לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

שופר פרנציסקוס - טיולים לרחבי העולם

המבקר בקתדראלה של פרנציסקוס באסיזי נחשף לסיפור נפלא:

 

באחת התצוגות רואים שופר שניתן במתנה לפרנציסקוס הקדוש על ידי הסולטאן הממלוכי, החפץ הוא הוכחה לאחד הסיפורים האנושיים, היפים והלא ידועים, שקרו במסגרת מסעי הצלב: במסע הצלב החמישי (תחילת המאה ה13) כבשו הצלבנים את דמייטה שבשפך הנילוס והתכוננו לקרב המכריע מול האיובים שבקהיר. הרעיון היה לכבוש את מצרים ולהכריח את המוסלמים לוותר, עקב כך, על ארץ ישראל. פרנציסקוס הגיע למצרים כחלק ממסע צלב זה מתוך רצונו לבקר במקומות הקדושים לנצרות בישראל וללכת בעקבות ישוע. הוא התנגד באופן מהותי למלחמות ואלימות וניסה להטיף במסגרת המחנה הצלבני לניסיונות הדברות עם הסולטאן הממלוכי.

"אנחנו לא צריכים להלחם בהם, אלא לשכנע אותם", הוא אמר.

"החרב שלנו צריכה להיות האמונה באל והביטחון בישוע. מלחמה לא תוביל לשום מקום. כשנבוא אליהם בגישה הנכונה הם יקשיבו לנו וייתנו לנו את מבוקשינו". כך אמר, מעורר עליו את זעם הלוחמים.

"אם אתה כזה גיבור" הם אמרו לו, "לך דבר עם הסולטאן בעצמך".

"המוסלמים הם חיות אדם, הם לא מאמינים בהיגיון ובאהבה כמונו. נסה לדבר איתם ותראה מה יקרה".

 

המוסלמים והצלבנים חנו בשני מחנות צבאיים, זה מול זה, מוכנים למלחמה, והנה לפתע, בוקר בהיר אחד, חצה איש קטן וצנוע את קווי ההגנה של הצלבנים ופנה לו, כאילו דבר בעולם אינו קיים, אל המחנה המוסלמי, מתוך רצון לפגוש את הסולטאן. למרבה ההפתעה התקבל פרנציסקוס בכבוד רב אצל הסולטאן. הוא ישב ודיבר איתו על אהבתו של ישוע כל אותו היום וגם הלילה. מסביב יהום הסער, אך שני האנשים דיברו ביניהם, כאילו דבר לא קיים, על אלוהים ומשמעות החיים ונוצרה ביניהם ידידות והערכה. למחרת בבוקר שלח הסולטאן את פרנציסקוס חזרה למחנה הצלבנים עם הרשאה אישית לו ולמי שהולך בדרכו לבקר במקומות הקדושים בארץ ישראל, ולעבוד את ישוע ואלוהים ללא הפרעה, ונתן לו במתנה את שופר שיעזור לו לקרוא אנשים לדרכו...

המלחמה פרצה מייד אחר כך, מלחמה שבה הצלבנים הפסידו. כל מה שנותר לעולם הקתולי במשך מאות שנים היה ההרשאה למסדר הפרנציסקאני, אלו שהולכים בדרכו של פרנציסקוס, לשמור על המקומות הקדושים לנצרות ולהחזיק בהם. מסיבה זו קיבלו הפרנציסקאנים ברבות הימים את התפקיד של שומרי ארץ הקודש מטעם הקתולים, מפני השיחה האנושית והפתוחה בין פרנציסקוס לבין הסולטאן האיובי.

 

איננו יודעים על צד זה של ההיסטוריה, שאני קורא לו ההיסטוריה האלטרנטיבית, כל מה שאנחנו יודעים עליו זה קרבות וכלכלה, ואני בטוח שגם סיפור יפה זה יוצג על ידי חלק מהחוקרים כנאיבי, לא מבוסס, לא מדויק, וכדומה...

ההיסטוריה היא בעיניי המסתכל, כשם שהיופי הוא בעיניי המסתכל. אנחנו בונים את המיתולוגיה של העבר שלנו, בין אם נרצה בכך ובין אם לא, ולעיתים בכדי להעביר מסר מסוים, להראות צד אחר, אפשר לא לדייק בפרטים. הסיפור האנושי חשוב הרבה יותר מאשר "ייקוב הדין את ההר" שאנחנו ממהרים כל כך לחרוץ. מאחורי הנקב בהר עומדים אנשים, שכפי שאמרנו יש בהם טוב וגם רע. מגעים בין מוסלמים ונוצרים, מוסלמים ויהודים, יהודים ונוצרים, התנהלו תמיד, לא רק על ידי פרנציסקוס, מגעים שהיה בהם הרבה העשרה, הבנה, לימוד, ואף אחווה. וזהו צד לא ידוע של ההיסטוריה, שנתפשת לעיתים רק כמאבק.

 

שופר פרנציקוס כמו תוקע בקול גדול ומספר את הסיפור האחר.

 

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו