכת בדרך האישה מהצד השני. היא גם סרבה להפוך לנזירה מסוגרת וביקשה להתערב ולהשפיע בחברה. היא הצטרפה למסדר השלישי של הדומינקנים, אנשים שלא קיבלו על עצמם את כל הנדרים, אלא את רוח המסדר והמשיכו לחיות בקרב הציבור. סנט דומינקוס הופיע לה בחזון לחזק אותה ועובדת היותה חולה עזרה לשכנע את אימא להסכים לשגיונותיה. היא הצטרפה למסדר, למדה לקרוא, אך המשיכה לחיות בבית.

 

בגיל עשרים ואחת היא חוותה חוויה מיסטית של "חתונה עם ישו" "החתונה המיסטית" בחתונה זו במקום טבעת נישואין היא קיבלה את הערלה של ישו (מזמן הברית), ישו הורה לה להפסיק עם ההתבודדות שלה ולחזור לפעילות מלאה בעולם. קתרינה צייתה והקדישה את זמנה לעזרה לעניים ולחולים. וכאלו לא היה חסר בסיינה במאה ה14. החתונה המיסטית משמעה השתתפות אינטימית יותר בגורלו של בעלה ובסבל שלו, ואכן קתרינה קיבלה את הסטיגמטה.

בשנת 1374 היא החלה להסתובב ברחבי איטליה עם חסידיה ולהטיף לרפורמציה בכמורה ולאהבת אלוהים בדת של האנשים הפשוטים, בפיזה בשנת 1375 היא שכנעה את המדינה לא להצטרף לברית נגד האפיפיור והטיפה גם למסע צלב חדש, בזמן הזה היא קיבלה את הסטיגמטה. היא כתבה מכתבים לערי המדינה באיטליה ולאפיפיור באביניון בבקשה לרפורמות בכנסייה ולחזרת האפיפיור לרומא. ב1376 הלכה לאביניון לתווך בין האפיפיור לבין פירנצה וכתוצאה מכך הושג השלום והאפיפיור חזר שנה לאחר מכן.

בשנת 1377 כתבה את הדיאלוגים שלה בזמן קצר של מנוחה בין השליחויות הפוליטיות, אלו דיאלוגים בין הנפש העולה מעלה לבין האלוהים, שנכתבו במצבים אקסטטים שלה. בשנותיה האחרונות עברה לרומא לעזור לאפיפיור החדש, היא כמעט ולא אכלה ובריאותה הדרדרה, בגיל שלושים ושלוש מתה ברומא. אותו הגיל כמו ישו. ראשה ואצבעה הגיעו לסיינה ונקברו בבזיליקה של סנט דומינוגו ושם הם עד היום. במקום יש רצפת שיש מהמאה ה15 המראה את אורפיאוס והחיות

 

הסמל של קתרינה הוא וורד אדום וסיפור שהיה כך היה, אנשי סיינה רצו להבריח את ראשה לסיינה מרומא, אלא שחיילים עצרו אותם בדרך וביקשו מהם לפתוח את השק שבו היה הראש, למרבה הפליאה בתוכו היו עלי כותרת של וורד אדום, רק משהגיעו לסיינה הראש חזר לשק.

 

הערלה:

הערלה של ישו הייתה חפץ מקודש בימי הביניים. קרל הגדול נתן אותה במתנה לאפיפיור ליאו השלישי, הוא טען שבזמן שהוא התפלל בכנסיית הקבר זה הגיע לידיו באופן פלאי, למרות שהיו כאלו שאמרו שאירינה הקיסרית הביזנטית נתנה לו את זה כמתנת נישואין.

 

 

 

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו