לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

שבתאי המשיח - טיולים לרחבי העולם

כל האמת (והחסד) על שבתאי צבי.

 

שבתאי צבי ידוע במקורות היהודיים כשמשיח שקר,שאחד שהבטיח ואכזב, אך במבט נוסף ומעמיק יותר, אפשר לראות איך הוא בכל זאת הצליח לגעת באמת מסוימת, ועל ידי כך אולי להיות בכל זאת משיח אמת, אלא שהוא עצמו לא ראה זאת בימי חייו, וגם לא חסידיו, ורק בפרספקטיבה של זמן אפשר לגלות זאת.

מטרתו של שבתאי צבי, בדיעבד, המשיחיות שלו, הייתה בחיבור שבין היהדות לאסלאם ובהתעלות מעל שניהם לדת אישית, רוחנית, שפורצת מחוץ למסגרות הדת הרגילה והמאובנת ויכולה לתת תשובות לחיי אדם. אלא שהוא לא הלך עם המסקנות שלו עד הסוף, ונשאר כלוא, עד סוף ימיו בפרדיגמות של טוב ורע לפי היהדות, גם אם לא בהתנהגותו, לפחות בחלק ממחשבתו.

היהדות והאסלאם אינם צריכים במהות לסתור אחד את השני, אלא הם 2 אספקטים של אותו דבר: במובן זה צדק שבתאי צבי בהבחנה שלו: הוא קרא ליהדות תורת אמת ולאסלאם תורת חסד, הדת האמיתית היא שילוב של שניהם כמו שכתוב בתנ"ך. 

"חסד ואמת נפגשו, צדק ושלום נשקו" תהילים פה, פסוק יא.

אומר שבתאי צבי: "כבר ידעת כי תורת ישמעאל נקראת תורת חסד ותורתנו הקדושה היא אמת".

הוא דורש על סיבת הכינוי הזה ועל ההוויה הכפולה של המשיח בשתי הדתות גם יחד: "כי הישמעאלים אין להם אלא מה שמסרו להם אבותיהם, ועל כן... נקראת תורתם חסד ולזה אמר בתהלים כו, כי חסדך לנגד עניני, הוא סוד הצניף שהוא נגד העיניים......"  

"היה מרנן וקורא בתורת חסד הוא קוראן של אומה ישמעאלית, וזהו פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה..."  (מתוך ספרו של גרשום שלום – שבתאי צבי)

האסלאם נותן את הרוח, את החסד, היהדות נותנת את המוסר, את הדבקות, את האמת, והאדם צריך שיהיו לו בחיים את 2 הדברים בכדי להתקרב אל האלוהים. האמת לא מספיקה, מכיוון שהיא יבשה. החסד לא מספיק גם הוא מכיוון שחסר בו ידע, חסר בו מסגרת, חסרים בו קודים מוסריים, סיבות. אין קיום לגוף מבלי הרוח, אבל גם לרוח אין קיום מבלי הגוף. האסלאם נותן את הרוח, היהדות איבדה את הרוח אך היא מחזיקה את הגוף. בכדי להיות משיח אמיתי שבתאי צבי היה צריך לאחד באישיותו את שניהם, והוא ניסה: בשנת 1666 הכריח אותו הסולטאן להתאסלם או למות והוא בחר להתאסלם. באותה התלהבות שבה היה משכנע המונים שהוא משיח, באותם פרצי אקסטאזה האופייניים כל כך לדרווישים המוסלמים הוא ניסה לשכנע את היהודים ללכת בעקבותיו, רובם דבקו במסורת אבותיהם, חלק השתכנעו, וחלק פסחו על 2 הסעיפים, כרגיל. שבתאי צבי היה קורא בקוראן ומתמלא ברוח, ויחד עם זאת הוא לא זנח את המסורת היהודית, הנחת התפילין, הציצית, את ייעודו כמשיח היהודים, כל אימת שיכול היה ומתאימה הייתה לו השעה המשיך לקיים מצוות שראה טעמים לקיומם והמשיך וראה עצמו כיהודי.

גם תורת הנסתר היהודית וגם תורת הנסתר המוסלמית דיברו בתקופתו של שבתאי צבי על אותם דברים, וראש וראשונה להם הוא דמות אדם קדמון לכל קדומים, או באסלאם האור של מוחמד, שבדמותו נוצר העולם. לפי המיסטיקה הקבלית הלוריאנית, בתחילת העולם צמצם עצמו אלוהים בכדי שהעולם יוכל להיווצר, החלל שנוצר היה חלל עגול שנקרא טהירו, לתוך חלל זה חדרה קרן אור והתלבשה בתוך דמות אדם קדמון לכל קדומים. מהפתחים בגופה של דמות אור זו יצאו אורות שמהם נוצרו בתהליך מורכב הספירות ומהם, דרך הספירה התחתונה, שנקראת גם צדק וגם שלום, נוצרו היסודות והעולמות הפיזית.

אותה תמונה מתקבלת גם מהמקורות המיסטיים המוסלמים.. אלוהים יצור קודם כל דמות של אור, באסלאם דמות זו נקראת "האור של מוחמד". מאור זה נוצר עולם של אורות, עולם של אידיאות, ומעולם אורות זה, דרך שלב נוסף בדרך, נוצרים היסודות ומהם העולם הפיזי.

שבתאי צבי החל לזהות עצמו, את הפוטנציאל שבו כדמות אדם קדמון לכל קדומים, כדמות האור של מוחמד, כדמות הזוהר האלוהי, (כפי שזיהה את עצמו 200 שנה אחר כך אדם בשם בהאאוללה – התגלמות האל לפי הדת הבהאית)

חתימת אחד המכתבים של שץ: "נאום אחיכם מאמת אמונת ה אל אמת זה השער לה צדיקים יבאו בו". כלומר: מחמד – שהוא מאמת בתורכית, הוא שבתאי צבי, הוא השער אל ה, המאמת את האמונה האמיתית.

המיסטיקנים הסופים היו מגיעים לרמת איחוד כזו עם האל שקריאות "שאטאחת" היו יוצאים מפיהם ברגעים אלו, קריאות כמו: "אני האמת, עבדוני מה נעלה אנוכי". בקונטקסט כזה אפשר להבין אחרת את טענתו של שבתאי צבי להיות משיח.

במאה ה17 יש הרבה קווי דמיון בין המיסטיקה היהודית למיסטיקה המוסלמית. שבתאי צבי מתחבר למיסטיקן צופי בשם ניאזי, שגם הוא רואה את עצמו כמשיח ומצליח לגבש סביבו עדה של מעריצים עד שהוא מורעל על ידי השלטונות....

 

 

מוחמד ניאזי מיצרי – חברו של שבתאי צבי.

הוא נולד במלטייה שבטורקיה למשפחה מוסלמית אדוקה, אביו היה שייך במסדר הנקשבנדי שהוא מסדר סופי מאד מקפיד על המצוות. בשנות העשרים המוקדמות שלו הוא החל במסע רוחני עצמאי, נסע למצרים בעקבות חלומותיו, שם בילה 3 שנים מכוננות, וחזר לטורקיה בכדי ללמוד אצל משורר מהמסדר החלוותי בשם אומי סינן. באותה תקופה הייתה מסורת של פריקת עול בקרב המיסטיקנים הסופים, ניאזי מצרי יצא לתרבות רעה, תרבות של דמיונות, אקסטזה, הפניית עורף לעולם הזה. לפרנסתו הוא עבד כעושה נרות. אבל ראה עצמו יותר כפקיר.

היו כמה מסדרים סופים עיקריים באימפריה העותומאנית, אחד החשובים נקרא החלוותי, הוא דיבר על הסתכלות פנימה, על האדם הפנימי שבתוכנו, על כך שהמציאות האמיתית היא רק בפנים, בניגוד למסדרים אחרים שמסתכלים החוצה, על העולם, על הטבע, על כך שניתן למצוא את המציאות האלוהית מסביב.

למסדר החלוותי היה מרכז בבראט שקיים עד היום, חדר יפהפה מלא במשמעות סמלית על עיטורי תקרת העץ ומסביב. אחד הדברים החשובים ביותר בחדר זה תאי התבודדות שנמצאים מ2 צדי המחרב. המסדר החלוותי עודד מסורות של התבודדות של ימים רבים שבמהלכם המתבודד היה זוכה לחזיונות ולעלות במדרגות הרוחניות.

באמצע המאה ה17 נהיה ניאזי מצרי ראש הטקה – מרכז של החלוותים באיסטנבול וייסד גם טקה – מרכז בבורסה.

תורתו הייתה תורה אנטינומית ולא אורתודוקסית במיוחד, מה גם שהוא לא טרח להסתיר את ביקורתו הפוליטית על השחיתות השלטונית, והוא גורש לכן כמה פעמים באשמת כפירה. הגירושים רק חיזקו את ניאזי מצרי בדרכו וגרמו לו להיות יותר ויותר פופולארי, מה שגרם להגברת הרדיפות מטעם השלטונות. עם הזמן החלה להתפתח  סביב ניאזי תנועה משיחית שראתה בו משיח.

על רקע זה אפשר להבין את הקשר המיוחד שהיה לו עם שבתאי צבי שנהג להיפגש איתו באופן אישי לימים ארוכים מתארח בטקה שלו באיסטנבול.

בנוסף לכך ניאזי פעל גם בבורסה, סלוניקי ואדריאנפול וגם שם היה לו, כנראה, קשר למרכזים שבתאיים.

בסופו של דבר ניאזי הורעל על ידי אויביו ומת בשנת 1694. השירים שלו, לעומת זאת, חיים עד היום וממשיכים להיות מושרים על ידי הסופים בטקות שלהם בטורקיה ובמקומות אחרים. 

 

לא נותר דבר כעת. שיר מאת ניאזי מיצרי.

 

חשבתי שבכל העולם לא נשאר מי שיאהב אותי.

ואז עזבתי את עצמי, עתה בכל העולם אין אדם זר.

ראיתי בכל דבר קוץ ולעולם לא וורד

היקום נהיה גן וורדים, אף קוץ לא נשאר.

יום ולילה ליבי נאנח "אהההה"!  אינני יודע איך זה קרה –

עתה אף "אהההה" לא נשאר.

נעלמה הדואליות, הגיעה האחדות, נפגשתי עם החבר ביחידות.

ההמונים עזבו, האחד הגיע, רק האחד נשאר.

דת, חמלה, מסורת ושם טוב – כל אלו היו חשובים לי מאד.

הו ניאזי – מה קרה לך? שום זכר של דת לא נשאר.

 

שבתאי צבי - ציטוטים מתוך ספרו של גרשום שלום

 

הפרק על שנותיו האחרונות.

עם המאמינים נמנו גם מיצגים אופייניים של סוג היהודים הפקחים. עמ 713

 

כשנה וחצי אחרי ההמרה נתחדשה התעוררות רבה מסביב לשבתי צבי שישב אז באדרינופול, היא קשורה בהארה גדולה שבאה עליו בפסח 1668, באותה שעה חזה חזיונות עילאיים ונתגלו לו גילויים. עמ 714

באותם שנים היה חותם את שמו טו"ר ואת שם אשתו המלכתא

 

הוא קשר קשרים עם זרמים מיסטיים באסלאם התורכי, מסדרי הדרווישים הבקטשים, קיים אחרי המרתו קשרי ידידות עם דרוויש ומשורר תורכי בשם ניזאי, ובזמן ביקוריו בקושטא היה מתאכסן במנזר שלו. מחמד ניזאי עמד בראש מסדר דרווישים וחיבר שירים מיסטיים בעלי כיוון פנתיאיסטי, הוא נפטר בשנת 1694 . עמ 720

 

רבי מאיר רופא אומר על ביקור אצל שץ: "והשאר החכמים הגדולים ישבו עם אמירה והמלך התוגר שומע, ולבסוף אמר להם שץ שהקב"ה הוא בחור אחד מפואר דומה לו". עמ 723

 

חתימת אחד המכתבים של שץ: "נאום אחיכם מאמת אמונת ה אל אמת זה השער לה צדיקים יבאו בו". כלומר: מחמד – שהוא מאמת בתורכית, הוא שבתאי צבי, הוא השער אל ה, המאמת את האמונה האמיתית.  עמ 726

 

דרשותיו מרבות להשתמש בזוג המושגים "תורת אמת" ו"תורת חסד", המציינים כאן את תורת משה ודת ישראל מצד אחד, ואת הקוראן ודת האסלאם מצד שני: "כבר ידעת כי תורת ישמעאל נקראת תורת חסד ותורתנו הקדושה היא אמת" משמעות זו של המושגים באה כנראה מרבי נתן. עמ 734

 

הוא דורש על סיבת הכינוי הזה ועל ההוויה הכפולה של המשיח בשתי הדתות גם יחד: "כי הישמעאלים אין להם אלא מה שמסרו להם אבותיהם, ועל כן... נקראת תורתם חסד ולזה אמר בתהלים כו, כי חסדך לנגד עניני, הוא סוד הצניף שהוא נגד העיניים, ועם כל זה איני הולך בדבריהם ובדרכיהם, אלא והתהלכתי באמיתך, היא תורתנו הקדושה שנקראת אמת" עמ 734

 

"היה מרנן וקורא בתורת חסד הוא קוראן של אומה ישמעאלית, וזהו פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה, ב תורות יחד אכ זהו פי – תהילים פה, יא, חסד ואמת נפגשו." בשץ נפגשו 2 התורות, ועל כן אין להתפלא שהוא מנסה, במידת האפשרות, לקיים את שתיהן, אף על פי שיצא מכלל תורת אמת ועובר על מצוותיה, ומפני זה נתחלל שמו בישראל. עמ 735

 

משמעותה הדתית של ההמרה היא משולשת: היא פעולה לשם תיקון השכינה, לשם הצלת האומות, ויחד עם זה לשם חורבן הקליפות על ידי הערמה. השכינה עשוקה בין הקליפות, והמשיח, הדבק בה בעצמו ללא פירוד ונקרא על שמה, נכנס בתורת חסד כדי לתקן אותה. המחבר מביע רעיון זה בפירוש מאמר תלמודי ידוע – נזיר כג עב – גדולה עבירה לשמה – "שפירושו לשם ה הוא, לצורך תיקון השכינה... דכתי עת לעשות לה הפרו תורתך היא תורת  משה כדי לתקן תיקון השכינה".  עמ 736

 

כמה קשות השאלות ומה חמורים סיבוכי הנפש בעניין ההמרה, ניכר מזעקת המחבר: "קשה כשאול קנאה, פי הקנאה שאנחנו מקנאים איך אור ישראל וקדושו הוצרך ליכנס במבחן זה. וקנאה קשה היא זו" כל תירוצי המבחן והסברותיו אין בכוחם לסלק את העוקץ, והמחבר שם בפי המשיח את תפילת "העני כי יעטוף" ושאר זעקות השבר של מזמורי תהלים. המשיח נגזר עליו ללכת בארחות עקלקלות שנשגבו מבינת אדם. "למדני דרכיך שהם דרכי אמת אעפ"י שלעיני הרואים הם ארחות עקלקלות" הוא שם בפי המשיח את ההסברה: "תורה הישרה היא תורה שבכתב... ואעפ"י שאני בתורה העקומה שהיא דת ישמעאל, זכות תורה הישרה היא תעמוד לי". ומן הציור של "תורה עקומה" ודרך עקלקלה הוא עובר בעקבות רבי נתן אל ציור העיגול המעוקם: "תמוך אשורי במעגלותיך – תהלים יז ה, ,י אעפ"י שאני הלכתי בדרכים עקלקלות מעגלות עגולים לשון מעגל, הם מעגלי צדק שפי עליהם מוהרן ירה – בל נמוטו פעמי, כי הרבה עשו זה ולא הועילו ולא עלה חרס בידם, ואני ירדתי בעמקי הקליפות ובל נמוטו פעמי".  עמ 736

 

בטחונו של המשיח בהצלחת שליחותו בין הקליפות מיוסד על התקשרותו המתמדת בשכינה, שהיא מידת המלכות הנקראת בפי המקובלים גם צדק. שבתאי צבי מתפלל: "אני בצדק אחזה פניך, שכל הנשמות ההם שנכנסו בקליפות לא יכלו להעלות עימהם את הניצוצות והם לא הצילו את עצמם אלא השי"ת בעצמו לקט נשמתם ולא יכלו להוציא אחרים. אבל אני מתחבר ומתקשר במידת צדק ומני לא תזוז וכחה אני מלקט ומאסף כל השברי כלים וכל ניצוצות הקדושות, וזהו אני בצדק, עם מדת צדק, אחזה פניך לשון נאחז בסבך שאני מסתבך ואני נאחז בכל הנשמות הקדושות שנפלו שם הנקראות פניך שנקראו בספר הזוהר אנפי שכינתא". עמ 737

 

הגילוי האמיתי הקדוש יהיה , לפי הגדרתו במושגי קבלת האר"י, כשפרצוף רחל – הקשור כאן בסוד שבתאי צבי, יתמלא מן הדעת העליון של מלכא קדישא או זעיר אנפין.עמ 743

 

"שלושתם כלולים יחד, קב"ה ושכינתיה והבן יקיר אמירה ואין ביניהם שום מסך והפרש ח"ו". שילוש בנוסח זה אינו מורה על זהות, ודבר זה מודגש כאן בפרט לגבי יחס השכינה והמשיח. עמ 745

 

האשימו את שץ עדים מוסלמים ש"מצאו כשהוא לבוש תפילין וכובע יהודי (במקום הצניף), עם נשים ויין אצלו, וכמה מנהיגים של הכת כמוהו." עמ 750

 

באמצע ינואר 1673 נידון שץ לגלות, והוגלה למויראה הכוללת את יוון ואלבניה. . עמ 756

שליחותו של שבתאי צבי לתוך הקליפה החלה בסתיו 1666, ב1673 הוגלה לאלבניה, הוא האמין שאז ישלמו לו 7 שנים נוספות של שליחותו לתוך הקליפה. עמ 759

 

ישמעאל, בנו של שץ שנולד בשנת 1667, בזמן שגברו הדינים על החסדים, בהמשך זמן המצנפת והוא בא לעולם בלבישת הצניף, היה אפוא במות אמו ילד בן 7 שנים. תלו בו תקוות גדולות בסיעת המאמנים, על יסוד נבואת רבי נתן, "כי על ידו תהיה קיום והעמדה לאומות שלא יאבדו כי אין חפץ בהשחתת בריה". עמ 760

 

בשנים האחרונות היה נהוג בחוג האינטימי של המאמינים לקרוא את שבתאי צבי בכינוי הקבוע "האהוב" סתם. נשתמרו מסורות מאת רבי נתן, שבן אמר "שעתה לא יקראו לו אדונינו כ"א אהובנו".  עמ 760

שתיקה זו מתקשרת יפה עם מה שנמסר כתורתו הסודית ביותר של שבתי צבי. תלמידיו הושבעו שלא לגלות את התורה כי אין סוף, המכונה גם שורש כל השורשים, אינו משגיח ואינו משפיע ומרוב התעלמותו אין ראוי לדבר בו. עמ 779

 

אחרי התעוררות אחרונה זו אין לנו ידיעות על חייו של שבתאי צבי. הוא נפטר בדולציניו שני חודשים לאחר שמלאו לו חמישים שנה, בנעילת יום הכיפורים של שנת 1676 – כמעט בתאריך ההמרה, עשר שנים לאחר המרתו – 16 בספטמבר – נפטר 17 בספטמבר. עמ 787

 

שץ קרא לאחיו ולאשתו ולחכמים שהיו עמו ואמר... דעו כי אנכי מסתלק מכם ביום צום כיפור בשעת נעילה, ועתה שאוני באותה מערה שעשיתי לי סמוך לים וביום השלישי יבוא אחי רבי אליה במערה, וכך היה, ולאחר שנסתלק ביום כיפורים הביאוהו למערה והלכו להם. וכשאחיו בא, ביום שלישי, מצא תנין גדול על הפתח. אמר לו אליהו צבי כך וכך ציוה לי אחי, ואז הניחו להיכנס, ויפן כה וכה והנה אין אדונינו במערה ולא דבר אחר אלא שנתמלאה כל המערה ההיא אורה. מתוך איגרת עמ 789

"דע שבת כל הסבות אינו משפיע ואינו משגיח בתחתונים והוא המציא את כתר עליון להיות אלוה ולתפארת ישראל למלך". עמ 784

 

אבל לבסוף הגיעו לידו ידיעות, הסותרות את כל הידיעות ממקורות שבתאיים, כאילו נפטר ונקבר שץ בעיר האלבנית בראט: "שמעתי בתורת ודאי מאיש מהימן ששבתאי צבי מת במקום הנקרא בראט במדינת אלבניה על יד המים, על פי בקשתו. ימים אחדים שכב במחלת הקוליק ואחר מת בה וביום כפור נקבר. על זה העיד החכם ר יוסף אלמו שנינו אב"ד של בלגרד ששמע בעצמו מפי תורכי אחד אשר היה אצל שץ בשעת מחלתו והתעסק בקבורתו. עמ 790

 

נוסח האגדה שהפיצו תלמידי רבי נתן: "נסע אדונינו ללכת אל אחינו בני ישראל עשר שבטי יה אשר מעבר לנהר סמבטיון לקחת לו משם אשה את בת משה רבינו נר"ו ואם יהיה בנו זכות יבא מיד אחר שבעת ימי החופה לגאול אותנו, ואם לאו יעכב שם, עד כי יבואו עלינו צרות רבות". עמ 793

 

שבתאי צבי השתתף בסיאנסים של המסדר הבקטשי בhizirlik וגם הסופי ניאזי היה סופי מורד שיצא לדרך עצמאית וניהל את הטקה של המסדר החלוותי באיסטנבול, אך גורש כמה פעמים בגלל דעותיו הכופרות על ידי השלטונות, ולבסוף הורעל. זה מתוך האנציקלופדיה לתרבויות אסלאמיות של ימי הביניים באנגלית

 

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו