הצהרת נגישות

נגישות אתרים
תרבויות עולמי פועלת בכדי שאתר האינטרנט יהיה נגיש ושוויוני לכולם
לצורך כך הנגשנו את האתר לאוכלוסיות הבאות
- מוגבלי ראייה כולל עוורי צבעים, לקויות ראיה ועוד
- מוגבלים מוטורית בידיים , כאלו שקשה להם עם העכבר והמקלדת
- אנשים עם קשיים מסוגים שונים כגון: קריאה, למידה, הבנה, ועוד
• אנשים עם קשיים נוספים, מכל גווני הקשת: קשיי קריאה, קשיי הבנה, לקויי למידה ועוד.
באתר אנו משתמשים ברכיב עזר להנגשת אתרים על פי תקן ישראלי 5568 ברמת נגישות AA כמוגדר ב: W3C's Web Content Accessibility Guidelines 2.0

דגשים בנגישות
ישנם מספר חלקים – סעיפים חשובים שמבטיחים הגדרת האתר כנגיש לקהל המוגבל. ואלו הם
•התאמה לקורא מסך   •ניווט מקלדת   •חסימת הבהובים   •מונוכרום   •ניגודיות כהה   •ניגודיות בהירה   •הגדלת גופן   •הקטנת גופן   •גופן קריא   •סמן גדול לבן   •סמן גדול שחור   •הגדלה   •הדגשת קישורים   •הדגשת כותרות   •תיאור לתמונות  

הסתייגות
יחד עם זאת נסייג ונאמר שמפני שהאתר שלנו כולל מערכות הזנת תוכן שונות שפועלות לפי שיטת WYSIWYG ייתכן שחלקים בדפי התוכן לא יצליחו להיות מונגשים בצורה כוללת, וייתכן שתצטרך התערבות בקוד האתר נוספת. במידה וגילתם מצב כזה, אנא צרו קשר בכדי שנוכל לטפל בכך באופן המהיר ביותר.
כמו כן במקרים מסויימים האתר שלנו מציג תוכן שבא מאתרים אחרים, שחלקם טרם הונגשו ואין לנו אפשרות לאחריות על צד ג', אך נשמח לקבל הערות ולהפנות את תשומת לב הגורמים הקשורים בכך.

פניות
כל שאלה, הבהרה, הצעה ופניה באופן כללי שקשור לאתר אנא שלחו לדואר אלקטרוני ל
support@nagishnow.com
סגור
לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

שטיינר והנצרות - טיולים לרחבי העולם

לפני שנים רבות הייתי בהרצאה של ישעיהו בן אהרון על האנתרופוסופיה שנערכה בשנות ה80 במועדון צוותא בירושלים. ישעיהו התחיל את ההרצאה בהתייחסות להופעת ישו בעולם כנקודת הציר של ההיסטוריה האנושית. הטיעון שלו היה שהנצרות היא הדת הנפוצה ביותר בעולם, מעל שני מיליארד איש, ואם כל דבר פיזי מתחיל בעולמות האנרגטיים, מסתתרת סיבה מאחורי המספרים הללו. הטיעון הפשוט הרשים אותי בזמנו, למרות שאני לא מוכן לחתום על נכונות זכרוני את אותה הרצאה.

הנצרות היא אכן הדת הגדולה ביותר בעולם כיום, כמעט כל אדם שלישי מאמין בישו, שהוא ללא ספק הדמות החשובה ביותר בהיסטוריה של העולם, הרבה לפני בודהא ומוחמד, משה ואחרים. הסיפור של ישו הוא האגדה הפנטסטית ביותר הקיימת, ששובה מזה דורות רבים את דמיון המין האנושי, אדם שמת וקם לתחייה, סבל ככפרה על חטאינו. עשה ניסים ולימד תורת מוסר וחוכמה עמוקה. מי לא יכול להזדהות עם אדם כזה, גם אם הוא מוסלמי, יהודי (ליהודים יש בעיה עם הנצרות ולא עם ישו, שכפי שפרופסור קלאוזנר כתבה היה יהודי), בודהיסטי או הינדואיסטי, פגאני או חסר אמונה.

אנשים שונים במהלך ההיסטוריה ניסו להבין את סוד כוחו וקסמו של ישו, או יותר נכון לומר המיתוס של ישו (אחד היהודים החשובים מבחינה זו היה אברהם אבולעפיה, מחדש הקבלה המעשית במאה ה13, שייחס לישו את כוח ה"תלי", המאגיה שקשורה לנחש מספר בראשית). בקרב הנצרות היה קיים כבר מההתחלה ענף של מיסטיקה שנקרא גנוסטיקה, שהבדיל בין ישו האיש לבין האנרגיה שהצטרפה אליו שנקראה ה"כרייסט", אם תרצו משל "אדם קדמון לכל קדומים", ארכיטיפ האדם השלם שהתקיים כבר מלפני הבריאה ובזכותו כל העולם קיים.

האנתרופוסופיה היא אחת מהתנועות הרוחניות החשובות ביותר בעולם המערבי שהתחילה על ידי רודולף שטיינר בתחילת המאה ה20. יש לה כשבעים אלף חברים ברחבי העולם, והיא התפרסמה בזכות מערכת החינוך המפוארת שהקימה, חינוך וולדורף, שהתפשט לאחרונה, כאש בשדה קוצים, בישראל, במיוחד בגנים. האנתרופוסופיה, בניגוד לתיאוסופיה (תנועת האם שלה) מתייחסת לרוחניות המערבית והמסורת הנוצרית מיסטית. או במילים אחרות, במידה כזו או אחרת היא תנועה של התחדשות נוצרית, למרות שהיא טוענת למקור מעבר לדתות הקשור לאדם באשר הוא אדם

מטרת חיבור זה הוא להעלות נושאים שונים הקשורים לקשר בין האנתרופוסופיה לנצרות, מעבר לידע הכללי שיש לי בנושא זה, הקריאה הכללית בספרי שטיינר ומחקרים על התנועה (כגון זה של טורנצבה), אני מסתמך בכתיבה הנוכחית על שני ספרים, האחד זה האחד זה ספרו של פטר סלג – רודולף שטיינר והקהילה הנוצרית[1]: והשני זה ספרו של צרלס קובקס – נצרות והמסתורין העתיקים[2], המתייחס לספרו של רודולף שטיינר נצרות כעובדה מיסטית[3].


שטיינר טען לקיום מסורת חניכה עתיקה, בתי ספר של מסתורין שאחד החשובים ביניהם היה קשור לתפקידו ההיסטורי של העם היהודי, כמכיל מסורת החניכה הקרמטית של עם במהלך ההיסטוריה, המכוונת ונשמרת על ידי הנביאים. אלא שזו הייתה דרך החניכה של העולם העתיק, השמורה רק למעטים, ונשלטת על ידי כוח שהוא קרא לו לוציפר שמהותו היא אליטיזם ומכאן גם נפילתו. הקיסרים הרומאים קליגולה וניירון הכריחו את הכוהנים של ימי קדם להעביר אותם את המסתורין, בלי שהיו מוכנים לכך, ולכן השתגעו מצד אחד, וחשבו שהם אלוהים מהצד השני.

הסיפור של ישו עובר דרך הר הזיתים בדרך לירושלים ורואה תאנה עם פגים באביב, כדרך התאנות, ומקלל אותה שתתייבש מכיוון שהפירות שלה הם פירות בוסר, הוא סיפור סמלי על שלילתם של דרכי המסתורין העתיקות. התאנה מסמלת את דרך החניכה של ימי קדם שאיננה נותנת פרי יותר, מכיוון שצריך רוחניות חדשה בעולם אותה מייצג דחף הכרייסט המופיע דרך ישו. שטיינר עצמו טען לחוויה של חשיפה לאנרגיה זו ששינתה את חייו, ושהיא זו שנמצאת ככוח הרוחני המוביל בהתפתחות ההיסטורית.

הפרשנות של שטיינר לסיפור הנוצרי היא אלגורית ומקורבת לחוגים מיסטיים אחרים כמו מסדר הוורד, הבונים החופשיים, או האחווה הלבנה של דונוב בבולגריה. לפי הספר "נצרות ועובדות מיסטיות" הרי שאחד האירועים המכוננים בסיפורי הברית החדשה הוא התחייה של לזרוס, כזכור ישו מחזיר את לזרוס מהמתים לאחר שלושה ימים. זה מזכיר את סיפורי החניכה של בתי ספר המסתורין העתיקים, בהם אדם היה מת וקם לתחייה אחר, ואכן אין טעם להחזרתו לחיים של לזרוס אם הוא נשאר אותו האדם, לפי שטיינר לזרוס היה הראשון שעבר חניכה בדרך הרוחנית החדשה שבה אימפולס הכרייסט נשתל בתוכו והוא הפך להיות יוחנן, התלמיד האהוב, הקרוב לישו, עליו הוא אומר לאמו בעודו על הצלב  "זה בנך".
יוחנן מעלה על כתב את עיקרי התורה החדשה המיסטית בספרים שהוא כותב: ספר יוחנן, אגרות יוחנן, ובעיקר האפוקליפסה של יוחנן. שזה הספר החתום ביותר שמכיל בתוכו את תורת הסוד דרך עולמות הדמיון.

היהודים היו במצרים ולאחר מכן בגלות בבל. במצרים היה את המסתורין של חיים לאחר המוות, ואילו הבבלים שהיו אלופים באסטרולוגיה ידעו את המסתורין של החיים לפני הלידה. במצרים משה היה חניך של המסתורין של אוזיריס, ובבבל דניאל היה חניך חוכמת הכוכבים, היהודים חוו את אווירת הרוחניות של שני זרמי מסתורין אלו, ההיסטוריה הלאומית שלהם היא חניכה של עם, אחרת לא היה צריך להעלות אותה על הכתב כספר קדוש, אין דוגמא אחרת בעולם להתקדשות של היסטוריה באופן הזה. המקדש של שלמה ייצג את גוף האדם, ולימים הוא התגשם בגופו של ישו. (ישו אומר: אני אחריב את המקדש ואקים אותו בשלושה ימים, ומתכוון בכך לגופו, כפי שמופיע בברית החדשה).
ישו הפך את דרך החניכה זמינה לכל, כשהוא עצמו שסתום הביטחון, נותן הדחף, דרך המסתורין של גולגותא. הראשון שעבר את הדרך הוא לזרוס – יוחנן, או אם תרצו תומא (הוספה שלי). הדרך של חניכה היא דמיון, השראה ואינטואיציה והיא מקבילה לכוכבים יופיטר וונוס וולקן. הדרך הישנה הייתה קשורה לדמיון, הדרך החדשה להשראה, שאפשר להשיג אותה רק דרך תחושה, רגש. הוא עוזר להתגבר על הפחד שבגישה אל המפתן. באפוקליפסה מדובר על אחד כמו בן אלוהים מוקף שבע מנורות ומחזיק בידיו שבע כוכבים. הידע של האנתרופוסופיה זה המנורות הללו שמובילות לחניכה

דמות האדם פותחת את המגילות, אך לא מספיק לפתוח אותם, יוחנן צריך לאכול את המגילה, היא גורמת לו כאבי בטן, יש הרבה שנחשפים לידע, אך רק מעטים לוקחים אותו פנימה, וזה מעביר אותנו דרך ייסורי הטיהור של כור המצרף, שבהם אנחנו נפרדים מהאגו. ישנו תהליך של אינדיבידואציה בזמן הנוכחי שבו אדם נפרד מאלוהים ומכל מה שמתחזק אותו בכדי לפתח בתוכו, בזמן ההליכה במדבר, חוזק פנימי ויכולת בחירה חופשית, ואז כשהוא מגיע לרוחניות החדשה הוא בוחר בה מרצון ובזכות, ומתחבר כיחיד ומיוחד, בשונה מכל האחרים. זה הסוד של הזמן שלנו, הסיבה לנפילה לעולם החומר והחוזק של אהרימן, המאזן את ההשפעה הלוצריפנית (דתית) הלא מאוזנת של זמנים קודמים.

דחף הכרייסט מבודד את היחיד ובאותו הזמן משלב אותו עם יחידים אחרים שמהווים את האנושות, מעין פלזמה לא נראית המחברת בין אמיתות שונות והיא אמת אחת (תפישת המעאת המצרית). במסתורין העתיקים היה חולשה לוציפרית ולכן אכילס פגיע בעקבו. הסיפורים של אודיסוס, הרקולס, ותזאוס הם למעשה חוויות חניכה, והנצרות הייתה צריכה לתת לאנשים מיתוס דומה ולכך נולדו סיפורי הגביע הקדוש ובמיוחד פרסיבל.
הוא לא מצליח להגיע לגביע דרך נפש הקבוצה של האצילים, ונאלץ לנדוד נטוש, בודד, מריר במדבריות הנפש, ורק לאחר שנים מגיע לטירת הגביע בחזרה ומצליח להיהפך לשומר הגביע, השנים של ריחוק מאלוהים מפתחות את אישיותו והופכות אותו אחראי להתפתחותו וזה הסוד של הצלחתו

ביוון היה את הדת הרגילה לצד דת המסתורין הפתוחה למעטים. כך גם קיימת הנצרות הרגילה ולצדה הנצרות המיסטית, אלא שהיא פתוחה לכל, ולא נחלת מיעוט קטן הקשור בינו בנפש קולקטיבית, כגון האריסטוקרטיה. ישו הוא האהבה הראשונה כפי שמופיע במכתב לכנסיית אפסוס, הראשונה מבין השבע. זה לא מה אדם חושב, אלא איך הוא חושב.
אלוהים באפוקליפסה מוקף עשרים וארבע זקנים, אלו האנשים שהגיעו להארה, החכמים של האנושות, הרישים. במסתורין של גולגותא ישו נותן לאנושות דחף אריה חדש, ולכן גור אריה יהודה פותח את המגילה הראשונה.



 

חזון האפוקליפסה לפי שטיינר

באפוקליפסה יש ארבעה רוכבים, הראשון עם חץ וקשת, הרקליטוס אמר בקשר לזה ש"המלחמה היא אב כל הדברים", הכוונה כאן היא למאבק בין הניגודים, הלב האנושי מקביל למזל אריה ובו יש איחוד של מערכת הדם העורקית והוורידית. התכונה הנדרשת בתחילת הדרך היא אומץ ונכונות להתמודד עם הדחפים הלוצפריאנים והאחרימנים.
הרוכב השני באפוקליפסה נושא חרב, ומייצג עבודה קשה ועמל שהם גורלו וייעודו של האדם בעולם הזה. זה קשור למזל שור

הרוכב השלישי נושא מאזניים, סמל הצדק. וקשור ליחסים בין בני אדם המכבדים זה את זה. זהו הדליי הנושא את הדלי של מזל דלי. הנתינה והלקיחה של החברה האנושית

הרוכב הרביעי הוא מוות ולאחריו גיהינום. הוא קשור לנשר שזה תהליכי המחשבה ששורדים את מות הגוף הפיזי, ודרכם מגיעים לדת ולמה שנמצא מעבר למוות. הנשר הוא גם סמלו של יוחנן האוונגליסט. הנצרות הגיעה לעולם בזמן הנשר, היא התחילה כדת, אך היא מעבר לדת. אלא שהייתה לה נטייה לדחות את עולם החומר, ועתה בזמן החמישי של השפעת השור היא הפכה להיות כוח שמחבר אנשים באהבה לעולם הפיזי ושירות שלו באופן של רפואה, חברה, ואפילו חקלאות.
בימינו הדרך להיות נוצרי היא לעבוד את אלוהים בהתלהבות, לא מספיק לקיים את המצוות. צריך השראה בעולם הפיזי.
זה מסומל גם על ידי החצוצרות שמעירות את המתים בהמשך.

בעתיד הנצרות תעבור להשפעת נושא הדליים, ותפתח את הפן החברתי, ולאחר מכן בעוד אלפי שנים להשפעת האריה שאז יהיה מלחמת כל בכל, ורק קבוצה קטנה שתייצג את הנצרות בצורתה הרוחנית והגבוהה ביותר תשרוד ותהווה זרע למחזור חדש של חיים.

שטיינר מספר על החניכה של האיסיים, שישו ויוחנן המטביל הושפעו ממנה. החניך הגה בעשר הספירות, עץ החיים, ולאחר זמן הגות מסוים הרגיש עצמו חלק ממנו, מעין ענף של היקום, נצר, ומכאן השם נוצרי. ישו גדל בסביבה של איסיים, אך הסתייג מהבידוד והאליטיסטיות שלהם, לפי שטיינר האיסיים הושפעו מהבודהיזם והאסקטיות שלו.
כמאה שנה לפי ישו הופיע ביהודה בודהיסטווה (איש מואר בדרך להיהפך לבודהא ובינתיים עוזר של האנושות) בשם יהושע בן פנדירה והוא מורה הצדק של האיסיים. האיסיים חיו בקהילה, דומה לאלו שיהיו בעתיד, כשהערים יהפכו פחות אטרקטיביות ואנשים יעדיפו לחיות באחווה כפר.

במסורת החניכה של ימי קדם אנשים עזבו את גופם הפיזי, את קיום הארצי, ועלו לעולם הרוחות, שם הם נפגשו עם רוח גדולה שכונתה בפיהם רוח השמש, שהיא המבוע של הכל, וקיבלו השראה רוחנית ממנה, זה היה הלוגוס לתפישתם. אלא שעם השנים היכולת לעלות ולהתקשר עם אותה רוח גדולה הלך ופחת ולכן היא התגשמה בדמוו של ישו, כדי שאנשים יוכלו דרכה להתקשר, דרך הקיום הארצי שלה, זה המסתורין של גולגותא לפי שטיינר. זאת הייתה הדרך של אנשים מעתה והלאה להתקשר לעולמות הרוחניים. הרוח נכנס לתוך הנפש כתוצאה מתהליך של חניכה, שאותו יכולים לעבור כל האישיויות הארציות. המאבק הוא פנימי בין אור הרוח וחשכת הנפש.

פאול לימד את הנצרות המיסטית שעברה דרך דיוניסוס המתחזה. זה היה איש בן זמנו שייסד בית ספר אזוטרי לפי שטיינר, שבו היורשים נקראו דיוניסוס גם כן, וכך זה הופיע במאה החמישית, אך למעשה התחיל הרבה קודם. לפי תורתו אלוהים נמצא ולא נמצא, הוא ממשיל זאת לחושך שבעזרתו רואים את הכוכבים, האם הוא קיים או לא? הוא נתן את החלוקה לעולמות הרוח ששטיינר משתמש בה: רבי מלאכים, מלאכים, וכו. במקביל לדיוניסוס הופיעה הנצרות הגנוסטית.

במאה הרביעית לפני הספירה רב המלאך מיכאל התערב בהיסטוריה (כפי שהוא עושה כיום), במטרה לשבוע גבולות לאומיים וגזעיים, והשתמש לצורך כך באלכסנדר מוקדון ככלי לשבירת מסגרות קיימות, ערבוב ומיזוג תרבויות ויצירת תרבות חדשה קוסמופוליטית. המרכז של עולם זה היה אלכסנדריה. אליה מגיע מרקוס והנצרות המיסטית עם המסתורין של גולגותא, שם הם לומדים מהמסתורין הישנים עת הידע "גנוסיס. זה היה זמן של גניוס דתי, שינוי במחשבה האנושית (פרופסור קורא לזה "מקומראן לקוראן"). שטיינר נותן דוגמא של וולנטינוס שמדבר על השקט, התהום שלפני הבריאה ותהליך המיזוג בין ביתוס וסיגה שמביא להולדת האמת והאדם – אנתרופוס, ולאחריהם לשלושים איונים נוספים, כפי שמופיע בספר "הבשורה של האמת".

הגנוסטים הכירו חוויית נוכחות של שקט פנימי, מה שנקרא לימים היסיכייה – רגיעה, במסורת המיסטיקה האורתודוקסית. בראשית הייתה המילה, אך היא יכלה להישמע רק על רקע השתיקה. וולנטינוס התנה הצטרפות למעגל תלמידיו בחמש שנות שתיקה. אלא שמהשתיקה יצאה לא רק המילה, אלא גם האתנרופוס – האדם. והאלתיאה – אמת. לפי שטיינר האתנורופוס הוא דת האלים, הנושאים עיניהם לאדם הקוסמי. רעיון האב של האדם. זה אדם קדמון שמימי. האמת היא היכולת האנושית לזהות חוכמה. האנושות היא איבר אלוהות לאמת, האלוהות צריכה להיות מוכרת על ידי האדם. ישו אומר "אני הדרך, האמת, האור". העין האנושית הייתה אמורה להיות כלי לאור פנימי, מכניסה אור פנימה.


 

ישנה בנו תחושה אינטואיטיבית של אמת, שהגנוסטים קראו לה פיסטיס, אמונה. זה לא להאמין באופן עיוור, אלא שהכיר באמת כצעד ראשון להבנתה. Pistis. אנתרופו הוא האיון הראשון שהואצל מהאב ושתיקה, סופיה זה האחרון, סופיה מתגעגעת לאור ולכן רוצה לוותר על חלק מעצמה שהוא התשוקה שהופך לישות עצמאית. אתרופו וסופיה נותן ביחד אנתרופוסופיה. ידיעת האדם את עצמו

הייחוד הנוצרי הוא שאפשר לגלות את ישו בפנים, להיהפך לישו עצמו דרך אמונה המובילה לחוכמה, זאת ידיעה אינטואיטיבית שאעז ואומר שהיא מקבילה לידיעה האינטואיטיבית, ההכרה האינטואיטיבית, של האנתרופוסופיה. כשישו ניצב לפני פונטוס פילטוס בספר יוחנן, וזה שואל אותו האם הוא מלך היהודים? ישו עונה: אתה אמרת... כל מי שהוא מהאמת שומע את קולי". צריך את השומע בכדי לקיים את הנשמע. שטיינר מזכיר אדם בשם יוחנן טאולר Johannes tauler  שהגיע להכרה נוצרית במאה ה14 ואז הגיע אליו איש מההרים להדריך אותו לתוך המסתורין, מעין מדריך נשמות נוצרי הקשור לישו.

שטיינר מזכיר תפילה הנמצאת בפיסטיס סופיה  כמה שישו בעצמו אמר לתלמידים לאחר המסתורין של גולגותא:
"אני רוצה להלל אות, הו אור, מפני שאני רוצה לבוא אליך
אני רוצה להלל אותך, הו אור, מפני שאתה המושיע שלי
אל תשאיר אותו בתוהו
הצל אותי הו אור שבמרומים, מפני שאתה הוא זה שהיללתי
אתה שלחת לי את אורך דרכך והושעת אותי
הובלת אות למקומו הגבוה של התוהו
לוואי שדמות הרשע שרדפה אותי תשקע במקום הנמוך של התוהו
ואל תתן להם לבוא למקום הגבוה כך שיראו אותי
ולוואי שחשיכה גדולה תכסה אותם וחשיכה על זה
ואל תתן להם לראות אותי באור של חוזקך ששלחת לי להציל אותי, כך שהם לא יוכלו להשתלט עלי שוב.
והעצה שהם קיבלו לקחת את כוחי ממני, גרום לכך שלא תצלח.
ואיך הם אמרו מילים כנגדי לקחת את האור ממני
במקום זאת קח אותו מהם במקומי
והם אמרו שהם ייקחו את כל האור שלי והם לא היו מסוגלים לקחת אותו בגלל הכוח של האור שלך שהיה איתי.
מפני שהם קיבלו עצה בלי ההוראה שלך, הו אור, לכן לא יכלו לקחת את האור שלי
מפני שאני האמנתי באור, לא אפחד
והואר הוא המושיע שלי, ואני לא אפחד"

עד המאה השלישית היה סיכוי להפיכת הנצרות למיסטית, חיבור בין מסורת המסתורין העתיקה והמסתורין החדש של ישו, סיכוי זה התבטא גם בנצרות הגנוסטית, וגם בדמותם של הוגי דעות גדולים פגאניים כגון פלוטינוס, אולם הוא נכשל בסופו של דבר בגלל התערבות כוחות החומר בדמות האופי הרומאי והחומרנות. המהות הרומאית הייתה בעניין של יצירת חברה אנושית ללא התייחסות לרוח, והצדוקים העבריים היו חלק ממנה. זאת הסיבה שהם רדפו את ישו, אלא שגם לאחר מכן, כשהרומאים הפכו נוצרים, המהות הזו נשארה, מתבטאת בדמותו של אוגוסטינוס למשל. הוא העדיף ציות על חירות, דבקות בארגון הכנסייה על פני דבקות בישו, קידום הנצרות הרשמית על פני המיסטית.
לפי שטיינר אוגוסטינוס הוא גלגול של יהודה המכבי, שבחר להצמיד את חירות יהודה לברית עם רומא, ולאחר מכן התגלגל בדמותו של יהודה איש קריות. יהודה בגד בישו כשם שאוגוסטינוס בגד בנצרות המיסטית, אך הייתה זו בגידה הכרחית כדי שמסורת המסתורין העתיקה תמות, ישו היה צריך למות בכדי לבצע את המסתורין של גולגותא ויהודה מילא את התפקיד החשוב ביותר, גם אם כפוי טובה. העולם היה צריך לעבור את שלב החומרנות, ניתוק מהרוחניות, כדי שתוכל בעתיד לצמוח חירות חדשה, רוחניות חדשה, ידע אדם חדש.

 

פילו האלכסנדרוני

לפי דברי שטיינר הוא היה מואר, הכיר בכוח האמת הפנימית והלוגוס, החל מהמאה ה1 לפנה"ס ועד המאה השלישית זרח כוכב, אותו אחד שנראה בשמי בית לחם, והמחשבה האנושית הגיעה לעומקים וגבהים לא ידועים, פילו הוא דוגמא טובה, הוא התגלגל במאה ה17 בשפינוזה ובמאה ה18 בפילוסוף בשם fichte שהשפיע על שטיינר רבות


הקהילה הנוצרית אנתרופוסופית

הקהילה הנוצרית היא ארגון התחדשות נוצרי המונהג כיום על ידי פטר סלג, שמושפע והתחיל בקרב האנתרופוסופיה של רודולף שטיינר בשנת 1922 בדורנך. הקהילה מכשירה רועים רוחניים נוצריים שינהיגו קהילות נוצריות חדשות, מדגישה את ישו ככרייסט ואת הסקרמנטים כסמלים ותהליכי חניכה רוחניים. את עיקריה של התנועה, תורתה והשראתה נתן שטיינר עצמו לאורך זמן של שלוש שנים עד למותו.

שטיינר היה מורה רוחני פורה שעסק במגוון נושאים, החל מחקלאות, המשך בחינוך, פילוסופיה, מוזיקה, ריקוד, וכלה בדת. הוא הקים את התנועה האנתרופוסופית שהיא מעבר לדתות ומטרתה לסייע בהתקדמות האבולוציה הרוחנית של האדם בזמן הזה. לייסד מדע רוחי חדש שיחבר את האדם לעולמות הרוח, להביא לאינטרגציה בין חלקי האדם השונים של רצון, מחשבה והרגשה. הוא נחשב על ידי חסידיו כאווטאר, שליח של זמנו, מורה הדור.

שטיינר פעל בדרך של תגובה לבקשות, צורך, שהגיע אליו, כמו במקרה של חינוך, או חקלאות, הוא קיווה שבזמנו יגיעו אליו אנשים ממובילי הציבור הכללי העוסקים בבעיות הקיום של החברה ושהוא יוכל לתת להם את עצתו וברכתו, אלא שבדרך כלל מי שהגיע אליו עם החקירות היו אנשי האנתרופוסופיה עצמה, תלמידיו ואלו שקשורים אליהם, והוא לא הצליח לפרוץ את מעגל החסידים אל הציבור הרחב.

במסגרת זו שטיינר ייחל להקמתם של מסגרות מחוץ לתנועה האתנרופוסופית שיקדמו את הנושאים השונים שהוא עסק בהם, חקר אותם, גילה פנים חדשות שלהם, שיהיו בעלי אג'נדה שונה מהנרטיב הכללי, ואי לכך בעלי תוצאות מעשיות ולעיתים גם מתקדמות יותר בתחומים הפרקטיים. בנוסף על כך ההתנגדות שהתנועה האנתרופוסופית נתקלה בה במהלך שנות קיומה חייבה זהירות בכניסה לתחומים פרטניים כגון חינוך, אדריכלות, ועל אחת כמה וכמה בתחום של הדת.

מסיבה זאת ואולי גם מסיבות אחרות, הקים שטיינר בשנת 1922 את הקהילה הנוצרית כארגון מחוץ לאנתרופוסופיה אך הנובע וקשור לעקרונות ובית הספר הרוחני האנתרופוסופי הכללי. ראשי הארגון היו חייבים להיות בתחילה חלק מההנהגה האנתרופוסופית. שטיינר שטען בעצמו לחוויות של מפגש עם רוח הכרייסט רחש חיבה מיוחדת לקהילה זו, לימד והנחה אותה אישית, והתייחס אל עצמו כחלק ממנה. כמו כל ארגון רוחני לדת יש את מקום הבכורה, ובאנתרופוסופיה, אולי מסיבות של יחסי ציבור באותו הזמן, המימד הזה היה חסר, אלא שהוא הושלם דרך קיום הקהילה הנוצרית, בצורה כזו או אחרת.
שטיינר הרגיש בבית בתחום של סקרמנטים דתיים ומיסטיקה נוצרית, החוסר של מסורת זו הוא שהוציא אותו החוצה מהתיאוסופיה. הוא כתב ספרים כמו הבשורה החמישית, נצרות והדרך הרוחנית, על מסדר צלב הוורד ועוד. הקשורים כולם לנושא זה

השיעורים שהוא העביר עם הקהילה הנוצרית הם המתועדים ביותר מבין כל הקורסים שלו. בחלקם הוא פותח לראשונה חלקים מהביוגרפיה האישית שלו. בזמן מחלתו בחודשיו האחרונים זה היה הנושא שהכי עניין אותו. לפי פטר סלג במרכז חייו של שטיינר עמד קורבנו של ישו, הווייתו של יו, ודחף הכרייסט בזמן מיכאל. דחף ישו נוכח בזמן קידוש האדם, שמסומל על ידי הסקרמנטים. שטיינר נתן את שיעורי הקהילה הנוצרית בחדר הלבן בגתאנום, שממנו התחילה השריפה, הוא ראה בכך סמליות. יחד עם זאת הוא הקפיד להפריד בין האנתרופוסופיה לקהילה הנוצרית והדגיש את הראשונה כתנועה של ידע רוחני, ולא כדת.

 

 

 

[1] Peterr selg, Rudolf steiner and the Christian community

[2] Charles kovacs, christianity as mystical fact

[3] Rudolf steiner, Christianity as mystical fact

רשימת
תפוצה
לקבלת מידע נוסף אודות טיולים חדשים ישירות
לתיבת האימייל שלכם, הרשמו למועדון הלקוחות שלנו