לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

הבקטשים הם אחד מהמסדרים המיסטיים ביותר באסלאם העוסק במטאפיזיקה ותורת הנסתר, להלן כמה מהתפישות והתורות שלו

לתורות בקשטיות 2 - לחצו כאן

 

התורה המיסטית 1.

 

הצביעות של הדת הממוסדת.

 

דת אמיתית זה לא מה שמספרים לכם. הדתות הממוסדות רק הביאו שנאה ופירוד במהלך השנים, שנאה היא ממלכתו של השטן. הדת האמיתית היא דת של אהבה וסובלנות. אנשי הדת הפכו את הדת למקצוע, הבקטשים, לעומת זאת שמו להם לעיקרון להתקיים מרכושם הם, מעבודתם, מאדמתם. מעולם הם לא כבשו או השתלטו על אדמתו או ביתו של אחר.

את הבוז שלהם לדת הממוסדת מביעים הבקטשים בעיקר ביחס שלהם אל האורתודוקסיה הסונית, שנתפשת בעיניהם כצבועה. הם מבטאים זאת בשירים ובסיפורים שלהם.

 

אחת הבעיות הגדולות ביותר של הדת, לפי הבקטישים, זה הערבוב של דת ופרנסה, הפיכת הדת למקצוע. הם מקפידים, לכן, על עצמאות כלכלית, ועל כך שכל אדם ירוויח ביושר את לחמו. הבעיה של העולם לפי הבקטישים זה אנשים שהפכו את הדת למקצוע ובשם הדת הורסים כל חלקה טובה, כשהמוטו המסתתר במעשיהם הוא שמירה על מעמדם ופרנסתם. הבקטשי יעדיף לגדל את מזונותיו בעצמו, להתקיים ממשלח יד עצמאי, ולבנות את הבניינים הדתיים שלו באופן עצמאי, בעזרה עצמית של הקהילה הגרעינית ובעבודה משותפת.

ישנם, דרך אגב, מסדרים סופים שבהם השייך אוכל רק מזונות שהוא מגדל בעצמו, ומזונות אלו נחשבים למקודשים.

 

אגאי דדה. המסגד ובית המרזח

 

הו מורה אורתודוקסי, לי המסגד ובית המרזח הם אחד.

הקול של הצדיק והזעקה של השיכור הם אחד.

אם הסודות של הדרכה נכונה לא הגיעו אליך מהמציאות האלוהית, הזיכרון של האל בתפילה זהה עם גביע של יין.

בוא, וותר על הצביעות, ראה את  כסא המלכות ואת העולם,

בקיום הזמני הזה הם אותו דבר כמו פינה של חורבות.

דבר ראשון, אם כן, אל תיתן את לבך לעולם.

לזה אשר באמת יודע, החכם והפשוט הם אחד.

כמו אגהה הייה אור וראה, הו אדם עיוור.

לזה אשר בוער באהבה הזו, הנר והעש הם אחד.

 

 

הסוד של הבקטשים – אותיות ותווי פנים.

 

לא ניתן לדבר עליו, לא ניתן לתאר אותו במילים, גם אם נסביר אותו באלף דפים הוא יתחמק מאתנו, מכיוון שהוא כל הזמן מול עינינו אבל איננו יכולים לראות אותו. רק מי שיש לו עיניים לראות – יראה, רק המיסטיקן האמיתי שקיבל את ההדרכה הנכונה בדרך – יבין.

מעבר להיותו בלתי נתפש, ישנם כמה מקומות שבהם הסוד הזה מופיע: ראשית כל במבנה הגוף האנושי, ובמיוחד הפנים. ישנם, למשל שבע קווים אופקיים של שערות בפנים:

1. הסנטר

2. מתחת לפה

3. מעל הפה

4. ריסים תחתונים

5. ריסים עליונים

6. גבות.

7 קו השיער.

 

שבע קווים אלו הם שבעה הרקיעים שדרכם עולה מוחמד לפגוש את האלוהים ברקיע השמיני. ומה הוא הרקיע השמיני? זאת הנקודה מעל הראש, היכן שנמצא הכפתור שבכובע של הבבות. ולכן, מרגע שהבבה שם על עצמו את הכובע הזה הוא מגלח את ראשו ומנגד מגדל את שפמו וזקנו, זה מהבחינה הפיזית, מהבחינה האנרגטית מרגע זה והלאה יש לו כמו אש קדושה על הראש, ששורפת אותו בכל פעם שהוא עושה דבר לא נכון.

 

סודות נוספים, כמו בקבלה, נמצאים גם במבנה האותיות, שגם הם, דרך אגב, מופיעים בקווי הפרצוף: למשל האות אלף מופיעה בקו האנכי של האף.

סודות האותיות ותווי הפנים נפוצו בקרב המסדר הבקטשי בהשפעת הוגה בשם פוזולי מהמאה ה15 שהתחיל תנועה בשם הורופיזם בפרס.

התורה הנקראת "הורופיזם" מדברת על כך שהשפה הפרסית היא השפה האזוטרית ביותר והמפותחת ביותר מבחינה רוחנית.

באנושות הייתה התפתחות רוחנית המתבטאת בשפה: בעברית יש 22 אותיות כי היא הייתה הרוחניות הקדומה, לאחריה הגיעה הנצרות עם 26 אותיות שהייתה גבוהה יותר, לאחר מכן הערבית עם 28 אותיות  ואחרונה והגבוהה מכולם היא ההתגלות המיסטית של פוזולה המשתמש בפרסית, שלה 32 אותיות.

העולם נוצר במילה, מילה זו מורכבת מ28 אותיות השפה הערבית או 32 אותיות השפה הפרסית, דרך אותיות אלו נוצר עולם המודעות והתחושה.

אדם ידע את סוד 9 האותיות. אברהם את סוד ה14. משה – 22. ישו 24, מוחמד את סוד ה28, ואחרון חביב, הנביא האחרון, פוזולה, מי שמפיץ את ההורופיזם – 32

28 האותיות הערביות הם נציגים של 12 האימאמים, פטמה, חדיגה ו14 הטהורים.

 

לפי ההורופיזם המשכן הוא הכעבה והמספרים שבו יש להם משמעות סמלית מוסלמית

לפי ההורופיזם מוחמד הוא הפרקליט שמופיע בפרק יד' של יוחנן, שיבוא בסוף הימים למלא מלכות אלוהים. שש מאות שנה חולפות בין ישו למוחמד. לאחר מוחמד ישו צריך להופיע שוב לתת פירוש, וההופעה של ישו השנייה זה פוזולה. כך לפחות לפי הספר שנקרא אסקנמה שהוא כותב.

פוזולה הוא אדם שהכריז על עצמו כאלוהי בשנת 1398 בפרס. הוא לימד שיטה קבליסטית של אמונה במספרים והיחס שלהם לאותיות, שהם האלמנטים האולטימטיביים של ה"מילה", שהיא המניפסטציה העליונה של האלוהים עצמו. טימור לנג ציווה על הריגתו של פזלולהא, אחד מתלמידיו של פזלולהא היה המשורר נסימי שהמשיך להפיץ את תורתו.

 

מעבר לפיקנטריה של אותיות ותווי פנים, ואולי גם דברים אחרים, הרי שהסוד האמיתי הוא עמוק הרבה יותר וניתן להגיע אליו רק בתחושה עמומה של משהו שם. על סוד זה כותבים הבקטשים בשירי המחזוריות שלהם. שירים שלוקחים אותנו למסע ארוך, סביב סביב, סביב אותה נקודה מסתורית שאי אפשר לגעת בה.

 

נפס של אדיפ הרבי.

 

לפני שה"י" וה"הי" הופיעו (מהמילה "יהי" בסיפור הבריאה), אנחנו ההתחלה של היקום.

לפני שדבר הצטרף לפרצופו (של האלוהים), אנחנו היינו במרחק שתי קשתות או קרוב יותר.

כאשר לא היו לא אדם ולא חווה בעולם, אנחנו היינו קיימים באמת במציאות השמימית, במסתורין של הלא נודע.

ללילה היינו אורחה של מרי, אנחנו היינו אביו האמיתי של ישוע הנעלה.

הילד המשיח קרא לנו אבא, משה קרא לנו באומרו: "אלוהים הראה את עצמך."

אנחנו אלו שאמרנו לו: "לא תראה אותנו", אנחנו ההתגלות שקרתה על הר סיני.

נהיינו מודעים למסתורין של "אוצר חבוי הייתי", ראינו את פרצופו של האלוהים עצמו.

הו, מורה סוני, הסוד השמימי הוא בנו, אנחנו החסידים הצנועים של הקי בקטשי.

תהילתנו הופיעה לפירוש  בפסוק "באמת ניצחנו" (פסוק מן הקוראן),

אל תחשבו שהרבי הוא נווד צנוע.

אנחנו המושלם שמחלק שערה ל40, אנחנו המשוגעים הקדושים של בלים סולטן.

 

 

ארבע שערים לדת:

 

ישנם ארבעה שערים לדת ואלו הם:
1 שריעה – החוק

2 טריקה – הדרך

3 מעריפה – ידע גנוסטי

4 חקיקה – האמת

השער הראשון הוא השער של ה"שריעה" החוק המוסלמי, זה השער למאמינים ברמה הנמוכה ביותר, רמה של גן הילדים, אם תרצו, אלו שלא יודעים להבדיל בן טוב לרע.

הרמה השנייה היא הרמה של ה"טריקה" הרמה של הדרך, זו הרמה שבה הסופים בכלל והבקטישים בפרט נמצאים.

שני הרמות הבאות הם הרמה של ה"מעריפה" – הידע, והרמה של ה"חקיקה" – האמת.

מוחמד אמר: השריעה  - החוק זה מלותיי. הטריקה – הדרך היא פעולתי, המעריפה – הידע, זה השולט על כל הדברים, החקיקה – האמת זה מצבי הרוחני.

אלוהים לפי בקטשי יצר ארבעה סוגי אנשים: המאמינים שהם אנשי השריעה, המחפשים שהם אנשי הטריקה, הגנוסטים שהם אנשי המעריפה והאוהבים שהם אנשי החקיקה.

חלוקה זו לארבע היא אבן יסוד בהרבה תורות ומסדרים סופים.

החוק המוסלמי – הרמה של השריעה, ניתן לאנשים שלא יודעים להבדיל בן טוב ורע, ובמהותו הוא עבודת אלילים מכיוון שהוא מחלק את העולם לטוב ורע. במציאות של הבקטישים, במציאות של הדרך, במציאות האמת, אין טוב ורע מכיוון שאלוהים הוא אחד.

מבטאים זאת הבקטשים בשיריהם: "הו מורה אורתודוקסי, לי המסגד והסלון הם אחד. קולו של הצדק וצעקתו של השיכור הם אחד."

מכיוון שכך, אנשים הנמצאים ברמה של הטריקה אינם חייבים למלא אחר החוקים, ואכן הבקטישים לא מתפללים במסגדים, לא צמים ברמאדאן, ולא מקיימים את שאר מצוות הדת, ונחשבים עקב כך, על ידי המוסלמים האחרים, לכופרים. במקום זאת מקיימים הבקטישים טקסים משלהם בבית הנקרא "מיידן" ויש להם מערכת של תרגולים ומצוות משלהם המבוססת בעיקרה על הדרך הסופית.

לקוראן יש ארבע משמעויות: הטקסט החיצוני הוא לאנשים הפשוטים, הדקויות, הלטיף, לגנוסטים, הסודות לקדושים, האמת הפנימית היא לנביאים. למשל הצום: המשמעות החיצונית היא להימנע מאוכל, המשמעות של הדרך היא להימנע מגניבה, לא לראות ולא לשמוע רע, לא לעשות רע לאחרים.

 

יש שיר של יונוס אמרה שמדגים את הגישה של הבקטשים למורה – מורשיט וכן לארבעה השערים. להלן השיר עם פירוש:

טיפסתי על ענפי עץ הדקל,

אלו היו ענבים שאכלתי שם.

בעל הגן כעס באומרו,

מדוע אתה אוכל את האגוזים שלי.

תרגום: המחפש אחר האמת מוצא את השריעה כמו דקל, מושכת אך עם גרעין קשה, אז הוא מנסה את הדרך – טריקה שהיא כמו ענבים, טובים ומשמשים להרבה שימושים, אך גם בתוכם יש משהו קשה – הגרעין. ואז הוא מובל על ידי המורה – מורשיט לחקיקה שהיא כמו אגוז – קשה בחוץ אך עשיר בבשר בפנים.

 

אלוהים נתן 40 מחויבויות שהם התנאים להכרה בו חבר, 10 לכל שלב.

10 המחויבויות של השריעה הם:

  1. אמונה.
  2. לימוד מדע הדת.
  3. חובות רשמיות, חמש המצוות.
  4. עיסוק חוקי.
  5. חתונה.
  6. איסור גילו עריות
  7. ללכת בדוגמתו של הנביא.
  8. חמלה.
  9. ניקיון ורחצה.
  10. לשמור על החוקים.

10 המחויבויות של הטריקה הם:

  1. לקחת את ידו של המורה הראשי בבקשת חרטה.
  2. להיהפך תלמיד תחת מורה.
  3. להסתפר ולהפוך בגדים.
  4. להישרף במאבק.
  5. שירות.
  6. פחד.
  7. תקווה.
  8. מעיל – חירקה, סל – שמביל, שטיח תפילה והדרכה נכונה.
  9. להיות בשלב החיים הרוחניים – מצב, ושיהיה לך אהבה.
  10. אהבה, שמחה ועוני.

10 המחויבויות של המעריפה הם:

  1. משמעות.
  2. פחד.
  3. צום או שליטה עצמית
  4. סבלנות
  5. בושה
  6. נדיבות
  7. עוני.
  8. מגע.
  9. ידע.
  10. לדעת עצמך.

10 המחויבויות של החקיקה.

  1. להיהפך לאבק.
  2. לא למצוא פגם ב72 הקהילות הדתיות.
  3. לא להפריע לשום דבר לגורל שלו.
  4. להיות בטוח מהעולם הנברא.
  5. להשתחוות לפני השליט האולטימטיבי.
  6. לדבר על המסתורין בנוכחות המיסטיקנים.
  7. התקדמות רוחנית באלוהים.
  8. התקדמות רוחניות וקיום נמשך באלוהים.
  9. תחינה.
  10. חזיון, הרהור, להגיע לאלוהים הכי גבוה.

 

הברית של אלסטו והאוצר חבוי.

ארבעה השערים לדת שהוזכרו להלן, נקודת השבר שלהם היא במעבר שבין השער הראשון – השריעה, לבין השער השני – הטריקה. זאת נקודת המעבר שבין המוסלמי לסופי.

לזה שחי את השריעה העולם נתפש כדואליות, הוא נברא מכלום, יש את הבורא ויש את העולם. לעומת זאת לזה שחי את הטריקה העולם הוא אחר, והוא היה קיים עוד לפני הבריאה, בזמן הזה נפגשו כל הנשמות וכרתו את הברית של אלסטו: אלוהים שאל אותם אם הם מכירים בו והם אמרו שכן. הבקטשים מדמים בטקסים שלהם את הברית הזאת, הברית הראשונית של ההכרה בו עוד לפני שהעולם נברא.

הברית של אלסטו נקראת "המשתה של האם אינני" שם התחילה המודעות לאהבה של הבורא, והיין הנשתה שם הוא זיכרון אלגורי של כל שיכרון  שבא עם מבט של היופי האבסולוטי.

דרוויש רהולה אומר: מאז ומעולם אנחנו שיכורים עם היין של האחדות.

 

אלוהים במובן הזה הוא האמת, המציאות, יופי מוחלט, אלוהים החליט ליצור את העולם מכיוון שהיה אוצר חבוי ורצה להיוודע. המושג אוצר חבוי, הוא מיסודות האמונה הבקטישית והסוד שמאחוריו הוא שכל דבר יכול להיוודע רק על ידי הניגוד שלו: אין אור, למשל, בלי חושך, אין טוב בלי רע, אך שני הניגודים הם בעצם אחד מכיוון שהם משקפים אחד את השני. לבקטשי העולם הפיזי הוא שיקוף של המציאות באי מציאות, והתפישה של הדואליות היא הווילון שמסתיר את קיום האלוהים מהאדם. האדם מרגיש את עצמו נפרד מאלוהים, בפירוד המדומה הזה נקודת המציאות היא שהאדם והיקום הם הקרנות של האלוהות, לפני תחילת הזמן אלוהים התקיים כאחדות, הוא היה היופי במובן אבסולוטי, אך רצה להיוודע. יש באדם ניצוץ של קיום אמיתי שמתגעגע לחזור למקור שממנו בא, זה מתבטא במאבק עם העצמי, כשהעצמי נכבש האפשרות של האחדות מתממשת. חטא וצער באים מחוסר היכולת להבין שכל מה שסביבנו הוא כלום, רק ההפך מהקיום האבסולוטי של אלוהים ויופיו האבסולוטי. כאשר אנו רואים עצמנו לשיקוף של אלוהים אנו מוצאים תחושה מספקת של אחדות שהיא החוויה של הכרת המציאות כפי שהיא. החוויה הזו היא המסתורין של "אוצר חבוי".

הכוח להילחם את המלחמה עם העצמי ניתן על ידי הכוח של האהבה, האהבה הזאת קיימת בנו מפני שגם היא חלק מטבעו של האלוהים, אהבה שגרמה לעולם להיות.

 

פתחתי את ספר האהבה, אני כותב וקורא בו

המבט שלי נפתח כלפי המציאות.

התעוררתי עם אהבה, חיפשתי את המרפא.

לילה ויום נשרפתי בכדי שאוכל למצוא את המרפא.


הלוחות השמורים, העט והבית.
 

כיסאו של האלוהים, הלוחות השמורים, העט שבו אלוהים כותב על הלוחות את כל מה שהולך לקרות עד היום האחרון, הם כולם חלק מהאידיאולוגיה הבקטישית. כותב מיהרבי

 

"הפרצוף שלך הוא הלוח השמור,

המילה שלך מסבירה את משמעותו,

הגנוסטי יודע את המשמעות הפנימית,

הסוני נופל לטעות."

 

בית הכינוס המבוקר, שהיה במקור בשמיים, הועבר לאדמה לנוחיותו של אדם, ולבסוף הועלה שוב לשמיים, היכן שמוחמד ראה אותו במסעו הלילי ברקיע השביעי, בית זה הוא חלק מהחומר האלגורי הבקטשי.

הבריאה קרתה בצורה של מספר הקרנות, התגלויות. לפני שאלוהים יצר את העולם, הוא יצר מאורו את האור של מוחמד עלי, מהאור של מוחמד עלי הוא יצר את שאר הבריאה, אלוהים יצר את השמיים, את כיסא הכבוד, את הלוחות ואת העט, וכתב עליהם את כל מה שהולך לקרות. אלוהים מקרין מעצמו בשלבים את הבריאה, ככל שיורדים יש פחות אמת.

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו