לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

הנפילה של יוון

בתחילת המאה ה6 לפני הספירה, נולדה אתונה כפי שאנו מכירים אותה, סולון היה מייסד אתונה החדשה והמחוקק שלה, הוא יצר ממשלה בהתאם לרוח הזמן, ונתן לאנשים הפשוטים חלק בה, זאת הייתה הדמוקרטיה הראשונה בעולם. הרעיון של זכויות האזרחים צבר כוח אל מול הסדר הישן הנחלש, אלא שעם הזמן המדינה קטנה נשלטה על ידי אריסטוקרטיה חקלאית, ככל שהמסחר התגבר האריסטוקרטיה נהייתה יותר עשירה ויותר מסחרית. סולון היה טוב מכדי לרצות כוח בשביל עצמו. הוא הבין (כמו תוקידס) שבכוח יש רוע המביא לחמדנות שאין לה גבול. "אנשים מונעים על ידי חמדנות לרכוש עושר בדרכים לא ראויות" הוא כתב. "ומי שיש לו הכי הרבה עושר תמיד רוצה כפול". המסקנה: "אנשים עם כוח הורסים את העיר".

המלחמות עם פרס והניצחונות המדהימים של סלמיס ומרתון יצרו תחושה של התעלות, זו הייתה תקופה שבה הרוח האנושית ניצחה וחופש היה באוויר, חופש של דיבור ומחשבה, ושמחה. הקוד המוסרי של אתונה התבטא במחזה "המתפללים" של איופרידיס. משלחת מארגוס פונה לשליטי אתונה בבקשה לעזרה במילים הבאות: "ראו את דברי האלוהים, ודעו שאתם מחויבים לעזור לאלו שקופחו, מחייבים להגביל ולהרוס את כל אתו שהורסים את החוק. מה מחזיק בין ארץ לארץ מלבד זאת, שכל אחד מכבד את החוקים הגדולים של הצדק." אלא שרוח זו של חופש ומחויבות מוסרית התחלפה במהרה ברוח אחרת עם הפיכתה של אתונה לאימפריה והעושר והכוח שנלוו לכך.

החמדנות ושאיפה לכוח הביאו למלחמות בין אתונה ובנות בריתה לספרטה ואלו שהתנגדו לה. באמצע המלחמות הפלפונסיות התדרדרה אתונה למקום נמוך מאד מבחינה מוסרית. כשאנשי העיר מלוס ביקשו לעזוב את הברית האתונאית ולהישאר ניטרליים במאבק עם ספרטה, איימו עליהם האתונאים בחורבן. אנשי מלוס טענו שאין זה צודק ושהם לא עשו דבר נגד אתונה, לטענה זו ענו האתונאים שהצדק קיים רק כששני הצדדים שווים בכוחם. מלוס נכבשה ונהרסה.

אתונה הייתה דמוקרטיה, ספרטה הייתה תיאוקרטיה ששמרה את מבנה הדו מלכי של יוון העתיקה. כותב פלוטרך: "בספרטה חיי האזרחים היו קבועים. באופן כללי, לא היה להם רצון או יכולת לנהל חיים פרטיים. הם היו כמו קהילת דבורים, צמודים למנהיג ובאקסטאזה של התלהבות של אמביציה לא אישית ששייכת כולה לארצם." בסופו של דבר אתונה הפכה לדמוקרטיה מושחתת שנוצחה על ידי המכונה הצבאית הספרטנית, יוון מעולם לא התאוששה לחלוטין ממלחמת האזרחים

 

השקפתו של תוקידס:

נחשב לאבי ההיסטוריה המדעית, פעל בחלק השני של המאה ה5 לפני הספירה. תפקידו העיקרי הוא בתיעוד המלחמות הפלפונסיות. יש לו השקפת עולם מגובשת באשר לסיבות לגרימתם, השקפה זו היא שהשאיפה לכוח היא זו שמקלקלת בני אדם, כוח מביא לשאיפה לעוד כוח, וזה מה שהביא לחורבנה של יוון.

המלחמה פרצה בגלל דברים פעוטים. אך מתחת לזה הייתה חמדנות, הדחף לכוח ורכוש ששום דבר לא מספק אותו. לפי תוקידס כוח שווה ערך לעושר, וזה יוצר רצון לעוד כוח, עוד עושר. האתונאים והספרטנים לחמו רק מפני שהם היו בעלי כוח, ולכן הוכרחו לחפש עוד כוח. הם לחמו לא בגלל השוני ביניהם, אלא בגלל שהיו דומים. כוח הוא המשחית בני אדם. הוא מביא לשחיתות, לחוסר כבוד לחוק, ועוד..

 

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו