לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

תיאטרון יווני - טיולים לרחבי העולם

התיאטרון היווני

נפוץ בכל פוליס, לא יעלה על הדעת פוליס בלי תיאטרון, תמיד ההצגות היו חלק מפולחן דיוניסוס, הסטירה, קומדיה וטרגדיה, הפסטיבל הגדול והמפורסם בעולם התרחש באתונה במסגרת פסטיבל הדיוניסיה, לכבוד דיוניסוס, תחרות תיאטרון, טקסים, אולי גם תחרויות ספורט. הפסטיבל ערך 5 ימים, בכל יום הוצגעה טרילוגיה וסאטירה מאת מחזאי אחד. 3 מחזות- טרגדיות הקשורות אחד בשני ובסוף סאטירה. לדיוניסייה האתונאית היה גם חלק שהתרחש. בכפר

המקור של התיאטרון הוא בסטירה שזה פולחן לכבוד סאטירים, חצאי תיש עם זנב, איבר מין גדול. המופעים הקדומים של הסאטירים היו הצגה לפני הקהילה של מחוללות ואיזה שהו קבוצה של אנשים שהובילה את המהלך הדרמטי, כל חברי הקבוצה שרו ביחד. זה המקור של המקהלה בטרגדיה. הגיעה מהמופעים לכבוד הסאטירים. בתקופות מאוחרות יותר זה הפך למופע קומי עם הרבה גסויות וסלפסטיק.

 

הקומדיות היו בעיקרן מחזות הומריסטיים, קומיים, בניגוד לסאטירה נועדו להעביר ביקורת פוליטית או חברתית מורכבת. הגדול ביות הוא אריסטופאנס 446-386. חיבר 40 קומדיות מאיתן נשארו 14. שפה גסה, גיבור הרוקם תוכניות דמיוניות, סאטירות על המלחמות הפלפונסיות.

הקומדיה הציגה את האנשים, בעיקר פוליטיקאים, כאנוכיים, טפשיים, תאבי בצע, לעיתים צחקו על רעיונות או אנשי רוח, למשל על סוקרטס. אחד המושגים הכי חשובים בקומדיה זה רדוקציה לאבסורד. מציג סיטואציה בצורה כל כך מגוחכת שהיא מאבדת מהרצינות שלה. באיזה שהוא שלב בתקופה הקלאסית החלו להציג גם קומדיות בדיוניסייה.
כל העשייה התיאטרונית הייתה חלק מאירוע דתי. אלמנט חדשני וביקורתי בקומדיה. חלק מהפולחן הדתי הטקסי.

 

טרגדיות יש להם היבטים מוסריים עמוקים, כל טרגדיה בוחנת גיבור מנקודת מבט מוסרית, מושג מפתח הוא חטא הגאווה – היבריס, שהגיבור לוקה בו. במקרה של הבקחוס ההיבריס הוא המלך שלא מכיר באל כאל.
למקהלה יש תפקיד חשוב. במחזה הקדום של אייסכלס הגיבור של המחזה הוא המקהלה. לאט לאט הגיבור נפרד מהמקהלה והיא הופכת לקול המוסר, המתאר מה קורה מבחינת העלילה וגם במישור המחשבה, קול מוסרי. המקהלה אומרת לגיבור מה אסור ומה מותר לעשות, והגיבור כמובן שלא שומע


ראו מאמר ייעודי על הטרגדיה היוונית - לחצו כאן

 

שלושת הטרגיקונים הגדולים
 
אייסכילוס - (כתב 70 מחזות מתוכן נשמרו 7, ביניהם פרומתיאוס הכבול), חי באתונה במאה ה5. ראשון הגדולים, השתתף בקרבות מרתון וסלמיס, עליהם כתב במחזותיו. דגשים מוסריים ודתיים, סוף שמח. הוסיף שחקן נוסף ודיאלוגים. הטרילוגיה העוסקת בקללת בית אטראוס כוללת את אגממנון, נוטות החסד ונושאות הנסכים. מעבר מנקמת דם לצדק באמצעות משפט.  

סופוקלס - כתב 124 מחזות מתוכן נשארו 7. חי באתונה במאה ה5. הטירלוגיה של תבאי – אנטיגונה, אדיפוס. גיבור מוכשר ששילוב יוצא דופן של נסיבות גורם לגורלו הטראגי. בחירה חופשית – אלמלא הפגם באישיותו של הגיבור התוצאות יכלו להיות אחרות. עיסוק באינדווידואל.

אוריפידיס - הצעיר שבשלישייה. חי בין 480 ל406 לפני הספירה באתונה. הוא חיבר מעל 90 מחזות, מתוכן השתמרו 18. הבאכחות, נשות טרויה, מדיאה. התחרה מול סופוקלס ואייסכילוס בדיוניסאה - הפסטיבל השנתי לכבוד דיוניסוס באתונה, תחרות התיאטרון השנתי. מאופיין בבחינה מחדש של התרבות והדת. מצביע על עמדה מוסרית מאד בעייתית של המיתולוגיה היוונית.
חידש את הפרולוג והאפילוג. את סוף חייו בילה במקדוניה, שם מת.

 

טרגדיות מפורסמות

הבקחיות – אוריפידיס

זהו מחזה המספר על גורלו של אדם המסרב להשתתף בפולחן דיוניסוס. דיוניסוס הוא אל חדש ישן שפולחנו מגיע לתבי מאסיה, הפולחן כולל השתטות ומתן מקום לחלקים הנמוכים שבתוכנו. קדמוס, אבי העיר תביי, מבין את העניין ולמרות שהוא זקן משתטה ורוקד, לובש לבוש מגוחך, אבל הבן החורג שלו, שליט העיר, פנתיאוס, יוצא כנגד הפולחן החדש, ולמרות האזהרות הוא מתנכל לדיוניסוס וחסידיו, התוצאה היא שהוא נקרא לגזרים על ידי הבקחידות ובראשם אימו.

 

נוטות החסד – אייסכילוס

"ראשית, אזכיר בתפילתי מבין כל אלים את הנביאה הראשונה – האדמה, שני – את תמיס ילדתה שכידוע ירשה את כס הנבואה, עד שנמסר, ובלא שום אליומות, ליד אלה שלישית, גם היא בת אדמה, אלה טיטנית – פויבה, זו את הכס בתור מתנת לדה נתנה לפויבוס, ועל כך מעיד גם כנויו. מאגמה של דלוס ושדרת צוקיה, האל נחת בחוף האטי המפורץ, ובא לשכון בשיפולי הר פרנסוס, צאצאיו של הפיסטוס קדמו פניו, לווהו בכבוד, הם סללו לו דרך, אלפו ותרבתו את השממה הזאת, ובבואו קדשו אותו התושבים, ואף קברניט ארצם דאז, המלך דלפוס, את המדע האלוהי אצל לו זאוס, הוא הושיבו כנביאו הרביעי, ובתור לוקסיאס הוא דובר בשם אביו."

האירינאות הם יצורים נוראים, מפלצות אדם, הנוקמות באלו שהרגו את הוריהן, עקב התערבות אפולו ואתנה במקום לקלל, אל אורטס, רוצח קלימינסטרה – אמו, הם נאלצות לוותר על הטרף עקב משפט צדק שנערך באתונה, ובהמשך לכך משוכנעות לתת את ברכותיהם לבני האדם ולהפוך למיטיבות. אני חשוב שמה שמשנה את התנהגותם הוא שיש משפט, הגיון וסדר חדש, שמייתר את הנקמנות הפחד של הסדר הישן, תור זהב חדש למין האנושי מונהג על ידי אתנה ואפולו

הרשמו לרשימת התפוצה שלנו