לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

שלטון רומאי - טיולים לרחבי העולם

לרומאים היו חשובים תכונות מסוימות שהפכו כמעט לאלים, החשובה שביניהם הייתה תכונת החירות. הרומאים שנאו מלכים, החירות לא הייתה בשבילם מושג אישי כמו אצל היוונים, אלא יותר קשורה למדינה וצורת השלטון, הרומאי היה חיה חברתית בעל מחויבות למדינה ולמסורת האבות, מה שאפיין אותו הייתה המוסריות הנוקשה מצד אחד והמעשיות והגמישות הפרקטיים מהצד השני. הרומאים היו כה עסוקים בינם לבין עצמם, במריבות הפנימיות שלהם, עד שלא היה להם זמן לעצמם ולאחרים. החירות הייתה חירות השלטון והוויכוח, חירות לחוקק חוקים. כל ההוויה של הרומאים כבר מתחילתם, כשעדיין שלטו על שטחים קטנים, הייתה השלטון עצמו, הפוליטיקה השלטונית. החירות אצל הרומאים הייתה קשורה לאזרחות. החירות נתנה זכויות. חופש האזרח והחופש הפנימי של המדינה היוו היבטים שונים של אותו דבר.

 

החל מהמאה החמישית עד המאה השלישית לפני הספירה התרחשה ברומא מהפכה ממוסדת של הפלבאים (פשוטי העם) שגרמה לכך שהם יצברו יותר כוח על חשבון הפטריקים (האצילים). הפלבאים השתמשו בנשק השביתה. בכל פעם שהגיעו מים עד נפש הם פרשו מהעיר והסתגרו במקדש מרס - המרכז שלהם, עד שדרישותיהם התקבלו, הם הקימו מוסדות מקבילים לאלו של הפטריקים שמטרתם להגן עליהם מעריצות הפטריקים ולאחד אותם לכוח משותף עם מדיניות ומטרות משותפות. הם בחרו מנהיגים שנקראו טריבונים שייצגו אותם מול הרשויות.

 

רומא נשלטה על ידי שני קונסולים שנבחרו מדי שנה לתפקיד, זה היה תפקיד ביצועי. הגוף בעל הכוח הממשי היה הסנאט שהיווה מאגר של חכמה וניסיון פוליטי, השומר על ערכי מוסר והתנהגות מסורתיים. חברי הסנאט נבחרו על ידי הקנסורים ולא היו תלויים, לכן בקונסולים. הסנאט ריסן את הקונסולים שבאו משורותיו, כשאמצעי הריסון החשוב ביותר היה הגבלת זמן הכהונה בתפקיד וחסימת האפשרות לבחירה חוזרת.

 

אחד הדברים שעזרו לרומא ושהרומאים היו מודעים אליו היה מיקומה היוצא מן הכלל של רומא במישור הגדול ביותר והפורה באמצע המגף האיטלקי, לא רחוק מהים, על הנהר המוביל לארטוריה. רומא היא באמצע לאטיום שהיא באמצע איטליה. הרומאים השתלטו על כל איטליה, במסגרת הארגון הפוליטי הרומאי היו לערים שנכבשו כמה אפשרויות: הצטרפות כאזרחים, הצטרפות כקולוניה הצטרפות כמונוקיפיום (אזרחות מוגבלת).

 

ברומא היו כמה אסיפות כלליות. לרומאים הייתה את היכולת לעסוק בינם לבין עצמם בסמכויות השונות וההגדרות השונות המובילות לזכויות כאלו ואחרות. הם היו גאונים בפוליטיקה ובממשל ויצרו מערכת שמסוגלת לגדול כמעט עד אין סוף ויש בה איזונים נכונים. קראו לזה אחר כך: הפרד ומשול. אלא שהפירוד היה בו שיטה ואחידות שגרמה לכל האנשים להרגיש שייכים ורוצים את השלטון הרומי. שטחי העיר הרומית השתרעו על פני כל איטליה חלקם אדמות ציבור. בנוסף לזה היו קולוניות של אזרחים רומים. מוניקיפיה היו ערים שאזרחיהם שירתו בצבא הרומי, זכו לזכויות משפטיות רומיות אך לא היו בעלי זכות בחירה, היה להם שלטון עצמי, חלקם אף לא שילמו מיסים. הם היו בעלי אזרחות חלקית. הרומאים המציאו את מוסד המונופיקום, מתן אזרחו בלי זכות הצבעה. מוניה פירושה תפקידים, זכויות וחובות.

 

קיקרו כותב על בספרו 'על משטר המדינה' על המשטר הממוזג שהוא סוד גדולתה של רומא. שילוב של מונרכיה – קונסולים, אוליגרכיה – סנאט ודמוקרטיה – אסיפות העם. יש וויכוח בין החוקרים האם הדמוקרטיה ברומא הייתה אמיתית או שאסיפות העם היו רק חותמת גומי לסנאט. הבסיס השני של השלטון ברומא שגם עליו כותב קיקרו בחיבור אחר שנקרא 'החוקים', היה החוק. קיקרו כותב על תוקפה האלוהי של החוקים, מהות הצדק, סמכויות הפקידים ועוד. הרומאים היו טובים בשני דברים, בשלטון ובחוק, ואת זה הם הורישו לעולם. כותב ווירגיליוס (על ההבדל בין היוונים לרומאים):

 

"רוח חיה בארד יפחו אחרים – אאמינה
פסל דומם יחיו – יעצבו את פניהו בגבס.
אף ינאמו במשפט – יחקרו את אותות השמים
אורח הירח, מרוץ כוכבים. אך אתה – זו דרכך.
רש לאומים רומאי! השלטון בידך - זכרהו!
זאת התורה לך, שלום ישכינו חוקיך בארץ.
חסד תטה לנכנע, וחרב נקם למורד בך"  מתוך האיניאס 6 847-853

 

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו