הצהרת נגישות

נגישות אתרים
תרבויות עולמי פועלת בכדי שאתר האינטרנט יהיה נגיש ושוויוני לכולם
לצורך כך הנגשנו את האתר לאוכלוסיות הבאות
- מוגבלי ראייה כולל עוורי צבעים, לקויות ראיה ועוד
- מוגבלים מוטורית בידיים , כאלו שקשה להם עם העכבר והמקלדת
- אנשים עם קשיים מסוגים שונים כגון: קריאה, למידה, הבנה, ועוד
• אנשים עם קשיים נוספים, מכל גווני הקשת: קשיי קריאה, קשיי הבנה, לקויי למידה ועוד.
באתר אנו משתמשים ברכיב עזר להנגשת אתרים על פי תקן ישראלי 5568 ברמת נגישות AA כמוגדר ב: W3C's Web Content Accessibility Guidelines 2.0

דגשים בנגישות
ישנם מספר חלקים – סעיפים חשובים שמבטיחים הגדרת האתר כנגיש לקהל המוגבל. ואלו הם
•התאמה לקורא מסך   •ניווט מקלדת   •חסימת הבהובים   •מונוכרום   •ניגודיות כהה   •ניגודיות בהירה   •הגדלת גופן   •הקטנת גופן   •גופן קריא   •סמן גדול לבן   •סמן גדול שחור   •הגדלה   •הדגשת קישורים   •הדגשת כותרות   •תיאור לתמונות  

הסתייגות
יחד עם זאת נסייג ונאמר שמפני שהאתר שלנו כולל מערכות הזנת תוכן שונות שפועלות לפי שיטת WYSIWYG ייתכן שחלקים בדפי התוכן לא יצליחו להיות מונגשים בצורה כוללת, וייתכן שתצטרך התערבות בקוד האתר נוספת. במידה וגילתם מצב כזה, אנא צרו קשר בכדי שנוכל לטפל בכך באופן המהיר ביותר.
כמו כן במקרים מסויימים האתר שלנו מציג תוכן שבא מאתרים אחרים, שחלקם טרם הונגשו ואין לנו אפשרות לאחריות על צד ג', אך נשמח לקבל הערות ולהפנות את תשומת לב הגורמים הקשורים בכך.

פניות
כל שאלה, הבהרה, הצעה ופניה באופן כללי שקשור לאתר אנא שלחו לדואר אלקטרוני ל
support@nagishnow.com
סגור
לפרטים נוספים: 1-700-50-9992

תיאטרון יווני - טיולים לרחבי העולם

התיאטרון היווני

נפוץ בכל פוליס, לא יעלה על הדעת פוליס בלי תיאטרון, תמיד ההצגות היו חלק מפולחן דיוניסוס, הסטירה, קומדיה וטרגדיה, הפסטיבל הגדול והמפורסם בעולם התרחש באתונה במסגרת פסטיבל הדיוניסיה, לכבוד דיוניסוס, תחרות תיאטרון, טקסים, אולי גם תחרויות ספורט. הפסטיבל ערך 5 ימים, בכל יום הוצגעה טרילוגיה וסאטירה מאת מחזאי אחד. 3 מחזות- טרגדיות הקשורות אחד בשני ובסוף סאטירה. לדיוניסייה האתונאית היה גם חלק שהתרחש. בכפר
המקור של התיאטרון הוא בסטירה שזה פולחן לכבוד סאטירים, חצאי תיש עם זנב, איבר מין גדול. המופעים הקדומים של הסאטירים היו הצגה לפני הקהילה של מחוללות ואיזה שהו קבוצה של אנשים שהובילה את המהלך הדרמטי, כל חברי הקבוצה שרו ביחד. זה המקור של המקהלה בטרגדיה. הגיעה מהמופעים לכבוד הסאטירים. בתקופות מאוחרות יותר זה הפך למופע קומי עם הרבה גסויות וסלפסטיק.

הקומדיה

הקומדיות היו בעיקרן מחזות הומריסטיים, קומיים, בניגוד לסאטירה נועדו להעביר ביקורת פוליטית או חברתית מורכבת. הגדול ביות הוא אריסטופאנס 446-386. חיבר 40 קומדיות מאיתן נשארו 14. שפה גסה, גיבור הרוקם תוכניות דמיוניות, סאטירות על המלחמות הפלפונסיות.
הקומדיה הציגה את האנשים, בעיקר פוליטיקאים, כאנוכיים, טפשיים, תאבי בצע, לעיתים צחקו על רעיונות או אנשי רוח, למשל על סוקרטס. אחד המושגים הכי חשובים בקומדיה זה רדוקציה לאבסורד. מציג סיטואציה בצורה כל כך מגוחכת שהיא מאבדת מהרצינות שלה. באיזה שהוא שלב בתקופה הקלאסית החלו להציג גם קומדיות בדיוניסייה.
כל העשייה התיאטרונית הייתה חלק מאירוע דתי. אלמנט חדשני וביקורתי בקומדיה. חלק מהפולחן הדתי הטקסי.

 

הטרגדיה


באתונה בפרט וביוון בכלל הייתה חשיבות רבה לפסטיבלים. הגדול ביותר היה הפנתיאה בקיץ, ואילו בחורף זה היה הדיוניסיה לכבוד דיוניסוס, שהתרחש על פני חמישה ימים ובו הוצגו שלוש מחזות - טרגדיות הקשורות אחד בשני ובסוף סאטירה. זה היה חלק מפולחן דיוניסוס והתקשר לפתיחת בקבוקי היין של קציר השנה שעברה, היין השלים את תסיסתו והיה מוכן לשתייה.

בנוסף לדיוניסיאה העירונית היו גם הרבה פסטיבלים כפריים. בכל החגיגות עשו חיקוי של המיתוס הדיוניסאי. התהלוכה שנקראת "פומפיה" הייתה החלק המרכזי של הטקס. הגברים נשאו צלמיות של פאלוסים. לחברה שנשאו אל הפאלוסים קראו "פאלופורו", בתהלוכה השתתפו גם נערות צעירות שנשאו סלים שסימלו שפע, בתוך הסלים היה לחם, יין, כל מיני דברים. לאחר התהלוכה הטקסית הייתה התכנסות לשם שירה, ריקודים ומוזיקה, שירת מקהלה.
 
הטרגדיה הייתה המצאה יוונית, אנשים חשבו יותר ויותר לעומק על חיי אנוש, והחלו להבין יותר ויותר בבהירות שהם כבולים על ידי רוע ואי צדק, ושזה טבע הדברים. ואז, יום אחד, ידע זה של משהוא שהוא בבסיסו לא נכון בעולם הגיע למשורר, שיכל לראות דרכו את היופי של חיי אנוש. "הרוח של המחקר פגשה את הרוח של השירה וטרגדיה נולדה". הראשון שכתב טרגדיה היה אייסכילוס.
טרגדיה היא כאב מותמר שהופך להתעלות על ידי האלכימיה של שירה, כאב שהופך לרוממות, הטרגדיה מראה לנו כאב ומספקת תענוג על ידי זה. תענוג טרגי זה נקרא על ידי אריסטו "רחמנות ופליאה", שבה "רגשות מטוהרים ומזדככים על ידי הטרגדיה". הגל קרא לטרגדיה "השלמה", הדיסוננטיים של החיים הופכים להרמוניה נצחית. שופנהאור קרא לטרגדיה "קבלה", המצב שבו המחשבה אומרת: "רצונך יעשה". ניטשה אמר שהטרגדיה היא "האישור של הרצון לחיות אל מול המוות", "והשמחה של חוסר הגבולות של זה כשהרצון מאושר".
 

 
בטרגדיות יש היבטים מוסריים עמוקים, כל טרגדיה בוחנת גיבור מנקודת מבט מוסרית, מושג מפתח הוא חטא הגאווה – היבריס, שהגיבור לוקה בו.
הטרגדיה לעולם לא מוותרת על הכבוד והחשיבות של חיי אנוש, בלעדיהם אין טרגדיה. כשאנו מחפשים בתוכנו את השכנוע שברוממות חיי אנוש, אנו מגיעים לתשובה שזה בגלל שכל אחד יכול לסבול בצורה כה נוראה. אין דבר יותר אציל מנפש סובלת. ככל שהנפש יותר גדולה כך הסבל שהיא מסוגלת לקחת יותר גדול. הדבר החיוני לטרגדיה הוא שהמשתתף בה חייב להיות בעל יכולת להרגיש באופן מיוחד.
מוות של אדם פשוט הוא משהוא שאנחנו בורחים ממנו, בעוד שמוות של גיבור, הוא תמיד טרגי, מעורר אותנו. "לעולם אל תיתן לי לשמוע שדם אמיץ נשפך לשווא" אומר סיר וולטר סקוט, "זה שולח אתגר תמידי לכל הדורות". הסוף של הטרגדיה מאתגר אותנו, הנפש הגדולה סובלת ומתה, מתמירה את הכאב והמוות. דרכה אנו קולטים את עיר האלוהים האהובה של הקיסר הסטואי, מציאות עמוקה ושונה מזו שבה אנו חיים את חיינו.
 
כדי להציג את הטרגדיות ולקיים את פולחן דיוניסוס נבנה תיאטראות במקומות רבים ביוון. ההתחלה של התיאטרון הייתה דווקא בסאטירה שזה פולחן לכבוד סאטירים, חצאי תיש עם זנב ואיבר מין גדול. המופעים הקדומים של הסאטירים היו הצגה לפני הקהילה של מחוללות וקבוצה של שחקנים שהובילה את המהלך הדרמטי, כל חברי הקבוצה שרו ביחד. זה המקור של המקהלה בטרגדיה (שהיא קול המוסר, האומר לגיבור מה אסור ומה מותר לעשות). בתקופות מאוחרות יותר הסאטירה הפכה למופע קומי עם הרבה גסויות וסלפסטיק.
התיאטרון היווני נבנה אל צלע ההר (הם לא ידעו להשתמש בקשתות) ולידו מקדש לדיוניסוס, כפי שקיים אפילו בבית שאן. ברקע שלו היה את המסך, באמצעו עמדה המקהלה שהסבירה לקהל את העלילה, ובנוסף אליה היו דמויות לבושות מסכות גדולות. 
 
כותב הטרגדיות הגדול הראשון הוא אייסיכילוס. עד לתקופתו הייתה מקהלה עם שחקן אחד, הוא הוסיף שחקן שני, ועל ידי כך יצר דיאלוג. הוא היה איש דתי, ויחד עם זאת מהפכן המצליח לחדור מבעד למעטפת האלים אל המהות של דת. האלים בהצגותיו באים והולכים והם לא ממש ממוקדים, הוא רואה בעדם את "האב, עתיק היומין, שיצר אותנו במו ידיו". באלוהים נמצאת התשובה הסופית למסתורין של חיי אנוש, שנמצאת מעל המסתורין של סבל לא מוצדק – שהרי איך יכול להיות סבל לא מוצדק ואלוהים צודק בו זמנית? זאת הבעיה הגדולה לא רק של הטרגדיה, אלא גם של חיי אנוש.
התשובה היא שהקללה שנגרמת על ידי החטא מפתחת חיים משל עצמה, מעין קרמה העובדת דרך הדורות – ועל ידי כך מסירה מאלוהים עול נורא. הטרגדיה מסירה מאתנו את קללת חוסר הצדק. "אלוהים שחוקו הוא שזה אשר לומד אותו צריך לסבול. ואפילו בשנתנו ישנו כאב שלא שוכח, נופל טיפה אחר טיפה על ליבנו, ולמרות רצוננו, בחוסר הסכמתנו, חוכמה באה אלינו על ידי החסד האיום של אלוהים".
הטרגדיה מביאה אתה לימוד וחוכמה, למרות רצוננו, וזה הוא חסד אלוהי.
שני כותבי הטרגדיות הגדולים האחרים הם סופוקולס ואוריפידס מאתונה במאה ה5 לפנה"ס. המחזות שלהם מהווים מקור חשוב להבנת ההיסטוריה, המיתולוגיה, דת, חיי חברה, לימוד ומוסר ביוון העתיקה.

 שלושת הטרגיקונים הגדולים

אייסכילוס - (כתב 70 מחזות מתוכן נשמרו 7, ביניהם פרומתיאוס הכבול), חי באתונה במאה ה5. ראשון הגדולים, השתתף בקרבות מרתון וסלמיס, עליהם כתב במחזותיו. דגשים מוסריים ודתיים, סוף שמח. הוסיף שחקן נוסף ודיאלוגים. הטרילוגיה העוסקת בקללת בית אטראוס כוללת את אגממנון, נוטות החסד ונושאות הנסכים. מעבר מנקמת דם לצדק באמצעות משפט.  

סופוקלס - כתב 124 מחזות מתוכן נשארו 7. חי באתונה במאה ה5. הטירלוגיה של תבאי – אנטיגונה, אדיפוס. גיבור מוכשר ששילוב יוצא דופן של נסיבות גורם לגורלו הטראגי. בחירה חופשית – אלמלא הפגם באישיותו של הגיבור התוצאות יכלו להיות אחרות. עיסוק באינדווידואל.

אוריפידיס - הצעיר שבשלישייה. חי בין 480 ל406 לפני הספירה באתונה. הוא חיבר מעל 90 מחזות, מתוכן השתמרו 18. הבאכחות, נשות טרויה, מדיאה. התחרה מול סופוקלס ואייסכילוס בדיוניסאה - הפסטיבל השנתי לכבוד דיוניסוס באתונה, תחרות התיאטרון השנתי. מאופיין בבחינה מחדש של התרבות והדת. מצביע על עמדה מוסרית מאד בעייתית של המיתולוגיה היוונית.
חידש את הפרולוג והאפילוג. את סוף חייו בילה במקדוניה, שם מת.

 

 


טרגדיות יווניות מפורסמות

הבקחיות – אוריפידיס

זהו מחזה המספר על גורלו של אדם המסרב להשתתף בפולחן דיוניסוס. דיוניסוס הוא אל חדש ישן שפולחנו מגיע לתבי מאסיה, הפולחן כולל השתטות ומתן מקום לחלקים הנמוכים שבתוכנו. קדמוס, אבי העיר תביי, מבין את העניין ולמרות שהוא זקן משתטה ורוקד, לובש לבוש מגוחך, אבל הבן החורג שלו, שליט העיר, פנתיאוס, יוצא כנגד הפולחן החדש, ולמרות האזהרות הוא מתנכל לדיוניסוס וחסידיו, התוצאה היא שהוא נקרא לגזרים על ידי הבקחידות ובראשם אימו.

נוטות החסד – אייסכילוס

"ראשית, אזכיר בתפילתי מבין כל אלים את הנביאה הראשונה – האדמה, שני – את תמיס ילדתה שכידוע ירשה את כס הנבואה, עד שנמסר, ובלא שום אליומות, ליד אלה שלישית, גם היא בת אדמה, אלה טיטנית – פויבה, זו את הכס בתור מתנת לדה נתנה לפויבוס, ועל כך מעיד גם כנויו. מאגמה של דלוס ושדרת צוקיה, האל נחת בחוף האטי המפורץ, ובא לשכון בשיפולי הר פרנסוס, צאצאיו של הפיסטוס קדמו פניו, לווהו בכבוד, הם סללו לו דרך, אלפו ותרבתו את השממה הזאת, ובבואו קדשו אותו התושבים, ואף קברניט ארצם דאז, המלך דלפוס, את המדע האלוהי אצל לו זאוס, הוא הושיבו כנביאו הרביעי, ובתור לוקסיאס הוא דובר בשם אביו."
האירינאות הם יצורים נוראים, מפלצות אדם, הנוקמות באלו שהרגו את הוריהן, עקב התערבות אפולו ואתנה במקום לקלל, אל אורטס, רוצח קלימינסטרה – אמו, הם נאלצות לוותר על הטרף עקב משפט צדק שנערך באתונה, ובהמשך לכך משוכנעות לתת את ברכותיהם לבני האדם ולהפוך למיטיבות. אני חשוב שמה שמשנה את התנהגותם הוא שיש משפט, הגיון וסדר חדש, שמייתר את הנקמנות הפחד של הסדר הישן, תור זהב חדש למין האנושי מונהג על ידי אתנה ואפולו

 

מאמרים על תרבות יוון - לחצו לקישור

סדרת מאמרים אלי יוון
סדרת מאמרים דת יוון
סדרת מאמרים מיסטריות ביוון
סדרת מאמרים היסטוריה יוון
סדרת מאמרים מיתולוגיה יוונית
מסע הגיבור
תיאטרון יווני
פילוסופיה יוונית
הדרך היוונית
סדרת מאמרים נצרות יוונית
מיסטיקה ביזנטית
היסטוריה ביזנטית
 
מאמרים על אזורים  ואתרים ביוון - לחצו לקישור
אתרים ביוון
תרקיה היוונית
מקדוניה היוונית
אפירוס
כרתים
סמותרקי
אלואסיס
פרתנון באתונה
תבאי
פלפונס
דלפי
סלוניקי

 טיולים ביוון - לחצו לקישור
טיול מיתולוגיה
קרנבל ומיתוס ביוון
טקסי האנסטנריה


 
רשימת
תפוצה
לקבלת מידע נוסף אודות טיולים חדשים ישירות
לתיבת האימייל שלכם, הרשמו למועדון הלקוחות שלנו